![]() |
חיפוש בספרי ברסלב
|
![]() |
![]() |
|
הגב ![]() |
מחבר | ||
אליעד כהן ![]() מנהל הפורום ![]() |
![]() |
|
http://breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אָמַר כָּל מִי שֶׁיְּצַיֵּת אוֹתִי וִיקַיֵּם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה http://breslev.eip.co.il/?key=395 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ מהו הסוד של לזרוק את השכל ?
מדוע לזרוק את השכל ?
האם ואיך בדיוק אפשר לזרוק את השכל לגמרי, שלא ישאר אפילו לא טיפת שכל עצמי ?
כיצד כל זה מסתדר עם מקומות אחרים שרבי נחמן מברסלב דיבר בשבח השכל ?
רמז: הכל אחד. לזרוק את השכל ולהשתמש בשכל, זה אותו הדבר. כיצד ?
ואיך זה קשור למ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=573 - חיי מוהר"ן - תמד - עבודת השם
אחד אמר שמה שחלם לו שנפלו שניו מרמז על חכמות שלו שיתבטלו ואני אמרתי לו אדרבה השטות שלך יתבטל
???
|
||
![]() |
||
אליעד כהן ![]() מנהל הפורום ![]() |
![]() |
|
תשובה:
הנושא הוא די פשוט.
יש 2 סוגים של שכל.
1 - שכל אנושי רגיל.
2 - שכל הנקנה, שהוא השכל של מלאכי השרת ששורשו הוא השכל של השי"ת וכולי.
על האדם לזרוק את השכל האנושי שלו לגמרי, ולעלות אל השכל הגדול יותר העל אנושי, שהוא השכל הנקנה.
והדרך היחידה לעשות את זה, היא על ידי זה שהאדם מוציא את שכלו מכוח אל הפועל. דהיינו האדם משתמש בשכלו כ"כ הרבה, עד שהשכל מגיע למיצוי ועולה אל מעל השכל האנושי.
כי כדי לעלות אל השכל העל אנושי, לשם כך צריך בוודאי להיות חכם בשכל אנושי. כי השכל העל אנושי הוא אין סופי וגדול וכולי ...
וביחס לשכל הנקנה הזה, ביחס אליו השכל של בני האדם הוא כולו שטות הבל ורעות רוח. דהיינו הוא אינו האמת אלא רק צמצום של האמת ושל השכל העל אנושי.
ומה ההבדל בין השכל הנקנה לשכל רגיל ?
נשיב בפשיטות:
הבחירה החופשית מהותה היא ההפרדה בין טוב לבין רע. וזה קיים רק בשכל אנושי רגיל שבו מבדילים בין טוב לרע.
השכל האנושי הוא השכל של אדם הראשון אחרי שהוא חטא, שהוא מבדיל בין טוב לרע.
לעומת זאת, בשכל הנקנה, שבו האדם מתקן את חטא אדם הראשון לגמרי, בשכל הזה אין הבדל בין טוב לרע, כי האדם משיג את שורש הטוב שיש בכל דבר, וכולי. ושם באמת גם אין בחירה חופשית בין טוב לרע, אלא שם יש עניין אחר לגמרי ...
|
||
![]() |
||
אורח ![]() אורח ![]() |
![]() |
|
מה הכוונה להשתמש בשכל כל כך הרבה??
האם הכוונה בלימוד תורה, או דברים אחרים, לא כל כך הבנתי.....
|
||
![]() |
||
אליעד כהן ![]() מנהל הפורום ![]() |
![]() |
|
לימוד תורה גם הוא ביטוי של שימוש בשכל, אך כמובן לא רק.
הבורא נמצא בכל דבר בבריאה.
ושימוש בשכל היינו הבנת כל התהליכים שקיימים בבריאה באשר הם.
להשתמש בשכל היינו לחקור ולהבין ולגלות את השכל שמסתתר מאחורי כל תהליך בעולם באשר הוא, הן תהליכים אישיים של האדם מול עצמו, והן תהליכים חברתיים, תהליכים מדעיים וכיו"ב.
ככל שהאדם מבין טוב יותר את הבריאה, כך הא מתקרב טוב יותר להבין את הבורא.
|
||
![]() |
||
אורח ![]() אורח ![]() |
![]() |
|
בענין לזרוק את השכל יש להפריד ולהבדיל בין לימוד גמרא בכדי להגיע להלכות וכו' וכן לבין לימוד מוסר מידות דרך ארץ וכדומה כשלומדים מוסר וכדומה בדרך כלל במידה מסוימת הבירור יותר קל למשל אם למדת בגנות מידת הכעס אין פה הרבה צדדים לדון כי פשוט שכעס בכל צורה שהיא זוהי מידה מגונה וגם לאחר שלמדת בשלימות ובצורה מקיפה על כל הנושא כשמגיע שעת נסיון שבודקים אותך משמים קשה לעמוד בזה כי הכעס מתגבר בך וכאן זה סוג עבודת ה' לא של השלכת החכמות אלא פשוט להשליך את עצמך לה' יתברך דהיינו לצעוק ולהתפלל הרבה לבורא עולם שישמרינו מכל המידות הרעות ויתן לנו כוח בשעת הנסיון לעמוד בו אבל כשמדברים על לימוד גמרא ומפרשים וכדומה כאן הדרך לטעות יותר גדולה כי ע"פ לימודך מתוך שראית ועיינת במפרשים נראה לך שכך צריך לפסוק וכך צריך להתנהג והנה הנך פותח את השולחן ערוך והרי אתה רואה שטעית זה נקרא לזרוק את השכל לזרוק כל מה שהיה לך עד עכשיו ולהבין שכך צריך לנהוג לא כמו שהבנת וכן הענין גם באמונה בה' בכלל , ואמונה בצדיק ובדבריו של הצדיק בפרט, כי גם כאן מגיע השכל ואומר מי אומר שכך צריך לנהוג מי אומר שיש בזה תועלת וכאן יש גם עבודה לזרוק את השכל שלך הפרטי ולשמוע בקול חכמים בקול הצדיקים וזה הייתה עבודת עם ישראל בקבלת התורה באמרם נעשה ונשמע קודם נעשה אפילו שאנחנו לא מבינים אבל אנו זורקים את השכל ורק אח"כ נשמע וננסה גם להבין ע"פ השכל יוצא שאנו ישראל ההולכים בדרך הישר מקבלים עלינו כל יום קבלת התורה חדשה כשאומרים קודם נעשה - דהיינו נזרוק את השכל ורק אח"כ נשמע אם כבר דברנו על ענין הכעס נביא מה שכתב רבינו בליקוטי מוהר"ן חלק א' ס"ח וזה לשונו : וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לָהֶם מָמוֹן, אַךְ יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן. וְהִיא מִדָּה רָעָה מְגֻנָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה. וַאֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה אֶחָד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה. וּבִפְרָט בִּשְׁבִיל תַּאֲוַת הַמָּמוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּפְסִיד לוֹ אֶת הַמָּמוֹן, עִם כָּל זֶה הַמִּדָּה רָעָה הַזֹּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּיַלְדוּתוֹ וּבְקַטְנוּתוֹ, וְעַל - יְדֵי - זֶה מַפְסֶדֶת מִמֶּנּוּ הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ: וְהַמִּדָּה רָעָה הַהִיא הוּא מִדַּת הַכַּעַס, שֶׁעַל - יְדֵי - זֶה מַפְסִיד וּמְאַבֵּד הַמָּמוֹן הָרָאוּי לוֹ. כִּי בִּבְחִינַת שֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל הַמָּמוֹן, מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם, הוּא בְּחִינָה אַחַת עִם הַכַּעַס מַמָּשׁ. וְעַל כֵּן הַבַּעַל דָּבָר כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד שֶׁפַע לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, אֲזַי יוֹרֵד וּמַזְמִין לוֹ כַּעַס, וְעוֹשֶׂה לוֹ מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁיּוֹרֵד אֵלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, עוֹשֶׂה לוֹ מִמֶּנּוּ כַּעַס. כִּי הַכַּעַס הוּא מַמָּשׁ בְּחִינָה אַחַת וְעִנְיָן אֶחָד עִם הַמָּמוֹן, בִּמְקוֹם שֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, וְאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם הֶפְרֵשׁ. כִּי שְׁנֵיהֶם יוֹרְדִים מִגְּבוּרוֹת, וְנִמְשָׁכִין מִמָּקוֹם אֶחָד מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת (אִיּוֹב ל"ז): "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" וּכְתִיב (יִרְמְיָה א): "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" הַיְנוּ בְּחִינַת כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת י"א): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ": כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הִיא בְּחִינַת חוֹמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי י"ח): "הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה" וְכוּ'. וְהַכַּעַס הוּא קִלְקוּל הַחוֹמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם כ"ה): "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ". וְהַבַּעַל דָּבָר כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיּוֹרֵד לָאָדָם הִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא עוֹשֶׂה לוֹ מִזֶּה הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, כַּעַס, שֶׁמַּזְמִין לוֹ דָּבָר לִכְעֹס, וְנִתְקַלְקֵל בְּחִינַת הַחוֹמָה, עַל - יְדֵי הַכַּעַס כַּנַּ"ל. כִּי הַכַּעַס וְהַמָּמוֹן הֵם בְּחִינָה אַחַת, בְּשֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן בְּקַל מְהַפֵּךְ לוֹ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה, לְכַעַס שֶׁהוּא הֶפֶךְ הַחוֹמָה, וְעוֹשֶׂה לוֹ מֵחוֹמָה חֵמָה, שֶׁמְּהַפֵּךְ הַמָּמוֹן לְכַעַס כַּנַּ"ל. כִּי תְּחִלַּת שֹׁרֶשׁ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמָּמוֹן, הוּא מָקוֹם שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִשָּׁם, בִּבְחִינַת (דְּבָרִים כ"ד): "וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ", הַנֶּאֱמַר עַל מָמוֹן שֶׁל שְׂכִיר יוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֵיכָה ה): "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ", וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ מִתְאַוָּה וְתָאֵב לוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי כַּעַס, מְאַבֵּד נַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת (אִיּוֹב י"ח): "טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ", כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תְּצַוֶּה דַּף קפ"ב): וְדַע, שֶׁאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע, וְנִתְהַוֶּה מִמֶּנָּה מָמוֹן, וּכְבָר יֵשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל. עַל כָּל זֶה, לִפְעָמִים הַבַּעַל דָּבָר מְגָרֶה אוֹתוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמַּפְסִיד וּמְאַבֵּד מִמֶּנּוּ, אֲפִלּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר. אַף שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יוּכַל אָז לְהַפְסִיד לוֹ הַמָּמוֹן עַל יְדֵי הַכַּעַס, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְהַוָּה מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשֶּׁפַע מָמוֹן, וְשׁוּב אִי אֶפְשָׁר לְהִתְהַפֵּךְ לְכַעַס, וְאַדְּרַבָּא הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה, רָאוּי שֶׁיָּגֵן עָלָיו שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַפְסִיד לוֹ וּלְהַזְמִין לוֹ כַּעַס, שֶׁהוּא הֶפֶךְ בְּחִינַת חוֹמָה. עַל כָּל זֶה, יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד הַבַּעַל דָּבָר לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל - כָּךְ, שֶׁיַּפְסִיד מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר. כִּי כְּשֶׁהַמָּמוֹן יוֹרֵד לָאָדָם, הוּא בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קי"א): טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו. וְהוּא מְהַפְּכוֹ לְכַעַס, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ כַּנַּ"ל. ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן |
||
![]() |
||
אור תנחלסון ![]() מתקדם ![]() |
![]() |
|
ומהו העיניין האחר לגמרי?
ומהו עיניין ההשלכה לרפש וטיט?
ומהו עיניין בן משים עצמו לעבד?
תודה
|
||
![]() |
||
אליעד כהן ![]() מנהל הפורום ![]() |
![]() |
|
אחר לגמרי, פירושו בחירה חופשית והעדר בחירה חופשית מלאה על הכל כישות אחת!
רפש וטיש פירושו שהאדם מתחבר לשכל שמעל השכל, שהוא כאילו נראה כשגעון - תקרא את הטקסט המקורי שם, ותראה שהעניין הוא של הדבר שנראה כשגעון
בן שמשים עצמו כעבד, אפשר לפרש בכמה פירושים, כגון לדוגמא שמצד האמת הוא בן, דהיינו שהמלוכה נמסרה גם לו ממש.
אבל עליו להשים את עצמו כעבד, דהיינו להבין שהוא חסר בחירה, להיכלל באב, ועל ידי זה זוכה לקבל את המלוכה.
|
||
![]() |
הגב ![]() |
מעבר לפורום |