עוונות וזכיות לעת"ל

 

לגבי תורת ה' ותפילת ה' שעל עניין זה אתה מבסס את תשובתך שיש מצוות גם בעולם הבא הנעשות ללא הגוף אני רוצה (אולי) לחדש לך משהו.

אם תעיין הדק היטב בתורה כ"ב סעיף יוד תראה שכאשר רבינו מדבר על העניין הזה אומר בפירוש שאדם יכול להגיע לתורת ה' ותפילת ה' בהיותו בעולם הזה דווקא, ורבינו איננו מדבר על האדם אחרי שנפטר כלל וכלל.

 

עיי"ש שאומר שכל אדם (ולא רק צדיק האמת) צריך שילך מדרגא לדרגא עד שיגיע למדרגות הללו. וההליכה הזאת פירושה היא , שהאדם צריך לבטל כל פעם ישותו מחדש וע"י עולה לעולם העליון. כי מה שעושה את ההבדל בין העולמות היא אך ורק תודעת האדם.

 

וממילא מי שהוא "יש" הוא בעולם העשיה וכשזוכה לזכך עצמו אז עולה מעלה עד האצילות ואף למעלה מזה וכל זה כשהוא בעולם העשיה הנראה לעינינו כנפרד מהא"ס (כי רק לדעתינו הנפולה הוא נפרד ובאמת גם הוא כח הא"ס). ואז זוכה להתאחד עם האין סוף באופן שכל פעולותיו הם פעולות האין סוף עצמו המלובש בגופו וזה כל תכלית בריאת העולמות ושעשועו של השי"ת שלולא זאת היה יכול לקיים המצוות ללא צורך בבריאת האדם.

 

וזה נקרא תורת ה' ותפילת ה'. באופן שמה שאמרו חז"ל שהקב"ה מניח תפילין הוא ע"י גופו של הצדיק עצמו ולא כהתרחשות נפרדת וכמבואר גם בתורה ב' סעיף ו'. וע"ע תורה ה' סעיף ה'. ויש בזה עוד אריכות גדולה בהסבר הדברים שאין הפנאי מרשה.

 

וזהו שהבדל בין איש לרעהו בלימוד התורה וקיום מצוותיה הוא כנ"ל אם הוא רואה עצמו כאילו הוא זה עושה המצוות או שהוא מגיע לתודעה ששום דבר לא נעשה אלא ע"י הקב"ה בעצמו. וכמבואר דבר זה עוד בכל ספרי תלמידי הבע"שט הקדוש.

 

ועיין בעיקר כאן http://breslev.eip.co.il/?key=3123 סעיף ב.

באופן שדברי הגמרא דרבי יוחנן עומדים איתן לגבי כלל נשמות ישראל.

 

ומה שהצדיקים יורדים לגיהנם כדי להוציא משם נשמות אין הדבר קשור לקיום מצוות כלל.

 

ומה שרבינו אמר שבקברו הוא כמו בחדר אחר אין זה אומר שרוצה לקיים מצוות אלא שם זוכה לדבקות ה' שלא ע"י קיום מצוות כלשהם אלא בבח' שנהנה מזיו השכינה, וזהו שהצדיקים הולכים מחיל אל חיל זה בהשגות התורה ( גלוי השכינה). 

 

עָנָה וְאָמַר: אוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַחֲמָנוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
אוֹ יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת
אוֹ שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵיהֶם
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' וְגַם רַחֲמָנוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ
קדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיַּעַמְדוּ וְיִשְׁקְטוּ שִׁמְרֵי הַמּחַ לְמַטָּה
עַד שֶׁלּא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם
וְיִהְיֶה הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ
"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתְךָ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ"
הַיְנוּ שֶׁהַכּל שָׁוֶה
וְאֵין שׁוּם חִלּוּק בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה וּבֵין הַקֶּבֶר וּבֵין הָעוֹלָם הַבָּא
כִּי "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ" הַתּוֹרָה
וְכֵן "בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמר עָלֶיךָ" שֶׁשָּׁם בְּשָׁכְבְּךָ בַּקֶּבֶר
שָׁם גַּם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה
וְכֵן "וְהֲקִיצוֹתָ" לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ'
כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה וְרָצוֹן כְּלָל לְשׁוּם דָּבָר
רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה
נִמְצָא שֶׁהַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ בֵּין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בֵּין בַּקֶּבֶר, בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא
בְּכֻלָּם הוּא דָּבוּק רַק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַתּוֹרָה
כִּי מִי שֶׁמְּקֻשָּׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה
יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא רַחֲבַת יָדַיִם
וּבֵין הַקֶּבֶר שֶׁהוּא מָקוֹם צַר
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
אֲבָל מִי שֶׁנִּזְדַּכֵּךְ מחוֹ וְאֵין לוֹ שׁוּם שְׁמָרִים בַּמּחַ
הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

 

 

והשאלה המתבקשת היא, מה שייך להיות דבוק בתורה אחרי מותו ... ?

 

והתשובה כמובן כי רבי נחמן מברסלב מדבר על תורת ה ממש, שאינה מוגבלת בזמן / או בגוף / או במקום וכולי.

 

*

 

וצדיקים בממתן קרויים חיים זה בחינה אחרת לגמרי. כי הצדיק האמת הוא חי ממש, ולא קרוי חי.

 

וראה גם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=414 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמד - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ

 

 

אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
כִּי אֵצֶל הַצַּדִּיק אֵין חִלּוּק בֵּין הַחַיִּים וּבֵין לְאַחַר מִיתָה
כִּי גַּם לְאַחַר מִיתָה הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְאֵין זֶה הַחִלּוּק
אֶלָּא אֵצֶל זֶה הָאָדָם שֶׁנִּמְשָׁך אַחַר תַּאֲווֹת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כָּל יָמָיו
וּלְאַחַר מִיתָה אֵין אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה
זֶה נִקְרָא מֵת, וְהַמִּיתָה נִכֶּרֶת אֶצְלוֹ
וְיֵשׁ יָמִים שֶׁהֻתְּרָה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חָכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם'
וְהַצַּדִּיק, אֲפִילּוּ בְּזאת הַחֲצִי הוּא כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְאוֹחֵז אֶת תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
אֲפִילּוּ זאת הַחֲצִי שֶׁהֻתַּר לוֹ, אֲפִילּוּ בָּזֶה הוּא אוֹחֵז תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
בְּוַדַּאי זֶה אֵין מֵת, אֶלָּא תָּמִיד חַי
אֲפִילּוּ לְאַחַר מִיתָה
וְאֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כִּי תָּמִיד הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם.

 

 

היינו שהצדיק עובד את ה' גם אחרי מותו.

 

*

 

ובהפוך על הפוך במתים חופשי, הצדיק זוכה לזה כבר כאן:

 

http://breslev.eip.co.il/?key=353 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערה - כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד

 

דַּע שֶׁכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד
וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק הָאָדָם
אִם הִיא נְשָׁמָה גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יְקָרָה מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֲזַי נוֹתְנִין לָהּ לִהְיוֹת מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא
שֶׁיְּחַפֵּשׂ וְיִקַּח לוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה מִגִּנְזֵי הַמֶּלֶך יִתְבָּרַך
וְזֶהוּ תַּכְלִית כָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַבָּא
וּלְחִפּוּשׂ: צְרִיכִין נֵרוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁחִפּוּשׂ בְּנֵרוֹת'
וְלָמְדוּ מִפָּסוּק "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן"
וְהַנֵּרוֹת נַעֲשִׂין מִן הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: "נֵר מִצְוָה"
וְאֵצֶל אֵלּוּ הַנֵּרוֹת, מְחַפֶּשֶׂת הַנְּשָׁמָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא
וְזֶה בְּחִינַת "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" 'כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת'
'חָפְשִׁי' הַיְנוּ בְּחִינַת הַחִפּוּשׂ שֶׁנַּעֲשֶׂה מִן הַמִּצְווֹת
כִּי הַמִּצְווֹת הֵם נֵרוֹת שֶׁעַל יָדָם הַחִפּוּשׂ כַּנַּ"ל.
אֲבָל יֵשׁ צַדִּיק שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ בְּחַיָּיו
וְגַם בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים הוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזֵי אָבִיו

 

 

היינו שהצדיק כבר בחייו נחשב מת !

 

*

 

והוא בחינה אחת עם מ"ש רבי נחמן מברסלב שאפשר לזכות בחייו למה שמשה רבנו לא זכה במותו כמובא. והוא בחינה אחת עם העניין שיכול למסור את נפשו ממש ועדיין להשאר בחיים. והוא בחינה אחת עם העניין של נוטל חייו מן העולם כמובא.

 

בין כך ובין כך, אצל הצדיק האמת אין שום חילוק משום סוג שהוא בין חי למת וכולי.

לשון רבי נחמן מברסלב

http://breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם

 

כִּי עִקָּר הָרַחֲמָנוּת הוּא
כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ נוֹפְלִין, חַס וְשָׁלוֹם בַּעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן
כִּי זֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת
כִּי כָל הַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם
אֵינָם נֶחֱשָׁבִים כְּלָל כְּנֶגֶד הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִים בַּעֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם
זֶהוּ מַשּׂאוֹי כָּבֵד מְאד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשָּׂא כְּלָל הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד הַזֶּה
בִּבְחִינַת: "כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי"
כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל מֵאַיִן הֵם לְקוּחִים
וְיוֹדֵעַ רוּחָנִיּוּת וְדַקּוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָווֹן
וְאֵין עָווֹן שַׁיָּך לָהֶם כְּלָל כְּלָל לא
לְפִי גּדֶל קְדֻשָּׁתָם מִשָּׁרְשָׁם וְגדֶל דַּקּוּתָם וְרוּחָנִיּוּתָם
וְעַל כֵּן כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם נֶחֱשָׁבִים לְמַשּׂאוֹי
כְּנֶגֶד הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן
וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם יִסּוּרִים
אִם אֵין בָּהֶם עֲווֹנוֹת, אֵינָם נֶחֱשָׁבִים לְיִסּוּרִים כְּלָל .
'אֵין יִסּוּרִים בְּלא עָוֹן' שֶׁכְּשֶׁאֵין בָּהֶם עָווֹן אֵינָם יִסּוּרִים כְּלָל
כִּי עִקָּר הַיִּסּוּרִים הֵם רַק כְּשֶׁנּוֹפְלִים בַּעֲווֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם
וְזֶהוּ עִקָּר הָרַחֲמָנוּת
לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ לְהוֹצִיאָם מֵהַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת

 

וכל זמן שהאדם לא נמצא במדרגה שבה הוא רואה בעיני שכלו את העניין הנ"ל, הרי שהוא לא מבין לא מה הם יסורים ולא מהו הפגם של העוונות. ואם יראו לאדם מישהו שסובל את כל היסורים שבעולם ומישהו אחר שעושה עוון, מי שלא מבין מדוע הרחמים הם על אותו דובר לשון הרע לדוגמא, יותר מאשר כל היסורים שבעולם, הרי שהוא לא מבין דבר. וכמובן שלא מדובר על להאמין ב, אלא על להבין. כי משה הבין זאת ולא האמין בכך.

 

**

 

וראה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=357 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פג - מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אַף

 

שהפאים נוקמים באדם.

 

וראה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=171 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ

 

שהבגדים בעצמם הם דנים אותו !

 

וראה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ

 

שהצרוף של העוונות הוא דייקא נוקם באדם. וממש כמו נסירה ושברי עצמות ממש.

 

 

וכנ"ל מי שלא רואה בעיניו ממש מדוע וכיצד ובאיזה אופן העוונות נוקמים באדם, הרי שהוא לא מבין את עניין השכר והעונש בשלמותו.

ומה תאמר כל עניין עונש הגילגולים שכותב האר"י בפירוש שחור ע"ג לבן ש"אחרי פטירת האדם נפרעים ממנו על חטאתיו קודם שיכניסוהו לגיהנם "(עיין שער הגילגולים- ענייןד' חלוקי כפרה) ומי שלמשל מזלזל בברכות ענשו להתגלגל באמת מים וע"ש כל העונשים שבאים על האדם אחרי פטירתו על עוונות שעשה בעוה"ז ועוד כהנה רבות.

 

וכאשר האדם כאן בעולם הזה, אז הוא נענש על מה שהוא עושה כאן בעולם הזה. וכאשר האדם נפטר בעולם הזה, אז הוא נענש בעולם הבא על העוונות שהוא עושה בעולם הבא. ז"א הוא לא נענש שם על מה שהוא עשה כאן, אלא נענש שם על העוונות שהוא עושה שם.

 

כי כבר הבאנו כאן בפורום שמנקודת מבטם של אלו שבעולם העשייה הגשמי עם הגוף, מנקודת המבט הזאת אי אפשר לעשות מצוות ועברות אחרי הפטירה. אך רבי נחמן מברסלב מביא במספר מקומות שהצדיק עושה מצוות גם בלי גוף. ושאפשר לחזור בתשובה גם בגהנום. כי הכל בחינה אחת עם זה שגם השי"ת עושה מצוות גלי גוף.

 

ומצד הבחינה הזאת של קיום התורה האמיתית שהיא תורת ה ממש, מצד הבחינה הזאת האדם יכול לעשות ועושה מצוות ועברות ויכול לחזור בתשובה וכולי גם אחרי מותו.

 

ולכן גם אחרי מותו של האדם, גם אז הוא נענש על העברות שהוא עושה בעולם הבא, עברות בייחס לתורת ה ממש, שאותה צריך לקיים גם בלי גוף.

 

*

 

דבר נוסף, שים לב שיש 2 עולם הבא. יש עולם הבא שהוא אחרי הפטירה, שאין חילוק בינו לבין העולם הזה בשום דבר ועניין, כפי מ"ש רבי נחמן מברסלב שאין חילוק רק שעכשיו הוא כאן ואח"כ שם. אך יש גם עולם הבא אחר, שהוא התכלית הסופית של כל הבריאה כולה, ששם הכל יומתק.

 

כשרבי נחמן מברסלב מדבר על העולם הבא שכולו טוב, הוא מדבר על התכלית הסופית ולא על אחרי הפטירה. כי גם אחרי הפטירה, גם שם יש עולם הבא, וגם אח"כ יש עולם הבא וכולי ...