מעשה ממלך עניו - סיפורי מעשיות

אבל בכל זאת אני אוסיף להגנתי שבמתן תורה התחדש משהו מאוד קריטי שלא היה לפני כן והוא שהקב"ה אז גילה לנו בין היתר שהוא זה שגרם למיעוט הירח על כל המשתמע ומבקש כפרה מאיתנו, מה שגרם גם לרבינו לומר בתורה א' תניינא שיש לנו מכח זה עזות להרים פנינו ראש בראש השנה ולבקש כפרה, משא"כ לפני מתן תורה לא היה ה"לוקסוס" הזה...... וממילא מובן שלא היה אפשר כ"כ להשתמש בעזות דקדושה בטרם מ"ת. 

 

שישנו מאחז"ל שלפני קבלת התורה היתה גזירה של עליונים לא ירדו לתחתונים ולהיפך..... ואחר מתן תורה התאפשר המיזוג ביניהם...

 

וממילא יוצא שמעמד הנשמות לאחר מ"ת הוא גבוה יותר...הם למעשה נהיו (בגלוי) חלק מן העצם..

 

וממילא עכשיו אפשר, מתוך תודעה של התכללות, לגשת אל המלך,משא"כ בזמן גלות מצרים.

 

שאם לא תגיד כך, היתכן שמשה רבינו לא ידע מספיק איך המלאכה...?

 

ועוד, ראה מה ענה לו הבורא שהאבות לא הרהרו אחרי מדותיו...משא"כ הוא.

 

וזה לכאורה אנטיתיזה למדובר כאן על עזות דקדושה....

אלא כנראה י"ל, בדא"פ,  כמ"ש...

 

עכשיו בעצם הסברת מדוע רבי נחמן מברסלב הביא שם באותו המקום את העניין שצריך לדעת איך להתנהג עם העזות ...

 

מדובר על עזות דקדושה אחרת ... וצריך לדעת בחוכמה איך להשתמש בה ...

 

ואי אפשר להתקרב אל הרועים ... אלא על ידי עזות ... וכולי.

 

http://breslev.eip.co.il/?key=396 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'

 

שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'
כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּטְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת
רוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כִּבְיָכוֹל
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יֵשׁ לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה
עַל כֵּן שׁוֹלֵחַ לוֹ דִּבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ כִּבְיָכוֹל
כְּדֵי לְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג
כִּי בְּלא זֶה בְּוַדַּאי לא הָיָה אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
אַך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַצְמוֹ שׁוֹלֵחַ וּמַזְמִין לוֹ דִּבּוּרִים וּטְעָנוֹת לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ
כַּנַּ"ל

 

***

 

ובזה מרומז סוג העניין של העזות דקדושה שצריך ...

 

***

 

והעיקר הוא האמת

 

כמובא בתורה breslev.eip.co.il/?key=386 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיב - צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה

ובעוד מקומות

 

הדברים אמיתיים