הייתי רוצה להאיר הבנה שהיבנתי לענין שאמר רבינו..כשיתרבה הדעת יטבטל האכזריות.
והנה כותב לנו בזה המעשיה -בלילה שמעו קול החיות שכולם שואגים והומים, האריה שואג הלביא הומה בקולות משונים נעופות מצפצפים....ובתחילה פחדו מאוד , אחר כך הטו אזנם ושמעו שהוא קול זמרה נפלא מאוד ....עד שנהנו כל כך שרצו לישאר שם שארית ימיהם...(קראו המעשיה ).
והנה אצל האינדיאנים קוראים לזה טוטאם. היינו החיה שבאדם. אבל לפי הבנתי היא כתיב. "נעשה אדם בצלמנו-כדמותנו- וירדו בדגת הים....."
והנה -וירדו=וי-רדו. בחינת הירידה למצרים היינו לבחינת הגופים. ונירמז -וירדו. בחי, ורידין היינו נפש האדם העולה או יורדת.
ז"א .שבזה העולם כמו שכתוב ב-פתח אליהו- ובהאי ארעא אילאין ודשאין וגינתא דעדן ועישבין ועופין ונונין ובעירין ובני נשא...היינו הולכי על שתיים שניראים כאדם אבל הן חיות דמויי אדם (אך בצלם יתהלך איש ). ובעל הדעה צריך לא להיתבהל ויראה שכול הצעקות וכול השאגות שהם שואגים ברדיו או בעיתון או בטלויזינ או ברחוב הכול מצד היותן מה שהן..
"ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו "....ולאדם לא מצא עזר כנגדו.
והוא שרמז רבינו-אם היה יודע החיסרון או הנמנע של הדבר היה יודע הדבר עצמו "
לדוגמא-פרה לא אוכלת בשר...באדם צימחוני.----חתול לא ניכנס למים לשחות באדם....
ואז היינו מזהים את החיה שבאדם והיה מיתבטל הרבה מן המחשבה שיש פריצות או זנות ,כי היא הנהגת קומת החיה..