שבחי רבי נחמן מברסלב והמחלוקת שעליו - מה האמת?

בס"ד

פשש "היהדות היא עצמה כת של משוגעים - ורבי נחמן מברסלב המשיח בא לגאול אותם". הפכת את רבי נחמן ליש"ו? ואתה קורא לעצמך חסיד ברסלב? רחמנות שיש לכם אנשים כאלה

אפילו אם אחוז אחד מהדברים שנאמרו כאן בשם ר' נחמן הם נכונים- הדברים חמורים מאד. אם נכונים הדברים, יוצא שברסלב הם כת לכל דבר ועניין בתוך היהדות, ודינם כקראים, הצדוקים, הבייתוסים, מאמיני שבתאי צבי וכול דומיהם.

ח

וכיוון שהזכרנו להרב הגאון העצום והקדוש בעל ה'לשם' נכתוב מעט מדבריו הנוגעים קצת לעניננו והוא מספר הדעה (חלק א' דרוש ה' סימן ז' אות ח') וז"ל: "ובאשר שכל חכמת הקבלה מדבר באצילות ומכנה שם את כל עניני המציאויות והתכונות והפעולות ובכל מה שנמצא בעולם הזה לכן דחקו עצמם [איזה מקובלים] ומחברים חיבורים ומרבים בדברים איך שכל המציאות של כל האורות העליונים שבאצילות הם הכל רק על עניני תהלוכות ההנהגה לבד ומסבבים את כל מה שנאמר באצילות להלבישם בעניני ההנהגה שבעולם הזה והנה הגם שכוונתם רצויה אבל מעשיהם בזה אינם רצויים כ"כ לדעתי כי גם אם ניתן להם את אשר להם לומר שכיוונו באיזה דברים כהלכתם ויש קצת רמז באיזה תהלוכות ההנהגה לאותם הדברים שהם אומרים והוא אחר השתלשלות אלפי אלפים ריבוא ריבואות מדרגות אשר מהאצילות עד סוף העשייה עם כל זה הנה אין זה מעיקר לימוד חכמת הקבלה כלל כי הנה עיקר קדושת וגודל מעלות לימוד הקבלה הוא לדבר למעלה ולא למטה, וכדי לתקן ולעורר באורותיהם למעלה, ולכן תראה שכל דברי האר"י ז"ל הכל באצילות, וא"כ אותם המחברים שלוקחים כמה רזי עליונים ומלבישים אותם בסדרי תהלוכות ההנהגה אשר בעולם הזה לא העלו בידם מחכמת הקבלה מאומה ולא אכניס את עצמי אם דבריהם מכוונים או אינם מכוונים אך עכ"פ הוא, כי אין זה חכמת הקבלה כלל" עכ"ל. המעיין בליקוטי מוהר"ן יראה שכל כולו של הספר נסוב בתהלוכות ההנהגה אשר בעולם הזה, והמחבר עצמו עוד הוסיף לומר שהכל נסוב על ענינא דיומא, וכדאי לכל לומד שיראה קצת מאמרים בספרי הלשם כי שם יראה באמת מה היא בקיאות ועמקות בקבלה, כי הרב שם במאמריו פעמים סובב על עשרות ממאמרי חז"ל בכל הפרד"ס מקשה ומתרץ בונה וסותר ומעלה הכל למקום אחד לא יאומן כי יסופר.

ט

[דש] ואמר: "מה אתם יכולים לעשות תשובה? וכי מספיקים ימיכם וכוחכם כולכם לתקן פגם אחד מה שקלקלתם? רק אני עושה תשובה בשבילכם ויש לאל ידי לתקן הכל, כל מה שקלקלתם עד הנה, רק העיקר שמעתה לא תעשו עוד, ואפילו מהיום והלאה איני מקפיד על השגגות שתעברו, רק העיקר שעכ"פ תשמרו עצמכם ממזיד" ע"כ.

מלבד מה ששלל מהם לתקן מכוח עצמם ע"י תיקוני תשובה אפילו פגם אחד, עוד נתן לעצמו הכוח לכפר להם ולעשות תשובה במקומם, ולא עוד אלא שלכולם הוא מכפר ועל כל עוונותיהם שחטאו עד היום ולא עוד אלא שגם על להבא הוא לא מקפיד על השוגג, ומלבד מה שהשפילם לעפר ועשה עצמו מה שעשה, גם דבר זר הוא שזה חוטא וזה עושה תשובה במקומו ומוחל לו ולא עוד אלא אף על חטאים העתידים, וראה בכתבי האר"י כמה ייגע את מהרח"ו בסיגופים ותעניות, ולא תאמר שאני מהרח"ו שהיה בכוחו, כי המעיין בשער היחודים יראה שנתן תיקונים קשים לעוד הרבה אנשים ולא רק לגדולים כמהרח"ו, וגם הנחיל לדורות הבאים תיקונים אלו, רק צריכים אנו לומר שסבר שאני הוא מרבינו האר"י שהוא נתעלה יותר ויותר וכמבואר, וכבר אמר גם על התיקון הכללי שהמציא שכמה וכמה צדיקים לא הגיעו להשיג התיקון הזה כלל, והיו כמה שהתחילו ומתו ורק הוא השיג זה במושלם, המציא דרך קלה לתשובה, לא מפני חולשת הדורות בא להקל כי גם ראוי הוא לדורות ראשונים אלא שלא נתגלה, וכבר שמעתי מכמה נערים שהתיקון הקל הזה הרבה אצלם המכשלה.

י

גם מה שאמר [רצט] "שאי אפשר להיות איש כשר בלא שמתקרבים לצדיק האמת שבדור" וכמובן שהכוונה אליו ורק אליו, ואמר "שקודם שנמצא צדיק האמת בעולם יכולים להתקרב להשי"ת לבד רק בכוחות עצמם אבל אחר שכבר נמצא בעולם אי אפשר להתקרב בשום אופן בלי שמתקרבים לצדיק האמת", ואמר שהקטן שבאנשי שלומם גדול יותר מהגדול שבמפורסמי הדור, מלבד התימה החוזרת בכל אמריו במה שהחזיק מעצמו, עוד תימה על עיקר האמונה הזאת שא"א להיות אדם כשר בלא שיתקרבו אליו, אמנם פשוט גם לנו שהקרבה לגדולים יש בה תועלת מרובה, אבל הוא תולה הכל בו ורק בו הוא יכול לעשות את כולם צדיקים גמורים ובלי הקורבה אליו א"א להיות אדם כשר כלל, קודם שנמצא הוא היה אפשר אבל השתא א"א כלל, המעשים כבר אינם תלויים בבחירת האדם אם לעשות מצוה או עבירה, רק תלוים בבחירתו בר' נחמן אם להיות מקורב אליו או לא, ועוד אמר [תקיז] "אני בטוח בהשי"ת שכל תינוק שיבוא לפני קודם שיגיע לבן שבע שנים בודאי יהיה נקי מן החטא עד יום חתונתו", נמצא שגם יפה כוחו לבטל הבחירה מן האדם ולהנחילה להוריו שיבחרו הם אם להביאו אליו קודם גיל 7 או לא.

יא

אמר [סח] "שחס ושלום לילך לרופאים ומדמה אותם לרוצחים ממש וכל ההולך אליהם רק מקרב את מיתתו" [והאריך מאוד בדיבורים האלו ובהרבה הזדמנויות דיבר בזה].

א"כ צריך להבין למה כשחלה בשחפת נסע ללמברג ושהה שם תקופה והלך אצל הרופאים וטיפלו בו, וכן כשחלתה אשתו [יט] שלח מאסטרה העגלה שלו עם אנשים לברסלב כדי להביא את אשתו כדי שתקבל רפואות אצל הדוקטור, כי היה לה חולי כבד שמתה בו ובאה אשתו לשם ולא הוטב בעיניה הדוקטור ואמרה שטוב להתרפא בזסלב שיש שם דוקטורים גדולים והוכרח רבינו לנסוע עמה לשם, ולמה הסכים לשלוח אותה לרופאים, אמנם יכולנו לומר גבי שאלה זו שבאמת סבר שמקרבים המוות, אבל כשאדם חולה אזי מחמת מצוקתו חסרון הדעת פועל בו ולכן לא מנע את אשתו ואף הוא הלך ללמברג להתרפא ובזה ג"כ יובן למה בסוף ימיו אמר אפילו אני אצוה אתכם להביא רופא אל תשמעו בקולי, כי יש לומר שחשש שמצוקת החולי תגרום לו לבקש רופא, אמנם תלמידו מסברא דנפשיה אמר תירוץ אחר שהנסיעה שלו ללמברג אע"פ שעסק שם ברפואות והלך אצל רופאים תכלית אחרת היתה בכל זה וסוד גדול בדבר שאין אנו יודעים ענינו ולא הלך בשביל הרפואה כלל וכעין נסיעתו לנאוריטש ועוד מקומות [תקס"ז] שאין שום אדם יודע מה עשה בנסיעה זו כי בנסיעה זו לא קיבל שום ממון כלל, [מכלל זה נבין ששאר נסיעותיו היו לאסוף ממון] אלא שדבריו תמוהים כי מה יאמר על מה שאמר שוב בסוף ימיו "אפילו אני אבקש רופא אל תשמעו לי" אם יש סוד בדבר למה אמר שלא ישמעו לו, ואם אין סוד בדבר למה יבקש, שמא תאמר לשון גוזמא קאמר אפילו אני אבקש, אע"פ שאינו באפשר שיבקש הוא, הרי מצינו שבימיו האחרונים בא אצלו רופא וטיפל בו וכתב ר' נתן שודאי הרופא קירב מיתתו, עכ"פ שמעינן שהביאו רופא וקיבלו.

אבל בכל הקושי הזה יכולנו להתישב אך מה נאמר על מש"כ [שפ] אמר "שהיה לו בספר הא' ב' שחיבר באות ר' על רפואה כתב שם כל הרפואות לכל המחלות, ולא היה מחלה בעולם שלא כתב שם את רפואתה אך לבסוף לא רצה להעתיקו ושרפו". א"כ נמצא שידע רפואת כל מחלה בעולם א"כ למה לא נתרפה הוא ואשתו וביתו ובנו האהוב כ"כ באותן הרפואות הידועות אצלו, שמא תאמר לא ניתנה לו רשות לעשות בהם שימוש הרי שסבר שגם לילך לרופאים אין רשות ובכל זאת הלך.

יב

באות רסה כתב וז"ל: פעם אחת סיפר שזה סמוך התחיל ללמוד את חושן משפט עם הש"ך והסמ"ע ולמד בזמן מועט עד סימן צ"א שהוא בערך מאתיים דפים ואמר שהוא יודע וזוכר כל סעיף קטן מהיכן הוא מתחיל, ואז היה לפניו רב אחד והתחיל [ר' נחמן]לדבר עמו בשאלות ודינים ולא ידע אותו הרב להשיבו, ואחר כך היה לפניו דוקטור אחד ודיבר עמו ולא ידע גם כן כלל ואמר איך לוקחים [כלומר איך עושים] שיתגלה אורי וכו'. יש לתמוה איך הוא שאמר על עצמו שכל חכמי ישראל הרי הם כקליפת השום ואפילו אחד בדור אין שיכול לומר עליו "חוץ מפלוני" איך זה מתפאר בידיעה זו של 91 סימנים בשו"ע עם ש"ך וסמ"ע, אמנם בהמשך כותב ר' נתן שגם שאר השו"ע היה יודע, אבל מכלל ההתפארות שנתפאר בידיעת ה-91 נלמד שבשאר חלקי השו"ע ידע פחות מזה, גם נלמד מזה שנתפאר בידיעת אותם 91 סימנים עם ש"ך וסמ"ע שדברי הראשונים וב"י ושאר אחרונים לא ידע כל כך כמו אלו, כש"כ בשאר חלקי השו"ע. האם ראוי לו להתפאר על הידיעה הזאת, זה שכל חכמי הדור כקליפת השום לידו, לא נשכח שמדובר בדורו של הגר"א, וגם בדורינו ב"ה לא חסרו רבים מאוד שהם יודעים הרבה למעלה מזה בשו"ע ומפרשיו וב"י וראשונים.

ומה שהיה קל בעיניו לדמות כל חכמי ישראל לדבר כה פחות שהוא קליפת השום, ראה מש"כ ע"ז רבינו האר"י בשער הגלגולים (הקדמה לד') וז"ל: "ובלי ספק אין להאמין שיתגאה בן עזאי על כל חכמי ישראל בלשון הזה, וגם שאפילו לר' עקיבא יזכירנו לגנאי בשם קרח וכו', ופירש שם שמה שדימה חכמי ישראל לקליפת השום לא להתגאות ולגנות נתכוון רק מפני שע"י עסק התורה מוציאים נפשות הגרים מתוך קליפת נוגה הנקראת קליפת השום, והיא אותה קליפה דקה הנמצאת בין הנקב הימני המוציא טיפת זרע קדוש לנקב השמאלי המוציא מי רגליים עכורים מזון לקליפות, וכל חכמי הדור ההוא היו מוציאים נפשות הגרים מקליפת השום הנז' בלבד אבל הוא ור' עקיבא [שהיו פרושים מן האשה ומולידים נשמות הגרים ע"י עסק התורה] היו עוד מכניסים אותם אל נקב הקדושה הימני ומחזירים אותם לקדושה ממש ואח"כ ממשיכים אותם משם לחוץ בגופות הגרים, ורצה בן עזאי לתת טעם למה גם ר"ע היה בו כח זה כמוהו ולכן הזכירו בשם קרח, כי ר"ע היה משורש קין שהוא סיטרא דגבורה וע"י חסידותו גילח כל השערות וכוחות הדין והמתיקו ולכן היה קרח ועי"כ היה בו כח זה להביא נפשות הגרים ממקום הקדושה עצמה כדוגמת בן עזאי מצד החסד", עכ"פ מבואר מרבינו האר"י שהלשון הזה שנקט בן עזאי לדמות כל חכמי ישראל כקליפת השום בפניו אין להאמין כלל שנתכוון לומר דברים כפשטם כי לשון גאוה הוא, אבל ר' נחמן כשרצה להתפאר בעצמו בהך לישנא [אלא שלא מצא בכל הדור שלו מי שיכול לומר עליו חוץ מפלוני], ודאי נתכוון כפשטו שכולם דומים עליו כקליפת השום וכדבר שאין בו ממש, וציפורנו עבה מכרסם, שהרי כבר אמר ג"כ שכל הלומדים היו תחת כפות רגליו, ועוד ועוד נמצא בדבריו שהפליג בשבח עצמו והמעיט הרבה ואף מלעיג על אחרים.

עוד אמר אם הייתי אומר פשטים בגפ"ת היו כל הלומדים והגדולים מונחים תחת כפות רגליי אך עדיין אין לי חשק לזה, ועוד אמר [שמג] וזה לשונו: "ובאמת חידושים של גמרא ופירוש תוספות הם קלים ביותר ואין אחד מהם יודע הדרך כלל של אותן החידושים ומי שיודע הם קלים מאוד", עכ"ל, דברים כעין אלו לא שמענו מן החכמים אדרבה ככל שמחכימים מבינים כמה דברי רבותינו עמוקים וקשים, וראה מש"כ מהרח"ו בשער המצוות פרשת ואתחנן "שכאשר רבינו האר"י היה עוסק בעיון הגמ' עם החברים היה מתגבר כארי בכח עד שהיה נלאה ומזיע זיעה גדולה ושאלתי את פיו מדוע טורח כ"כ והשיב לי כי הנה העיון לשבר הקליפות שהם הקושיות שיש בסוגיא ההיא שאין מניחים לאדם להבין אותה ולכן צריך האדם לטרוח ולהתיש כוחו אז, כי תכלית העיון הוא לשבר הקליפות כי הם גרמו לאותם הקושיות ולא יובנו תירוציהם כי אם בקושי ובדוחק גדול כנודע", ואילו ר' נחמן מה אומר שהם דברים קלים שאין צריכים יגיעה, ומה עוד הוא אומר שאין לו חשק עתה.

יג

ראה ליקוטי מוהר"ן אות נב': "וגם צריכים שיהיה ההתבודדות במקום מיוחד דהיינו חוץ מהעיר בדרך יחידי, במקום שאין הולכים שם בני אדם כי במקום שהולכים שם בני אדם ביום הרודפים אחר העולם הזה, אע"פ שכעת אינם הולכים שם הוא מבלבל ג"כ ההתבודדות".

ראה שער המצוות פרשת ואתחנן ענין האזהרות זו אחת מהם: "דע כי צריך האדם ליזהר, שלא ישב במקום שאין בו ישוב, לפי שבמקום שאין בו ישוב, שולט שם שד אחד ושמו תני"א, ויוצא מפסוק 'ולמה תניאון את לב בני ישראל' והיושב שם אעפ"י שהוא עוסק בתורה מתגבר עליו השד ההוא להזיקו, או להחטיאו ואין כוח באדם ההוא לעמוד שם לשלוט עליו לולי יהיה צדיק גמור, ומורי הזהיר לאדם אחד שלא ילך על קברי הרשב"י ור"א בנו ללמוד שם יחידי, אפילו בימים שרגילים בני אדם לילך שם, ומכל שכן בשאר מקומות שאין בני אדם יושבים שם" ע"כ, וכ"כ בשער היחודים, ועוד כתב שם (ד' ע"ב) וז"ל: "באופן שלא תתמה אם נמצא אנשים מתבודדים ושורה עליהם רוח הטומאה כי סביב רשעים יתהלכון כנזכר שהם רודפים אחר הקדושה כרודף אחר החיים וכו' ואפשר שהם יתדבקו באדם ויטעוהו ויחשוב שהוא רוח הקודש ואינו אלא רוח הטומאה ח"ו".

יד

באות תקלט אמר שטוב מאוד לתת בכל עת פדיונות לצדיקים ואמר שאילו היה מוצא איש צדיק שהיה ראוי שיעשה לו פדיון היה נותן לו פדיון בכל יום ובכל עת, [כמובן לתלמידיו יש מי שיעשה להם פדיון הלא צדיק האמת במחיצתם]. ובאות תצט בעניין הביטחון אמר שיש צדיקים שאין מניחים ממון אצלם מיום לחברו כמו שמספרים על הבעש"ט ועל הרב אלימלך ז"ל שבכל יום ויום היו מפזרים הממון המגיע לידם [כי רבים היו באים לעשות אצלם פדיונות] ואמר שצריך להיות חזק בביטחון [בשביל לנהוג כן]... והרבה לדבר עמנו בשבח מעלת ההנהגה הזאת לפזר המעות בכל יום לצדקה ולא להניח כלל מיום לחברו והפליג והאריך לדבר בזה... אבל אמר שיש עוד בחינה אחרת והיא מעלה גבוהה יותר והיינו שהצדיק האמיתי יחזיק אצלו הממון וזה קשה יותר... והוא ז"ל היה מתנהג בהנהגה הזאת והביא ראיה לדבריו מהאבות שהחזיקו אצלם הממון והיו כולם עשירים מופלגים, ואמר כמה פעמים שזה קשה יותר וכבד יותר הרבה מלפזר בכל יום, ובאות שיד' אמר "כשאני אהיה זקן כמו ר' ברוך אשב בבית של זהב, של כסף ודאי", ובאות רסח' אמר "כי דרך האדם כשיגיע לו ממון בפרט ממון הרבה נשתנה פניו אבל אצלי אפילו אקבל סך עצום בפעם אחת אין אצלי שום שינוי כלל", ואמר "שקבלת ממון שלו הוא חידוש אצל השי"ת, בין החידושים שיש לו יתברך, כי יש אצל השי"ת כמה חידושים".

על הסבא משפולי שכל ימיו עסק בצדקה ודאג לעניים כאב ממש, אמר ר' נחמן שכל הצדקה שלו היא כדי לבטל כח הצדקה של ישראל עם קדוש, והוא שלא היה עוסק בזה כמותו אדרבה היה שומר הממון ואמר כשיהיה זקן ישב בבית של זהב, על זה אמר שהוא נסיון גדול ותיקון גדול יותר מהצדיקים המפזרים מעותיהם בכל יום כהבעש"ט ור' אלימלך.

[ובאות תקמז] בעת שהייתה השריפה פה פעם אחת בשבת, ופעם אחת ביום הכיפורים, היה רצונו שנקל מאוד בעניין הצלת ממונו ושלא נחמיר בזה כלל, [ובאות ר"י] ואנחנו הצלנו כל מה שהיה בתוך הבית לא נשאר שום דבר מרכושו בתוך ביתו כי את הכל הצלנו בעזרת השי"ת.

טו

והנה לענין המחלוקת הגדולה שהייתה עליו כתוב בחיי מוהר"ן [רסב] "כמה פעמים חזר בעצמו על דברי העולם שאומרים עליו שאין כאן ממוצע, רק או שהוא ח"ו כמו שהמתנגדים בודים עליו ואם הוא להיפך שהוא באמת צדיק, אזי [אינו כשאר צדיקים רק] הוא חידוש נפלא ונורא ונשגב שאי אפשר לשער במוח אנושי כלל, וכך היו רגילים רוב העולם לומר עליו, והוא בעצמו חזר דיבורים אלו כמה פעמים ורמז לנו שהאמת היא כן שאין כאן ממוצע והבוחר יבחר לו האמת כי האמת הוא אחד. ומזאת השיחה עצמה יוכל להבין מעט גדולתו כי מעוצם ההתנגדות והמחלוקת יוכל להבין שהאמת בהיפך ממש ויתפלא על עוצם גדולתו בלי שיעור כי אין כאן ממוצע", ע"כ.

זה שאין כאן ממוצע כלל ואי אפשר לדונו כאחד הצדיקים דבר פשוט הוא שהרי לא הניח מקום לזה, אך מה שלמד תלמידו מעוצם המחלוקת על גודל מעלתו דברי תימה הם, כי מי זה שגרם? הלא הוא הולך ומכריז שהוא חידוש נפלא ונורא ונשגב שאי אפשר לשער במוח אנושי כלל, ועוד הלך והכריז על הסבא משפולי הנקרא בשם הגדולים הסבא קדישא שהוא סבא דטומאה, אבי אבות הטומאה, והוא הסבא קדישא, ועוד על הרבה אמר שהם צדיקים של שקר, וגם אלו ששיבחם מאוד לא שכח להזכיר שסוף סוף הם מן הכתפיים ומטה והוא מן הכתפיים ומעלה, הרי שהוא בידיים גרם לשלול האפשרות לדונו כשאר צדיקים כי מי שאין מוחו סובל להאמין לדבריו כבר מה נשאר לו לחשוב עליו? וכי יוכל לומר שאמנם הוא צדיק כשאר צדיקים אלא שגבה ליבו מעט, א"כ כבר פשוט מה גרם שתתעצם המחלוקת עליו, כי לא פסיק פומיה מלשבח לנפשיה ולהפליג עצמו מכל הנבראים, ואם יש איזה מקומות שרק רמז על גדולתו ויכולנו לומר דהכי קאמר ולא לזה נתכוון הרי שרבו מאוד המקומות שדבריו מפורשים, וגם בדבריו כאן הולך ומאשר לכל אמירותיו, והרי הוא כאומר אל תדון אותי כשאר צדיקים רק עד הקצה האחרון כי אני איני שייך לבחינה זו כלל וכל התפארויות שהתפארתי בעצמי אל תדחוק מילותי ואל תעשה אוקימתות בדבריי אל תמעט כלום מכל הנזכר, אדרבה תזכור היטב שתלמידי הנאמן כתב רק מעט משבחים שאמרתי על עצמי מפני המחלוקת עלי, גם תזכור היטב מה שאני אמרתי שאין די מילים לתאר גודל מעלתי, ולא עוד אלא אפילו הייתי אומר כל מה שאפשר עדיין אי אפשר לתפוס כי אי אפשר לשער עוצם מעלתי במוח אנושי כלל, א"כ תימה כיצד עלה על דעת תלמידו ללמוד מעוצם המחלוקת עליו על עוצם גדולתו.

ואמנם מצינו בכמה מקומות שתלמידיו תולים המחלוקת הגדולה עליו בדברים, כמו נגיעות אישיות של הצדיקים שחלקו עליו כגון שבא בגבולם ועורר קנאתם וכיוצא בזה, אך אין זה אלא להיותם שיכורים באהבתם אליו ובאמונתם בו, כי לא יכלו להאמין שאף החולקים עליו אין רואים עוצם מעלתו וקדושתו לכן היה נראה בעיניהם שהחולקים עליו בטענות שווא הם באים, לכן גם בזה ר' נתן תלמידו הנאמן מבין שמעוצם המחלוקת עליו נלמד עוצם גדולתו, אבל העומד מן הצד מבין כמה הדבר מגוחך.

ומש"כ תלמידו שכך היו רוב העולם רגילים לומר עליו [שהוא חידוש נפלא] צריכים אנו לבאר "שהעולם" דקאמר עולם קטן הוא, כי לא נתפרסם חוץ לגבולו, ולא היה מן המפורסמים שבאותו דור, ומה שנתפרסם בקצת מקומות לא היה זה מכוח גודל מעלתו, אלא העיקר מפני המחלוקת שקמה עליו, ומש"כ שרוב העולם [הקטן] כך היו רגילים לומר עליו, גוזמא קאמר, וכבר מן הכתוב בספריהם תוכל ללמוד בהיפך לזה שרבו מאוד המתנגדים והוצרך לעזוב את זלטופוליה מפני המתנגדים שכל העיר קמה עליהם, ורק בברסלב הייתה להם מנוחה [ואחר פטירתו וכשעשו עליהם החרם הנז' היו רדופים יותר ויותר, ואף בברסלב כל העיר קמה עליהם] וכפי הנראה נודע לעולם יותר ויותר מה שרבם היה מחזיק מעצמו ומה שמחזיקים הם ממנו, כי בתחילה קודם שהדפיס ליקוטי מוהר"ן אפילו התורות שהיה אומר להם היה מזהירם לשמור בסוד, כמש"כ בחיי מוהרנ"ת [ט] "בכל אותם העיתים היה דרכו להזהיר הרבה שלא לגלות תורתו לזרים אשר אינם מאנשי שלומינו, והיינו נזהרים בזה מאוד להסתיר ולהעלים מאוד הקונטרסים שנכתבו", ואח"כ הודפס ליקוטי מוהר"ן אך עדיין היה להם מגילת סתרים, וסדר ביאת גואל שגילה להם ועוד היה הספר הנשרף שציווה הוא לשורפו, והספר הגנוז שגנזוהו ועוד מסורות על פה, ומסתברא שמעט מעט נתגלה וכמו כן המחלוקת עליו ועל אנשיו הלכה וגדלה, אך עכ"פ גם בחייו גוזמא גדולה היא לומר שרוב העולם סברו שהוא צדיק נפלא ונשגב וכו' וכבר מצינו גוזמאות כעין זו, ראה מש"כ בחיי מוהר"ן [קכב] שבשעת המחלוקת עם הזקן הנז' [הסבא משפולי] אמר שיביא אגרות מכל הצדיקים המפורסמים שכולם חולקים עליו,וכתב ר' נתן "שהכל היה בהיפך ממש וכולם החזיקו ידם עם רבינו וכתבו מרורות להזקן הנזכר והם: הרב לוי יצחק מברדיטשוב, והרב החסיד רב גדליה מליניץ והרב הקדוש דודו ר' ברוך והרב החסיד רבי זאב מטשארנוסטר והרב הקדוש ר' אברהם קליסקר מארץ ישראל ומחותנו ר' ליבוש ומחותנו ר' אברהם דב כולם כתבו אגרות בכבוד גדול ובאהבה עצומה לרבינו וביזו את הזקן", ע"כ. אם באמת עלה בידו של הסבא להביא אגרות מכל הצדיקים המפורסמים זה לא ידענו אך מש"כ ר' נתן שהכל היה בהיפך ממש וכולם החזיקו ידם עם רבינו וכו', הרי שפתח ואמר שכולם החזיקו ידם עם רבינו ואין מונה אלא שבעה שהוא מספר מועט בערך הצדיקים המפורסמים שהיו באותו הדור, גם אותם ז' שמנה אין כולם מן המפורסמים, ועוד שניים מתוכם הם מחותניו של ר' נחמן, והשלישי ר' אברהם שהיה בארץ ישראל [ושם ר' נחמן הכירו] ולא ניזון אלא משמועות ובפרט שבאחת מאגרותיו המובאות בחיי מוהר"ן שומעים להדיא כמה תלה בר' נחמן שישתדל בשביל חסידים שבא"י שהיו שרויים במצוקה ועוני גדול, וממש מתחנן לר' נחמן שיאסוף לו ממון, ובאמת השתדל בשבילו מיד בחזרתו מארץ ישראל, והרביעי הוא דודו ר' ברוך שאח"כ עבר למחנה השני והיה מן הנלחמים בו כמבואר בימי מוהרנ"ת ומובא בקונטרס אבניה ברזל וכבר הובא לעיל. הרי מלבד שאין כאן אלא ז' ואין כולם מפורסמים, עוד יש ביניהם שאין ראוי להביאם למנין מה גם שלא מצינו שיצאו בגלוי להלחם מלחמתו רק שלחו לו אגרות, ור' לוי יצחק מברדיטשוב שהוא המפורסם שבכולם אע"פ שר' נחמן היה מקורב אליו גם הסבא משפולי היה מקורב אליו כמבואר בכתביהם עצמם, שנזדמנו תלמידי ר' נחמן לברדיטשוב ומצאו להסבא משפולי שעושה שבת אצל ר' לוי יצחק, ואכל על שולחנו כל הג' סעודות, גם מובא בדבריהם שהיה משגר מעות לרבנית לחלוקה לעניים.

נחזור לעניין עכ"פ למדנו שההשקפה על ר' נחמן לא שייך בה דעה אמצעית, וגם הוא בעצמו אמר כן כלומר אין מקום לדונו רק כאחד הצדיקים המפורסמים, אלא דווקא לצדיק האמת שהוא חידוש נפלא ונורא ונשגב שאי אפשר לשער במוח אנושי כלל, ואם לא כן ודאי תהיה ההשקפה עליו בהיפך הגמור עד הקצה כי סתם צדיק מפורסם ודאי לא שייך שיחשבו כן עליו, ובאמת הצדק איתו כי אחר כל מה שסיפר על עצמו ודאי לא הניח מקום לחושבו כאחד מן הצדיקים אף מן המפורסמים ביותר א"כ מה נשאר או להאמין לכל דבריו ולהסכים שלא היה ולא יהיה כמותו, או לחשוב הכל שקר וכזב וכבר יש צדק בעוצם המחלוקת עליו, כי מי שאין שכלו סובל כל זה ובכל זאת רוצה ללמד זכות עליו מה יאמר שהוא צדיק אלא שגבה ליבו מעט? רק יוכל לומר אין זה מזיד אלא חולי הנפש הוא שגרם דמיונות שווא, וראה מש"כ בחיי מוהר"ן [אות רסג] וז"ל: פעם אחת ביום הושענא רבה אמר בפני העולם "ומה אעשה ששני רוצחים עומדים עלי וכו'", וכשאמר שני רוצחים הראה בידו על ר' יודל ור' שמואל אייזיק, וכתב ר' נתן : "ומי יזכה להבין פירוש דברים אלו שאמר כי האנשים הנז' היו יקרים בעיניו מאוד ומגדולי מקורביו", עכ"ל. וראה שם [רטו] אמר שהוא לפעמים איש פשוט שאינו יודע כלל [כלומר מסולק מכל חכמה והכל נשכח ממנו ואינו יודע כלל משום ספר שבעולם], ואמר [ליל שבת נחמו אחרי קידוש] עכשיו איני יודע כלל ונשבע בשבת קודש ואמר בזו הלשון "אני נשבע בשבת קודש שאיני יודע כלל עכשיו", [לו] סיפר לי איש אחד מאנשי שלומינו "כשאמר רבינו ז"ל התורה בטח בה', באותה העת היה הולך בביתו כדרכו ואחז מטה בידו ואמר 'מטה האלוקים בידי', ודחק ומשך התיבות בידי כלומר שבידו מטה האלוקים להטותו כרצונו"

טז

והנה בהוצאה ראשונה של הספר ליקוטי מוהר"ן שהיתה בחיי המחבר לא הודפסה שום הסכמה, נגד המקובל באותו הזמן, אם לא כשמדובר בגדול הדור המופלג בחכמה והוא חד בדרא, אך לפי כל האמור באמת ר' נחמן כך סבר וביתר הפלגה, כי כמוהו לא היה בשום דור, גם מדורות קמאי, וספר כספרו לא בנמצא כי מעתה אין צריך ללמוד אלא בספרו וצריך למכור כל ספריו ע"מ לקנותו, א"כ פשיטא שאין צריך הוא להסכמה. אך מה נעשה שבאמתחת הכתבים נמצאו אחר פטירתו כמה הסכמות שטרח להשיגן, ועוד באו לידו קודם הדפסה, כלומר יכול היה להדפיסן אלא שלא רצה, על דבר זה לא נוכל להשיב תשובה ברורה אבל נוכל ללמוד כמה דברים מאותם ההסכמות, הנה כל אותן ההסכמות שמניינם חמש כולם מרחוק באו כמה מאות קילומטרים מאיזור מגוריו של ר' נחמן, ולא נמצאת שום הסכמה מאיזור מגוריו, אפילו מאלו השבעה שכתב ר' נתן שתמכו ידיו במחלוקת עם הסבא משפולי אין משום אחד מהם הסכמה, אע"פ שששה מהם היו גרים באיזור מגוריו, כמובן מה שלא נמצאה הסכמה מר' ברוך דודו הסיבה כבר ידועה כי באותו הזמן כבר עבר להיות ממתנגדיו אחר שהתגאה בפניו שכבר בגיל 13 הגיע למדרגת הבעש"ט, אך משאר התומכים למה לא נמצאת הסכמה לא ידענו, ובפרט מר' לוי יצחק מברדיטשוב שכפי מה שהעידו תלמידי ר' נחמן היתה לו חיבה אליו, והוא ודאי ראוי להסכים כי היה מגדולי המפורסמים, וגם ר' נחמן חלק לו כבוד יותר מלשאר הצדיקים, ומאידך כל אותן ההסכמות מרחוק הן באו ובשתיים מתוך החמש מבואר להדיא שכלל לא הכירו את ר' נחמן, כ"כ בהסכמת ר' יעקב יצחק מלובלין וז"ל: "כ"ד האוהבו הגם שאינני יודעו ומכירו", וכ"כ בהסכמת ר' אברהם חיים אב"ד דק"ק זלאטשוב וז"ל: "ואדמהו ואכנהו ולא ידעתיו" הרי שבכלל לא הכירוהו, וכמו כן ר' אפרים זלמן מרגליות מבראד כותב "ששמע עליו" ועל ספרו כתב "והצצתי ראשי פרקים כמציץ מן החרכים ומצאתי בהם דברים של טעם", וגם ציין "ונשאתי את ידי להיות מסכים הולך על דברת גדולי הדור אשר קדמוני", גם ר' מאיר אב"ד ור"מ ומו"ץ בק"ק בראד מבואר: "ואף שלא היה לי פנאי לעיין עליו, אך אפס קצהו ראיתי שהרב הנז"ל טרח ביגיעה רבה וכו'" ועוד כתב "ולזאת נמניתי במנין הראוי שכבר קדמוני הרבנים מובהקים".

הנה מתוך שכל אלו החמש ההסכמות באו מרחוק מאוד, וניכר שלא היו מכירים אותו כראוי, ובכולם נזכר טעם כעיקר זכות אבותיו, ואילו מאיזור מגוריו לא נמצאת שום הסכמה אפילו מאלו שמספרים עליהם שתמכו ידיו כבר כל זה אומר דרשני גדול, ואולי כבר נוכל להבין מאותו דרשני סיבת ההשמטה.

מיהו תלמידו הנאמן שהדפיס אלו ההסכמות אחר פטירת רבו כתב בזה הלשון: אלו ההסכמות כבר ניתנו על ההדפסה הראשונה שנדפס זה הספר בחיי המחבר בצירוף שאר ההסכמות מגדולי גאוני וחסידי הדור ומרוב ענותנותו העצום לא אבה להדפיסם ומרוב הזמן נאבדו רוב ההסכמות וכו'.

נראה שר' נתן הרגיש שצריך ישוב למה המחבר החליט שלא להדפיסן ועל זה כתב לישב שמרוב ענוותנותו העצום לא אבה להדפיסם, גם הוצרך לישב למה כולם מרחוק באו והיכן ההסכמות מכל מחזיקי ידיו במחלוקת שהיו בקרבת מקום אליו על זה כתב שרוב ההסכמות נאבדו עם הזמן, אם כתב זה מסברא או מתוך ידיעה ברורה לא ידענו, אך עכ"פ תמוה בעיני שזה שהחזיק מעצמו ומספרו כל כך, וגם לא נמנע להתפאר בדבר בפני תלמידיו ולא ראה שום פסול בדבר, תגרום לו מידת הענוה שלא ירצה שיהללוהו אחרים אפי' במקצת דמקצת ממה שיש בו, זה שמהלל עצמו בפיו מפני שהושלם במדת הענוה עד שאין לו שום נדנוד של גאוה יחליט שהלל דאחרים אין ראוי לו מפני הענוה, על כל פנים מה שברור הוא שכל אותם המסכימים על ספרו דבר זה ודאי לא ידעו, שזה המחבר שמבקש הסכמתם בתוך תוכו סובר שציפורנו עבה ממותנם, והם תחת כפות רגליו בחכמתם, וגם הם צריכים לו כי א"א להיות אדם כשר בלי להתקרב אליו ובלעדיו אין קיום לעולם, וממילא פשוט שאין בהסכמות אלו ממש, כי לא ידעו מזה כלל, ולזה חייב להודות כל בר דעת אפילו יהיה מאנשי שלומם כי אם ידעו הם מה מחזיק הוא מעצמו אזי או שלא היו מסכימים כלל או שהיו כותבים קילוס שאין לו שיעור כי ממה שכתבו אמנם באו לקלס אך נמצאו מחרפים.

יז

והנה כבר מבואר מכל האמור שהוא ותורתו ענין אחד, בו מאמינים, את תורותיו לומדים, ומצוותיו ועצותיו מקיימים, מי שנוהג לעשות התבודדות וקימת חצות ועוד כמה הנהגות בלא שום קשר לעיקרי אמונתם זה ודאי חסר אצלו העיקר, אך מי שמקפיד לנסוע לאומן בראש השנה אע"פ שמתרשל מאוד בקימת חצות ובהתבודדות ובעוד דברים שציוה זה ודאי מאנשי שלומם ומן המקורבים לרבם, כי חלק האמונה בו עיקר, אם נשאל מה עדיף אותו נעזוב ותורתו נשמור או תורתו נעזוב ואותו נשמור ודאי יאמרו הלואי תורתו תעזובו ואותו תשמורו, ובאמת כך ג"כ רצון רבם, שהרי אם היה אצלו העיקר שתורתו נשמור, אזי היה שותק מכל מה שנוגע אליו והיה מניח לזרים שיהללוהו ולא פיו, כי אז ללא ספק לא היתה קמה כל המחלוקת הגדולה עליו וספריו היו נלמדים גם אצל שאר חסידים, ועם ספר קדושת לוי ונועם אלימלך במדף אחד היו מונחים, אלא ודאי העיקר אצלם הוא האמונה בעוצם מעלתו, כי זה התכלית ותורותיו ושיחותיו כבר נעשו כאמצעי לבוא אל התכלית.

ובאמת ניכר הדבר כיצד תורותיו שבליקוטי מוהר"ן ובסיפורי מעשיות שלו אמצעי לבוא אל המטרה רק אחר שפורסים השמלה, כי רוב הדברים בדרך משלים נאמרו, והנמשל במקום אחר נתפרש, וזה מפני שהשכל הישר מתנגד גדול ומלא קושיות על המעלה והיתרון שחלק לעצמו, ולכן רק הלב יכול לשמש בית כניסה, והוא בשני דרכים פועל האחת לנחם הלבבות בדיבוריו, ובהתרחב הלב כוחו יפה להטות המחשבה, ואם יש איזה קושיא דמעיקרא תיובתא השתא רק קשיא, ואם מעיקרא רק קשיא השתא לא קשיא כלל, והדרך השניה להרבות במשלים כי המשל יש בו בכדי להכין הלב לקבל הנמשל כידוע, והוא הרבה לדבר בדרך משלים, שסייעו מאוד לקבל הנמשלים, ומפני כך תמצא בהרבה מתורותיו וסיפורי מעשיות שלו שהרבה מאוד לדבר על הגלוי לעיני בשר ודם שהם רק הלבושים ועל הנסתר מעיניהם שהיא המהות באמת וכמעט שומעים אנחנו כלל היוצא מתוך דבריו שיהיו הנגלה והנסתר ב' הופכים, האמת מלבושיה שקר והשקר מלבושיו אמת, ובעצם כל המשלים האלו להכשיר הלב להאמין לכל מה שמספר על עצמו ועל אחרים אע"פ שרבו הקושיות, וכגון כמה תורות ומעשיות נסובות עליו ועל הסבא משפולי כמו שהבאנו לעיל, שהסבא משפולי אעפ"י שכל ימיו עסק בצדקה במרץ לא ישוער, כל זה להחיות הסט"א, כי הוא הזקן דסטרא אחרא ואילו הוא עצמו שלא נהג בדרך זו אדרבה אמר כשאהיה זקן אשב בבית של זהב זה תיקון גדול ונפלא מאוד מאוד, וגדול אף מן הצדקה שבקדושה שעשה הבעש"ט ור' אלימלך שפיזרו בכל יום בלא לדאוג למחר, כי צדיק האמת יש לו תיקון יותר קשה והוא לכנוס הממון, וכגון מה שבסוף ימיו רצה ללכת לגור באומן דוקא בביתו של איזה משכיל הגרוע שבכולם [קפה] שלא נזכר בבית זה שם השם מעולם, והוא רצה לילך דוקא לשם וגם היה משתעשע עמהם בשיחות חולין ומטייל עמהם, אע"פ שתמיד היה מגנה מאוד את המשכילים ומצוה להתרחק מהם, אבל הוא ידע ליתן הסבר לכל דבר כי גבי רצונו לדור בבית המשכילים האלו אמר שעתה צריך הוא לירד עד הקצה האחרון ולעסוק בתיקון הנפשות ורק לו מותר, וכבר הקדים כמה תורות לזה בדרך משל כי יש בעל השדה ויש כמה נפשות המחכות חוץ לגן והוא צריך להיות גיבור חיל וכו' [ואעפ"כ לא נתישב לגמרי בלב תלמידיו רצונו להיות שם]. וגבי מה שהיה מרבה לדבר שיחות חולין, גם הרבה לדבר במעלתן וכבר אמר [שעו] להרב דפה ברסלב מורנו הרב אהרון: "הלא אני אוהב אותך מאוד מאוד ואני מברכך הלואי שתזכה בעולם הבא להבין שיחות חולין שלי", ועוד מספר לנו ר' נתן [רמג] פעם אחת שמעתי מפיו הקדוש שכל הדיבורים שבאים לפניו נעשה מהם ענינים אחרים לגמרי אפילו מי שמספר לפניו לשון הרע, ושאלתי אותו [את ר' נחמן] והלא אמרו רבותינו ז"ל ברית כרותה ללשון הרע ואפילו דוד המלך נכשל בזה! והשיב וכי משום כך הוא חיוב גדול על הכל שלא לעמוד בזה, היינו, כי אעפ"כ יש אחד שיכול לעמוד בזה כי אצלו נעשה מלשון הרע ענין אחר לגמרי. ואחרי כל ההסברים האלו כבר בא תלמידו למסקנה [רמג] מי שזכה לעמוד בפניו בקביעות היה אפשר לו להבין עד היכן מגיע סוד שיחתו בעסקי העולם ובמילי דשטותא.

כך עשה תורותיו אמצעי לאמונה בו ע"י ריבוי המשלים המועילים הרבה לקבלת הנמשל, וגם זה תחבולה כנגד השכל, כי אם על הלב המשל מתישב כבר הנמשל הוא רק דימוי מילתא למילתא, וגם להדיא אמר הרבה פעמים שעליו יש קושיות יותר ויותר מעל שאר צדיקים [תצג] כי דרך העולם להקשות קושיות הרבה על הצדיקים ובפרט עליו שהיו מקשים קושיות הרבה, וכיון שידע שהשכל הישר הוא האויב לכן אמר [שכ] "שכל מי שיציית לי ויקיים כל מה שאני מצוה יהיה צדיק גדול אך העיקר להשליך השכל של עצמו לגמרי", ועוד אמר [שיח] "להתקרב אלי הוא דבר קשה מאוד כי יש על זה כמה בלבולים ומחשבות הטורדות", ועוד [שכד] כשקרב את ר' נתן אמר שהיה זה קשה מאוד וכו' מחמת שהיה בעל מחשבה אך בכל זאת כתב בכוכבי אור שר' נתן הצליח בזה יותר מכל שאר החברים, והיה מספר שכאשר נתקרב לר' נחמן הניח המוח שלו לגמרי כאילו אין לו שום שכל כלל, הרי שציוה להשליך השכל כי ראה בו אויב, אך פשוט הוא שאין השלכת השכל כביעור חמץ שמששרפו כבר אינו בעולם, גם לא כביטול חמץ שעכ"פ אינו ברשותו עד שימלך עליו, כי השכל פועל פעולתו ואין מסכים לביטולו רק אפשר לישבו ע"י רוב הסברים ומשלים, אך צריך עוד ריבוי האור בלב עד שיהיה הוא מכהה אור השכל, וכל זה תמצא בתורתם.

יח

וקודם שאסיים אכתוב איזה פשט בלשון ר' נחמן שכבר גיליתי אותו לאנ"ש והודו לי מאוד על שהארתי את עיניהם במאמר ועוד הוסיפו שמזה יש ללמוד כמה יש לדקדק בלשון רבם.

הנה כתב [שצב] "אני הולך בדרך חדשה שעדיין לא הלך בו שום אדם מעולם וגם הבעש"ט לא, ולא שום בריאה מזמן קבלת התורה, אע"פ שהוא דרך ישן מאוד, אעפ"כ הוא חדש לגמרי".

ושאלתי לאנשי שלומם: תבארו לי המאמר כי לכאורה מה שאמר ברישא ובסיפא קשיא על מה שאמר במציעתא.

והשיבוני: דלא קשיא כלל כי באמת דרכו חדשה, כי כל החידושים שחידש כבר הולידו פנים חדשות, אע"פ שמיוסדת היא על הדרך הישנה, ונמצא ששפיר קאמר שהיא דרך חדשה, ואעפ"כ היא ישנה.

ואמרתי להם ודאי לא כך משמע, ואל תשכחו שאמר שצריך לדקדק בתורות שכתב כמו במקרא ומסתברא גם הדברים שאמר בדקדוק אמר, ומתוך שאמר שהיא דרך חדשה שעדיין לא הלך בה אדם מעולם, וחזר לפרש ששום בריאה מזמן קבלת התורה, ושוב סיים שהיא דרך חדשה לגמרי, וודאי לא משמע כדבריכם שעשיתם כעין פשרה לומר שהיא גם חדשה מצד אחד וגם ישנה מצד אחר.

אז שאלו אותי: א"כ מה פירושו?

והשבתי: ודאי דרך חדשה לגמרי היא וכפשטו ממש, ומה שאמר אע"פ שהיא דרך ישנה הרצון בזה לרמוז שהדרך הזאת שורשה בעליונים בעתיק יומין, כי עתיק יומין פירושו עתיק וישן בימים כי הוא קודם לכל פרצופי האצילות, והיינו דקאמר "ישן מאוד" ולא קאמר סתם "ישן", ונמצא שהיא דרך חדשה לגמרי שלא דרך בה אדם מעולם, כי בעולם הזה עדיין לא דרך בה אדם, ובכל זאת היא עתיקה בימים כי בעליונים שורשה בעתיק יומין שעתיק הוא מכל הפרצופים, והבאתי סיוע לדברי, שהרי אמר ג"כ על עצמו שהוא זקן שבקדושה שמגלה דברים שכיסה עתיק יומין ואף אחד לא אמר תורה משם, ואפילו בא אצלי תורה ממקום אחר ששאר צדיקים [שמאדם הראשון ועד עכשיו] היו מחדשים משם איני רוצה בהם כי אני רוצה רק חדשות.

הרי שגילה דברים חדשים לגמרי שלא נתגלו כלל בעולם מזמן אדם הראשון, ובדברים שכבר נתגלו אינו חפץ כלל כי חפץ רק בחדשות, ומהיכן הם אותם הדברים מעתיק יומין שהוא קודם לכל הפרצופים ור' נחמן הוא כנגדו בתחתונים לכן הוא הזקן שבקדושה.

 וכמו כן לענין הדרך שלו הוא הולך בדרך חדשה לגמרי שלא היתה בעולם כלל כי אחרים לא השיגו זה כלל, ואין בה תערובת של אחרים כלל כי הוא לא היה חפץ כלל לקחת משל אחרים רק מאותו מקום גבוה שלא זכה שום אדם, ומאידך היא דרך עתיקה מאוד מעתיק יומין, שהוא כנגדו בתחתונים הזקן דקדושה.

וכששמעו הפשט הזה כמעט נשקוני ואמרו ודאי זו הכוונה, אשריך שהארת עינינו בדברי רבינו, ועוד אמרו שמכאן יש לנו להקיש להרבה מקומות אחרים, שכל דבר שהוא כפשטו ממש, גם אם נראים ב' דברים סותרים זה לזה כל אחד כפשטו ממש.

זה היה כשבאתי אליהם כאוהב אבל פעם אחרת כשבאתי אצל אחרים מאנשי שלומם כמתקיף כיצד כך כותב שהולך בדרך חדשה שלא דרך בה אדם מעולם, וכי גדול הוא מכולם ולא ניחא לו בישן והרי לנו דרך כבושה, ענו לי בבוז הלא כבר כתב שהוא דרך ישן מאוד למה קורא אתה חצי משפט ומתעלם מהמשכו, וכבר לא רצו להקשיב כלל.

אבל אנחנו נסיק לעניננו שבעצם ר' נחמן אעפ"י שנתכוון ללא ספק למה שפירשנו, מ"מ לא רצה להניח מקום להמקטרג, בין אם יהיה זה אחד המתנגד, בין אם יהיה זה אחד המתקרב אלא ששכלו פעמים עדיין מורד, לכן כתב דברים סתומים כי המקטרג אומר מה שייך כאן דרך חדשה והלא יש כבר דרך כבושה, בשלמא להוסיף דברים אפשר אבל לבטל הישן לא אפשר, ומ"מ כל המדקדק בדבריו יראה שאין כאן שום פשרה מצידו על גודל מעלתו, לא היה ולא יהיה חידוש כמוני כי יניקתי ממקום שלא ינק משם אדם מעולם, לכן דרכי דרך חדשה לגמרי שלא דרך בה אדם מעולם, כשם שחידושים שבאו לי ממקום שכבר חידשו אחרים הייתי דוחה אותם ואיני חפץ לקבלם, רק קיבלתי הדברים שבאו ממקום שלא ינק ממנו שום אדם מעולם, כך דרכי דרך חדשה לגמרי ואין בה שום תערובת כלל מן הדרכים האחרות שהיו מזמן מתן תורה עד השתא, ועוד נוסיף מה שנתבאר במקום אחר שגם מכאן ועד עולם לא תהיה שום דרך חדשה כלל, כי כבר אמר שלעתיד לבוא כולם יהיו ברסלבים, וממילא מובן שלא תתחדש שום דרך אחרת כלל, רק דרכו אלא שכיון שלא זכו להבינה כל צורכה, לכן המשיח יוצרך לבאר דבריו והוא יתן פירוש לספר הנגנז.