ברסלב להצליח בכח המחשבה - דף הבית
חיפוש בספרי ברסלב
 
      התחברות

שלא לאכל פרי קדם שנתבשל כל צרכו על האילן


 הגב
מחבר
אליעד כהן
מנהל הפורום



הצטרפות: ב 25/10/09
מצב חיבור: מנותק
הודעות: 1193
אפשרויות    ציטוט  תגובה נושא: שלא לאכל פרי קדם שנתבשל כל צרכו על האילן
http://breslev.eip.co.il/?key=265 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פח - שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ
 
צָרִיך לִזָּהֵר מְאד, שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ
וּכְמוֹ 'שֶׁאָסוּר לָקץ אִילָן בְּלא זְמַנּוֹ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
כֵּן אָסוּר לִתְלשׁ פְּרִי קדֶם בִּשּׁוּלָהּ
וְכֵן אָסוּר לְאָכְלָהּ
וְהָאוֹכֵל פְּרִי קדֶם גְּמַר בִּשּׁוּלָהּ, יְכוֹלָה לְהַזִּיק לוֹ מְאד לְנִשְׁמָתוֹ
כִּי יוּכַל לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ עַל יְדֵי זֶה כִּי הַפְּרִי
כָּל זְמַן שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִתְגַּדֵּל, יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך
כִּי הִיא צְרִיכָה חִיּוּת לְהִתְגַּדֵּל
וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך
שֶׁמּוֹשֶׁכֶת יְנִיקָתָהּ וְחִיּוּתָהּ
וּכְשֶׁתּוֹלְשִׁין אוֹתָהּ קדֶם זְמַנָּהּ, קדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עֲדַיִן כָּל צָרְכָּהּ
עֲדַיִן יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך
כִּי כְּשֶׁמִּתְבַּשֶּׁלֶת כָּל צָרְכָּהּ, שׁוּב פָּסַק מִמֶּנָּה כּחַ הַמּוֹשֵׁך
כִּי אֵינָהּ צְרִיכָה עוֹד לִמְשׁך חִיּוּת
אֲבָל כְּשֶׁצְּרִיכָה לְהִתְבַּשֵּׁל עוֹד, עֲדַיִן יֵשׁ לָהּ הַכּחַ הַמּוֹשֵׁך
וְעַל כֵּן זֶה הָאוֹכְלָהּ קדֶם גְּמַר בִּשּׁוּלָהּ
תּוּכַל הַפְּרִי לִמְשׁך לְעַצְמָהּ חִיּוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל זֶה הָאָדָם
מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לְהַפְּרִי כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל
עַל כֵּן תּוּכַל הַפְּרִי לְהַמְשִׁיך לְעַצְמָהּ חִיּוּת נַפְשׁוֹ
וְיוּכַל לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ

וְעִם כָּל זֶה, אִם מְבָרֵך הַבְּרָכָה שֶׁל הַפְּרִי בְּכַוָּנָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם
אֲזַי יוּכַל לְהִנָּצֵל מִזֶּה
וְגַם אִם הוּא חָזָק בְּיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה'
יוּכַל גַם כֵּן לְהוֹצִיא עוֹד חִיּוּת מֵהַפְּרִי וְלִמְצא שָׁם אֲבֵדוֹת
כִּי יֵשׁ דְּבָרִים אֲבוּדִים
וְיֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים נִפְלָאִים, סוֹדוֹת נִסְתָּרִים וְנוֹרָאִים מְאד רָזִין עִלָּאִין

וְהָעִקָּר, שֶׁהָאָדָם צָרִיך לִזָּהֵר מִזֶּה מְאד
הַיְנוּ שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, קדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ
וְדַע, כִּי גַּם כֶּשֶׁמְּבַשְּׁלִין הַפֵּרוֹת בְּבֵיתוֹ אֵינוֹ מוֹעִיל לָזֶה
אֲבָל אִם הַפֵּרוֹת שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן עַל הָאִילָן
הֵם מֻנָּחִים אֵיזֶה זְמַן, עַד שֶׁנַּעֲשִׂין מְבֻשָּׁלִין מֵאֲלֵיהֶן בְּתָלוּשׁ
זֶה מוֹעִיל
וּמֻתָּר לְאָכְלָן
וְזֶה דּוֹמֶה כְּמוֹ הָאָדָם שֶׁהוּא יָגֵע
וְהוּא מְרַחֵף רְחִיפוֹת הַרְבֵּה בְּפִיו [שֶׁקּוֹרִין התנשפות]
עַד אֲשֶׁר יָנוּחַ
כְּמוֹ כֵן אֵלּוּ הַפֵּרוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ
קדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן
צָרִיך לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּנוּחוּ מֵרְחִיפָתָן
וְאָז יֵשׁ הֶתֵּר לְאָכְלָן
וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ מַלְאָך, וְתַחְתָּיו כַּמָּה מְמֻנִּים
וְכֻלָּם אוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת
וְהֵם עוֹמְדִים וְחוֹפְרִים תָּמִיד וּמְחַפְּשִׂים תָּמִיד אַחַר אֲבֵדוֹת
וְהֵם תּוֹקְעִים תְּקִיעָה תְּרוּעָה, וְאַחַר כָּך חוֹזְרִים וְתוֹקְעִים תְּקִיעָה
וּכְשֶׁהֵם מוֹצְאִים אֵיזֶה אֲבֵדָה, נַעֲשֶׂה רַעַשׁ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה
כִּי יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים אֲבוּדִים
הַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹבְדִים אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה עַל יְדֵי הַתַּאֲווֹת
בִּבְחִינַת: "תַּאֲוָות רְשָׁעִים תּאבֵד"
...
וְעִנְיַן הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל, וְעִנְיָן זֶה שֶׁל הַמַּלְאָך וְכוּ' כַּנַּ"ל
הַכּל אֶחָד, וְיֵשׁ בָּזֶה רָזִין גְּדוֹלִים.
 
 
*******
 
 
ומעין זה מובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=197 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם
 
עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם
הַיְנוּ כִּי כְּשֶׁאֶחָד נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
הוּא צָרִיך לִשְׁהוֹת וּלְהִתְמַהְמֵהַּ עַד שֶׁיִּתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם
וְעַל יְדֵי פְּגַם הַמַּחֲלקֶת נִתְפַּרְסֵם קדֶם זְמַנּוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה הֵם גּוֹרְמִים הֶזֵּק וְהֶפְסֵד לְהָאִישׁ הַזֶּה
שֶׁנַּעֲשֶׂה מְפֻרְסָם קדֶם זְמַנּוֹ
אוֹ גַּם לְהַדֶּרֶך לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהָיָה זֶה רוֹצֶה לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם
וַאֲזַי גּוֹרְמִין מִיתָה לְבַעֲלֵי הַמַּחֲלקֶת
...
כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל לִכְנס לְאֵיזֶה דֶּרֶך הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן
וְצָרִיך לְהִתְעַלֵּם שָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר
כִּי עֲדַיִן לא נִתְגַּלֶּה זֶה הַדֶּרֶך בָּעוֹלָם, רַק הוּא נִכְנָס לְשָׁם לְגַלּוֹתוֹ
וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן
בִּבְחִינַת "בְּדֶרֶך חָכְמָה הרֵיתִיך" בְּחִינַת הֵרָיוֹן
וְצָרִיך לִשְׁהוֹת שָׁם וּלְהִתְמַהְמֵהַּ
לְחַמֵּם עַצְמוֹ שָׁם כְּמוֹ עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ
עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן, שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, לְגַלּוֹת זֶה הַדֶּרֶך בָּעוֹלָם
וּכְשֶׁיּוֹצֵא קדֶם זְמַנּוֹ, זֶה בְּחִינַת נֶפֶל
וּפְגָם זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מַחֲלקֶת כַּנַּ"ל
http://breslev.eip.co.il/?key=265 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פח - שלא לאכל פרי, שלא נתבשלה כל צרכה
צריך לזהר מאד, שלא לאכל פרי, שלא נתבשלה כל צרכה
וכמו 'שאסור לקץ אילן בלא זמנו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה
כן אסור לתלש פרי קדם בשולה
וכן אסור לאכלה
והאוכל פרי קדם גמר בשולה, יכולה להזיק לו מאד לנשמתו
כי יוכל לאבד נפשו על ידי זה כי הפרי
כל זמן שהיא צריכה להתגדל, יש לה כח המושך
כי היא צריכה חיות להתגדל
ועל כן בודאי יש לה כח המושך
שמושכת יניקתה וחיותה
וכשתולשין אותה קדם זמנה, קדם שנתבשלה עדין כל צרכה
עדין יש לה כח המושך
כי כשמתבשלת כל צרכה, שוב פסק ממנה כח המושך
כי אינה צריכה עוד למשך חיות
אבל כשצריכה להתבשל עוד, עדין יש לה הכח המושך
ועל כן זה האוכלה קדם גמר בשולה
תוכל הפרי למשך לעצמה חיות הנפש של זה האדם
מאחר שעדין יש להפרי כח המושך כנ"ל
על כן תוכל הפרי להמשיך לעצמה חיות נפשו
ויוכל לאבד נפשו

ועם כל זה, אם מברך הברכה של הפרי בכונה וביראת שמים
אזי יוכל להנצל מזה
וגם אם הוא חזק ביותר בעבודת ה'
יוכל גם כן להוציא עוד חיות מהפרי ולמצא שם אבדות
כי יש דברים אבודים
ויש בזה דברים נפלאים, סודות נסתרים ונוראים מאד רזין עלאין

והעקר, שהאדם צריך לזהר מזה מאד
הינו שלא לאכל פרי, קדם שנתבשלה כל צרכה
ודע, כי גם כשמבשלין הפרות בביתו אינו מועיל לזה
אבל אם הפרות שלא נתבשלו כל צרכן על האילן
הם מנחים איזה זמן, עד שנעשין מבשלין מאליהן בתלוש
זה מועיל
ומתר לאכלן
וזה דומה כמו האדם שהוא יגע
והוא מרחף רחיפות הרבה בפיו [שקורין התנשפות]
עד אשר ינוח
כמו כן אלו הפרות שנתלשו
קדם שנתבשלו כל צרכן
צריך להמתין עד שינוחו מרחיפתן
ואז יש התר לאכלן
והדברים סתומים
ודע, שיש מלאך, ותחתיו כמה ממנים
וכלם אוחזים בידם שופרות
והם עומדים וחופרים תמיד ומחפשים תמיד אחר אבדות
והם תוקעים תקיעה תרועה, ואחר כך חוזרים ותוקעים תקיעה
וכשהם מוצאים איזה אבדה, נעשה רעש ושמחה גדולה
כי יש כמה דברים אבודים
הינו מה שאובדים אבדות הרבה על ידי התאוות
בבחינת: "תאוות רשעים תאבד"
...
וענין הפרות הנ"ל, וענין זה של המלאך וכו' כנ"ל
הכל אחד, ויש בזה רזין גדולים.
ומעין זה מובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=197 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - על ידי המחלקת שיש בעולם, נעשין מפרסמים קדם זמנם
על ידי המחלקת שיש בעולם
על ידי זה נעשין מפרסמים קדם זמנם
הינו כי כשאחד נכנס בעבודת השם
הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם
ועל ידי פגם המחלקת נתפרסם קדם זמנו
ועל ידי זה הם גורמים הזק והפסד להאיש הזה
שנעשה מפרסם קדם זמנו
או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם
ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלקת
...
כי כשמתחיל לכנס לאיזה דרך הוא בחינת הריון
וצריך להתעלם שם בבחינת עבור
כי עדין לא נתגלה זה הדרך בעולם, רק הוא נכנס לשם לגלותו
ואזי הוא בחינת הריון
בבחינת "בדרך חכמה הריתיך" בחינת הריון
וצריך לשהות שם ולהתמהמה
לחמם עצמו שם כמו עבר במעי אמו
עד שיגיע הזמן, שיצא לאויר העולם, לגלות זה הדרך בעולם
וכשיוצא קדם זמנו, זה בחינת נפל
ופגם זה נעשה על ידי מחלקת כנ"ל
אליעד כהן
מנהל הפורום



הצטרפות: ב 25/10/09
מצב חיבור: מנותק
הודעות: 1193
אפשרויות    ציטוט  תגובה
והעניין הוא כדלקמן:
 
כל העולם הזה הוא בחינת פרי. הבריאה היא בחינת פרי. מעשיו של האדם הם בחינת פרי. השכל של האדם הוא בחינת פרי.
 
דהיינו כל מה שהוא אינו השורש הוא בחינת פרי.
 
וכל מה שהוא אינו השורש הוא צריך לחזור ולהכלל בשורשו.
 
ופרי שלא נתבשל כל צרכו, היינו כל דבר בעולם שלא נכלל בשורשו, הוא פרי שלא נתבשל כל צרכו.
 
כי טבע כל הדברים שהם נכללים בשורשם בתכליתם.
 
היינו כי כל הבריאה כולה בכלל וכל הדברים כולם בפרט, כולם נמצאים כל הזמן בתהליך של בישול שהוא העולם הזה, עד שכולם מגיעים לבחינת העולם הבא, שזהו גמר הפרי, שהוא התכלית הסופית וכולי.
 
כי הזרע הוא בחינת לפני הבריאה. והפרי הוא בחינת העולם הזה. וגמר בישול הפרי הוא בחינת העולם הבא וכולי.
 
ואסור לאכול פרי שלא נתבשל כל צרכו, היינו שעל האדם לתקן את הפרי קודם שהוא נהנה ממנו, היינו בחינת זה שצריך לקשר כל דבר לשורשו וכולי.
אליעד כהן
מנהל הפורום



הצטרפות: ב 25/10/09
מצב חיבור: מנותק
הודעות: 1193
אפשרויות    ציטוט  תגובה
ועניין בישול הפרי הוא כדלקמן,
 
כי בכל דבר בעולם יש בו 2 כוחות שמנוגדים זה לזה, שהם בחינת מה שהתבאר על עניין הילד והילדה שהתבאר כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=34 - ילד וילדה הלכו לאיבוד ביער - סיפורי מעשיות
 
היינו כי באמת כל דבר בעולם יש בו את הדבר שמבדיל אותו משאר הדברים. ויש בו גם את הכוח שמאחד אותו לשאר הדברים.
 
ובאמת הכוח הזה שמאחד את כל הדברים והכוח הזה שמפריד את כל הדברים, הם בשורשם כוח אחד.
 
ובכל דבר בעולם יש בו כוח אחד חזק יותר. והכוח הזה מתחזק כל הזמן, עד שהוא מגיע לשורשו ומתאחד עם הכוח שמנוגד לו.
 
לדוגמא, כאשר דעתו של האדם היא שדבר מסויים הוא אמת ושההפך שלו הוא שקר, יש כאן 2 כוחות מנוגדים.
 
כי בשורש המציאות האמת והשקר הם אחד. וכאן בעולם הזה הם מצטיירים כשני דברים שונים והפוכים זה מזה.
 
ובהכרח שכוח אחד יהיה חזק יותר מחברו, כי אם שניהם יהיו אחד, לא יהיה קיום לעולם. ולכן תמיד כוח אחד חזק יותר מחברו.
 
ועל האדם לקשר את 2 הכוחות האלו ביחד. דהיינו על האדם להמתיק את הגבורות בחסדים, כגון במקרה הנ"ל לחפש את האמת שיש בתוך השקר עד שכולו יהיה אמת לגמרי.
 
ושלמות התיקון נעשית על ידי הכוח המושך.
 
היינו כי הכוח החזק יותר שיש בכל דבר ודבר, הוא מתחזק ומתגבר על הצד השני, עד שהוא מגיע לשורשו ונכלל בשורשו ושם הוא מתאחד עם ההפך שלו.
 
וכל זמן שהפרי לא התבשל, היינו כל זמן שהבריאה / השכל / הידיעה לא נכללה בשורשה, הרי שיש לה כוח המושך, שמושך את האדם לצד אחד יותר מאשר לצד השני.
 
והדבר הזה גורם לאדם לאבד את נפשו.
 
כי בתוך הפרי יש דברים אבודים, דהיינו הכוח המנוגד לכוח החזק הוא האבידה שנמצאת בתוך הפרי.
 
לדוגמא, אם האדם אומר על משהו שהוא אמת ושולל את ההפך שלו, הרי שהדעה המנוגדת לדעתו של האדם היא בבחינת דברים אבודים, כי באמת צריך לתקן גם אותה.
 
וגם הדעה החזקה יותר אצל האדם, גם היא בבחינת דברים אבודים, כי גם היא אינה שלמה.
 
בכל מקרה, כל זמן שהדבר לא נכלל בשורשו, וכל זמן שההפכים לא מתאחדים, הרי שהפרי עצמו הוא אבוד.
 
והפרי הזה הוא פגם ומרה לנפש האדם והוא מאבד את נפשו של האדם.
 
***
 
אא"כ האדם מברך על הפרי, דהיינו אמונה שהיא שורש כל הברכות, דהיינו שלמות האמונה שבה הכל נכלל בשורשו, שאז ההפכים מתאחדים, והאבדות נמצאות ואז הפרי הזה נותן חיות לאדם.
 
והעניין הזה של האבדות, הוא גם בחינת סתרי התורה שנמצאים בגלות בקליפות וכולי.
 
ועל ידי שהאדם מברך על הפרי, דהיינו על ידי אמונה כולל את הבריאה בבחינת לפני הבריאה, זו עצמה בחינת בישול הפרי.
אליעד כהן
מנהל הפורום



הצטרפות: ב 25/10/09
מצב חיבור: מנותק
הודעות: 1193
אפשרויות    ציטוט  תגובה
והעניין שהפרי צריך להתבשל על העץ או בתלוש אך לא בביתו של האדם, היינו כי כל העניין הנ"ל צריך להעשות ממילא.
 
היינו בחינת החטא של משה רבנו,
כפי שהתבאר כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=21 - מה היה החטא של משה רבנו ?
 
היינו שתהליך בישול הפרי צריך לקרות מעצמו ולא בכוח הזרוע של האדם, היינו בכוח המצוות והמעשים טובים שלו, אלא רק בבחינת רחמים ותחנונים, שזהו בחינת בישול על האילן, שהוא נעשה ממילא.
 
והעיקר שלא יהיה בבחינת כוחי ועוצם ידי. כי אז אינו מועיל לבישול הפרי. וחייב להתבשל ממילא. שזה בחינת ענווה.
 
***
 
ועניין המלאך וכולי, הוא הכל בחינה אחת עם העניין של זה שההפך של כל דבר הולך לאיבוד על ידי הצד השני החזק ממנו וכולי.
 הגב


נושאים נוספים מ:פורום ברסלב ... - כל הנושאים


מעבר לפורום

Bulletin Board Software by Web Wiz Forums® version 9.63 Copyright ©2001-2009

בחסות אליעד כהן מאמן אימון אישי + מחבר ספרים מומלצים לקריאה + מרצה הרצאות לצפייה + מאמרים לקריאה ועוד.
לפרסום מאמרים בחינם באתר ידע הדרך שלך להצליח לחץ כאן ... בהצלחה!
התאריך כרגע הוא 16_02_2019 השעה 15:33:29