ברסלב להצליח בכח המחשבה - דף הבית
חיפוש בספרי ברסלב
 
      התחברות

חובות / כסף


 הגב
מחבר
אליעד כהן
מנהל הפורום



הצטרפות: ב 25/10/09
מצב חיבור: מנותק
הודעות: 1193
אפשרויות    ציטוט  תגובה נושא: חובות / כסף
אמר רבי נחמן מברסלב http://breslev.eip.co.il/?key=124 - ספר המידות - ממון
 
מִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּמְהִירוּת בְּלִי יִשּׁוּב הַדַּעַת, נַעֲשֲׂה בַּעַל חוֹב
 
 
וכאן http://breslev.eip.co.il/?key=161 - ספר המידות - תשובה
 
מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב, יִזָּהֵר מִלִּהְיוֹת בַּעַל חוֹב.
 
 
כמו כן מביא רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=2278 - שיחות הר"ן - אות קכב
 
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר
שֶׁאִם לא הָיָה מַמְתִּין בְּבִטָּחוֹן לִישׁוּעַת ה'
כְּבָר הָיָה אִישׁ נוֹסֵעַ וּמְטֻלְטָל
כְּמוֹ כָּל הַנּוֹסְעִים וּמְטַלְטְלִים עַצְמָם בִּשְׁבִיל הַפַּרְנָסָה כַּנָּהוּג עַכְשָׁו
וְהַכַּוָּנָה כִּי אָמַר זאת לְעִנְיַן הַנְהָגַת הַבַּיִת בְּפַרְנָסָה וּמַלְבּוּשִׁים וּשְׁאָר צָרְכֵי הַבַּיִת
שֶׁעַל פִּי רב חָסֵר לָאָדָם הַרְבֵּה
כְּגוֹן, לָזֶה חָסֵר מַלְבּוּשׁ פָּשׁוּט
וְיֵשׁ שֶׁחָסֵר לָהֶם מַלְבּוּשִׁים חֲשׁוּבִים אוֹ דִּירָה וְכוּ'
שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְתִּין לִישׁוּעַת ה'
וְלִבְלִי לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה לְמַלְּאוֹת הַחִסָּרוֹן תֵּכֶף וּמִיָּד
רַק צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד יְרַחֵם ה'
וְאָמַר עַל עַצְמוֹ עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁאִם לא הָיָה מַמְתִּין, כְּגוֹן כְּשֶׁהָיָה חָסֵר לוֹ אֵיזֶה דָּבָר, אִם הָיָה דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה שֶׁיִּהְיֶה דַּוְקָא תֵּכֶף
הָיָה צָרִיךְ לִלְווֹת לְעַצְמוֹ וְלִהְיוֹת בַּעַל חוֹב
עַד שֶׁהָיָה מֻכְרָח לִהְיוֹת נוֹסֵעַ וּמְטֻלְטָל
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים עִנְיַן הַנּוֹסְעִים
שֶׁהֵם מֻכְרָחִים תָּמִיד לִסַּע עַל הַמְּדִינָה
מֵחֲמַת שֶׁהֵם תָּמִיד בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
וְעִנְיָן זֶה צְרִיכִים לֵידַע מְאד
וּצְרִיכִין לִלְמד עַצְמוֹ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאד
כִּי לְכָל אָדָם חָסֵר הַרְבֵּה אֲפִילּוּ בַּעֲלֵי בָּתִּים וַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים
מִכָּל שֶׁכֵּן מְקַבְּלִים אֲפִילּוּ הַחֲשׁוּבִים וְהַגְּדוֹלִים
וְצָרִיךְ לָזֶה לְהִסְתַּפֵּק בְּמִעוּט וּלְהַנְהִיג בֵּיתוֹ כְּפִי הַשָּׁעָה וְהַזְּמַן
וְאִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ מַלְבּוּשׁ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו
אַף עַל פִּי שֶׁמֻּכְרָח לוֹ אַל יִדְחַק הַשָּׁעָה לִלְווֹת וּלְהַקִּיף וְלִהְיוֹת בַּעַל חוֹב
אַךְ יַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ
וְטוֹב לִסְבּל דּחַק אֲפִילּוּ בִּמְזוֹנוֹת וְכָל שֶׁכֵּן בְּמַלְבּוּשִׁים וְדִירוֹת וְכוּ'
וְלא לִהְיוֹת בַּעַל חוֹב
וּמוּטָב שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל חוֹב לְעַצְמוֹ אוֹ לִבְנֵי בֵּיתוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים
מִלִּהְיוֹת בַּעַל חוֹב לְהַחֶנְוָנִי אוֹ לַאֲחֵרִים
כִּי בְּכָל עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ"
 
 
וכאן http://breslev.eip.co.il/?key=2270 - שיחות הר"ן - אות קיב
 
 
אִיתָא אִם הַתּוֹרָה הָיְתָה נִכְתֶּבֶת כְּסֵדֶר
הָיוּ יוֹדְעִין כָּל ענֶשׁ וְשָׁכָר שֶׁל כָּל לא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה
הִנֵּה יֵשׁ עֲבֵרָה שֶׁעָנְשָׁהּ שֶׁל עֲבֵרָה הַהִיא שֶׁיְּהֵא בַּעַל חוֹב תָּמִיד
וַאֲפִילּוּ יַעֲשֶׂה כָּל טַצְדְּקִי דְּאֶפְשָׁר וְהִתְפַּעֲלוּת
לא יוֹעִיל כְּלָל וְיִהְיֶה בַּעַל חוֹב תָּמִיד
וְלִפְעָמִים גּוֹרֵם הָעֲבֵרָה שֶׁמַּפִּיל גַּם אֲחֵרִים לִהְיוֹתָם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
וְלָזֶה יֵשׁ עֵת שֶׁנַּעֲשׂוּ כַּמָּה בַּעֲלֵי חוֹבוֹת בָּעוֹלָם
זֶהוּ מֵחֲמַת הָעֲבֵרָה הַנַּ"ל שֶׁנִּתְגַּבְּרָה בָּעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם
וְעֵצָה לָזֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בִּכְלָלִיּוּת
וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַצִּילוֹ מֵעֲבֵרָה זוֹ וּלְהִתְחָרֵט בִּכְלָלִיּוּת עַל עֲבֵרָה זוֹ
וְעֵת לָשׁוּב עַל זֶה הוּא כְּשֶׁהוּא בְּמחִין דְּגַדְלוּת
אֲזַי טוֹב לְהִתְחָרֵט וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל זֶה וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
כִּי מחִין דְּקַטְנוּת הוּא בְּחִינַת בַּעַל חוֹב
כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "עֲשָׂרָה קַבִּין שֵׁנָהּ יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ עֲבָדִים"
שֵׁנָה הוּא בְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת
עֲבָדִים בְּחִינַת: "עֶבֶד לוֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה"
וְלָזֶה כְּשֶׁהוּא בְּמחִין דְּגַדְלוּת אֲזַי הָעֵת לָשׁוּב עַל זֶה
וּלְבַטֵּל הָענֶשׁ שֶׁל בַּעַל חוֹב
בְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת
כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
 
 
וגם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=165 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כג - הֲוֵי לָן כַּדְנַיְתָא וִילַדָה
 
עֲבוֹדַת אֱלִילִים הִיא חוֹבָה
שֶׁמַּכְרַעַת אֶת הַכּל לְכַף חוֹבָה
וְכָל הַמִּתְדַּבְּקִין בָּהּ הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ
שֶׁזֶּה הַמַּשָּׂא תָּלוּי בְּצַוַּאר בְּנֵי אָדָם
שֶׁאֵין מִסְתַּפְּקִין בְּמָמוֹנָם
וְלוֹוִין מָמוֹן מֵאֲחֵרִים
וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם מִשְׂתַּכְּרִין שָׂכָר הַרְבֵּה
וְאַחַר כָּךְ מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
וְאִם אֵינָם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
הֵם בְּחַיֵּיהֶם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
וּמַטְרִיחִים אֶת עַצְמָם בִּטְרָחוֹת גְּדוֹלוֹת
וּמְסַכְּנִים אֶת עַצְמָם בְּסַכָּנַת דְּרָכִים, בִּשְׁבִיל שָׂכָר מֻעָט
בִּשְׁבִיל לְשַׁלֵּם חוֹב אֲבִיהֶם
חוֹב עֲבוֹדָה זָרָה
כִּי 'מִצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת'
וְזֶה הַדָּבָר לָהֶם כְּמוֹ צַוָּאָה מֵאֲבִיהֶם
שֶׁיְּשַׁלְּמוּ חוֹבוֹתָיו
...
כִּי עַל פִּי הָרב
אֵלּוּ הָרוֹדְפִים בְּיוֹתֵר אַחַר תַאֲוַות מָמוֹן
הֵם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדָם
וַאֲפִילּוּ אִם אֵינָם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
הֵם בְּחַיֵּיהֶם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת לְתַאֲוַותָם
שֶׁהֵם מִתְאַוִּים כָּל כָּךְ לְמָמוֹן הַרְבֵּה
עַד שֶׁהֵם רָצִים וִיגֵעִים מְאד כָּל יְמֵיהֶם בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת
וּמְסַכְּנִים עַצְמָם בְּסַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת
בִּשְׁבִיל לְמַלּאת תַאֲוַותָם
כְּאִלּוּ הָיָה עֲלֵיהֶם חוֹב גָּדוֹל לְשַׁלֵּם
הַיְנוּ חוֹב הָעֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ', כַּמְבאָר לְעֵיל
וְכָל יְמֵיהֶם אֵינָם יְכוֹלִים לְמַלּאת תַאֲוַותָם
וּלְשַׁלֵּם חוֹב הַזֶּה שֶׁל תַאֲוַותָם
כִּי 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ' וְכוּ' כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁאֵין מָמוֹנוֹ מָמוֹן כְּלָל
כִּי אֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה מִמָּמוֹנוֹ
עיין שם באורך
 
 
********
 
והכל הוא עניין אחד.
 
כי כל התאוות שיש לאדם הם בחינת חובות שיש לאדם.
 
וכל העצבות שיש לאדם, היא רק בגלל החובות של התאוות שלו, הן תאוות העולם הזה והן תאוות העולם הבא.
 
ורק על ידי תיקון הכללי, שהוא תיקון הברית, תיקון המחשבה בשלמות, תיקון הדעת, שהוא בחינת מוחין דגדלות, בחינת שמחה שלמה וכולי, על ידי זה נשלמים כל החסרונות. ואין לאדם יותר חובות.
מי שעושה מעשיו במהירות בלי ישוב הדעת, נעשה בעל חוב
מי שרוצה לשוב, יזהר מלהיות בעל חוב.
שמעתי בשמו שאמר
שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת ה'
כבר היה איש נוסע ומטלטל
כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו
והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית
שעל פי רב חסר לאדם הרבה
כגון, לזה חסר מלבוש פשוט
ויש שחסר להם מלבושים חשובים או דירה וכו'
שצריכין להמתין לישועת ה'
ולבלי לדחק את השעה למלאות החסרון תכף ומיד
רק צריכין להמתין עד ירחם ה'
ואמר על עצמו ענין הנ"ל שאם לא היה ממתין, כגון כשהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דוקא תכף
היה צריך ללוות לעצמו ולהיות בעל חוב
עד שהיה מכרח להיות נוסע ומטלטל
כמו שאנו יודעים ענין הנוסעים
שהם מכרחים תמיד לסע על המדינה
מחמת שהם תמיד בעלי חובות
וענין זה צריכים לידע מאד
וצריכין ללמד עצמו להרגיל את עצמו בזה מאד
כי לכל אדם חסר הרבה אפילו בעלי בתים ועשירים גדולים
מכל שכן מקבלים אפילו החשובים והגדולים
וצריך לזה להסתפק במעוט ולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן
ואם נדמה לו שצריך מלבוש או לאשתו ובניו
אף על פי שמכרח לו אל ידחק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב
אך ימתין עד שיבוא עתו
וטוב לסבל דחק אפילו במזונות וכל שכן במלבושים ודירות וכו'
ולא להיות בעל חוב
ומוטב שיהיה בעל חוב לעצמו או לבני ביתו במלבושים
מלהיות בעל חוב להחנוני או לאחרים
כי בכל עניני פרנסה צריכין להמתין עד שיבוא עתו כנזכר לעיל
כמו שכתוב: "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו"
איתא אם התורה היתה נכתבת כסדר
היו יודעין כל ענש ושכר של כל לא תעשה ועשה
הנה יש עברה שענשה של עברה ההיא שיהא בעל חוב תמיד
ואפילו יעשה כל טצדקי דאפשר והתפעלות
לא יועיל כלל ויהיה בעל חוב תמיד
ולפעמים גורם העברה שמפיל גם אחרים להיותם בעלי חובות
ולזה יש עת שנעשו כמה בעלי חובות בעולם
זהו מחמת העברה הנ"ל שנתגברה בעולם חס ושלום
ועצה לזה לשוב בתשובה בכלליות
ולהתחנן לפני השם יתברך להצילו מעברה זו ולהתחרט בכלליות על עברה זו
ועת לשוב על זה הוא כשהוא במחין דגדלות
אזי טוב להתחרט ולבקש מאת הבורא יתברך על זה ולשוב בתשובה
כי מחין דקטנות הוא בחינת בעל חוב
כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "עשרה קבין שנה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים"
שנה הוא בחינת מחין דקטנות
עבדים בחינת: "עבד לווה לאיש מלוה"
ולזה כשהוא במחין דגדלות אזי העת לשוב על זה
ולבטל הענש של בעל חוב
בחינת מחין דקטנות
כנזכר לעיל
וגם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=165 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כג - הוי לן כדניתא וילדה
עבודת אלילים היא חובה
שמכרעת את הכל לכף חובה
וכל המתדבקין בה הם בעלי חובות
כמו שאנו רואים בחוש
שזה המשא תלוי בצואר בני אדם
שאין מסתפקין בממונם
ולווין ממון מאחרים
ונדמה להם שהם משתכרין שכר הרבה
ואחר כך מתים בעלי חובות
ואם אינם מתים בעלי חובות
הם בחייהם בעלי חובות
ומטריחים את עצמם בטרחות גדולות
ומסכנים את עצמם בסכנת דרכים, בשביל שכר מעט
בשביל לשלם חוב אביהם
חוב עבודה זרה
כי 'מצוה לקים דברי המת'
וזה הדבר להם כמו צואה מאביהם
שישלמו חובותיו
...
כי על פי הרב
אלו הרודפים ביותר אחר תאוות ממון
הם מתים בעלי חובות, ומאומה אין בידם
ואפילו אם אינם מתים בעלי חובות
הם בחייהם בעלי חובות לתאוותם
שהם מתאוים כל כך לממון הרבה
עד שהם רצים ויגעים מאד כל ימיהם ביגיעות גדולות
ומסכנים עצמם בסכנות גדולות
בשביל למלאת תאוותם
כאלו היה עליהם חוב גדול לשלם
הינו חוב העבודה זרה וכו', כמבאר לעיל
וכל ימיהם אינם יכולים למלאת תאוותם
ולשלם חוב הזה של תאוותם
כי 'אין אדם מת וחצי תאוותו בידו' וכו' כנ"ל
נמצא שאין ממונו ממון כלל
כי אין לו שום הנאה מממונו
אליעד כהן
מנהל הפורום



הצטרפות: ב 25/10/09
מצב חיבור: מנותק
הודעות: 1193
אפשרויות    ציטוט  תגובה

בעניין החובות שהכל הוא בחינת הדינים שיש לאדם במחשבה בראש שלו

http://www.eip.co.il/?key=88 - מינוס בבנק. מהו שורשו ומהותו של מינוס בבנק ?
 

מינוס בבנק. מינוס = חסר. מינוס בבנק הוא רק מקרה פרטי של מינוס בחשיבה של האדם.

מינוס בבנק מתחיל במינוס ובחוסר של מחשבה.

מינוס הוא חסר וחסרון.

החובות והמינוס בבנק מתחילים בתחושת החיסרון שיש לאדם מול עצמו. האדם מרגיש וחי בתחושה של חסר. ככל שהאדם מרגיש יותר תחושה של חסר, כך הוא מגדיל את ההסתברות שהוא יכנס למינוס כספי בבנק.

המינוס ותחושת החסר של האדם, תלויה כמובן אך ורק במחשבה שלו.

מי שמרגיש את תחושת החסר זו התודעה של האדם.

ביתו של האדם אינו מרגיש תחושה של חסר. הבית של האדם אינו מרגיש שחסר בו משהו.

אפילו כאשר גופו של האדם מרגיש תחושה של חסר (רעב), ההחלטה האם לאכול וכמה מתקבלת על ידי התודעה. הכל לפי תחושת החסר של התודעה, כפי מה שהיא חווה את תחושת החסר של הגוף. הגוף לא מאכיל את עצמו ולא הולך לאכול מעצמו. תחושת החסר של התודעה בעקבות תחושת החסר של הגוף, היא זו שיוזמת את פעולת האכילה.

אכילה מעבר לנצרך = השמנה / עלייה במשקל.

אכילה מעבר לנצרך נובעת בתחושה של חסר רגשי של התודעה, גם כאשר הגוף עצמו אינו חסר את האוכל.

בשורה התחתונה, תחושת החסר קיימת בתוך התודעה של האדם בלבד.

כל הפעולות אותן עושה האדם מתחילות בתחושה של חסר.

רצון = חסר. אם האדם לא היה מרגיש חסר, היה שלא היה רוצה ולא היה עושה.

מינוס בבנק הוא תוצאה של תחושת חסר תודעתי מתמשך.

החיסרון העיקרי נמצא כמובן בתודעה.

ומה בדיוק חסר לתודעה ?

תשובה: התודעה חסרה את הטוב. התודעה ורצונו של האדם משתוקקים תמיד להרגיש טוב.

כאשר האדם רואה תמיד את הטוב שיש בכל דבר, במצב כזה התודעה תמיד חווה טוב ואינה חסרה תחושה של טוב.

יחד עם זאת, כאשר האדם לא מצליח לראות את הטוב שבכל דבר, ממילא הוא חסר את תחושת הטוב וזה דוחף אותו לעשות שופינג שסופו המינוס בבנק.

כאשר האדם מרגיש תחושה של חסר במציאות שלו ברגע הזה, יש לו 2 אפשרויות בלבד כיצד להרגיש טוב יותר.

אפשרות 1 על ידי שינוי פנימי מהותי. אפשרות 2 על ידי שינוי חיצוני.

האפשרות של מסע הרכישות והשופינג היא הבחירה באפשרות 2, דהיינו שינוי חיצוני. כל מסע קניות מתחיל במחשבה שרוצה שהמציאות החיצונית תשתנה.

המהות של המציאות עצמה לא משתנה כאשר האדם רוכש משהו. מה שהשתנה זו הצורה החיצונית של המציאות.

אושר = מציאת הטוב האמיתי שיש בכל רגע באשר הוא כפי שהוא.

הטוב האמיתי נמצא בכל הרגעים בצורה שווה. הטוב האמיתי אינו תלוי בצורה החיצונית של המציאות.

כל זמן שאדם חושב שצורה אחת של מציאות טובה יותר מאחרת, הרי שהוא לעולם לא יוכל להגיע לאושר האמיתי הנצחי שאינו משתנה לעולם. מאחר שהאדם עדיין תלוי רגשית בצורה חיצונית כלשהי של המציאות.

הרצון לשינוי חיצוני אינו יכול להביא אושר, מאחר שגם אם השינוי החיצוני מצליח, עדיין האדם תמיד מרגיש חסר וחוסר שקט נפשי. כאשר האדם תלוי רגשית בצורה החיצונית של המציאות, הרי שהוא תמיד חי בתוכו בחוסר שקט לגבי מה יקרה אם הצורה החיצונית של המציאות תשתנה.

כאשר האדם מסתכל על החיצוניות ומחפש כל הזמן שינויים חיצוניים, על ידי זה נוצרים חובות ומינוס בבנק.

יחד עם זאת, קיימת האפשרות לשינוי פנימי מהותי.

שינוי פנימי אין פירוש הפסקת השינויים החיצוניים. גם אדם שמחובר באחדות מלאה לטוב האמיתי של המציאות, גם הוא יכול לעבוד / לאכול / לקנות וכולי.

ההבדל הוא, כי שינוי פנימי הוא כאשר האדם מקשר תמיד את הרצון החיצוני שלו לרצון הראשון שלו שממנו נובעים כל הרצונות כולם.

כאשר האדם מקושר תמיד במחשבתו לשורש של הרצון שלו, דהיינו האדם זוכר תמיד את הרצון הראשון שלו שממנו יוצאים ונובעים כל הרצונות שלו, אדם כזה חווה את אותם האירועים בדיוק בצורה טובה.

כאשר האדם מקושר לשורש של הרצון, אדם כזה מחובר תמיד לטוב האמיתי שיש בכל רגע כפי שהוא.

הוא עושה את מעשיו כי הוא רוצה. אך הרצון שלו הוא אינו חסרון. ז"א הוא נהנה מהדברים כפי שהם ונהנה גם מהרצון כפי שהוא.

אדם שמקושר תמיד לשורש הרצון, מרגיש טוב לגבי העבודה בדיוק כפי שהוא מרגיש טוב לגבי קבלת השכר בסוף העבודה. גם אם הוא לא יקבל את השכר בסוף העבודה וגם אם כן, הוא עדיין ירגיש טוב באותה המידה. הוא מרגיש טוב בכל רגע כפי שהוא בלי קשר לרגע הקודם / הבא.

ברמה המעשית: לפני שהאדם בודק מה לעשות עם המינוס בבנק, עליו לטפל בראש ובראשונה במינוס ובתחושת החסר הכללית שיש לו בכלל לגבי החיים (אם יש לו).

כדי לטפל בתחושת החסר הכללית, בראש ובראשונה על האדם לנסות להבין מהו הרצון הראשון הפנימי ביותר שלו שמניע אותו. ולהזדהות תמיד עם הרצון הזה.

כמו כן על האדם לחפש תמיד את הטוב האמיתי שיש בכל דבר ובכל רגע של המציאות כפי מה שהיא באותו הרגע.

כאשר האדם סוגר את המינוס שיש בתוכו בשלמות, גם המינוס שבבנק ייסגר יחד איתו.

שינוי פנימי ומהותי משפיע על השינוי החיצוני.

תתחיל במהות והחיצוני יסתדר מעצמו.

אליעד כהן
מנהל הפורום



הצטרפות: ב 25/10/09
מצב חיבור: מנותק
הודעות: 1193
אפשרויות    ציטוט  תגובה
עוד בעניין חובות ובעניין שכאשר מסתכל על השורש אז מתבטלת אצל האדם תאוות הממון
 
http://www.eip.co.il/?key=132 - חובות. מהי מהותם ? ואיך להגיע למצב שבו הכסף לעולם אינו חסר ?
 

חובות / מינוס בבנק / בעיות כספיות. כיצד להיות עשיר אמיתי שלא חסר לו כסף בכלל ?

חובות כספיים, חובות = חובה = חייב.

תחת ההגדרה חובות נכנסים כל הדברים אותם מרגיש האדם כי הוא חייב.

חייב לעשות, חייב לקנות, חייב שיגידו עליו, חייב שיחשבו, חייב להצליח, חייב להגיע, חייב ללכת, חייב להיות, חייב שיהיה לו וכולי.

המכנה המשותף של כל החובות כולם, הוא תלות רגשית של האדם בצורה חיצונית של המציאות.

כאשר האדם תלוי רגשית בכך בצורה כלשהי של המציאות, הרי שיש לאדם חוב. האדם חייב שהמציאות תתאים לרצון שלו.

כפי שהתבאר פעמים מספר, כאשר האדם מודע לרצון הראשון והפנימי ביותר שלו, על ידי זה הוא מסוגל להסיר מעצמו את כל התלות הרגשית שלו בצורה החיצונית של המציאות.

יחד עם זאת, כאשר האדם מחובר לצד החיצוני של הרצונות שלו, דהיינו לרצונות עצמם ולא לסיבה האמיתית והפנימית ביותר שבגללה הוא רוצה את הרצונות עצמם, במקרה כזה יש לאדם חובות.

חובות = תחושת חובה שהמציאות תהיה בצורה כלשהי.

חובות יוצרים פחד. האדם חייב שיהיה X ומפחד מכך שהמציאות לא תהיה כפי רצונו.

ישנם גם אנשים שאין להם חובות ומינוס בבנק, ועדיין הם מלאים בחובות שונים ומשונים. חובות שאינם טובים יותר או פחות מאשר חובות לבנק.

מי שיעמיק ויתבונן יראה, כי גם כאשר יש לאדם כסף, גם אז הוא עדיין נשאר חייב כסף.

היינו האדם מפחד שלא לאבד את כספו. האדם חושש מכך שהמצב בבורסה ישתנה, שהערך של הכסף ירד או יעלה, אינפלציה וכיו"ב.

בשורה התחתונה, יש לאדם כסף, ועדיין הוא אינו חי ללא שום פחד. הוא עדיין מפחד מכך שפתאום אולי תקרה לו איזו מחלה ושהכסף לא יוכל לעזור לו וכיו"ב.

עשיר = מי שלא חסר לו כסף = אינו חושב על כסף = מי שאינו תלוי בכסף בכלל.

אדם בעל כסף שעדיין חושב על כסף, הרי שהוא עני.

עני = חסרון של כסף.

ככל שהאדם מרגיש בתוכו יותר שחסר לו כסף, כך הוא יותר עני.

עני או עשיר לא תלוי בכמה כסף יש לאדם, אלא בכמה הוא תלוי בכסף.

ישנם אנשים שיש להם המון כסף, אך הם אנשים עניים מאוד ובעלי חובות גדולים גם מהצד הכספי. היינו הם כל הזמן חוששים לגבי עניינים של כסף. כך שבאמת הם אנשים עניים באמת. וזה כמובן בלי לקחת בחשבון את כל שאר החובות שיש להם, דהיינו כל הדברים שאדם מרגיש שהוא חייב ש X.

חובות = תחושה של חייב שהמציאות תהיה דווקא במצב חיצוני כלשהו.

הדרך היחידה להשתחרר מחובות באמת, הדרך היחידה להיות עשיר אמיתי שאינו חושב על כסף בכלל, היא על ידי התחברות לשורש הרצון הפנימי ביותר.

כאשר האדם מחובר לשורש של הרצון שלו, היינו הרצון הראשון ביותר שממנו נובעים כל הרצונות שלו, על ידי זה הוא מגלה כי מצד המציאות עצמה הכל טוב תמיד. כ"כ טוב, שלא יכול להיות טוב יותר.

כאשר האדם אינו מזדהה רגשית עם שום רצון חיצוני, אלא תמיד זוכר את הרצון הראשון, על ידי זה האדם הופך להיות עשיר ומשתחרר מהצורך בכסף.

הכסף אינו מסוגל לשנות את המהות הפנימית של המציאות אלא רק את הצורה החיצונית שלה.

כאשר האדם מגיע למצב שבו הוא אינו תלוי רגשית בשום צורה חיצונית כלשהי של המציאות, דהיינו שהאדם אוהב ומתייחס באהבה ובצורה שווה לכל הצורות השונות של המציאות, הרי שבמצב כזה האדם עשיר באמת.

ברמה המעשית: על האדם לנסות להשתחרר בראש ובראשונה מהחובות שאותם הוא חייב לעצמו. היינו על האדם ראשית כל להגיע לנקודה שבה הוא לא ירגיש שהוא חייב שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי, ושהאדם ילמד לקבל באהבה אמיתית כל דבר באשר הוא.

הדרך להגיע לזה היא אך ורק על ידי התבוננות של האדם אל תוך עצמו. כאשר האדם מבין ומגיע לרצון הראשון שלו, על האדם לשאול את עצמו, האם מצד הרצון הראשון שלי אכן ישנו שינוי מהותי בין צורה אחת של המציאות לבין צורה אחרת ?

והאמת היא שאין בכלל שאלה. כאשר האדם מגיע לרצון הראשון של כל הרצונות שלו, באותו הרגע הוא רואה שהכל מושלם תמיד.

כמו כן, על ידי זה שהאדם מחפש תמיד את הטוב האמיתי שיש בכל דבר, על ידי זה הוא משתחרר מהתלות הרגשית שלו בלבוש ובצורה החיצונית של המציאות. והוא זה שנחשב לעשיר אמיתי.

עשיר אמיתי אינו תלוי בכמה כסף יש לאדם, אלא בכמה הכסף חסר לאדם.

עשיר אמיתי = הכסף חסר חשיבות עבורו.

כאשר הכסף מאבד את החשיבות לחלוטין, דהיינו שהאדם אינו תלוי רגשית בצורה כלשהי של המציאות, הרי שהוא עשיר אמיתי.

 הגב


נושאים נוספים מ:פורום ברסלב ... - כל הנושאים


מעבר לפורום

Bulletin Board Software by Web Wiz Forums® version 9.63 Copyright ©2001-2009

בחסות אליעד כהן מאמן אימון אישי + מחבר ספרים מומלצים לקריאה + מרצה הרצאות לצפייה + מאמרים לקריאה ועוד.
לפרסום מאמרים בחינם באתר ידע הדרך שלך להצליח לחץ כאן ... בהצלחה!
התאריך כרגע הוא 16_02_2019 השעה 15:17:38