|
חיפוש בספרי ברסלב
|
|
ספרי ברסלב און ליין:
ליקוטי מוהר"ן חלק א
| ליקוטי מוהר"ן חלק ב
| סיפורי מעשיות
| ספר המידות
| שבחי הר"ן
| שיחות הר"ן
| חיי מוהר"ן
|
|
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה?
הגב 
|
עמוד < 1 2 3 |
| מחבר | |
אליעד כהן 
מנהל הפורום 
|
 נושא: תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? |
|
ואיך לשבור את התאוות ?
זה אי אפשר אלא על ידי זה שהאדם מקשר את הכל לשורשו.
כי כל התאוות שורשן בבריאת העולם ובתאוות וברצונות של השי"ת בבריאה.
ורק על ידי זה שהאדם מקשר את הכל לשורשו, וכולל את כל הבריאה בבחינת לפני הבריאה, רק על ידי זה הוא יכול להנצל מכל התאוות בשלמות ...
ולזכות להיות כמו השי"ת שאין אצלו שום שינוי, למרות כל השינויים של העולם וכולי.
|
|
 |
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
ובאותו העניין מצו"ב מאמר
http://www.eip.co.il/?key=216 - פרדוקס הרצון. האם אפשר להפסיק לרצות לחלוטין ?
רצון. לרצות לא לרצות. פילוסופיה. האם אפשר לא לרצות בכלל שום דבר ? רצון = חסר. האדם מרגיש חסר ביחס לדבר שאותו הוא רוצה. האדם אינו רוצה את מה שאינו חסר. אם האדם אינו מרגיש שחסר לו משהו, מדוע שירצה אותו. הרצון דוחף את האדם כל הזמן לבצע פעולות שונות. כל בחירה של האדם נובעת מרצון. שלמות = לא חסר. כל זמן שהאדם רוצה משהו כלשהו, הרי שהוא חסר את הדבר שאותו הוא רוצה. כל זמן שהאדם רוצה משהו, הרי שאינו חווה תחושה מלאה של שלמות. שלמות = תחושה שלא חסר דבר / חוויה של חוסר רצון כלשהו. גם אם האדם רוצה את מה שיש לו, גם אז קיימת האפשרות שעדיין הוא ירגיש חסר / רצון. לרצות את מה שיש לך, שכולל בתוכו את הרצון שמה שיש לך ישתנה. גם זהו רצון = חסרון >< שלמות. גם אם האדם מרוצה ממה שיש לו, אם הוא עדיין רוצה שיהיה דווקא את מה שיש לו = מפחד לאבד את מה שיש לו, גם זו אינה שלמות. שלמות = לאהוב את מה שיש לך, ולא לפחד מכך שתאבד את מה שיש לך. תלות רגשית = רצון לא לאבד X = חסרון = חוסר שלמות. השאלה הנשאלת היא, האם אפשר לא לרצות בכלל ? האם ואיך האדם יכול להגיע למצב שבו אינו חווה שום רצון כלשהו ? תשובה: אפשר ותכף נסביר איך. מדוע השאלה הזאת היא פרדוקסאלית ? נניח שהאדם מעוניין להפסיק לרצות. מה בדיוק הוא יכול לעשות ? נניח שהאדם מחליט שמעכשיו הוא רוצה להפסיק לרצות. ואז הוא מפסיק לרצות. במקרה כזה הוא עדיין רוצה. הוא רוצה לא לרצות. כל דבר שאותו יעשה האדם כדי להפסיק לרצות, כל דבר שנובע מהאדם עצמו, עדיין כרוך ברצון שלו עצמו = חוסר שלמות. כדי שהאדם לא יחווה רצון, על הרצון להעלם מעצמו. או במילים אחרות שגורם חיצוני לאדם ישתיק את הרצון של האדם ויגרום לו להפסיק לרצות. רצון נעלם מעצמו = גורם חיצוני לאדם שמשתיק את הרצון של האדם. אז מה בדיוק יכול האדם לעשות בנידון ? הרי אם זה תלוי בו עצמו, זה לעולם לא יצליח ! תשובה: האדם יכול לגרום לרצון שלו להעלם מעצמו. האדם יכול להביא את עצמו למצב מסוים, שבו ורק בו הרצון של האדם נעלם מעצמו. מהו המצב הזה ? תשובה: ידיעה מלאה וברורה של האדם שהכל טוב באמת. כאשר האדם חווה את המציאות כדבר שכולו אך ורק טוב, הדבר הזה מעלים מעצמו את הרצון של האדם ומאפשר לו להרגיש שלמות. האדם אינו מתמקד בכלל ברצון שלו. האדם מתמקד בלדעת משהו והרצון נעלם מעצמו. אלא מה ? אם האדם ינסה לחשוב על כך שהכל טוב כדי שהרצון שלו יעלם, הרי שכל התהליך כולו עדיין נובע מהרצון האישי שלו. כך שזה לא עזר כלום. מסקנה: לחשוב שהכל טוב כדי שהרצון יעלם, עדיין לא פותר את הבעיה לגמרי. נדגיש: לחשוב שהכל טוב, מקרב את האדם אל הנקודה שבה הרצון נעלם לגמרי, אך עדיין זה לא מעלים את הרצון לגמרי, אלא רק מקטין אותו. אז מה עושים ? תשובה: מחפשים את האמת. כאשר האדם מחפש את האמת ומבין בשלמות את המציאות, הדבר הזה עצמו גורם לו לדעת שהכל טוב באמת, כי הרי האדם מבין את המציאות באמת. כאשר האדם יודע שהכל טוב, כי זו האמת, ולא רק כי הוא רוצה לחשוב כך, זו ידיעה שלמה. כאשר הידיעה של האדם שהכל טוב, נשענת על ידיעת האמת, הרי שזו ידיעה שאינה נובעת מהרצון אלא מהאמת. ואז הרצון נעלם מעצמו לגמרי. מה ז"א לחפש את האמת ברמה המעשית ? תשובה: לחפש את האמת = לחקור ולהבין את הסיבה האמיתית שבגללה הדברים קורים. לדעת את האמת = להבין בצורה ברורה ומלאה את הסיבה הראשונה של כל הסיבות שיש בעולם. קח אירוע כלשהו ותחקור מדוע הוא התרחש. עכשיו תחקור את הסיבה שבגללה הסיבות התרחשו. עכשיו תמשיך לחקור עד שתגיע אל הסיבה הראשונה. כאשר האדם מגיע אל הסיבה הראשונה = מבין בשלמות את הסיבה שבגללה דברים קורים, בשלב הזה האדם מבין את הטוב האמיתי שבמציאות. תוספת: אחרי שהאדם מגיע אל השלמות, גם אז הוא ממשיך לרצות. רק שאז הרצון שלו הוא רצון שמהותו שונה מרצון רגיל. רצון של שלמות = רצון שאינו נובע מחסרון = רצון שאינו חסר את הדבר שאותו הוא רוצה. בחירה חופשית של שלמות = בחירה בין טוב אחד לטוב אחר זהה לו. אפשר להעמיק בעניין הזה של מהות הרצון של השלמות, אך בכל מקרה קודם כל צריך להגיע אל השלמות = אין רצון = אין חסרון = לא להרגיש חסר כלשהו = להרגיש טוב באמת. הדרך להגיע לזה היא על ידי הבנה מלאה של המציאות. כאשר זה מתרחש, שהאדם מבין ויודע באמת שהכל טוב מצד האמת = הרצון נעלם מעצמו = שלמות. הבהרה: חשוב רק להבהיר את הדבר הברור מאליו, כי מוות של הגוף אינו משחרר את התודעה עצמה מהרצון. גם כאשר התודעה נפרדת מהגוף, גם אז היא ממשיכה לחוות רצון כלשהו. אא"כ האדם הגיע לשלמות הנ"ל. |
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
וראה גם את זה
http://www.eip.co.il/?key=413 - רצון. מהו רצון אנושי חסר ? מהו רצון אמיתי מושלם ?
בעניין הרצון של השי"ת שהוא בחינת אחת עם השכל הנקנה וכולי.
****
רצון. פילוסופיה. מהו רצון אנושי חסר ? מהו רצון אמיתי מושלם ? כפי שהתבאר מספר פעמים, הרצון של האדם הוא המעביד שמעביד את האדם. האדם משועבד לרצון שלו. האדם מרגיש חסר תמידי. לא משנה מה יעשה האדם, הוא תמיד ירגיש חסר. השלמות היא כאשר אין חסר, דהיינו אין רצון. וכאן יש לחדד ולהבהיר את העניין הזה. קיימים שני סוגים של רצון. רצון חסר ורצון של שלמות. הרצון האנושי הרגיל הוא רצון חסר. דהיינו האדם מרגיש שחסר לו את מה שהוא רוצה. האדם רוצה X כלשהו בגלל סיבה כלשהי, והרי שהX חסר לו בגלל סיבה כלשהי. אלמלא הרגיש האדם חסר כלשהו, הרי שהוא לא היה רוצה את אותו הדבר. הרצון של האדם מתעתע בו לחשוב שהטוב נמצא הרחק ממנו. וכך האדם רודף אחרי הזנב של עצמו... הרצון החסר נובע מהמחשבה שיש טוב ויש רע. שיש רע יותר ורע פחות. שיש טוב יותר וטוב פחות. המחשבה שיש טוב ורע, גורמת לאדם כל הזמן להרגיש שהוא חסר את הטוב יותר וגם לפחד מהרע יותר. הרצון החסר מפריד בין הסיבה לבין התוצאה. אצל הרצון החסר, כל דבר הוא סיבה למשהו אחר. התוצאה היא תמיד רחוקה ותמיד נפרדת מהפעולה ומהסיבה. הרצון החסר, הוא שורש הרע והסבל של האדם. אך קיים גם רצון של שלמות, דהיינו הרצון שאינו חסר דבר, רצון ללא סיבה, רצון שהתכלית הסופית היא הפעולה עצמה, רצון שבו האושר הוא הדרך, הרצון שאינו חסר דבר, הרצון שאין לו סיבה, הרצון שהוא הסיבה של עצמו. הרצון של השלמות, נובע מכך שהאדם מבין שהכל טוב ושהכל אחד. כאשר האדם רואה את המציאות כפי מה שהיא רואה את עצמה, על ידי זה הרצון החסר שלו נעלם, ובמקומו מגיע רצון של אין חסר. דהיינו האדם בוחר אם לרצות או לא, האדם בוחר מה לרצות, רק משום ש"ככה" בא לו בלי סיבה נוספת. שעמום נובע מרצון חסר, האדם רוצה ריגוש. אדם שאין לו רצון חסר, אינו יכול להשתעמם, מאחר שהוא אינו חסר דבר. אדם ללא רצון חסר, יכול להיות במצב של דומם ושתיקה ולהגיש טוב בדיוק כמו בכל מצב אחר. רצון של שלמות הוא רצון שבו האדם מרגיש אחדות מושלמת עם המציאות, הרמוניה מושלמת, שהכל טוב תמיד באותה המידה. רצון שבו אפשר רק "להיות" ולא צריך "לעשות" דבר. רק אדם שיש לו רצון של שלמות, רק לו יש באמת בחירה חופשית באמת. אדם שיש לו רצון חסר, אין לו בחירה חופשית, משום שהוא מוכרח לעשות את מה שהוא רוצה, הוא לא יכול לעשות אחרת. כל זמן שלרצון יש סיבה כלשהי, הרי שהסיבה מכריחה את האדם לעשות את רצונו והרי שאין לו בחירה חופשית. כאשר האדם אינו חסר דבר, כפי שהמציאות אינה חסרה דבר, אז ורק אז האדם יכול לרצות ויכול שלא לרצות אלא לשתוק. איך להגיע לזה ? רק על ידי חיפוש האמת, דהיינו על ידי זה שהאדם רואה את האמת, שהכל זו מהות אחת. על ידי זה שהאדם מתבונן תמיד על המהות של כל דבר, לבסוף הוא רואה את האחדות שיש בהכל. אז האדם מבין שהסיבה של כל דבר היא הדבר עצמו ולא שום דבר אחר. אז האדם מבין שהתכלית של כל דבר היא הדבר עצמו ולא שום דבר אחר. אז האדם מבין שהכל טוב באותה המידה. ואז האדם אינו חסר דבר, ויש לו בחירה חופשית אמיתית לעשות כרצונו באמת... מאמרים דומים: כאשר יש לאדם שכל אמיתי = רואה את האמת האובייקטיבית = הרצון הופך לשלם = מרגיש טוב באמת = אינו מחפש תכלית / תמיד נמצא בתכלית. |
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
בהמשך לכל הנ"ל, למי שלא שם לב כל הנ"ל עולה בקנה אחד גם עם מ"ש רבי נחמן מברסלב לגבי העניין של ממון. פירוש, כי רבי נחמן מברסלב מדבר המון על העניין של תאוות אכילה (ראה כאן http://breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%94&cid=0 - תאוות אכילה).ומצד שני רבי נחמן מברסלב מבאר שאצל הצדיק האמת יש את הארת הרצון בשעת האכילה דייקא !!!
וזה עולה בקנה אחד עם העניין של תאוות ממון.
כי גם בתאוות ממון יש 3 בחינות.
1 - יש את מי שיש לו תאוות ממון כפשוטו, שמהתאווה הזאת צריך להתרחק וכולי, כפי שהובא פעמים רבות בדברי רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%95%D7%AA+%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F&cid=0 - תאוות ממון
2 - ויש את מי שהוא מתרחק מתאוות ממון כפשוטו, היינו הבחינה של הבטחון שבו האדם לא מחזיק ממון מיום אחד לחברו.
כמובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=573 - חיי מוהר"ן - תמד - עבודת השם
פַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן
וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁאֵין מַנִּיחִים אֶצְלָם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מִכַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ כְּגוֹן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִימֶלֶךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְפַזְּרִים כָּל הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה בְּיָדָם וְלא הִנִּיחוּ אֶצְלָם שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לְחֲבֵרוֹ. וְאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת לָזֶה בְּרֶיְיֶה גָּדוֹל לִהְיוֹת חָזָק בְּהַבִּטָּחוֹן וְלַעֲמד עַל עָמְדוֹ כִּי אִם שׁוֹגִים בָּזֶה תְּנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא לא טוֹב. ...
אֲבָל הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ מִשֶּׁבַח מַעֲלַת הַנְהָגָה הָרִאשׁוֹנָה הַנַּ"ל
הַיְנוּ לְפַזֵּר הַמָּעוֹת בְּכָל יוֹם לִצְדָקָה וְעַל הִצְטָרְכוּתוֹ הַמֻּכְרָח וְלא יַנִּיחַ כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ. כִּי לַאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים הָרוֹצִים לְזַכּוֹת לְנַפְשָׁם לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיקִים, בְּוַדַּאי טוֹב לִפְנֵיהֶם הַנְהָגָה הָרִאשׁוֹנָה הַנַּ"ל. הַיְנוּ לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ. וְהִפְלִיג בְּשֶׁבַח מַעֲלַת הַנְהָגָה זוֹ וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת. וּכְפִי הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו אָז הָיָה שֶׁהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְזַכּוֹת אוֹתָנוּ לְהַגִּיעַ לַהַנְהָגָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּאת לְמַדְרֵגַת בִּטָּחוֹן הַנַּ"ל לִבְלִי לְהַנִּיחַ שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ 3 - אבל יש את השלמות של תאוות הממון, שבה האדם יכול לקבל הרבה ממון ולהחזיק אצלו הרבה ממון, ולא יהיה אצלו שום שינוי כלל.
כמובא שם:
אֲבָל יֵשׁ מַעֲלָה גָּבוֹהַּ יְתֵרָה בְּיוֹתֵר
דְּהַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יַחֲזִיק אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן, וְזֶה קָשֶׁה יוֹתֵר. הַיְנוּ כִּי עֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה בְּיוֹתֵר כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה מִתְנַהֵג הַנְהָגָה הַנַּ"ל. וְאָמַר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁזֶּה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר הַרְבֵּה. וְהוֹכִיחַ וּבֵרַר לְעֵינֵינוּ שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ מַחֲזִיקִים אֶצְלָם מָמוֹן. כִּי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב הָיוּ כֻּלָּם עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים. וְיַעֲקב אָבִינוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁכֶם קָנָה מִיָּד חֶלְקַת הַשָּׂדֶה וְהֵיכָן הָיוּ לוֹ מָעוֹת כָּל כָּךְ. וְכֵן אַבְרָהָם כְּשֶׁקָּנָה מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְכֵן מְבאָר עוֹד מֵהַפְּסוּקִים וּמִדְרָשִׁים שֶׁהָיָה מֻנָּח אֶצְלָם מָעוֹת. וְאָמַר שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה יוֹתֵר אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר וכיו"ב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=564 - חיי מוהר"ן - רמא - גדולת נוראות השגתו
אָמַר אֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר
וְלא יִהְיֶה אֶצְלִי שׁוּם שִׁנּוּי. כִּי דֶּרֶךְ הָאָדָם כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְיָדוֹ מָמוֹן, בִּפְרָט מָמוֹן הַרְבֵּה נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ שִׁנּוּיִים. אֲבָל אֶצְלִי אֲפִילּוּ אִם אֲקַבֵּל סַךְ עָצוּם בְּפַעַם אֶחָד אֵין אֶצְלִי שׁוּם שִׁנּוּי כְּלָל. וְשָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁקַּבָּלַת מָמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין הַחִדּוּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי יֵשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמָּה חִדּוּשִׁים וְקַבָּלַת מָמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין הַחִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ והוא בגלל שרבי נחמן מברסלב זכה למ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=573 - חיי מוהר"ן - תמד - עבודת השם
אָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הַמְקַבְּלִים מְבַקְשִׁים וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם
מֵאַחַר שֶׁכָּל פַּרְנָסָתָם הוּא מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִים מֵאֲחֵרִים. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עֲבוֹדָה וְשֵׂכֶל אֵיךְ לְקַבֵּל מָמוֹן וְכָל פַּרְנָסָתוֹ יִהְיֶה מִמַּה שֶּׁמְּקַבֵּל, וְאַף עַל פִּי כֵן לא יִהְיֶה מְקַבֵּל כְּלָל וְלא יִהְיֶה נִצְרָךְ לְמַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם. וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה הַשֵּׂכֶל וְלא יִהְיֶה נִצְרָךְ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם חַס וְשָׁלוֹם והוא בחינה אחת עם מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים
אֶחָד הָיָה מִתְפָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ כָּזֶה בְּיָדָיו
שֶׁאֵצֶל מִי שֶׁהוּא לוֹקֵחַ וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, הוּא נוֹתֵן לוֹ [פֵּרוּשׁ שֶׁבָּזֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא לוֹקֵחַ וּמְקַבֵּל בָּזֶה הוּא נוֹתֵן כִּי קַבָּלָתוֹ הִיא נְתִינָה] וּמִמֵּילָא הוּא בַּעַל צְדָקָה והוא גם בחינה אחת עם העניין של נוקם ונוטר שהתבאר כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=58 - מהו עניין נוקם ונוטר ?
***
כי אצל הצדיק האמת, עיקר מעלתו היא בכך שהוא יכול לקבל הרבה ממון ולהחזיק הרבה ממון ולא לפול לתאוות הממון כלל כלל לא.
ולכן הוא בחינת החידושים של השי"ת. כי אחד החידושים של השי"ת, הוא שכל השינויים נמשכים מאחדות הפשוט ללא שום שינוי. וכן הוא אצל הצדיק, שהוא אוחז בממון שהוא בחינת קליפות / דינים / גבורות / הקדמות וכולי, אך בו זמנית הוא גם כולו אוחז בשורש שהוא כולו טוב וכולי ...
|
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
|
וראה גם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=40 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי
אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר הַבְּרִית
הוּא מְקַלְקֵל הַטַּ"ל אוֹרוֹת וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ על הַפַּרְנָסָה הַיְנוּ טַ"ל מְלָאכוֹת כַּמּוּבָא בַּזוהַר 'מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּנַהֲמָא עֲנִיּוּת רָדֵף אַבַּתְרֵהּ כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּמחָא' וְזֶה: בּוֹ עַז בּוֹ כָּלוּל שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַיְנוּ ל"ט אוֹרוֹת מִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית וְל"ט מְלָאכוֹת מִי שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ כִּי עַז עִם הַכּוֹלֵל שְׁתֵּי פְּעָמִים טַל וְזֶה: "מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן" שְׁנֵי פְּעָמִים שְׁנֵי פְּעָמִים ל"ט כִּי ל"ט מְלָאכוֹת גָּמְרִינַן מִמִּשְׁכָּן וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַל"ט מְלָאכוֹת הֵם בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן הַיְנוּ מִשְׁכָּן בְּבִנְיָנֵהּ בְּחִינַת ל"ט אוֹרוֹת אַךְ מִי שֶׁפּוֹגֵם בַּבְּרִית הַמְּלָאכוֹת שֶׁלּוֹ הֵם בִּבְחִינַת מִשְׁכָּן בְּחֻרְבָּנֵהּ בִּבְחִינַת ל"ט מַלְקוֹת בְּחִינַת: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ וְלא יוֹסִיף" הַיְנוּ בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹסָפוֹת כַּנַּ"ל היינו שעיקר השלמות היא דייקא שגם אם עושה את ה-לט מלאכות, הרי שהם אצלו כמלאכת המשכן.
כי סודות התורה מלובשים במעשה הבריאה דייקא כמובא. והצדיק האמת מקבל את חיותו מהסודות האלו גם כאשר הוא עושה במשא ומתן וכולי.
וראה גם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=181 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ד - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים
כִּי עַל יְדֵי כָּל עֲסָקִים וּמְלָאכוֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּנֵי אָדָם
עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ הַצִּיּוּר שֶׁל אוֹתוֹ הַמְּלָאכָה לְמַעְלָה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וּמֵבִיא חִיּוּת וְהֶאָרָה לְאוֹתוֹ הַצִּיּוּר שֶׁל אוֹתוֹ הַמְּלָאכָה שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הָעֵסֶק וְהַמְּלָאכָה, שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה לְמַטָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי עַל יְדֵי הָעֲסָקִים וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁעוֹשִׂים נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה בְּחִינַת מִשְׁכָּן כִּי כָל הַמְּלָאכוֹת כְּלוּלִים בְּל"ט מְלָאכוֹת שֶׁהֵם אֲבוֹת מְלָאכוֹת 'אָבוֹת מִכְּלָל דְּאִיכָּא תּוֹלָדוֹת' כִּי כָל מִינֵי מְלָאכוֹת וַעֲסָקִים שֶׁעוֹשִׂין כֻּלָּם כְּלוּלִים בְּל"ט מְלָאכוֹת שֶׁהֵם הָאָבוֹת, וְהַשְּׁאָר הֵם תּוֹלָדוֹת וְל"ט מְלָאכוֹת הֵם כְּנֶגֶד מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה . 'אָבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת כְּנֶגֶד מִי, כְּנֶגֶד מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן' 'וְצִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית' וְהָאָדָם עוֹשֶׂה הַמְּלָאכָה, 'וְצִיּוּרָא דְּגוּפָא כְּצִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא' נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הָאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה הַמְּלָאכָה וְהָעֵסֶק עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת מִשְׁכָּן כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמְּלָאכָה וְהָעֵסֶק כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיך לַעֲשׂוֹת וְעַל יְדֵי זֶה נוֹתֵן חִיּוּת וְהֶאָרָה לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְהוּא קִיּוּם הָעוֹלָם נִמְצָא שֶׁגַּם זֶה הוּא עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא עיין שם ובאמת הבחינה של עולם חסד יבנה שהובאה שם, היא בחינה אחת עם ה-לט אורות, למרות שנראה שאלו 2 בחינות שונות.
כי הצדיק האמת הוא בבחינת ביטול הבחירה ויושב בשמים ישחק, למרות שהוא עוסק בבריאת העולם וכולי.
***
וראה גם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=559 - חיי מוהר"ן - קכט - נסיעתו לארץ ישראל
כְּשֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה קִיַּמְתִּי כָּל הַתּוֹרָה בְּכָל הָאֳפָנִים כִּי הִשַּׂגְתִּי קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה שֶׁאֲפִילּוּ אִם הָיוּ מוֹכְרִים אוֹתִי לְיִשְׁמָעֵאל בִּמְדִינוֹת רְחוֹקוֹת שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם יְהוּדִי וְהוּא יִשְׁלַח אוֹתִי לִרְעוֹת בְּהֵמוֹת וַאֲפִילּוּ אִם לא אֵדַע מָתַי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְלא יִהְיוּ לִי טַלִּית וּתְפִילִּין וְלא סֻכָּה וְלא שׁוּם מִצְוָה וְכוּ' וְכוּ' אַף עַל פִּי כֵן הָיִיתִי יָכוֹל לְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר |
|
|
|
|
adi
חדש 
|
|
|
האם הרצון לשבור את הגאווה אינו גאווה בעצמו?
איך יוצאים ממעגל שכזה? |
|
|
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום
|
|
השאלה נכונה, והתשובה היא על ידי ידיעה.
היינו אם האדם יודע את האמת על המגבלות שלו, אז אין לו גאווה.
ז"א הוא לא צריך להתאמץ לחשוב על כך, כי הוא יודע את האמת.
|
|
|
|
|
הגב
|
עמוד < 1 2 3 |
| מעבר לפורום |