תהילה לדוד - לקו"מ ח"א תורה יב

הגב	עמוד 1 2 >

מחבר	הודעה
אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום	נושא: תהילה לדוד - לקו"מ ח"א תורה יב
	בעניין סם החיים וסם המוות שיש בדברי הצדיק, ראה גם כאן: http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=157 - מהו סם המוות שיש בדברי הצדיק וכיצד להנצל ממנו ?

אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום
	וְהַתַּנָּא מֵחֲמַת דְּבֵקוּתוֹ הָעֲצוּמָה בַּחִיּוּת הָרוּחָנִי אֵינוֹ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל וָכל מֵחִיּוּת הָרוּחָנִי וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא נָפַל לִבְחִינַת הַלִּמּוּד [שֶׁלּא לִשְׁמָהּ] בִּשְׁבִיל חִיּוּת גַּשְׁמִי קָיְמִין אַתְּרֵי גִּשְׁרֵי דְּדוֹנַג, וְשַׁוֵּר מֵהַאי לְהַאי כְּמוֹ אָדָם שֶׁעוֹמֵד עַל גֶּשֶׁר שֶׁל שַׁעֲוָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמד קוֹפֵץ עַל גֶּשֶׁר הַשֵּׁנִי וּמֵחֲמַת שֶׁגַּם הַשֵּׁנִי שֶׁל שַׁעֲוָה קוֹפֵץ עַל הָרִאשׁוֹנָה קוֹפֵץ מֵהַאי לְהַאי כֵּן הַתַּנָּא עִקַּר לִמּוּדוֹ תָּמִיד לִשְׁמָהּ וּמֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת גַּשְׁמִי לָעוֹלָם מַפִּילִין אוֹתוֹ לְלִמּוּד שֶׁלּא לִשְׁמָהּ אֲזַי נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ לִמּוּד בְּחִינַת לִשְׁמָהּ וְשׁוֹוֵר מִלִּשְׁמָהּ לְשֶׁלּא לִשְׁמָהּ וּמֵחֲמַת קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ שׁוֹוֵר וְקוֹפֵץ מִשֶּׁלּא לִשְׁמָהּ לְלִשְׁמָהּ כִּי זאת הַבְּחִינָה אֶצְלוֹ כְּמוֹ גֶּשֶׁר שֶׁל דּוֹנַג שֶׁאֵין יְכוֹלִים לַעֲמד עָלָיו שׁוֹוֵר לְתוֹךְ לִשְׁמָהּ וּמִלִּשְׁמָהּ מֵחֲמַת הֶכְרֵחַ לְטוֹבַת הָעוֹלָם שׁוֹוֵר מֵהַגֶּשֶׁר הַזּאת שֶׁהוּא אֶצְלוֹ עַכְשָׁו כְּמוֹ גֶּשֶׁר שֶׁל דּוֹנַג וְשׁוֹוֵר מִזֶּה לָזֶה וּמִזֶּה לָזֶה וְעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ בְּתוֹרָתוֹ בְּחִינַת "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" היינו בחינת החיות של העולם, שהוא כולו ברצוא ושוב של השי"ת. כי השי"ת נופל כביכול לבחינת "ושוב" דהיינו הצמצום, כדי לתת חיות לעולם ... ** הַיְנוּ שֶׁיַּשְׂכִּיל וְיִשְׁמַע אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הַנִּקְרָא מַלְכוּת פֶּה וְיַשְׂכִּיל מִצֵּרוּפָיו הַיּוֹצְאִים מִתַּלְמִיד חָכָם, שֵׁד יְהוּדִי יִשְׁמַע וְיַשְׂכִּיל בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹמֵעַ הַחֵרוּפִין וְהַגִּדּוּפִים הַיּוֹצְאִים מִפֶּה תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדִי יִשְׁמַע תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עַל יְדֵי זֶה קְטַלֵהּ כִּי עִקַּר חִיּוּת שֶׁל הַקְּלִיפּוֹת וְהַשֵּׁדִין אֵינָם אֶלָּא מִנִּיצוֹצֵי הַשְּׁכִינָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת וְיֵשׁ לָהּ אֵיזֶה חִסָּרוֹן אֲזַי יֵשׁ לָהֶם חִיּוּת כְּשֶׁמַּעֲלִין אוֹתָהּ לִבְחִינַת חָכְמָה שֶׁשָּׁם עִקַּר בִּנְיָנָהּ וּכְשֶׁנִּבְנֵית בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי זֶה וּקְטַלֵהּ לְשֵׁד יְהוּדִי היינו כי על ידי זה שהאדם מסתכל בשכל שיש בכל דבר, וזוכה לקשר את החוכמה התתאה לעילאה, על ידי זה הוא הורג את כל השדים שהם הקליפות וההסתרות והדינים, כי ברגע שהאדם זוכה לראות את פנימיות התורה שיש בכל דבר, ממילא אין חיות ללבושים שהם ההסתרות וכולי ... וְזֶה פֵּרוּשׁ: "תְּהִלָּה לְדָוִד" תְּהִלָּה לְשׁוֹן עִרְבּוּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה" ערבוב היינו בחינת הבריאה / השכל שהוא מעורב טוב ורע. * ואידך זיל גמור את כל שאר פירוש התורה הנ"ל ... והתנא מחמת דבקותו העצומה בחיות הרוחני אינו מתיר את עצמו, חס ושלום, מכל וכל מחיות הרוחני ומחמת שהוא נפל לבחינת הלמוד [שלא לשמה] בשביל חיות גשמי קימין אתרי גשרי דדונג, ושור מהאי להאי כמו אדם שעומד על גשר של שעוה ואינו יכול לעמד קופץ על גשר השני ומחמת שגם השני של שעוה קופץ על הראשונה קופץ מהאי להאי כן התנא עקר למודו תמיד לשמה ומחמת שצריך להמשיך חיות גשמי לעולם מפילין אותו ללמוד שלא לשמה אזי נוטלין ממנו למוד בחינת לשמה ושוור מלשמה לשלא לשמה ומחמת קדשתו ופרישותו שוור וקופץ משלא לשמה ללשמה כי זאת הבחינה אצלו כמו גשר של דונג שאין יכולים לעמד עליו שוור לתוך לשמה ומלשמה מחמת הכרח לטובת העולם שוור מהגשר הזאת שהוא אצלו עכשו כמו גשר של דונג ושוור מזה לזה ומזה לזה ועל ידי זה יש בתורתו בחינת "ופשעים יכשלו בם" הינו שישכיל וישמע את התורה שבעל פה הנקרא מלכות פה וישכיל מצרופיו היוצאים מתלמיד חכם, שד יהודי ישמע וישכיל בשעה ששומע החרופין והגדופים היוצאים מפה תלמיד חכם שד יהודי ישמע תורה שבעל פה על ידי זה קטלה כי עקר חיות של הקליפות והשדין אינם אלא מניצוצי השכינה כל זמן שהיא אינה בשלמות ויש לה איזה חסרון אזי יש להם חיות כשמעלין אותה לבחינת חכמה ששם עקר בנינה וכשנבנית בשלמות על ידי זה וקטלה לשד יהודי וזה פרוש: "תהלה לדוד" תהלה לשון ערבוב כמו שכתוב: "ובמלאכיו ישים תהלה"

אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום
	ועכשיו נבאר עוד מספר עניינים בתורה הנ"ל: וְדַע, שֶׁזֶּה מְכֻוָּן מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל אֵיזֶה צַדִּיק גָּדוֹל בְּפִיו שֶׁל הַלַּמְדָן הַיְנוּ הַלַּמְדָן דּוֹבֵר רָעוֹת עַל הַצַּדִּיק כְּדֵי שֶׁהַצַּדִּיק יִקַּח הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הַיְנוּ הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת שֶׁבְּפֶה הַלַּמְדָן וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְשָׁרְשָׁהּ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה. זה בחינת הצדיק שלומד את תורת ה ממש שיש בכל דבר ועניין שיש בעולם. לדוגמא, כאשר אדם אומר דבר שטות, הצדיק האמת מקשר את זה לשורשו. פירוש: אדם שאומר דבר שטות, היינו בחינת הלמדן שדובר רעות על הצדיק, כי הוא אומר שטות ולא מקשר את עצמו לשכל של השי"ת. ובזה נכלל כל הדיבורים של העולם ... אך הצדיק לוקח את כל הדיבורים של העולם, ומקשר אותם לשורשם ועושה יחוד קוב"ה ושכינתיה וכולי ... ** וְהַצַּדִּיק שֶׁנּוֹפֵל לְתוֹךְ פֶּה הַלַּמְדָן שֶׁהַלַּמְדָן דּוֹבֵר עָלָיו עָתָק וְהוּא מֵבִין שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁהַלַּמְדָן דּוֹבֵר עָלָיו הֵם צֵרוּפִים מֵאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמֵבִין מֵאֵיזֶה הֲלָכוֹת נַעֲשׂוּ הַדִּבּוּרִים אֵלּוּ וּמְקַבֵּל אוֹתָם בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה היינו שהצדיק יודע איזה חוכמה עילאה מלובשת בכל דבר ודבר שיש בעולם, ואיך מהחוכמה העילאה השתללו כל הדברים וכולי ... ואז הוא מקבל אותם באהבה, היינו בחינת הפרת הכעס ברחמים. פירוש: כי העולם הזה הוא בחינת דינים / צמצוצים / יראה וכולי. והצדיק שמגלה את התורה שיש בכל דבר, זה בחינת אהבה וחסד וכולי. ותורת חסד היא סודות התורה וכולי ... ** נִמְצָא, כְּשֶׁהַצַּדִּיק מַשְׂכִּיל בְּחָכְמָתוֹ וְיוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה צֵרוּפִין שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נַעֲשֶׂה אֵלּוּ הַצֵּרוּפִין שֶׁהַלַּמְדָן דּוֹבֵר עָלָיו וְהַצַּדִּיק לוֹמֵד אֵלּוּ הַצֵּרוּפִין וְעוֹשֶׂה מֵהֶם צֵרוּף הֲלָכָה שֶׁהָיָה מִקּדֶם שֶׁנִּתְקַלְקֵל היינו שהצדיק יודע מאיזה הלכה ושכל בתורה דעתיקא סתימאה שהיא תורת ה ממש, מאיזה הלכה נוצרו הדיבורים והמעשים של העולם והוא מקשר אותם וכולי ... ודע, שזה מכון מאת השם יתברך שהקדוש ברוך הוא מפיל איזה צדיק גדול בפיו של הלמדן הינו הלמדן דובר רעות על הצדיק כדי שהצדיק יקח התורה שבעל פה הינו השכינה מהגלות שבפה הלמדן ומעלה אותה לשרשה ממדרגה למדרגה. והצדיק שנופל לתוך פה הלמדן שהלמדן דובר עליו עתק והוא מבין שאלו הדברים שהלמדן דובר עליו הם צרופים מאותיות שבתורה שבעל פה ומבין מאיזה הלכות נעשו הדבורים אלו ומקבל אותם בשמחה ובאהבה נמצא, כשהצדיק משכיל בחכמתו ויודע מאיזה צרופין של תורה שבעל פה נעשה אלו הצרופין שהלמדן דובר עליו והצדיק לומד אלו הצרופין ועושה מהם צרוף הלכה שהיה מקדם שנתקלקל

אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום
	ואז משיב רבי נחמן מברסלב אֲבָל דַּע שֶׁהַתַּנָּא הָיָה צַדִּיק גָּמוּר וְתוֹרָתוֹ זַכָּה מִבְּלִי פְּסֹלֶת דהיינו דע לך שמצד האמת אין שום ירידה ושום הסתרה ושום צמצום ושום דינים, אלא הכל זה אך ורק סודות עליונים בלבד וכולי. אלא מאי ? וּמַה שֶּׁנִּרְאָה בָּהּ מַשְׁמָעוּת עַרְמוּמִיּוּת זֶה, כִּי כָּל הָעוֹלָם מְקַבְּלִים פַּרְנָסָתָם מִשְּׂמאלָהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְּׂמאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד" בִּשְׁבִיל זֶה נָפַל הַתַּנָּא בִּשְׁעַת אֲמִירַת תּוֹרָתוֹ לְאֵיזֶה שְׁגִיאָה דַּקָּה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה לִבְחִינַת שְׂמאלָהּ כדי שעי"ז יקבל שפע ופרנסה כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה בְּחִינַת שְׂמאלָהּ יְקַבֵּל שֶׁפַע וּפַרְנָסָתוֹ לְעוֹלָם וּלְהַמְשִׁיךְ לָהֶם עשֶׁר וְכָבוֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְּׂמאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד" אֲבָל מִצַּד הַתַּנָּא אֵין נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ היינו שרק כדי לתת חיות לעולם, רק משום זה יש רע בעולם. וזו בחינת השגיאה הדקה כחוט השערה של הצדיק, היינו בחינת הרע שיש בעולם. וזה רק כדי לתת חיות לעולם. כי אחרת לא היה עולם כלל ... ***** וְעַל זֶה צָרִיךְ הַלַּמְדָן לֵידַע קדֶם לִמּוּדוֹ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב לִלְמד הַצַּדִּיק שֶׁבְּגַן עֵדֶן צַיֵּת לְקָלֵהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ" היינו שעל האדם לדעת שבכל דבר ודבר מלובש ומוסתרת שם תורה גבוה וכולי. הלמדן היינו האדם. ולימודו של האדם היינו מעשיו של האדם. והצדיק שבגן עדן היינו השי"ת, בחינת חוכמה עילאה, בחינת לפני הבריאה, שהיא בחינת גן עדן וכולי. אבל דע שהתנא היה צדיק גמור ותורתו זכה מבלי פסלת ומה שנראה בה משמעות ערמומיות זה, כי כל העולם מקבלים פרנסתם משמאלה כמו שכתוב: "משמאלה עשר וכבוד" בשביל זה נפל התנא בשעת אמירת תורתו לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה לבחינת שמאלה כדי שעי"ז יקבל שפע ופרנסה כדי שעל ידי זה בחינת שמאלה יקבל שפע ופרנסתו לעולם ולהמשיך להם עשר וכבוד כמו שכתוב: "משמאלה עשר וכבוד" אבל מצד התנא אין נפתל ועקש ועל זה צריך הלמדן לידע קדם למודו שבשעה שיושב ללמד הצדיק שבגן עדן צית לקלה כמו שכתוב: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך"

אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום
	ואז שואל רבי נחמן מברסלב את השאלה הבאה, שהיא כביכול קשה עוד יותר, והיא: וְאִם יִקְשֶׁה לְךָ אִם הַתַּנָּא הָיָה צַדִּיק גָּמוּר אֵיךְ בָּא זֶה הַדָּבָר שֶׁאוֹמֵר תּוֹרָתוֹ שֶׁיָּכוֹל לִסְבּל שְׁנֵי מַשְׁמָעוּת מַשְׁמָעוּת טוֹב דְּהַיְנוּ 'צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם' וּמַשְׁמָעוּת לְהִפּוּךְ דְּהַיְנוּ 'וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם' כאן רבי נחמן מברסלב הלביש שאלה של החלל הפנוי. היינו כיצד האין סוף צמצם את עצמו וכיצד מהאחד הפשוט נמשכות פעולות משתנות ? ובמילים של רבי נחמן מברסלב, אם השי"ת הוא אין סוף והכל טוב, דהיינו בחינת צדיק גמור, אז איך בכלל יש קיום לרע ולשקר וכולי שהם נבראו ממנו ממש ? ובקיצור, רבי נחמן מברסלב שואל כאן, מאחר שהכל טוב, אז איך זה שיש רע ? וכיו"ב בצורות אחרות ... ואם יקשה לך אם התנא היה צדיק גמור איך בא זה הדבר שאומר תורתו שיכול לסבל שני משמעות משמעות טוב דהינו 'צדיקים ילכו בם' ומשמעות להפוך דהינו 'ופשעים יכשלו בם'

אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום
	תְּשׁוּבָה עַל זֶה "וַיַּגֵּד יַעֲקב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא" פֵּרוּשׁ: בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיד הַצַּדִּיק הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִגִּיד אוֹתָהּ בִּבְחִינוֹת: "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" וְזֶה: "כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא" בְּרַמָּאוּת בִּבְחִינַת "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" "וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא" הַכְּשֵׁרָה וְזֶה בְּחִינַת "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם" היינו סוד הצמצום. דהיינו שהשי"ת היה מוכרח לברוא טוב ורע, כדי לתת חיות לעולם. כי אלמלא היה רע בעולם, הרי שלא היה קיום לעולם כלל. כי באין סוף אין שום שכל ושום דבר, ואין שם שום חיות לעולם. וכאשר השי"ת ברא את העולם, וכאשר הוא הלביש בעולם את סודות התורה דהיינו התורה שבעל פה, הוא עשה את זה בבחינת צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. היינו שכל אחד יש לו בחירה האם לראות ולדעת את הסודות האלו כפי מה שהשי"ת התכוון אליהם, או לא לראות אותם. ** אבל מוסיף רבי נחמן מברסלב: וְלא עוֹד וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ הַיְנוּ זאת הַבְּחִינָה שֶׁל "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" בָּא לוֹ בְּנָקֵל יוֹתֵר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: 'אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה' כִּי כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה נִכְנָס בּוֹ עַרְמִימִיּוּת וְזֶה: "וַתָּרָץ" כְּאָדָם שֶׁרָץ בִּמְהִירוּת וּבְנָקֵל וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא מַגֶּדֶת לְהַלַּמְדָן עַרְמִימִיּוּת וְזֶהוּ: וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ שֶׁהָעַרְמִימִיּוּת בָּא בְּנָקֵל וּבִמְהִירוּת יוֹתֵר לָאָדָם היינו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ומטבעו של האדם הוא נברא כנפרד מהשי"ת, דהיינו רחוק מסודות התורה האלו, שהם התורה שבעל פה הנ"ל, ועל האדם להתקרב אל הקדושה וכולי. ז"א כי רוב ככל העולם לא זוכים לסודות האלו, כי הערמומיות והטיפשות והשקר הם טבע העולם, למרות שיש בעולם גם טוב גנוז וכולי ... * כִּי הַקְּדֻשָּׁה צָרִיךְ סִיּוּעַ מִלְּעֵלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'הַבָּא לִטָּהֵר, מְסַיְּעִין לוֹ' אֲבָל הָעַרְמִימִיּוּת פּוֹתְחִין יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה וּבָא לוֹ בְנָקֵל כי הסודות הם נסתרים ... אך הלבושים הם גלויים ... והאדם מטבעו הולך אחרי שכלו וכולי ... תשובה על זה "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא" פרוש: בשעה שהגיד הצדיק התורה שבעל פה הגיד אותה בבחינות: "צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" וזה: "כי אחי אביה הוא" ברמאות בבחינת "ופשעים יכשלו בם" "וכי בן רבקה הוא" הכשרה וזה בחינת "צדיקים ילכו בם" ולא עוד ותרץ ותגד לאביה הינו זאת הבחינה של "ופשעים יכשלו בם" בא לו בנקל יותר כמו שאמרו חכמינו ז"ל: 'אני חכמה שכנתי ערמה' כי כשאדם לומד תורה נכנס בו ערמימיות וזה: "ותרץ" כאדם שרץ במהירות ובנקל ותגד לאביה שהתורה היא מגדת להלמדן ערמימיות וזהו: ותרץ ותגד לאביה שהערמימיות בא בנקל ובמהירות יותר לאדם כי הקדשה צריך סיוע מלעלא כמו שאמרו: 'הבא לטהר, מסיעין לו' אבל הערמימיות פותחין יש לו פתחים הרבה ובא לו בנקל

אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום
	ועכשיו שואל רבי נחמן מברסלב את שאלת השאלות, והיא: וְאִם יִקְשֶׁה לְךָ. הֲלא תֵּכֶף כְּשֶׁלּוֹמֵד הַלַּמְדָן הַחִדּוּשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָיָה לוֹ לַחֲזר בִּתְשׁוּבָה וְאֵיךְ מַנִּיחַ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֶת הַלַּמְדָן לֵילֵךְ בְּרִשְׁעָתוֹ ? דהיינו, מאחר שהשכל של השי"ת נמצא בכל דבר, אז כיצד זה יתכן שהאדם לא מתקרב מיד להשי"ת מכל דבר ? הרי מחמת שסודות התורה נמצאים בכל דבר, אז איך זה שהאדם לא רואה את הסודות האלו והוא לא מתקרב להשי"ת באופן מיידי ? ואם יקשה לך. הלא תכף כשלומד הלמדן החדוש של הצדיק היה לו לחזר בתשובה ואיך מניח התורה שבעל פה את הלמדן לילך ברשעתו ?

אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום
	וְזֶה בְּחִינַת: "וַיִּשַּׁק יַעֲקב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא קלוֹ וַיֵּבְךְּ" פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה' רָחֵל בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא כְּרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ שֶׁהַכּל גּוֹזְזִין וּפוֹסְקִין מִמֶּנָּה הֲלָכוֹת היינו בחינת השכל האנושי, שכולם משתמשים בו. והלכות הוא בחינת שכל כנ"ל. והשכינה היא בחינת רחל כמובא. ** וְהֵם נַעֲשִׂים לְבוּשִׁין כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ" כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׂמְלָה לְכָה, קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ" היינו שהסודות בעולם הזה הם בבחינת לבושים, דהיינו שהם מוסתרים ומלובשים בכל דבר ודבר. כשאדם כשר לוֹמֵד תּוֹרַת הַתַּנָּא אֲזַי הַתַּנָּא נוֹשֵׁק אוֹתוֹ וְהוּא נוֹשֵׁק הַתַּנָּא וְגוֹרֵם תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְהַתַּנָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר' וְכוּ' היינו הצדיק שהוא כולו נכלל בא"ס כל הזמן ... והוא עוסק בתורת ה ממש. * וְזֶה בְּחִינַת: וַיִּשַּׁק יַעֲקב הוּא הַתַּנָּא לְרָחֵל הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁחִדֵּשׁ שֶׁנִּשֵּׁק וְדִבֵּק אֶת רוּחוֹ בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁבַּשְּׁכִינָה היינו השי"ת ובחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. ז"א יעקב הוא השי"ת. ורחל היא בחינת הסודות של השי"ת שהם מולבשים בכל דבר ודבר שיש כאן בעולם הזה, שזאת בחינת השכינה כנ"ל. * וַיֵּבְךְּ שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁלּוֹ שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו וְהִכְנִיס בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְרָאָה שֶׁבַּגָּלוּת הַזֶּה עַל פִּי הָרב הַלּוֹמְדִים אֵינָם הֲגוּנִים נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּדָם שֶׁיִּלְמְדוּ לא תִּכָּנֵס רוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁל רָחֵל שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִקְבוּרָה שֶׁאֵין שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר עַל יְדֵי לִמּוּדוֹ שֶׁל רָשָׁע וְעַל יְדֵי זֶה וַיֵּבְךְּ עַל גָּלוּתוֹ. היינו בחינת גלות השכינה בעולם הזה, משום שהאדם לא זוכה להשיג את סודות התורה שיש בכל דבר ודבר בעולם. * וְעוֹד שֶׁלִּפְעָמִים הַלַּמְדָן אוֹמֵר אֵיזֶה חִדּוּשׁ בְּשֵׁם עַצְמוֹ וְלא בְּשֵׁם הַתַּנָּא נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ נִכְנָס עִם הַתַּנָּא לִקְבוּרָה כִּי אֵין אוֹמֵר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ זה בחינת הגאווה של האדם, בחינת כוחי ועוצם ידי. כי כל פעולה שהאדם עושה היא בחינת לחדש חידושים. וכאשר האדם מתגאה במעשיו, זה בעצם בחינת הלמדן שמחדש חידוש בשם עצמו וכולי ... וזה בחינת: "וישק יעקב לרחל, וישא קלו ויבך" פרש רש"י: 'שצפה ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו לקבורה' רחל בחינת תורה שבעל פה שהיא כרחל לפני גוזזיה שהכל גוזזין ופוסקין ממנה הלכות והם נעשים לבושין כמו שכתוב: "כבשים ללבושך" כמו שכתוב: "שמלה לכה, קצין תהיה לנו" כשאדם כשר לומד תורת התנא אזי התנא נושק אותו והוא נושק התנא וגורם תענוג גדול להתנא כמו שכתוב: 'שפתותיו דובבות בקבר' וכו' וזה בחינת: וישק יעקב הוא התנא לרחל היא התורה שבעל פה שחדש שנשק ודבק את רוחו ברוח הקדש שבשכינה ויבך שצפה ברוח הקדש שלו שהוציא מפיו והכניס בתוך התורה שבעל פה וראה שבגלות הזה על פי הרב הלומדים אינם הגונים נמצא שעל ידי למודם שילמדו לא תכנס רוח הקדש של רחל של תורה שבעל פה לקבורה שאין שפתותיו דובבות בקבר על ידי למודו של רשע ועל ידי זה ויבך על גלותו. ועוד שלפעמים הלמדן אומר איזה חדוש בשם עצמו ולא בשם התנא נמצא שעל ידי זה אינו נכנס עם התנא לקבורה כי אין אומר בשם אומרו

אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום
	נִמְצָא עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹמְדִים אֶת הַחִדּוּשׁ הַזֶּה וּכְשֶׁמַּכְנִיסִין הַלִּמּוּד וְהַחִדּוּשׁ בְּתוֹךְ פֶּה נִמְצָא שֶׁמְּדַבְּקִין רוּחַ הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ זֶה הַחִדּוּשׁ עִם רוּחַ מְמַלְּלָא הַיְנוּ עִם הַדִּבּוּר הַלּוֹמֵד זֶה הַחִדּוּשׁ עַכְשָׁו וְזאת הַהִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא נִקְרָא נְשִׁיקִין נִמְצָא, כְּשֶׁלּוֹמְדִין אֵיזֶה הֲלָכָה שֶׁחִדְּשׁוּ הַתַּנָּאִים עַל יְדֵי זֶה נִתְדַּבֵּק רוּחַ הַתַּנָּא עִם רוּחַ הַלּוֹמֵד וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ נוֹשֵׁק אֶת עַצְמוֹ עִם הַתַּנָּא היינו בחינת האדם שחושב בשכלו על העולם, זה בחינת התורה שבעל פה שבאה לתוך השכל של האדם, וזה בחינת נשיקין ... * אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדִי כְּשֶׁלּוֹמֵד גְּמָרָא אוֹ פְּסַק דִּין עָלָיו כָּתוּב: "נֶעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" כִּי הַתַּנָּא אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבּל רוּחוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדָאִין כִּי מִי יָכוֹל לִסְבּל לְנַשֵּׁק אֶת עַצְמוֹ עִם נְבֵלָה כָּל שֶׁכֵּן שֶׁנְּבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ היינו בחינת האדם שיש לו גאווה ושדוחק את רגלי השכינה. כי השגת סודות התורה שיש בבריאה, שהם התורה שבעל פה של התורה שבכתב שהיא הבריאה של השי"ת, זה הכל תלוי בעניין ענווה בלבד כמובא. * וַאֲפִילּוּ צַדִּיקִים שֶׁכְּבָר הָלְכוּ לְעוֹלָמָם וּכְשֶׁאָנוּ לוֹמְדִין תּוֹרוֹתֵיהֶן עַל יְדֵי זֶה נִתְדַּבֵּק רוּחָם בְּרוּחֵנוּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה . 'שִׂפְתוֹתֵיהֶם דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר' וְזֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת נְשִׁיקָה רבי נחמן מברסלב כאן מרמז על בחינת הסתלקות הצדיק, דהיינו על בחינת הרוח דלעלאה שמסתלקת למעלה, שעליה התבאר כאן: http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=146 - ביאור ויהיה נא פי שנים ברוחך אלי - ליקוטי מוהרן ח"א סו ובקצרה, השכל של האין סוף, הוא בחינת הסתלקות הצדיק. דהיינו השגת מה שיש מעל השכל, זה בחינת הסתלקות הצדיק. כי הצדיק הוא בחינת משה בחינת השכל. והשגת מה שיש מעל השכל, זה בחינת הסתלקות הצדיק. ובנמשל כאן, הכוונה היא על האין סוף שמלובש בכל דבר, אך נשאר ממנו רשימו, דהיינו התורה שנמצאת בכל דבר בעולם, שהיא התורה של הצדיק שהסתלק, דהיינו התורה שיש בכל דבר ושכרגע היא הסתלקה והיא נסתרת וכולי ... נמצא עכשו כשלומדים את החדוש הזה וכשמכניסין הלמוד והחדוש בתוך פה נמצא שמדבקין רוח הצדיק שחדש זה החדוש עם רוח ממללא הינו עם הדבור הלומד זה החדוש עכשו וזאת ההתדבקות רוחא ברוחא נקרא נשיקין נמצא, כשלומדין איזה הלכה שחדשו התנאים על ידי זה נתדבק רוח התנא עם רוח הלומד ודומה כאלו נושק את עצמו עם התנא אבל תלמיד חכם שד יהודי כשלומד גמרא או פסק דין עליו כתוב: "נעתרות נשיקות שונא" כי התנא אינו יכול לסבל רוחו של תלמיד חכם שד יהודאין כי מי יכול לסבל לנשק את עצמו עם נבלה כל שכן שנבלה טובה הימנו ואפילו צדיקים שכבר הלכו לעולמם וכשאנו לומדין תורותיהן על ידי זה נתדבק רוחם ברוחנו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'שפתותיהם דובבות בקבר' וזה על ידי בחינת נשיקה

אליעד כהן פרופיל חברים שלח הודעה פרטית חיפוש הודעות חברים דף הבית הוסף לרשימת חברים מנהל הפורום
	וּכְשֶׁהָאָדָם לוֹמֵד בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה אֵיזֶה דִּין וּפְסָק שֶׁחִדֵּשׁ אֵיזֶה תַּנָּא אוֹ צַדִּיק אַחֵר עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת נְשִׁיקִין וּנְשִׁיקִין זֶה בְּחִינַת הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא היינו בחינת הצדיק האמת שהוא נכלל באין סוף והוא כל הזמן בבחינת דבקות שהיא בחינת התדבקות רוחא ברוחא. כי הצדיק האמת משיג ולומד את כל הסודות של השי"ת שיש בכל דבר ודבר. וזה בחינת נשיקין. כי הוא כלול כולו בא"ס וכולי. * כִּי הַפְּסָק הַזֶּה, הוּא דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַתַּנָּא היינו כי העולם הזה, הוא הדיבור של השי"ת. כי העולם נברא בדיבור. והמלכות היא הדיבור פה. ופסק הלכה, היינו בחינת שכל. כי הלכה היינו כיצד ללכת ולהתנהג. וזו בחינת שכל, כי כל שכל הוא בחינת הלכה, כי הוא מלמד את האדם איך ללכת ולהתנהג. כך שכל השכל שיש בעולם, הוא בבחינת פסק הלכה של השי"ת. וְדִבּוּר הוּא הַחִיּוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְנֶפֶשׁ חַיָּה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'לְרוּחַ מְמַלְּלָא' היינו הדיבור של השי"ת שמחייה את הכל וכולי. וְרוּחַ מְמַלְּלָא הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ חַיָּה הִיא בָּאָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" היינו כי העולם נברא בחוכמה, והחוכמה היא החיות של כל דבר. היינו כי התורה דעתיקא סתימאה, היא החיות של כל דבר שיש בעולם. והיא בחינת התורה שבעל פה שמחיה את העולם. * נִמְצָא, בְּשָׁעָה שֶׁמְּחַדֵּשׁ הַתַּנָּא אֵיזֶה חִדּוּשׁ וּמְדַבֵּר זֶה הַחִדּוּשׁ זֶה הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ הִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁחִדֵּשׁ כִּי מִשָּׁם מוֹצָאָהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" היינו כי השי"ת מחייה את העולם בכל רגע ורגע, דהיינו כל רגע ורגע הוא בבחינת חידוש של השי"ת. ושם כמובן מלובשת התורה שבעל פה, שהיא סודות התורה של השי"ת. וכשהאדם לומד בקדשה ובטהרה איזה דין ופסק שחדש איזה תנא או צדיק אחר על ידי זה נעשה בחינת נשיקין ונשיקין זה בחינת התדבקות רוחא ברוחא כי הפסק הזה, הוא דבורו של התנא ודבור הוא החיות כמו שכתוב: "לנפש חיה", ותרגומו: 'לרוח ממללא' ורוח ממללא הינו הנפש חיה היא באה מתורה שבעל פה כמו שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה" נמצא, בשעה שמחדש התנא איזה חדוש ומדבר זה החדוש זה הדבור בעצמו היא בחינת התורה שבעל פה שחדש כי משם מוצאה כמו שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה"

הגב	עמוד 1 2 >

נושאים נוספים מ:פורום ברסלב ... - כל הנושאים

איך זוכים לגן עדן?
האם הפתק של הרב ישראל בער אדעסער אמת הוא או לא
שימוש בשכל כדרך להיות להגיע אל השלמות

חיי מוהר״ן תכ׳ג - מה הביאור?
חומר האיסור של המוסר שמוסר ממון של ישראל
לא תבערו אש.

ניתוח ראיון ביבי נתניהו, איך לשווק את עצמך? איך להציג את עצמך? אומנות הפרזנטציה, לענות לשאלות קשות בראיון בתקשורת, יעוץ מנהלים, איך לשכנע בראיון בתקשורת? יעוץ לפוליטיקאים, איך להתראיין נכון?
קיצוניות - מה *טוב* בקיצוניות? מי מפחד מקיצוניות? מהי קיצוניות אמיתית וטובה?

מעבר לפורום