מהו עניין נוקם ונוטר?

 

דַּע שֶׁיֵּשׁ אוֹר שֶׁהוּא מֵאִיר בְּאֶלֶף עוֹלָמוֹת
וְזֶה הָאוֹר אֵין אָדָם פָּשׁוּט יָכוֹל לְקַבֵּל מֵחֲמַת גָּדְלוֹ
וְצָרִיךְ לָזֶה חָכָם גָּדוֹל שֶׁיּוּכַל לְחַלֵּק אֲלָפִים לְמֵאוֹת
דְּהַיְנוּ שֶׁיּוּכַל לְחַלֵּק הָאוֹר הַגָּדוֹל לַחֲלָקִים קְטַנִּים
כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה לְקַבְּלוֹ מְעַט מְעַט
...

אַךְ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר הוּא יָכוֹל לְחַלֵּק אֲלָפִים לְמֵאוֹת
דְּהַיְנוּ לַחֲלק הָאוֹר גָּדוֹל לַחֲלָקִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
וְעִנְיָן זֶה שֶׁתַּלְמִיד חָכָם שֶׁנּוֹקֵם וְנוֹטֵר יָכוֹל לְחַלֵּק אֲלָפִים לְמֵאוֹת
...

אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ דַּיְקָא לִהְיוֹת נוֹקֵם וְנוֹטֵר
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר וְכוּ'"
אַךְ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק הוּא כַּנַּ"ל
שֶׁתַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר יָכוֹל לְחַלֵּק אֲלָפִים לְמֵאוֹת
וְזֶהוּ וְשׁנֶה בְדָבָר הַיְנוּ נוֹקֵם וְנוֹטֵר
מַפְרִיד אַלּוּף הַיְנוּ שֶׁהוּא מַפְרִיד וּמְחַלֵּק אֲלָפִים לְמֵאוֹת כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ חָגְרֵהוּ עַל מָתְנֶיךָ לְסוֹף שֶׁתֵּהָנֶה מִתַּלְמוּדוֹ"
כִּי עַל יְדֵי שֶׁהוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר
עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְחַלֵּק אֲלָפִים לְמֵאוֹת דְּהַיְנוּ לְחַלֵּק אוֹר גָּדוֹל לַחֲלָקִים
וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לֵהָנוֹת מִתַּלְמוּדוֹ וּלְקַבֵּל מִמֶּנּוּ
כִּי בְּלִי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵחֲמַת גּדֶל הָאוֹר כַּנַּ"ל
אֲבָל הַשֵּׂכֶל וְהַטַּעַם שֶׁל עִנְיָן זֶה
מִפְּנֵי מָה מִי שֶׁהוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר יָכוֹל לְחַלֵּק אֲלָפִים לְמֵאוֹת וְכוּ'
זֶה עָמק עָמק וְכוּ'

***************

 

כיצד אתם מבארים את העניין הזה שרק תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר, רק הוא יכול לחלק אלפים למאות וכולי ?

 

דבר נוסף, כיצד זה קשור למידת הכעס ? כי הרי לכאורה אסור לכעוס. אז כיצד זה יתכן שדייקא ת"ח שנוקם ונוטר, דווקא הוא יכול לחלק אלפים למאות וכולי ?

 

אתה בעצם אומר שהנוקם ונוטר כאן מדבר על עזות דקדושה אל מול עזות דסיטרא אחרא.

 

אך עדיין כיצד זה ודווקא זה קשור ליכולת של הצדיק לחלק אלפים למאות ? מה הקשר בין הדברים ?

 

דבר נוסף לגבי יצרו מתגבר עליו, עליך לזכור כי זה מדובר רק על צדיק שלא חזר בתשובה שלמה. וזה מדובר רק על מי שעולה מדרגה לדרגה אל הקדושה. שאצלו יצרו מתגבר עליו בכל פעם שהוא עולה מדרגה אחת לדרגה אחרת.

 

אך אצל הצדיק האמת, אצלו אין בכלל בחירה חופשית, כי הוא בביטול הבחירה ממש, ואצלו אין יצר הרע כלל, רק כולו טוב לגמרי, ללא שום רע כלל.

ואדרבה, אצל צדיק כזה אין שום בחינת מלחמה, כי הוא כולו שלום לגמרי. והוא אינו נצרך לבחינת עזות, כי הוא כבר ניצח את המלחמה לגמרי וכולי.

 

והצדיק הזה דייקא שתיקן את הכעס בשורשו והמתיק אותו ברחמים, הוא דייקא זה שצריך להיות נוקם ונוטר, והוא דייקא שיכול לחלק אלפים למאות וכולי.

 

מה פשר העניין ?

 

כיוונת אל המכוון. ואני אבאר:

 

כלפי חוץ, אם כעס הוא גרוע, אז נוקם ונוטר הוא עוד יותר גרוע. כי נוקם ונוטר אפשרי רק כאשר יש כעס גדול שמגיע מרמת המחשבה לרמת עולם המעשה.

כי הכעס הוא במחשבה. והנוקם ונוטר הוא ברמת עולם המעשה. כך שנוקם ונוטר הוא כביכול שיא הכעס.

 

אך הצדיק האמת הוא זוכה לבטל את הכעס ברחמים לגמרי. דהיינו שאצלו הכל טוב לגמרי ואצלו הרע התבטל בשורשו לגמרי.

 

והנה, רק צדיק אמת יכול לנקום ולנטור. כי אדם רגיל שנוקם ונוטר, מתרחק בכך מהבורא. כי נוקם ונוטר זו בחינת כעס גאווה וכולי.

 

אך הצדיק האמת שתיקן את עצמו לגמרי, הוא דייקא יכול לנקום ולנטור כפשוטו ממש, משום שהוא "אין" לגמרי ולכן הוא יכול להיות "גם וגם".

ומעין מ"ש לגבי מי שרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין, כי אצל הצדיק הוא יכול להיות גם בצפון וגם בדרום בו זמנית.

 

וכיו"ב הצדיק משיג את התכלית בכל דבר, דהיינו שהצדיק יכול לנקום ולנטור, ותוך כדי זה להמתיק את הנקימה והנטירה ברחמנות, ועל ידי זה להשיג את שעשוע העולם הבא, שהוא כפי ערך הפרת הכעס ברחמים כמובא.

 

ועניין של הנקימה והנטירה, הוא בחינת המתקמת הדינים שעושה הצדיק. כי הצדיק יכול לנקום ולנטור ולא להפגע מכך כלל, כי הוא בבחינת אין, ששום דבר לא יכול לפגוע בו, אפילו לא תאוות הגוף, כי אצל הצדיק אין חילוק בין תאוות הגוף לבין תאוות הנשמה, כי אצלו הגוף קדוש בקדושת הנשמה וכולי.

 

ועניין של זה נוקם ונוטר, הוא העניין של לחלק אלפים למאות.

 

כי האלפים הוא אלופו של עולם שהוא אין סוף. והמאות הוא הצמצום של האלפים האלו.

דהיינו שהצדיק יכול לצמצם את האין סוף אל תוך סוף.

והאין סוף הוא בחינת רחמים פשוטים. והסוף הוא בחינת דינים.

 

וענייני העולם הזה כולם, הם בחינת צמצומים ודינים ובחינת סוף.

 

והצדיק הגדול במעלה, הוא דייקא יכול לחלק מאות לאלפים, דהיינו שהוא יכול לצמצם את האין סוף ולהלביש אותו בתוך סוף.

 

כי אדם רגיל לא יכול לכעוס ולא להפגע מכך. כי הכעס הוא הפך הרחמנות. אך אצל הצדיק האמת, הוא יכול להלביש את הרחמים בכעס. דהיינו שהצדיק האמת יכול לנקום ולנטור ממש, ואף על פי כן יהיה כולו רחמים.

 

ומי שאינו יכול לכעוס ולנקום ולנטור ואף על פי כן להשאר כולו טוב ממש, הוא אינו יכול לחלק אלפים למאות, כי הוא אינו יודע איך לצמצם ואיך להלביש את האין סוף בתוך סוף. דהיינו הלבשת הרחמים בכעס.

 

שזו בחינת בריאת העולם, שבה הבורא צמצם את הרחמנות אל תוך כעס ויצר את מידת הדין ששורשה ברחמים.

 

ורק הצדיק האמת שמסוגל להלביש את הרחמים הפשוטים בכעס, רק הוא יודע איך להלביש את השגות האין סוף בתוך סוף וכולי.

 

ויש בזה עוד לבאר כי האין סוף הוא בחינת חוכמה עילאה. דהיינו השכל הנקנה, מעל השכל האנושי, שהוא התורה דעתיקא סתימאה, דהיינו השכל של הבורא לפני הבריאה.

 

והצדיק האמת שזוכה לשכל הזה, הוא דייקא יכול להלביש את השכל הזה בתוך גוף גשמי, דהיינו הוא יכול לצמצם את השכל הנקנה, אל תוך שכל סופי שהוא חוכמה תתאה.

 

כי כל השיחות של הצדיק האמת, הן אך ורק שבח של הבורא. והצדיק מעלה ומקשר את השכל של השומעים אל הבורא, באמצעות השיחות חולין שלו, כי הוא מקשר ומלביש להם את החוכמה העילאה של האין סוף, בתוך החוכמה התתאה של העולם.

 

וצמצום התורה דעתיקא אל תוך השכל של העולם, הוא בחינת נוקם ונוטר, שהוא בחינת בריאת העולם שהצדיק בורא בדיבורו וכולי.

 

לגבי קבלת הממון. כי ממון הוא כולו דינים. וקבל הממון היינו בחינת נוקם ונוטר שהוא כולו בחינת כעס ודינים.

 

אָמַר אֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר
וְלא יִהְיֶה אֶצְלִי שׁוּם שִׁנּוּי.
כִּי דֶּרֶךְ הָאָדָם כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְיָדוֹ מָמוֹן, בִּפְרָט מָמוֹן הַרְבֵּה
נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ שִׁנּוּיִים.
אֲבָל אֶצְלִי אֲפִילּוּ אִם אֲקַבֵּל סַךְ עָצוּם בְּפַעַם אֶחָד
אֵין אֶצְלִי שׁוּם שִׁנּוּי כְּלָל.
וְשָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁקַּבָּלַת מָמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין הַחִדּוּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ
כִּי יֵשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמָּה חִדּוּשִׁים
וְקַבָּלַת מָמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין הַחִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ