ולתשומת ליבך, "להיות הצדיק עצמו ממש", זאת דרגה מאוד נמוכה ! והיא לבוש גשמי של להכלל בא"ס.
כי האדם צריך להכלל בא"ס ממש, יחידה דיחידה. והלבוש הגשמי של הבחינה הזאת, הוא בלהיות הצדיק ממש.
והצדיק עצמו הוא אין, ולהיות הצדיק ממש, היינו להיות אין ממש. כי אי אפשר להיות רבי נחמן מברסלב. כי רבי נחמן מברסלב הוא כלום. והוא כלום שבכלום. כי הוא מחזיק את עצמו ליותר אין מאין, כמובא על והאיש משה ענו מכל האדם, שהחזיק את עצמו לאין שבאין וכולי.
ואי אפשר להיות רבי נחמן מברסלב, כי רבי נחמן מברסלב הוא כלום.
ולהיות הצדיק עצמו ממש, זה לבוש גשמי של הרעיון של להכלל בא"ס.
ולהיות זה הצדיק, היינו בבחינת אילו ידעתיו הייתיו, דהיינו על ידי הדעת.
ולדעת זוכה גם על ידי עולם המעשה, דהיינו קיום העצות.
אבל בעיקר על ידי ההתבוננות על העצות, שזה חשוב מקיום העצות עצמן.
כי העיקר הוא הדעת והשכל שיש בכל דבר וכולי ...
ועל ידי הדעת נכלל ... והמעשה הוא המשרת של המחשבה, אבל התכלית היא המחשבה.
ועל ידי הדעת זוכה להכלל בצדיק ולהיות הצדיק עצמו ממש.
שהוא החמישה דברים שנבדל מדעו ממדענו ... וכולי