מעשה ממלך עניו - סיפורי מעשיות

נשלח במקור על ידי avi

   http://breslev.eip.co.il/?key=53 - סיפורי מעשיות - מעשה ו - ממלך עניו 

להלן מספר ביאורים במעשה הנ"ל.

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד
=  המלך הוא האדם עצמו. היינו בחינת המלכות של האדם. דהיינו האגו / ה"אני" / הנשמה של האדם, שהיא בחינת מלכות, השכינה וכולי.

וְהָיָה לוֹ חָכָם
 = והיה לו חכם, היינו שיש לאדם שכל. שהוא החכם של המלך שהוא האדם.

אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהֶחָכָם.
 = חשב האדם לעצמו. התייעצה בחינת המלכות של האדם עם השכל של האדם.

בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ שֶׁחוֹתֵם עַצְמוֹ שֶׁהוּא גִּבּוֹר גָּדוֹל וְאִישׁ אֱמֶת וְעָנָו
= זה הקב"ה. שהעולם נברא יש מאין. ולכן הוא מלך ענו, כי שורש ה"יש" הוא ה"אין".

וְהִנֵּה גִּבּוֹר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא גִּבּוֹר
מֵחֲמַת שֶׁסְּבִיב מְדִינָתוֹ הוֹלֵךְ הַיָּם
= מדינתו של המלך היינו האין סוף. הים הוא ים החוכמה.

וְעַל הַיָּם עוֹמְדִים חַיִל עַל סְפִינוֹת עִם תותחים, וְאֵינָם מַנִּיחִים לְהִתְקָרֵב
וְלִפְנִים מִן הַיָּם
יֵשׁ מָקוֹם שֶׁטּוֹבְעִין בּוֹ שֶׁקּוֹרִין ביצה טובענית, גָּדוֹל סְבִיב הַמְּדִינָה
= השאלות שבאות מהחלל הפנוי שטובעין שם לפני שמשיגים את מה שיש מעל השכל שהוא האין סוף

שֶׁאֵין שָׁם כִּי אִם שְׁבִיל קָטָן
= זו בחינת הגשר הצר מאוד שהאדם צריך לעבור עליו

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ שָׁם כִּי אִם אָדָם אֶחָד
= זו בחינת התבודדות

וְגַם שָׁם עוֹמְדִים תותחים
וּכְשֶׁיָּבוֹא אֶחָד לְהִלָּחֵם
מוֹרִים עִם הַתותחים
וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְשָׁם
= כי עקרונית, אף אחד לא יכול לעבור בשכל שלו בחלל הפנוי ולדעת מה היה לפני הבריאה

אַךְ מַה שֶּׁחוֹתֵם עַצְמוֹ אִישׁ אֱמֶת וְעָנָו זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ
= איני מבין בשכל שלי את בחינת האין. היינו איני מבין את הבריאה יש מאין.

וַאֲנִי רוֹצֶה שֶׁתָּבִיא אֵלַי הַתמונת דיוקן שֶׁל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ
= אני רוצה להשיג את מהות הבורא.

כִּי יֵשׁ לְהַמֶּלֶךְ כָּל הַתמונות דיוקן שֶׁל כָּל הַמְּלָכִים
= כי האדם יודע כבר את כל ההקדמות ומכיר את כל מה שיש בעולם

וְהַתמונת דיוקן שֶׁלּוֹ לא נִמְצָא אֵצֶל שׁוּם מֶלֶךְ
= אך האדם אינו מכיר את הבורא.

כִּי הוּא נִסְתָּר מִבְּנֵי אָדָם
= הבורא נפרד לגמרי מהעולם במהותו

כִּי הוּא יוֹשֵׁב תַּחַת כִּלָּה [וילון], וְהוּא רָחוֹק מִבְּנֵי מְדִינָתוֹ
= הבורא יושב מאחורי הכתר של המוחין, שהוא הפריד בין המאציל לבין הנאצלים

הָלַךְ הֶחָכָם אֶל הַמְּדִינָה
= השכל הלך לחקור את הבריאה שהיא המלכות של הבורא.

אָמַר הֶחָכָם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לֵידַע מַהוּת הַמְּדִינָה
= כי על ידי הבריאה יכיר את הבורא.

וְעַל יְדֵי מַה יֵּדַע הַמַּהוּת שֶׁל הַמְּדִינָה ?
עַל יְדֵי הַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁל הַמְּדִינָה
 = כל מה שיש בעולם הוא בחינת צחוק. כי כל מה שיש בעולם, הוא רק משל ונמשל על מה שיש בעולמות העליונים. + הצחוק הוא הקליפות וכולי.

כִּי כְּשֶׁצְּרִיכִים לֵידַע דָּבָר, צְרִיכִים לֵידַע הַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁל אוֹתוֹ הַדָּבָר
 = כדי להכיר משהו, צריך להכיר את ההקדמות שלו. הצחוק = הקליפות = ההקדמות.

כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי עִנְיְנֵי צְחוֹק.
יֵשׁ אֶחָד שֶׁמְּכַוֵּן בֶּאֱמֶת לְהַזִּיק לַחֲבֵרוֹ בִּדְבָרָיו
וּכְשֶׁחֲבֵרוֹ מַקְפִּיד עָלָיו, אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי מְצַחֵק
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ" וְכוּ' וְאָמַר: הֲלא מְצַחֵק אָנִי!
וְכֵן, יֵשׁ אֶחָד שֶׁמִּתְכַּוֵּן בְּדֶרֶךְ צְחוֹק, וְאַף עַל פִּי כֵן חֲבֵרוֹ נִזּוֹק עַל יְדֵי דְּבָרָיו
וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי עִנְיְנֵי צְחוֹק
= מדובר כאן על מיני תהליכים שיש בתוך העולם הזה.

וְיֵשׁ בְּכָל הַמְּדִינוֹת מְדִינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַמְּדִינוֹת
וּבְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה יֵשׁ עִיר אַחַת שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁל כָּל הַמְּדִינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַמְּדִינוֹת
וּבְאוֹתָהּ הָעִיר יֵשׁ בַּיִת אֶחָד שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַבָּתִּים שֶׁל כָּל הָעִיר
שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַמְּדִינוֹת
וְשָׁם יֵשׁ אָדָם שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַבַּיִת וְכוּ'
וְשָׁם יֵשׁ אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה כָּל הַלֵּיצָנוּת וְהַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁל הַמְּדִינָה
= כנ"ל, מתוארים כאן כל מיני תהליכים בתוך העולם.

וְלָקַח הֶחָכָם עִמּוֹ מָמוֹן רַב, וְהָלַךְ לְשָׁם
= ממון רב, היינו שכל רב כמובא בליקוטי מוהרן, שהממון הוא הקדמות ושכל.

וְרָאָה שֶׁעוֹשִׂים כַּמָּה מִינֵי לֵיצָנוּת וּצְחוֹק
וְהֵבִין בְּהַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁהַמְּדִינָה כֻּלָּהּ מְלֵאָה שְׁקָרִים מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף
 = הבין את השקר של העולם הזה ושל התאוות וכולי. שזו בחינת מים מים, שנדמה לאדם שהוא מרוויח, אך באמת הוא לא מרוויח כלום.

כִּי רָאָה שֶׁעוֹשִׂין צְחוֹק
אֵיךְ מְאַנִּים וּמַטְעִים בְּנֵי אָדָם בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
וְאֵיךְ הוּא בָּא לָדוּן בְּהַמַּאנִיסְטְרַאט [ערכאה נמוכה] וְשָׁם כֻּלּוֹ שֶׁקֶר וּמְקַבְּלִין שׁחַד
וְהוֹלֵךְ לְהַסָּאנְד [ערכאה גבוהה יותר] הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר, וְגַם שָׁם כֻּלּוֹ שֶׁקֶר
וְהָיוּ עוֹשִׂים בְּדֶרֶךְ צְחוֹק אָן שְׁטֶעלִין [כעין הצגה] מִכָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ
וְהֵבִין הֶחָכָם בְּאוֹתוֹ הַצְּחוֹק
שֶׁהַמְּדִינָה כֻּלָּהּ מְלֵאָה שְׁקָרִים וְרַמָּאוּת, וְאֵין בָּהּ שׁוּם אֱמֶת
וְהָלַךְ וְנָשָׂא וְנָתַן בְּהַמְּדִינָה
וְהִנִּיחַ עַצְמוֹ לְהוֹנוֹת אוֹתוֹ בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן
וְהָלַךְ לָדוּן לִפְנֵי הָעַרְכָּאוֹת
וְהֵם כֻּלָּם מְלֵאִים שֶׁקֶר וּשְׁחָדִים
וּבְיוֹם זֶה נָתַן לָהֶם שׁחַד, לְמָחָר לא הִכִּירוּהוּ
וְהָלַךְ לְעַרְכָּאוֹת גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, וְגַם שָׁם כֻּלּוֹ שֶׁקֶר
עַד שֶׁבָּא לִפְנֵי הַסֶּאנַאט [ערכאה עליונה יותר]
וְגַם הֵם מְלֵאִים שֶׁקֶר וּשְׁחָדִים, עַד שֶׁבָּא אֶל הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ
= הכל תהליכים של האדם שמגלה את השקרים של העולם הזה.

וּכְשֶׁבָּא אֶל הַמֶּלֶךְ עָנָה וְאָמַר: עַל מִי אַתָּה מֶלֶךְ ?
שֶׁהַמְּדִינָה מְלֵאָה שְׁקָרִים כֻּלָּהּ, מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְאֵין בָּהּ שׁוּם אֱמֶת
 = כי באמת אין בעולם הזה אמת כלל. כי כל מה שנקרא אמת, הוא רק צמצום של האמת האמיתית. והכל הוא שקר ממש ביחס לאמת של השי"ת.

וְהִתְחִיל לְסַפֵּר כָּל הַשְּׁקָרִים שֶׁל הַמְּדִינָה
= היינו שגילה את כל השקרים של כל השכל שיש בעולם. היינו שגילה שהשכל האנושי מטעה את האדם, (אא"כ הוא מושלם כמובן).

וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁמַע דְּבָרָיו
הִרְכִּין אָזְנָיו אֵצֶל הַוִּילוֹן לִשְׁמעַ דְּבָרָיו
 = זה בחינת זה שמהצד של האין סוף יש התקרבות אל המוחין של האדם דרך הכתר.

כִּי הָיָה תָּמוּהַּ לְהַמֶּלֶךְ שֶׁיֻּמְצָא אִישׁ שֶׁיּוֹדֵעַ מִכָּל הַשְּׁקָרִים שֶׁל הַמְּדִינָה
 = כי אותו האדם גילה את השכל של השכל האנושי. וגילה שכולו שקר ממש.

וְהַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁשָּׁמְעוּ דְּבָרָיו הָיוּ כּוֹעֲסִים עָלָיו מְאד
 = כי גם הם כולם שקר. השרי מלוכה היינו כל השכלים הגדולים, כגון חוקי הטבע וכיו"ב.

וְהוּא הָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ הַשְּׁקָרִים שֶׁל הַמְּדִינָה
 = אך הוא ידע בבירור כי יש אמת אחרת שאינה בעולם הזה כלל.

עָנָה וְאָמַר [הֶחָכָם הַנַּ"ל]
וְהָיָה רָאוּי לוֹמַר שֶׁגַּם הַמֶּלֶךְ כְּמוֹתָם, שֶׁהוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר כְּמוֹ הַמְּדִינָה
אַךְ מִזֶּה אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ אַתָּה אִישׁ אֱמֶת
וּבִשְׁבִיל זֶה אַתָּה רָחוֹק מֵהֶם
מֵחֲמַת שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לִסְבּל הַשֶּׁקֶר שֶׁל הַמְּדִינָה
 = היינו כי מהותו של הבורא היא ההפך הגמור מהמהות של העולם הזה.

וְהִתְחִיל לְשַׁבֵּחַ הַמֶּלֶךְ מְאד מְאד
 = התחיל להתנוצץ בדעתו הכיסופין להשגת האין סוף.

וְהַמֶּלֶךְ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה עָנָו מְאד, וּבִמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם עַנְוְתָנוּתוֹ
כֵּי כֵן דֶּרֶךְ הֶעָנָו, שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁמְּשַׁבְּחִין וּמְגַדְּלִין אוֹתוֹ יוֹתֵר
נַעֲשֶׂה קָטָן וְעָנָו יוֹתֵר
וּמֵחֲמַת גּדֶל הַשֶּׁבַח שֶׁל הֶחָכָם, שֶׁשִּׁבַּח וְגִדֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ
בָּא הַמֶּלֶךְ בַּעֲנִיווּת וְקַטְנוּת מְאד, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אַיִן מַמָּשׁ
וְלא הָיָה יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק
וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַוִּילוֹן לִרְאוֹת אֶת אוֹתוֹ הֶחָכָם
 = זה המצב שבו השכל האנושי גדל והופך להיות על אנושי. דהיינו השלב שבו המלך שהוא הבורא מראה את עצמו אל האדם.

מִי הוּא זֶה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וּמֵבִין כָּל זאת
וְנִתְגַּלָּה פָּנָיו
 = זו בחינת פנים בפנים, שהאדם נכלל לגמרי בא"ס.

וְרָאָה אוֹתוֹ הֶחָכָם
 = ואז המוחין חוזרים מהביטול ונשאר רשימו ואדם משיג בשכל הנקנה את התמונה של האין סוף, למרות שבאמת אין בו תמונה.

וְהֵבִיא הַתמונת דיוקן שֶׁלּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ
 = ואז השכל של האדם הצליח להכניס לתוכו את האין סוף, ולהשיג את מהות הבורא.

*************

ובעצם רבי נחמן מברסלב מתאר כאן את התהליך שעל האדם לעבור כדי להכיר את השי"ת.

היינו כי צריך להכיר היטב את העולם שהיא המדינה.

ואח"כ על האדם לגלות את כל השקרים כולם.

ואח"כ יש השתוקקות גדולה להכיר ולראות את המלך.

ואז המלך מראה את עצמו לאדם.

ואז האדם זוכה להכיר את השי"ת.
מעשה במלך אחד

והיה לו חכם
 = והיה לו חכם, היינו שיש לאדם שכל. שהוא החכם של המלך שהוא האדם.
אמר המלך להחכם.
 = חשב האדם לעצמו. התייעצה בחינת המלכות של האדם עם השכל של האדם.
באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו
= זה הקב"ה. שהעולם נברא יש מאין. ולכן הוא מלך ענו, כי שורש ה"יש" הוא ה"אין".
והנה גבור אני יודע שהוא גבור
מחמת שסביב מדינתו הולך הים
ועל הים עומדים חיל על ספינות עם תותחים, ואינם מניחים להתקרב
ולפנים מן הים
יש מקום שטובעין בו שקורין ביצה טובענית, גדול סביב המדינה
שאין שם כי אם שביל קטן

שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד
= זו בחינת התבודדות
וגם שם עומדים תותחים
וכשיבוא אחד להלחם
מורים עם התותחים
ואי אפשר להתקרב לשם
= כי עקרונית, אף אחד לא יכול לעבור בשכל שלו בחלל הפנוי ולדעת מה היה לפני הבריאה
אך מה שחותם עצמו איש אמת וענו זה איני יודע

ואני רוצה שתביא אלי התמונת דיוקן של אותו המלך

כי יש להמלך כל התמונות דיוקן של כל המלכים

והתמונת דיוקן שלו לא נמצא אצל שום מלך

כי הוא נסתר מבני אדם

כי הוא יושב תחת כלה [וילון], והוא רחוק מבני מדינתו

הלך החכם אל המדינה

אמר החכם בדעתו, שצריך לו לידע מהות המדינה

ועל ידי מה ידע המהות של המדינה ?
על ידי העניני צחוק של המדינה

כי כשצריכים לידע דבר, צריכים לידע העניני צחוק של אותו הדבר

כי יש כמה מיני עניני צחוק.
יש אחד שמכון באמת להזיק לחברו בדבריו
וכשחברו מקפיד עליו, אומר לו: אני מצחק
כמו שכתוב: "כמתלהלה" וכו' ואמר: הלא מצחק אני!
וכן, יש אחד שמתכון בדרך צחוק, ואף על פי כן חברו נזוק על ידי דבריו
וכן יש כמה מיני עניני צחוק

ויש בכל המדינות מדינה שכוללת כל המדינות
ובאותה המדינה יש עיר אחת שכוללת כל העירות של כל המדינה שכוללת כל המדינות
ובאותה העיר יש בית אחד שכוללת כל הבתים של כל העיר
שכוללת כל העירות של המדינה שכוללת כל המדינות
ושם יש אדם שכלול מכל הבית וכו'
ושם יש אחד שעושה כל הליצנות והעניני צחוק של המדינה

ולקח החכם עמו ממון רב, והלך לשם

וראה שעושים כמה מיני ליצנות וצחוק
והבין בהעניני צחוק שהמדינה כלה מלאה שקרים מתחלה ועד סוף

כי ראה שעושין צחוק
איך מאנים ומטעים בני אדם במשא ומתן
ואיך הוא בא לדון בהמאניסטראט [ערכאה נמוכה] ושם כלו שקר ומקבלין שחד
והולך להסאנד [ערכאה גבוהה יותר] הגבוה יותר, וגם שם כלו שקר
והיו עושים בדרך צחוק אן שטעלין [כעין הצגה] מכל הדברים הללו
והבין החכם באותו הצחוק
שהמדינה כלה מלאה שקרים ורמאות, ואין בה שום אמת
והלך ונשא ונתן בהמדינה
והניח עצמו להונות אותו בהמשא ומתן
והלך לדון לפני הערכאות
והם כלם מלאים שקר ושחדים
וביום זה נתן להם שחד, למחר לא הכירוהו
והלך לערכאות גבוה יותר, וגם שם כלו שקר
עד שבא לפני הסאנאט [ערכאה עליונה יותר]
וגם הם מלאים שקר ושחדים, עד שבא אל המלך בעצמו

וכשבא אל המלך ענה ואמר: על מי אתה מלך ?
שהמדינה מלאה שקרים כלה, מתחלה ועד סוף, ואין בה שום אמת

והתחיל לספר כל השקרים של המדינה

וכשהמלך שמע דבריו
הרכין אזניו אצל הוילון לשמע דבריו

כי היה תמוה להמלך שימצא איש שיודע מכל השקרים של המדינה

והשרי מלוכה ששמעו דבריו היו כועסים עליו מאד

והוא היה מספר והולך השקרים של המדינה

ענה ואמר [החכם הנ"ל]
והיה ראוי לומר שגם המלך כמותם, שהוא אוהב שקר כמו המדינה
אך מזה אני רואה איך אתה איש אמת
ובשביל זה אתה רחוק מהם
מחמת שאין אתה יכול לסבל השקר של המדינה

והתחיל לשבח המלך מאד מאד

והמלך, מחמת שהיה ענו מאד, ובמקום גדלתו שם ענותנותו
כי כן דרך הענו, שבכל מה שמשבחין ומגדלין אותו יותר
נעשה קטן וענו יותר
ומחמת גדל השבח של החכם, ששבח וגדל את המלך
בא המלך בעניוות וקטנות מאד, עד שנעשה אין ממש
ולא היה יכול להתאפק
והשליך את הוילון לראות את אותו החכם
מי הוא זה שהוא יודע ומבין כל זאת
ונתגלה פניו

וראה אותו החכם

והביא התמונת דיוקן שלו אל המלך
 = ואז השכל של האדם הצליח להכניס לתוכו את האין סוף, ולהשיג את מהות הבורא.