|
חיפוש בספרי ברסלב
|
|
ספרי ברסלב און ליין:
ליקוטי מוהר"ן חלק א
| ליקוטי מוהר"ן חלק ב
| סיפורי מעשיות
| ספר המידות
| שבחי הר"ן
| שיחות הר"ן
| חיי מוהר"ן
|
|
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה?
הגב 
|
עמוד 1 2 3 > |
| מחבר | |
אליעד כהן 
מנהל הפורום 
|
 נושא: תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? |
|
אחד הנושאים הכי מרכזיים בדברי רבי נחמן מברסלב הוא העניין של שבירת התאוות.
כאן נדון במה היא שבירת התאוות באמת ובשלמות ? ואיך לשבור את התאוות ?
אז נתחיל בלהביא ציטוטים שונים מדברי רבי נחמן מברסלב בעניין הזה.
|
|
 |
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
http://breslev.eip.co.il/?key=2212 - שיחות הר"ן - אות נו
יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּדְמֶה עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵאֵיזֶה תַּאֲווֹת גְּדוֹלוֹת כְּגוֹן מִתַּאֲוָות מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
דַּע שֶׁאַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בְּאוֹתָהּ הַתַּאֲוָה דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה תַּאֲוָה אַחֶרֶת שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בָּהּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֲפִילּוּ תַּאֲוָות מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁהִיא תַּאֲוָה גְּדוֹלָה מְאד נִתְבַּטְּלָה אֶצְלוֹ כְּנֶגֶד אוֹתָהּ הַתַּאֲוָה נִמְצָא שֶׁהוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר כִּי הוּא מְשֻׁקָּע כָּל כָּךְ בְּאֵיזֶה תַּאֲוָה עַד שֶׁאֲפִילּוּ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה שֶׁל מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא נִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ מֵחֲמַת הַתַּאֲוָה וַאֲפִילּוּ אִם הָיְתָה הַתַּאֲוָה שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בָּהּ קְטַנָּה מִתַּאֲוָה הָאַחֶרֶת שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנָּה עִם כָּל זֶה אֵין נָפְקָא מִנָּהּ כְּלָל מֵאַחַר שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בָּהּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁתַּאֲוָה גְּדוֹלָה נִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ עַל יְדֵי זֶה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיֵּשׁ עַקְשָׁן, כְּגוֹן תִּינוֹק שֶׁבִּשְׁבִיל עַקְשָׁנוּת לְבַד יָכוֹל לְהַפְקִיר עַצְמוֹ לְגַמְרֵי וּלְהַכּוֹת ראשׁוֹ בְּתֵבָה מֵחֲמַת עַקְשָׁנוּת כְּנֶגֶד אִמּוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לָהּ לְהַכְעִיס כְּמוֹ כֵן יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁיָּכוֹל לְהַפְקִיר הַכּל וּלְסַלֵּק כָּל הַתַּאֲווֹת בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּאֲוָה אוֹ עַקְשָׁנוּת שֶׁהוּא רוֹצֶה וכאן רבי נחמן מברסלב מרמז בעצם לכל אלו שחושבים שהם שברו את התאוות שלהם או אפילו תאווה אחת שלהם, רבי נחמן מברסלב בעצם מרמז להם שאם הם יסתכלו בעין האמת, הם יראו שבאמת התאווה שנדמה להם שהם שברו אותה, היא בכלל קשורה בגופם בפוטנציאל שלה בשלמות, אלא שבגלל שיש להם תאווה אחרת, רק בגלל זה הם לא ממשים את תאוותם.
****
ופשר העניין יתבאר ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך
כִּי יֵשׁ מִי שֶׁעוֹבֵד כָּל יָמָיו וְרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה
כְּדֵי לְמַלְאוֹת בִּטְנוֹ וּכְרֵסוֹ בְּתַאֲוֹות עוֹלָם הַזֶּה ויש מִי שֶׁעוֹבֵד וּמִשְׁתַּדֵּל, כְּדֵי לִזְכוֹת לָעוֹלָם הַבָּא וְגַם זֶהוּ נִקְרָא מִלּוּי בֶּטֶן שֶׁרוֹצֶה לְמַלְאוֹת בִּטְנוֹ וְתַאֲוַותוֹ עִם עוֹלָם הַבָּא וְזֶהוּ בְּחִינוֹת, "חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְך תְּמַלֵּא בִטְנָם"
'חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְך' הַיְנוּ הֵן אוֹתָן שֶׁבּוֹחֲרִין חֶלְקָם בַּחַיִּים דְּהַיְנוּ לְמַלְאוֹת תַאֲוַותָם בְּחַיִּים חִיּוּתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֵן אוֹתָן שֶׁבּוֹחֲרִין בְּרב טוּב הַצָּפוּן, דְּהַיְנוּ עוֹלָם הַבָּא וְזֶהוּ 'וּצְפוּנְך', שֶׁבּוֹחֲרִין בַּטּוֹב הַצָּפוּן, דְּהַיְנוּ עוֹלָם הַבָּא וּשְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינַת מִלּוּי בֶּטֶן כַּנַּ"ל ... רַק שֶׁזֶּה הַבּוֹחֵר בָּעוֹלָם הַבָּא הוּא חָכָם יוֹתֵר
שֶׁבּוֹחֵר בְּעוֹלָם עוֹמֵד, הַקַּיָּם וְהַנִּצְחִי, וּמְמָאֵס עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹבֵר וְכָלֶה וְגַם בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר הַרְבֵּה לַעֲבד ה' אֲפִילּוּ אִם עוֹבֵד בִּשְׁבִיל עוֹלָם הַבָּא אַך אַף עַל פִּי כֵן גַּם זֶה נִקְרָא בְּחִינַת מִלּוּי בֶּטֶן כַּנַּ"ל וכאן רבי נחמן מברסלב מרמז בעצם על רוב אנשי העולם, שלא יבצר שהם נגועים או בתאוות העולם הזה או בתאוות העולם הבא.
כי רוב אנשי העולם גם אלו שעובדים את השי"ת רובכם ככולם עובדים את השי"ת בגלל תאוות העולם הבא כלשהי.
וכל אלו ששוברים את תאוותיהם ... ושנדמה להם שכבר אין להם תאווה כלשהי, הרי שזה הכל נובע רק בגלל שיש להם תאווה אחרת של העולם הבא וכיו"ב.
ובכלל תאוות העולם הבא, כלולות גם כל שאר התאוות הרוחניות, כגון כבוד וכיו"ב.
ותאוות כבוד היא אפילו של האדם אל מול עצמו !!!
היינו אפילו אם יש לאדם הרהור קטן של גאווה על כך שהוא נקי מאיזה תאווה, הרי שבעצם הוא התרחק מהתאווה הזאת, רק בגלל שיש לו תאוות כבוד עצמי גדולה יותר.
היינו שגם אם האדם מסתיר את זה שהוא יצא מאיזו תאווה, ונדמה לו שהוא אינו חפץ בכבוד ובפרסום, וגם אם נדמה לו שהוא לא התרחק מהתאווה הזאת בשביל תאווה אחרת של קדושה, גם אז אם יש לאותו האדם אפילו הרהור קטן של גאווה על זה שהוא יצא מאיזו תאווה, הרי שבאמת הוא לא יצא משום תאווה, ובאמת הוא מתרחק מאותה התאווה רק בגלל תאוות הגאווה והכבוד העצמי שלו.
ובאמת אצל רוב העולם אין הדבר כך.
כי יש מי שנדמה לו שהוא יצא מאיזו תאווה, וחסידיו ותלמידיו יודעים על כך ... והוא מקבל מהם כבוד על כך. והרי שאדם כזה נשמר מהתאווה רק בגלל הכבוד שהוא מקבל מחסידיו.
היינו שאילו הוא היה אדם רגיל ללא פרסום וכולי, ולא היה לו מה להפסיד כבוד בגלל התאווה, הרי שאז הוא היה פחות נזהר וכולי.
ונמצא אם כן שהוא מתרחק מהתאווה, רק בגלל שהוא נהנה מהכבוד שיש לו בגלל שהוא התרחק מהתאווה.
ויש גם את אלו שמתרחקים מהתאוות, בגלל שהבטיחו להם שכר עולם הבא ומעלות רוחניות ורוח הקודש וכיו"ב.
ויש כאלו שמתרחקים מהתאווה, משום הגאווה שלהם, דהיינו שהתאווה בזויה בעיניהם ולא מכבודם ללכת אחרי התאווה, ואז הם מתרחקים מהתאווה רק בגלל הגאווה שלהם.
כי אילו הם לא החזיקו את עצמם ... הרי שהם היו הולכים אחרי התאווה. ורק משום שלא מכבודם לעשות זאת, רק משום כך הם לא הולכים אחרי התאווה.
***
והכל הוא בחינה אחת עם זה שיש לאדם תאווה אחרת שחזקה יותר מהתאווה שנדמה לאדם שהוא יצא ממנה.
אך באמת בסך הכל יש לאותו האדם שתי תאוות, כי באמת הוא לא יצא משום תאווה וכולי.
***
וזה הביאור של מ"ש רבי נחמן מברסלב (שיח שרפי קודש)
אָמַר לְעִנְיַן שֶׁצָּרִיךְ רַק תְּפִלָּה בִּכְדֵי לְבַטֵּל אֶת הַתַּאֲווֹת וְאֵין מוֹעִיל עַל זֶה עֵצוֹת אַחֵרוֹת. כְּשֶׁשּׁוֹבְרִין תַּאֲוָה נִהְיָה מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם, "אַז מְ'בְּרֶעכְט אַ תַּאֲוָה וֶוערְט צְוֵויי" רָצָה לוֹמַר שֶׁאֶת הַתַּאֲווֹת צָרִיךְ לְבַטֵּל לְגַמְרֵי כִּי אִם רַק שׁוֹבְרִים אוֹתָן יְכוֹלִים אַחַר כַּךְ לְהִתְגַּבֵּר שׁוּב וּלְהַפִּילוֹ יוֹתֵר, וּכְדֶרֶךְ מָשָׁל כְּשֶׁשּׁוֹבְרִין דָּבָר נַעֲשָה מִמֶּנּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים
היינו כי באמת כל מי שלא זוכה לשבור את התאוות שלו על ידי תפילה, שזה העניין של להכלל בא"ס לגמרי וכולי (יתבאר להלן), הרי שהוא בסך הכל לקח את התאווה שלו והוסיף עליה עוד תאווה אחרת חזקה יותר ...
ובאמת, שלא רק שיש לו את התאווה שנדמה לו שהוא רחוק ממנה, אלא שיש לו גם תאווה נוספת חזקה יותר, שבגללה הוא מונע את עצמו מהתאווה וכולי
|
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
וכל הנ"ל הוא גם בחינה אחת עם מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=39 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
אֲבָל אֵלּוּ הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה
מְעַכְּבִים תַאֲוַותוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵינָם מְבַקְשִׁים מִצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם כִּי חוֹשְׁבִים שֶׁהִתְעַנּוּ וְסִגְּפוּ אֶת עַצְמָם, וּבָזֶה הֵם צַדִּיקִים אֲבָל הָאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים שֶׁהִתְעַנּוּ אֵין זֶה אֶלָּא כְּמוֹ שַׂק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹרִים הַרְבֵּה וּכְשֶׁמְּרִיקִים אֶת הַשַּׂק אַף עַל פִּי כֵן נִשְׁאֲרוּ בּוֹ הַחוֹרִים וְהַגּוּף נִקְרָא שַׂק כְּמַאֲמַר הַתַּנָּא: שִׁינְנָא, שְׁרֵי שַׂקָּךְ וְאִם הִתְבּוֹנְנוּ בְּעַצְמָן הָיוּ רוֹאִים אַחַר כָּל הַתַּעֲנֵיתִים עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ אֶצְלָם כָּל תַאֲוַותָם קְשׁוּרִים בְּשַׂקָּם, הַיְנוּ בְּגוּפָם וְלא תַאֲוַותָם בִּלְבַד נִשְׁאַר קָשׁוּר בְּגוּפָם כִּי אִם גַּם תַאֲוַות אֲבִיהֶם שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָם מִשְּׁעַת הַהוֹלָדָה מֵחֲמַת שֶׁלּא נִתְקַדֵּשׁ אָבִיו בִּשְׁעַת זִוּוּג גַּם זֶה קָשׁוּר בְּגוּפָם עֲדַיִן וּבְוַדַּאי אִלּוּ הָיוּ רוֹאִים אֶת כָּל זֶה חֲרָדָה גְּדוֹלָה הָיָה נוֹפֵל עֲלֵיהֶם כִּי הָיוּ רוֹאִים אֵיךְ הֵם עוֹמְדִים בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקוֹ" אַחַר כָּל הַתַּעֲנִיתִים שֶׁהוּא הֲרָקַת הַשַּׂק, בְּחִינַת הַגּוּף עֲדַיִן וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ שֶׁקָּשׁוּר וְצָרוּר כַּסְפּוֹ וְתַאֲוַותוֹ בְּשַׂקּוֹ וְגוּפוֹ וַיִּרְאוּ אֶת צְררוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם הַיְנוּ, לא דַּי צְרוֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, שֶׁהוּא תַּאֲווֹת עַצְמָן כִּי אִם גַּם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם הַיְנוּ הַתַּאֲווֹת שֶׁל אֲבִיהֶם גַּם הֵמָּה לא נָפְלוּ מֵהֶם וַיִּירָאוּ כִּי חֲרָדָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַאֲזַי לא הָיוּ רוֹצִים לְהִשְׂתָּרֵר וְלִמְלךְ ובאמת בפשוטו נדמה לאדם שדברי רבי נחמן מברסלב מתייחסים רק למי שחולק על הצדיק האמת, משום שנדמה לו שהוא הצדיק האמת.
כי רבי נחמן מברסלב מדבר על בעלי הגאווה שמונעים מהאדם להתקרב לצדיק, כי נדמה להם שהם עצמם צדיקים. ונדמה לאדם שהוא לא כלול בבחינה הזאת.
אך באמת רבי נחמן מברסלב מדבר כאן על כל בני העולם, כי כל אדם ואדם שנדמה לו שהוא יצא מאיזו תאווה ושנדמה לו שהוא כבר צדיק בכך שהוא יצא מאיזו תאווה בשלמות, הרי שזה מונע ממנו להמשיך לנסות לבטל את התאווה ולהתקרב לצדיק האמת שהוא השי"ת.
פירוש, כי כל דברי רבי נחמן מברסלב הנ"ל הם ברמת האדם עצמו.
היינו כי הגאווה של האדם מונעת ממנו עצמו להתקרב אל הצדיק האמת וכולי, בגלל שנדמה לו שהוא כבר שבר את התאוות שלו וכולי ...
כך שדברי רבי נחמן מברסלב הנ"ל רלוונטיים לכל אחד ואחד שחושב שהוא כבר שבר איזו תאווה, למרות שבאמת היא קשור בגופו וכולי ...
|
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
אך מנין נובעת הטעות של אלו שחושבים שהם כבר שברו את תאוותם ?
והתשובה לכך תתבאר ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
כי יש שתי בחינות בעניין של שבירת התאוות.
יש ביטול תאוות בפועל ויש ביטול תאוות בכוח וברמת הפוטנציאל של התאווה.
פירוש, כי יש מי שנמנע מאיזו תאווה בכוח, דהיינו שבפועל הוא רחוק מהתאווה הזאת, אך התאווה הזאת עדיין קשורה בגופו בפועל.
ויש מי שרחוק מאיזו תאווה, משום שאין לתאווה הזאת שום אחיזה בו כלל, לא בפועל ולא בכוח.
ואין שום אחיזה לתאווה באדם לא בפועל ולא בכוח, רק לצורך הדימוי המשמעות היא שיש לתאווה הזאת אחיזה באדם, כמו שיש לה אחיזה בעץ ואבן.
היינו כשם שלעץ ואבן אין אין התאווה הזאת, לא בפועל ולא בכוח ולא בשום צד, כי מה שייך תאווה אצל אבן ודומם, כך גם אין לתאווה שום אחיזה באדם, לא בפועל ולא בכוח ולא בשום צד.
כי כל זמן שתאורטית האדם יכול לפול לתאווה כלשהי, הרי שהוא עדיין לא יצא מהתאווה בשלמות.
וגם אם הוא נמנע לגמרי מהתאווה, וגם אם התאווה "רדומה" אצלו, הרי שעדיין היא קיימת.
כי אצל אבן לדוגמא, התאווה לא רדומה, אלא פשוט אין תאווה כלל.
ורק מי שמגיע למדרגה הנ"ל, רק הוא באמת יצאה מהתאווה.
וכל זמן שתאורטית יכול האדם להתאוות לעניין מסויים, הרי שהוא עדיין לא יצא מהתאווה כלל, אלא היא עדיין קשורה בגופו.
וגם אם ברגע הזה האדם רחוק מתאווה כלשהי בשלמות, אם אפילו תאורטית התאווה יכולה לחזור לאדם, הרי שעדיין התאווה קשורה בגופו.
***
וכדי לחדד את העניין, אבן לדוגמא התאווה לא קשורה בה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד.
ועל האדם להגיע לבחינה הנ"ל שהתאווה לא תהיה קשורה בו לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד.
לא בהווה, היינו שלא יהיה לו שום רצון משום צד שהוא לתאווה.
לא בעתיד, היינו שהאדם יתרחק כ"כ מהתאווה, עד כדי כך שאפילו תאורטית הוא לא יוכל לפול לתאווה הזאת בשום זמן שבעולם.
ולא בעבר, היינו שעל האדם לעשות תשובה שלמה מאהבה שבה העוונות נהפכים לזכויות ממש, ושבה האדם מתנקה גם מכל התאוות שכבר היו לו בעבר.
כפי שהובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם
וְזֶה: בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ
כִּי לֶעָתִיד יִהְיֶה כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵעֲבֵרוֹת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה וְעַל כֵּן יְבֻקְּשׁוּ אָז הָעֲוֹנוֹת כִּי יְבַקְשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ אָז אַחַר עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל אֵיךְ לוֹקְחִין עוֹד אֵיזֶה עָוֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וְאֵינֶנּוּ כִּי יִהְיוּ כָּל הָעֲוֹנוֹת נִכְלָלִין בְּאַיִן הַיְנוּ בְּאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם הָעֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה' הַנַּ"ל וְזֶה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהָעֲבֵרוֹת בְּחִינַת מַכְשֵׁלָה שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, כַּנַּ"ל ומי שזוכה לבחינה הנ"ל של להכלל באין סוף, הוא זוכה להתרחק מהתאוות גם בעבר וגם בהווה וגם בעתיד.
****
וזה משום שתשובה שלמה מאהבה, היא מעל הזמן. כמובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=256 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עט - הַקּוֹל קוֹל יַעֲקב
שֶׁתְּשׁוּבָה וּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן דְּהַיְנוּ בִּיטּוּל הַזְּמַנִּים, הֵם בְּחִינָה אַחַת
וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִשְׁמעַ הַקּוֹל דִּקְדֻשָּׁה וּלְהַכְנִיעַ הַקּוֹל דְּסִטְרָא אָחֳרָא וְכֵן מְבאָר בְּהָאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ, בְּאוֹת תָּו תְּשׁוּבָה, סִימָן א וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: יוֹם שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וּמַעֲלֶה כָּל הַיָּמִים לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכֵן יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ נִמְצָא מְבאָר, שֶׁתְּשׁוּבָה הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן ועל ידי שהאדם עושה תשובה שלמה, על ידי זה הוא מתנקה גם מכל התאוות גם בעבר.
וכמו שאבן לדוגמא מעולם לא היתה לה תאווה לשום דבר, כך גם האדם מתנקה מכל התאוות שלו גם בעבר, היינו שאין לרע אחיזה בו לא בהווה ולא בעתיד וגם לא בעבר.
ורק זו שלמות יציאה מתאווה בשלמות.
****
והוא בחינה אחת עם העניין של הקבצן שלא היו לו ידיים במעשה מהקבצנים, שהוא היה יכול למשוך את החץ, גם אחרי שהוא כבר פגע בבת המלך.
היינו בחינת העניין הנ"ל שהאדם מחזיר את הגלגל אחורה על ידי בחינת למעלה מהזמן.
**
היינו כי מי שחטא בעבר בתאווה כלשהי ועדיין נשאר בו רושם ורשימו מהתאווה שהוא חטא בעבר, הרי שהוא עדיין לא נקי לגמרי מהתאווה.
כי אבן לדוגמא, אין בה שום רשימו של תאווה כלשהי.
ורק מי שנכלל בא"ס לגמרי ושכל התאוות שלו הופכות בכלל לזכויות ומצוות, רק הוא בעצם מתנקה לגמרי מהתאווה שלו, ובו לא נשאר שום רושם כלל כלל לא.
|
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
והעניין הזה התבאר כאן http://breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
וְעַל כֵּן לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים
אִם לא מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר וצדיק גמור הוא כשהוא בבחינת: "לא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" דְּהַיְנוּ שֶׁכְּבָר גֵּרֵשׁ וּבִטֵּל כָּל הָרָע שֶׁלּוֹ עַד שֶׁבָּטוּחַ שֶׁלּא יֶאֱרַע לוֹ שׁוּם מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה. וְהָעִנְיָן
כִּי יֵשׁ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר וּלְמַעְלָה בְּשָׁרְשָׁם הֵם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוַיָ"ה וּלְמַטָּה הֵם מְערָבִים טוֹב וָרָע וְהַצַּדִּיק גָּמוּר שֶׁהִבְדִּיל וְהִפְרִישׁ הָרָע מִן הַטּוֹב לְגַמְרֵי עַד שֶׁלּא נִשְׁאַר לוֹ שׁוּם רַע מֵאֶחָד מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם כְּלַל הַמִּדּוֹת כַּיָּדוּעַ וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינָה זוֹ מֻתָּר לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים. ... וְעַל כֵּן מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה זֶה הַצַּדִּיק צַדִּיק גָּמוּר
שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם רָע ... כִּי אֵין לְהָרָע שׁוּם תְּפִיסָה וַאֲחִיזָה בְּהַצַּדִּיק גָּמוּר
וְאֵין לוֹ מָקוֹם לֶאֱחֹז בּוֹ ... וְזֶהוּ: מַ'שְׁפִּיל רְ'שָׁעִים עֲ'דֵי אָ'רֶץ
רָאשֵׁי תֵבוֹת: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר שֶׁהֵם כָּל הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְבָרְרָם בְּבֵרוּר גָּמוּר עַד שֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם אֲחִיזָה מִשּׁוּם רַע שֶׁבְּשׁוּם מִדָּה מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל וַאֲזַי הוּא צַדִּיק גָּמוּר כַּנַּ"ל וְאָז דַּיְקָא כְּשֶׁמַּבְדִּיל הָרָע מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר אֲזַי הוּא מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ כַּנַּ"ל מַה שֶּׁאֵין כֵּן צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר
אַף שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם עֲבֵרָה אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לא הִבְדִּיל הָרָע לְגַמְרֵי וְהָרָע עֲדַיִן בְּכחַ וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים כִּי יֵשׁ מָקוֹם לְהָרָע לֶאֱחֹז בּוֹ וְיוּכַל לְהַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם ... כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לוֹ שׁוּם עֲבֵרָה
רַק שֶׁהוּא יָרֵא עֲדַיִן מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ וְכחוֹ לַעֲשׂוֹת כִּי הָרָע עֲדַיִן בְּכחַ כִּי לא זָכָה עֲדַיִן לִבְחִינַת לא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וְאֵינוֹ בָּטוּחַ עֲדַיִן שֶׁלּא יֶאֱרַע לוֹ מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים כַּנַּ"ל ... אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ
כִּי אֵין לִבּוֹ נוֹקְפוֹ מֵחֲשַׁשׁ מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה כַּנַּ"ל כִּי כְּבָר בִּטֵּל הָרָע לְגַמְרֵי מִכָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת עיין שם
****
וסוד העניין הוא על אדם הראשון, כי אחרי שנפגמה דעתו של אדם הראשון בחטא עץ הדעת, על ידי זה השתבשה דעתו והתערבבה טוב ורע.
ורק מי שזוכה לתקן את חטא אדם הראשון בשלמות, וזוכה לאכול מעץ החיים שממנו לא אכל אדם הראשון, רק הוא זוכה לכל התיקונים הנ"ל.
כי כדי לתקן את חטא אדם הראשון בשלמות, לשם כך צריך האדם להגיע למדרגה של הקבצן ללא ידיים, על ידי אמונה שבה נכלל האדם בבחינת לפני הבריאה, ושם הכל נתקן. כי בשורש הכל נתקן ומתהפך לטובה.
**
וכל זמן שיש אצל האדם רושם של חטא אדם הראשון, הרי שהוא עדיין שקוע בתוך הקליפות והתאוות וכולי.
וגם אם האדם עצמו בדרגת אדם הראשון אחרי החטא, שזאת הבחינה של למות בעטיו של נחש, הרי שהוא עדיין פגום בפגם של אדם הראשון, והרי שעדיין כל התאוות קשורות בגופו.
ראה גם כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=62 - האם רבי נחמן לא טעם טעם חטא ?
כי מי שמתקן את חטא אדם הראשון, הוא דייקא זוכה לאכול מעץ החיים, והוא זוכה לגוף חדש וקדוש מגן עדן עילאה, גוף שהוא נקי מכל התאוות
ראה כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=140 - פושט את גופו המצורע ולובש גוף קדוש מגן עדן
וכאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=89 - איך לתקן את החטא של אדם הראשון ? וכאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=136 - האם מי שמסיים את התיקון שלו מת ?
******
וכל זמן שהאדם לא זוכה לגוף חדש מגן עדן, הרי שעדיין כל התאוות קשורות בגופו ...
וגם אם הוא רחוק מהתאוות בפועל, הרי שעדיין כל התאוות קשורות בו בכוח ... כנ"ל
|
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
ומה היא שבירת התאוות בשלמות באמת ?
כאן כמובן התשובה מפתיעה אך הגיונית לגמרי.
שבירת התאוות בשלמות, היינו מי שגם אם הוא נהנה מתאווה מסויימת, הרי שאין לתאווה שום אחיזה בו.
פירוש: כי אצל כל בני העולם, כאשר האדם הולך אחר תאוותיו, הרי שהוא נקשר לתאווה שאחריה הוא הולך, כדרך המים המלוחים, שצועק מים מים. וכעין מ"ש אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.
היינו שכל מה שהאדם הולך אחרי תאווה כלשהי, הרי שהתאווה הזאת מתגברת עליו יותר וכולי ...
אך הצדיק האמת שכבר יצא מכל התאוות בשלמות, הוא בדרגה של ביטול הבחירה ממש.
כמ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים
כִּי לֶעָתִיד יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
וזה צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים שֶׁהַיְשִׁיבָה הוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַבְּחִירָה כְּמוֹ: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם" שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַהִשְׁתַּנּוּת כִּי הַתְּנוּעָה מוֹרֶה עַל הִשְׁתַּנּוּת מֵרָצוֹן אֶל רָצוֹן וְהַיְשִׁיבָה מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הִשְׁתַּנּוּת הַיְנוּ בִּיטּוּל הַבְּחִירָה וְעַטְרוֹתֵיהֶם, הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים כְּמוֹ: "שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עטְרִים אֶל דָּוִד" בְּרָאשֵׁיהֶם וְלא עַל רָאשֵׁיהֶם הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים יִכָּנְסוּ בְּתוֹךְ הַמּחִין לִפְנִים וְאָז יִכָּנְסוּ כָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהָבִין אוֹתָם יִכָּנְסוּ לִפְנִים בְּתוֹךְ הַמּחִין וְיֵדַע וְיַשִּׂיג אוֹתָם וְאָז יֵצֵא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי וְיַעֲלֶה לְגֶדֶר מַלְאָךְ וְיִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה וראה גם כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=116 - מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית ?
****
כי באמת כל העניין הזה של התאוות יש בו שורש אחר גבוה יותר, והוא השי"ת עצמו.
כי באמת כל הזמן והמקום וכל השינויים שיש בעולם, הם כולם בחינת התאוות והרצונות של השי"ת עצמו !
כי כל קיום העולם כולו בכל רגע ורגע לפרטי פרטים, כולו הוא בחינת התאוות של השי"ת וכולי.
והדבר הזה נכון לפרטי פרטים ממש. היינו כי כל פרט ופרט מפרטי הבריאה, הוא כולו בחינת רצון ותאווה של השי"ת.
אך יחד עם זאת, אצל השי"ת לא שייך תאווה, כי כל תאווה היא בחינת חסר, כי אין תאווה אא"כ יש חסר. והשי"ת אינו חסר דבר כי הוא השלמות כמובן.
וגם שאצל השי"ת אין שום השתנות. וכל התאוות כולן הן השתנות מרצון אחד לרצון אחר.
אלא, שזה הסוד של בריאת העולם יש מאין.
כעין מה שמובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=179 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ב - יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמַּמְשִׁיכִין קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַלֶּה הָאַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך כִּי בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל הֵם פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁבְּכָל יוֹם נִבְרָא פְּעֻלָּה מְשֻׁנָּה וְזֶה כְּנֶגֶד הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, לְהָבִין זאת בְּשֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת יִהְיוּ נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך וְיִתְעַלֶּה כִּי בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת רַק עַל יְדֵי שַׁבָּת שֶׁאָנוּ זוֹכִין, שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַתָּנָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ' עַל יְדֵי זֶה נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט כִּי שַׁבָּת מוֹרָה עַל אֱמוּנַת הַיִּחוּד שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים, שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך שֶׁבָּרָא כֻּלָּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל וְשָׁבַת בְּשַׁבָּת נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שַׁבָּת נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך והיינו כי אצל השי"ת אין שום שינוי, למרות שבאמת יש הרבה שינויים וכולי ...
***
ואצל הצדיק האמת שזוכה לתקן את חטא אדם הראשון וזוכה לאכול מעץ החיים הנצחיים שהוא השכל הנקנה, גם הוא זוכה לבחינה הנ"ל.
היינו שרצונו לעולם אינו משתנה, למרות שכלפי חוץ רצונו משתנה וכולי.
וכעין מה שהתבאר כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=183 - שאלה בנוגע לדמותו של ר' נחמן מברסלב
וכאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=185 - להיות כמו רבי נחמן מברסלב - מודל לחיקוי
שיש בחינה של פנימיות וחיצוניות אצל הצדיק וכולי עיין שם.
כי בפנימיות הצדיק, אין שום שינוי כלל. והצדיק האמת הוא תמיד בדבקות של בחינת לפני הבריאה ממש שהיא מעל הזמן ומעל המקום.
אך כלפי חוץ מצד הגוף ומצד החיות של העולם הזה, מצד זה הוא משתנה מרצון אל רצון.
והעניין הזה התבאר גם כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=116 - מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית ?
|
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
וכיו"ב התבאר גם כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=192&PID=698#698
כי באמת אמר רבי נחמן מברסלב http://breslev.eip.co.il/?key=94 - ספר המידות - הרהורים
הַתַּאֲווֹת מְלֻבָּשׁ בָּהֶם חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
ובאמת הקב"ה לא לתהו בראה כי אם לשבת יצרה. ואין הקב"ה חפץ בחורבי נחמן מברסלב של עולם.
כי אם באמת התאוות היו באמת רעות, הרי שלא היה העולם קיים כלל.
כי כל קיומו של העולם תלוי בתאוות שהן נפרדות ושונות זו מזו, שזו בחינת המחלוקת שהיא הכרחית לבריאת העולם.
אלא שיש גם את בחינת המחלוקת דקדושה, דהיינו הבחינה הנ"ל שהאדם עובר ומשתנה מרצון אל רצון, אך בפנימיות דעתו ורצונו, אין שום שינוי כלל, כמו השי"ת ממש. ואז אין לשום תאווה בעולם שום אחיזה בו כלל.
***
וזה סוד העניין של נוקם ונוטר של המשיח, כפי שהתבאר כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=58 - מהו עניין נוקם ונוטר ?
כי רק הצדיק האמת מסוגל לנקום ולנטור ממש, אך בתוך תוכו להשאר ללא שום השתנות ממש, ולהיות כולו מלא באהבה שבדעת מעל הזמן וכולי, למרות שהוא נוקם ונוטר.
כי בשכל אנושי זה לא נתפס. אך בשכל הנקנה זה אפשרי.
כי זה בחינת בריאת העולם והצמצום של השי"ת, שהוא כולו אחד גם אחרי הבריאה וכולי ...
|
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
ובאמת מצד האמת, כל התאוות שיש לאדם, הן העונש של האדם.
כי כאשר רוצה האדם דבר תאווה, הרי שזה פגם ומרה לנפש. היינו כי אין האדם מתאווה אלא למה שהוא חסר.
וכפי שהתבאר באורך כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=42 - רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
וגם כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=166&PID=560#560 - שלא לאכל פרי קדם שנתבשל כל צרכו על האילן
ומ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה
'מוֹרִי' זֶה בְּחִינַת "מָרַת נָפֶשׁ"
בְּחִינַת: "וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ" זֶה בְּחִינוֹת פְּגַם הַנֶּפֶשׁ פְּגַם הָרָצוֹן כְּשֶׁרוֹצֶה דְּבַר תַּאֲוָה זֶה הָרָצוֹן הוּא פְּגָם וּמָרָה לַנֶּפֶשׁ ובאמת התאוות של האדם הן העונש שלו, כי התאוות הן החטאים של האדם, והחטאים הם החסרונות של האדם.
כפי שהתבאר כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=93 - החסרונות אצל האדם או למעלה ?
***
אך אצל השי"ת אין שום חסרון למרות בריאת העולם. וכן הוא אצל הצדיק האמת, שהוא אינו חסר דבר, למרות שיש לו רצונות משתנים וכולי ...
בבחינת הקבצן החרש שלעולם הוא אינו חסר דבר. ראה כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=51&PID=78#78 - הכת של השמחה במעשה מהבעל תפילה |
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
אך אצל הצדיק האמת כל התאוות שלו הן לא בחינת עונש אלא בחינת שכר.
כי אצל הצדיק האמת התאוות שלו מצטיירות אצלו בצורה אחרת, משום שהכלי והגוף שלו נקי.
כמ"ש רבי נחמן מברסלב http://breslev.eip.co.il/?key=89 - ספר המידות - דעת
כְּשֶׁתַּעֲשֶׂה חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת עִם צַדִּיקִים, תִּזְכֶּה לָדַעַת, שֶׁכָּל הַדְּרָכִים הֵן תְּפִילָּה הֵן אֲכִילָה הֵן שְׁאָר תַּעֲנוּגִים כֻּלָּם הֵם דֶּרֶךְ הַשֵּׁם
והוא גם הבחינה של מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=63 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
וּמִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְעוֹרֵר הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר אֲזַי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ וְכָל תַּעֲנוּגָיו אֵינוֹ אֶלָּא מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בִּבְחִינַת: "וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ" "וַיִּיטַב לִבּוֹ" הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל ל"ב אֱלהִים שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר ... וּמִשָּׁם צְרִיכִין שֶׁתִּהְיֶה עִקַּר הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים כַּנַּ"ל
עיין שם באורך.
כי אחרי שהאדם חוזר בתשובה שלמה, שאז הגוף שלו קדוש בקדושת הנשמה, אז הוא בבחינה של מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם
עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם
לְרַחֵם מְאד עַל בְּשַׂר הַגּוּף לִרְאוֹת לְזַכֵּךְ הַגּוּף עַד שֶׁתּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהוֹדִיעַ לוֹ מִכָּל מַה שֶּׁהִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל וּכְשֶׁהַגּוּף הוּא בִּבְחִינָה זוֹ הִיא טוֹבָה לְהַנְּשָׁמָה שֶׁלִּפְעָמִים נוֹפֶלֶת מִמַּדְרֵגָתָהּ וּכְשֶׁהַגּוּף צַח וָאוֹר תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְרוֹמֵם וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ עַל יְדֵי הַגּוּף הַיְנוּ, עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף תּוּכַל לִזְכּר וְלַעֲלוֹת לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ כִּי מֵאַחַר שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן טוֹב וְכָשֵׁר אֵינוֹ נִלְכָּד בְּהַתַּעֲנוּגִים וְעַל כֵּן תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לַחֲזר עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף לְמַעֲלָתָהּ לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ וְכֵן גַּם כֵּן עַל יְדֵי הָרְשִׁימוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהַגּוּף עַל יְדֵי הֶאָרוֹת שֶׁהֵאִירָה בּוֹ הַנְּשָׁמָה מִקּדֶם תּוּכַל עַתָּה לִזְכּר וְלַעֲלוֹת וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ וְזֶה בְּחִינַת: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ", 'מִבְּשָׂרִי' דַיְקָא הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּשַׂר הַגּוּף 'יֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ', הַיְנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת הַיְנוּ, שֶׁהָאָדָם בְּגוּפוֹ יִרְאֶה וְיֶחֱזֶה הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל אז הוא גם בבחינת העניין של הארת הרצון שיש אצל הצדיק בשעת האכילה הגשמית דייקא, כמובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם
וְעַל יְדֵי כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד
עַל יְדֵי זֶה מִי שֶׁהוּא אִישׁ חַיִל וְאֵינוֹ הַהֶפֶך [שֶׁקּוֹרִין: רעַ מַזָּל, שְׁלֵימַזָּל] הוּא יָכוֹל לְקַבֵּל בְּעֵת הָאֲכִילָה הֶאָרַת הָרָצוֹן דְּהַיְנוּ שֶׁיָּאִיר לוֹ הָרָצוֹן בְּעֵת הָאֲכִילָה וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיִכְסֹף מְאד אֵלָיו יִתְבָּרַך בְּרָצוֹן מֻפְלָג בְּלִי שׁוּם יְדִיעָה שֶׁלּא יֵדַע כְּלָל מָה הוּא רוֹצֶה . שזאת בחינת תכלית הידיעה שלא נדע ממש, שהוא בחינת רעווא דרעווין בחינת הסתלקות משה וכולי, שלכל זה זוכה הצדיק בשעת האכילה דייקא ...
והוא גם בחינת מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=210 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
אַך מִי שֶׁהוּא צַדִּיק, וַאֲפִילּוּ גּוּפוֹ נָקִי וְקָדוֹשׁ מְאד
אֲזַי יָכוֹל לִשְׂמחַ גַּם עִם גּוּפוֹ אֲפִילּוּ אִם מִסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף מֵאַחַר שֶׁגַּם גּוּפוֹ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ "בֵּאֱלהִים בָּטַחְתִּי מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי" שֶׁהַבָּשָׂר, דְּהַיְנוּ הַגּוּף אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם הֶזֵּק וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכּן לָבֶטַח" שֶׁהַצַּדִּיק בָּטוּחַ, שֶׁגַּם לְהַגּוּף יִהְיֶה טוֹב מְאד וְעַל כֵּן יָכוֹל לִשְׂמחַ גַּם עִם גּוּפוֹ אֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף |
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
ולכן אמר רבי נחמן מברסלב http://breslev.eip.co.il/?key=333 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סב - עַל יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נַעֲשֶׂה יִחוּד
דַּע, שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל
נַעֲשֶׂה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין בִּבְחִינַת: "וַיּאמֶר בּעַז לְרוּת לְעֵת הָאכֶל גּשִׁי הֲלם" 'לְעֵת הָאכֶל' דַּיְקָא הַיְנוּ עַל יְדֵי הָאֲכִילָה 'גּשִׁי הֲלם' דָּא יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בְּחִינַת: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָא" 'דָּא תִּקְרֻבְתָּא מַלְכָּא בְּמַלְכָּא' רַק הָאֲכִילָה צָרִיך לִהְיוֹת מֶאוכֶל אַחַר שֶׁנִּתְבָּרֵר, וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת וגם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=2551 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כשרואה אדם שהקליפות והתאות גוברים עליו
וכשאמונה בשלימות
אזי אין צריך לתענית ומותר לו לאכול בבחי' ורעה אמונה ורעה בחי' אכילה ואכילה הזאת מעורר זווג פב"פ בבחי' והי' האוכל לפקדון לארץ פקדון בחי' זווג ארץ בחי' אמונה שכינה בחי' שכן ארץ כי אז אין הקליפות יכולין לינק ממנה אפי' מאחוריים כי אז נתבטל הקליפות וזה בחי' ויאמר בועז אל רות לעת האוכל גשי הלם היינו בחי' זווג פב"פ ע"י אכילה וראה גם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם
כי הארת הרצון היא בשעת האכילה דייקא, שהיא בחינת החיות של העולם עיין שם.
|
|
|
|
|
הגב
|
עמוד 1 2 3 > |
| מעבר לפורום |
Bulletin Board Software by Web Wiz Forums® version 9.63 Copyright ©2001-2009