רבי נחמן מברסלב - אליעד כהן - דף הבית
חיפוש בספרי ברסלב
 

שימוש בשכל כדרך להיות להגיע אל השלמות


 הגב
מחבר
scabot
חדש

נושא: שימוש בשכל כדרך להיות להגיע אל השלמות
אליעד.

אתה כותב לא בשרשור אחד וגם כותרת האתר (הנפלא - תודה) מרמזת על כך שההבנה השלמה תושג אך-ורק באמצעות חקירה של השכל.

האם הבנתי נכון את עמדתך?
מהם המקורות או המקור העיקרי ממנו אתה שואב את המסקנה הזו?

בברכה ובתודה
אליעד כהן
מנהל הפורום

ראשית הבהרה:
 
חקירה של השכל זה מדוייק, אבל לא מספיק. כי יש דברים שהם גם מעל השכל. וכאשר אנחנו אומרים לחקור עם השכל, הפירוש הוא לחקור עם השכל את כל מה שאפשר להבין עם השכל. וממילא יתברר לאדם באמצעות כוח האמונה שלו, גם את מה שהוא לא יכול להבין עם השכל. שאז זו השלמות. והשלמות היא הידיעה של השכל, באמצעות ההתבוננות של השכל שיש בכל דבר.
 
ולהלן מספר מקורות (יש מאות מקורות כאלו, אבל נביא כמה לדוגמא):
 
http://breslev.eip.co.il/?key=333 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סב - עַל יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נַעֲשֶׂה יִחוּד
 
כִּי הָאֱמֶת, מַה שֶּׁהִגְבִּיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁיּוּכַל לְהָבִין
הוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לְחַדֵּד הַשֵּׂכֶל, לְהָבִין הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ
וְעַל זֶה נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס'
כִּי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַקֻּשְׁיוֹת
כִּי יֵשׁ קֻשְׁיָא שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא זוֹ
עַל זֶה נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה וְכוּ'
וְיֵשׁ קֻשְׁיָא, שֶׁאֵינוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא כָּזוֹ
רַק לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְגַּלֶּה הַתֵּרוּץ
אָסוּר לְאָדָם לְעַיֵּן בָּהֶם

 
http://breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה
 
וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ הַקִּבּוּל שָׂכָר
כִּי עִקַּר הַקִּבּוּל שָׂכָר לֶעָתִיד הוּא, שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגוֹת
וְיָבִינוּ מַה שֶּׁהָיָה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בָּעוֹלָם הַזֶּה
 
http://breslev.eip.co.il/?key=167 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא
 
כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה
וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל
...
וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב
וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן
זֶה בְּחִינַת 'שָׁמִיר'
שֶׁעַל יָדוֹ נִכְנָע הָאֶבֶן
וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת
וְהוֹלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל
וְכָל זְמַן שֶׁלּא הוֹצִיא שִׂכְלוֹ אֶל הַפּעַל
שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ עֲדַיִן
אָז אֶצְלוֹ הַשֵּׂכֶל בְּכחַ
אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר שָׁבַר הַמְדַמֶּה
אָז נִתְקוֹמֵם תְּכוּנַת שִׂכְלוֹ
כי 'כשזה קם, זה נופל'
אֲבָל הַשֵּׂכֶל עֲדַיִן בְּכחַ
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
אֲזַי הַשֵּׂכֶל בְּפעַל
וְזֶה בְּחִינַת 'נפֶת צוּפִים'
בִּבְחִינַת: "נפֶת תִּטּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ"
שֶׁהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
[וְזֶה: 'שִׂפְתוֹתַיִךְ'
הוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר]
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ
כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג
אָז שִׂכְלוֹ שָׁב שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה
 
 

http://breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים

נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי וְכוּ'
כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהַגָּלוּת
אֵינוֹ אֶלָּא לְפִי עֵרֶךְ חֶסְרוֹן הַדַּעַת
וּכְשֶׁנִּשְׁלָם הַדַּעַת
אֲזַי נִשְׁלָם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת

בִּבְחִינַת: 'אִם דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ'
וּכְתִיב: "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת"
וְעִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים
יִהְיֶה לֶעָתִיד מֵחֲמַת הַדַּעַת
שֶׁיִּרְבֶּה הַדַּעַת
שֶׁיֵּדְעוּ הַכּל אֶת ה'
וְעַל יְדֵי הַדַּעַת יֻכְלְלוּ בְּאַחְדוּתוֹ
וְאָז יִחְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים כָּמוֹהוּ
כִּי עַל יְדֵי הַיְדִיעָה נִכְלָלִים בּוֹ
כְּמַאֲמַר הֶחָכָם: 'אִלּוּ יְדַעְתִּיו, הֱיִיתִיו'
וְעִקַּר הַיְדִיעָה יִהְיֶה לֶעָתִיד
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה"
וּמֵחֲמַת הַדַּעַת לא יֶחְסַר כָּל טוֹב
וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב
...
אֵין שְׁלֵמוּת רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְחוּץ מִמֶּנּוּ כֻּלָּם חֲסֵרִים
וּמִי שֶׁהוּא נִכְלָל בּוֹ
יֵשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת
וְעִקַּר הַכְּלָלִיּוּת שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאֶחָד
הוּא עַל יְדֵי הַדַּעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ
כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם: 'אִלּוּ יְדַעְתִּיו, הֱיִיתִיו'
כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל
וְעַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל
שָׁם כָּל הָאָדָם
וּכְשֶׁיּוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הוּא שָׁם מַמָּשׁ
וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ יוֹתֵר
הוּא נִכְלָל יוֹתֵר בְּהַשּׁרֶשׁ
דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ
וְכָל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם
הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ בְּרִיאוּת הַגּוּף וְכָל שְׁאָר הַחֶסְרוֹנוֹת
הַכּל הוּא בְּחֶסְרוֹן הַדָּעַת
וְאַף שֶׁיֵּשׁ חֲסֵרִים לְגַמְרֵי מֵהַדַּעַת
וְעִם כָּל זֶה יֵשׁ לָהֶם כָּל טוּב
בֶּאֱמֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם אֵינוֹ כְּלוּם
וְכֵן לְהֵפֶךְ
הַשָּׁלֵם בְּדַעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן
בֶּאֱמֶת הַחִסָּרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ, וְאִם דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ"
כִּי עִקַּר הַחִסָּרוֹן וְהַשְּׁלֵמוּת תָּלוּי בַּדָּעַת
וְכֵן כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת
הוּא מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ"
וְעַל כֵּן הַחוֹלֶה הוּא כַּעֲסָן
מֵחֲמַת שֶׁאָז הוּא בְּדִינִים
כִּי דִּינִים שׁוֹרִים עָלָיו
וְדִינִים הֵם מחִין דְּקַטְנוּת
וְעַל כֵּן הוּא בְּכַעַס
וְלֶעָתִיד לָבוֹא יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת
וְהַכּל יֵדְעוּ אֶת ה'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'"
וְעַל כֵּן אָז יִתְבַּטֵּל הַכַּעַס
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי וְכוּ' וּפָרָה וָדב וְכוּ', לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ וְכוּ' כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'" וְכוּ'
כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָגוּר יַחַד זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ'
מֵחֲמַת מִדַּת הַכַּעַס
אֲבָל לֶעָתִיד יוּכְלוּ לָדוּר יַחַד
מֵחֲמַת שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַכַּעַס
עַל יְדֵי הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז
וְהִנֵּה לֶעָתִיד הַכּל יֵדְעוּ אֶת הַשֵּׁם
אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם כַּנַּ"ל
"וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה"
...
אֲבָל לֶעָתִיד יְבָרְכוּ עַל הַכּל 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'
כִּי לֶעָתִיד שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַדַּעַת
יֵדְעוּ שֶׁאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם כְּלָל
רַק כֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד
וגם הגלות הוא רק מחסרון הדעת.
כמו שכתוב: "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת"
וְעַל כֵּן הָיְתָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם עַל יְדֵי משֶׁה
שֶׁהוּא הָיָה בְּחִינַת הַדַּעַת
וזה שכתוב: "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"
כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי הַדַּעַת
http://breslev.eip.co.il/?key=333 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סב - על ידי אכילתם של ישראל, נעשה יחוד
כי האמת, מה שהגביל השם יתברך לשכל האנושי שיוכל להבין
הוא מצוה גדולה לחדד השכל, להבין הדבר על בריו
ועל זה נאמר: 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס'
כי יש חלוק בין הקשיות
כי יש קשיא שיכול האדם להבין תרוץ על קשיא זו
על זה נאמר: 'ודע מה וכו'
ויש קשיא, שאינו באפשרי לשכל האנושי להבין תרוץ על קשיא כזו
רק לעתיד לבוא יתגלה התרוץ
אסור לאדם לעין בהם
http://breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה
וזהו בעצמו הקבול שכר
כי עקר הקבול שכר לעתיד הוא, שישיגו השגות
ויבינו מה שהיה אי אפשר להבין בעולם הזה
http://breslev.eip.co.il/?key=167 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא
כי צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה
ולעלות אל השכל
...
וכשיוצא משרירות הלב
ומשבר לבו האבן
זה בחינת 'שמיר'
שעל ידו נכנע האבן
ואינו הולך אחר תאוות המדמיות
והולך אחר השכל
וכל זמן שלא הוציא שכלו אל הפעל
שלא השתמש בשכלו עדין
אז אצלו השכל בכח
אף על פי שכבר שבר המדמה
אז נתקומם תכונת שכלו
כי 'כשזה קם, זה נופל'
אבל השכל עדין בכח
ואחר כך כשחוקר בשכלו ומשתמש בו
אזי השכל בפעל
וזה בחינת 'נפת צופים'
בבחינת: "נפת תטפנה שפתותיך"
שהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל
[וזה: 'שפתותיך'
הוא בחינת מוציא מכח אל הפעל
שהוא בחינת הדבור]
ואחר כך כשמשיג בשכלו
כל מה שיש ביד אנושי להשיג
אז שכלו שב שכל הנקנה

http://breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים

נחמו נחמו עמי וכו'
כל הצרות והיסורים והגלות
אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת
וכשנשלם הדעת
אזי נשלם כל החסרונות

בבחינת: 'אם דעת קנית מה חסרת'
וכתיב: "לכן גלה עמי מבלי דעת"
ועקר החיים נצחיים
יהיה לעתיד מחמת הדעת
שירבה הדעת
שידעו הכל את ה'
ועל ידי הדעת יכללו באחדותו
ואז יחיו חיים נצחיים כמוהו
כי על ידי הידיעה נכללים בו
כמאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו'
ועקר הידיעה יהיה לעתיד
כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה"
ומחמת הדעת לא יחסר כל טוב
ויהיה כלו טוב
...
אין שלמות רק להשם יתברך
וחוץ ממנו כלם חסרים
ומי שהוא נכלל בו
יש לו שלמות
ועקר הכלליות שיהיה נכלל באחד
הוא על ידי הדעת אותו יתברך
כמו שאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו'
כי עקר האדם הוא השכל
ועל כן במקום שחושב השכל
שם כל האדם
וכשיודע ומשיג בידיעת השם יתברך
הוא שם ממש
וכל מה שיודע יותר
הוא נכלל יותר בהשרש
דהינו בו יתברך
וכל החסרונות שיש לאדם
הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכל שאר החסרונות
הכל הוא בחסרון הדעת
ואף שיש חסרים לגמרי מהדעת
ועם כל זה יש להם כל טוב
באמת כל מה שיש להם אינו כלום
וכן להפך
השלם בדעת שיש לו חסרון
באמת החסרון אינו כלום
כמו שאמרו חז"ל: "דעת קנית מה חסרת, ואם דעת חסרת מה קנית"
כי עקר החסרון והשלמות תלוי בדעת
וכן כעס ואכזריות
הוא מחסרון הדעת
כמו שכתוב: "כעס בחיק כסילים ינוח"
ועל כן החולה הוא כעסן
מחמת שאז הוא בדינים
כי דינים שורים עליו
ודינים הם מחין דקטנות
ועל כן הוא בכעס
ולעתיד לבוא יתגלה הדעת
והכל ידעו את ה'
כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה את ה'"
ועל כן אז יתבטל הכעס
כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו' ופרה ודב וכו', לא ירעו ולא ישחיתו וכו' כי מלאה הארץ דעה את ה'" וכו'
כי עכשו אי אפשר להם לגור יחד זאב עם כבש וכו'
מחמת מדת הכעס
אבל לעתיד יוכלו לדור יחד
מחמת שיתבטל הכעס
על ידי הדעת שיתגלה אז
והנה לעתיד הכל ידעו את השם
אפילו עכו"ם כנ"ל
"ומלאה הארץ דעה"
...
אבל לעתיד יברכו על הכל 'הטוב והמטיב'
כי לעתיד שיתגלה הדעת
ידעו שאין שום רע בעולם כלל
רק כלו טוב וכלו אחד
וגם הגלות הוא רק מחסרון הדעת.
כמו שכתוב: "לכן גלה עמי מבלי דעת"
ועל כן היתה גאלת מצרים על ידי משה
שהוא היה בחינת הדעת
וזה שכתוב: "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"
כי עקר הגאלה על ידי הדעת
scabot
חדש

ראשית כל תודה.

אני שמח על ההבהרה שעמדת עליה שלא ניתן להבין הכל באמצעות השכל. לכן נדמה לי שיש לעיתים הטעייה בדגש הניתן לשכל בתגובות שלך. דומני שהבנה נכונה של ר"ן ושל המציאות לא יכולה להתקיים ללא התפילה.

בהקשר הזה נראה לי שהזיהוי המושג דעת וידיעה עם מושג הידיעה שניתן להשיג באמצעות השכל הוא שגוי. נראה לי שהדעת שהר"ן מדבר עליה היא זו המושגת מעבר לשכל ומתוך תרגול בדבקות של התורה, קרי בתפילה שאינה תלויה בדבר וכדבריו אין לה תוחלת.

בברכה
סבסטיאן
http://www.bendowa.net
אליעד כהן
מנהל הפורום

נשלח במקור על ידי scabot

ראשית כל תודה.

אני שמח על ההבהרה שעמדת עליה שלא ניתן להבין הכל באמצעות השכל. לכן נדמה לי שיש לעיתים הטעייה בדגש הניתן לשכל בתגובות שלך. דומני שהבנה נכונה של ר"ן ושל המציאות לא יכולה להתקיים ללא התפילה.

בהקשר הזה נראה לי שהזיהוי המושג דעת וידיעה עם מושג הידיעה שניתן להשיג באמצעות השכל הוא שגוי. נראה לי שהדעת שהר"ן מדבר עליה היא זו המושגת מעבר לשכל ומתוך תרגול בדבקות של התורה, קרי בתפילה שאינה תלויה בדבר וכדבריו אין לה תוחלת.

בברכה
 
אוסיף: יש שני סוגים של שכל.
 
מאחר שהשי"ת / המציאות היא אין סופית, ממילא לא ניתן מבחינה טכנית להכניס אותה לתוך מחשבה סופית.
 
אבל, כאשר האדם מגיע לקצה גבול היכולת השכלית האנושית הרגילה שלו, אז השכל שלו עובר שיפור, דהיינו הופך להיות השכל הנקנה. שבשכל הזה האדם יכול להשיג את האין סוף, בצורה של רצוא ושוב.
 
 הגב


נושאים נוספים מ:פורום ברסלב ... - כל הנושאים


מעבר לפורום

Bulletin Board Software by Web Wiz Forums® version 9.63 Copyright ©2001-2009

בחסות אליעד כהן מאמן אימון אישי + מחבר ספרים מומלצים לקריאה + מרצה הרצאות לצפייה + מאמרים לקריאה ועוד.
לפרסום מאמרים בחינם באתר ידע הדרך שלך להצליח לחץ כאן ... בהצלחה!
התאריך כרגע הוא 05_08_2020 השעה 09:41:54