הקליפה שאומרת "גם לי גם לך לא יהיה" - חידוש שהתחדש

בתורה ב' בחלק שני, כותב רבי נחמן מברסלב כי קישוי לילד הוא על ידי שיש קליפה שהיא אומרת: "גזורו, גם לי גם לך לא יהיה"  כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם.

 

ז"א זה נכון שקישוי לידה מונע את הלידה, אבל אולי זה לא כדי למנוע את הלידה לגמרי, אלא רק כדי לעכב ולסבך אותה ...

 

היינו ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=197 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם

 

הַיְנוּ כִּי כְּשֶׁאֶחָד נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
הוּא צָרִיך לִשְׁהוֹת וּלְהִתְמַהְמֵהַּ עַד שֶׁיִּתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם
וְעַל יְדֵי פְּגַם הַמַּחֲלקֶת נִתְפַּרְסֵם קדֶם זְמַנּוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה הֵם גּוֹרְמִים הֶזֵּק וְהֶפְסֵד לְהָאִישׁ הַזֶּה
שֶׁנַּעֲשֶׂה מְפֻרְסָם קדֶם זְמַנּוֹ
אוֹ גַּם לְהַדֶּרֶך לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהָיָה זֶה רוֹצֶה לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם
וַאֲזַי גּוֹרְמִין מִיתָה לְבַעֲלֵי הַמַּחֲלקֶת
וְלִפְעָמִים, שֶׁאֵין הַפְּגָם גָּדוֹל כָּל כָּך אֲזַי גּוֹרְמִין עֲנִיּוּת

וְזֶה הַסּוֹד מְבאָר בַּתּוֹרָה בַּפָּסוּק
"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ" וְכוּ'

כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל לִכְנס לְאֵיזֶה דֶּרֶך הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן
וְצָרִיך לְהִתְעַלֵּם שָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר
כִּי עֲדַיִן לא נִתְגַּלֶּה זֶה הַדֶּרֶך בָּעוֹלָם, רַק הוּא נִכְנָס לְשָׁם לְגַלּוֹתוֹ
וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן
בִּבְחִינַת "בְּדֶרֶך חָכְמָה הרֵיתִיך" בְּחִינַת הֵרָיוֹן
וְצָרִיך לִשְׁהוֹת שָׁם וּלְהִתְמַהְמֵהַּ
לְחַמֵּם עַצְמוֹ שָׁם כְּמוֹ עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ
עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן, שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, לְגַלּוֹת זֶה הַדֶּרֶך בָּעוֹלָם
וּכְשֶׁיּוֹצֵא קדֶם זְמַנּוֹ, זֶה בְּחִינַת נֶפֶל
וּפְגָם זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מַחֲלקֶת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו" הַיְנוּ מַחֲלקֶת
עַל יְדֵי זֶה: "וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ"
הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְפֻרְסָמִים שֶׁנַּעֲשִׂין קדֶם זְמַנָּם
שֶׁהֵם בִּבְחִינוֹת נְפָלִים כַּנַּ"ל, וְעָנְשָׁם מִיתָה אוֹ ענִי, לְפִי הַפְּגָם כַּנַּ"ל
וְזֶה: "אִם לא יִהְיֶה אָסוֹן" פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: בָּאִשָּׁה
הַיְנוּ שֶׁלּא יַפְסִידוּ וִיקַלְקְלוּ אֶת הַדֶּרֶך חָכְמָה בְּעַצְמוֹ
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אִשָּׁה הָרָה כַּנַּ"ל
רַק יַפְסִידוּ הַנְּפָלִים
דְּהַיְנוּ הָאֲנָשִׁים בְּעַצְמָן, שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ וְיָצְאוּ בָּעוֹלָם קדֶם זְמַנָּם
כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּאִשָּׁה הָרָה, כְּשֶׁנּוֹגְפִין אוֹתָהּ עַד שֶׁמַּפֶּלֶת נְפָלִים
יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת
דְּהַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הִיא מַפְסֶדֶת הַנְּפָלִים לְבַדָּם
שֶׁמַּפֶּלֶת אוֹתָם עַל יְדֵי שֶׁיָּצְאוּ בְּלא עִתָּם
וְלִפְעָמִים גַּם הָאִשָּׁה הָרָה בְּעַצְמָה נִזּוֹקֶת עַל יְדֵי זֶה וְנִסְתַּלְּקָה
כְּמוֹ כֵן בִּבְחִינוֹת הַנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים נִפְסָדִין הָאֲנָשִׁים בְּעַצְמָן שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ קדֶם זְמַנָּם
שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָלִים
אֲבָל עֲדַיִן לא נִסְתַּלֵּק הַדֶּרֶך חָכְמָה בְּעַצְמוֹ, רַק הַנְּפָלִים לְבַד
וִיכוֹלִין אֲחֵרִים לְהִתְעַבֵּר שָׁם בִּבְחִינַת הֵרָיוֹן הַנַּ"ל
כְּמוֹ בִּמְשַׁל אִשָּׁה הָרָה כַּנַּ"ל
וְלִפְעָמִים נִפְסָד גַּם הַדֶּרֶך חָכְמָה בְּעַצְמוֹ
בְּאפֶן שֶׁאֲפִילּוּ אִישׁ אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לִכְנס לְשָׁם בִּבְחִינַת הֵרָיוֹן
לְגַלּוֹת וּלְהוֹצִיא זֶה הַדֶּרֶך לָעוֹלָם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִיתַת הָאִשָּׁה הָרָה כַּנַּ"ל

 

עיין שם כל העניין.

 

וכיו"ב בעוד מקומות מובא העניין של עיבור הנשמה ...

 

וראה גם כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=57 - מהו סוד העיבור ? כיצד הוא אפשרי ?

 

****

 

ושורש העניין הוא, שלפני שהאדם חוזר בתשובה שלמה, הרי שעדיין אין לו הוויה כלל כמובא.

 

וכאשר האדם נכלל באין סוף, זה בחינת עיבור.

 

וכאשר האדם חוזר בתשובה ומוציא מכוח אל הפועל את הרצונות שלו, זו בחינת פותח את ידיך, בחינת חתך, בחינת לידה, בחינת חידושין דאורייתא, בחינת בריאת העולם וכולי.

 

*****

 

ומקשה לילד, היינו מי שאין דעתו שלמה, שהוא בבחינת קטן שאינו מוליד.

 

כפי מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א

 

עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א, בִּבְחִינַת: "הֵא לָכֶם זֶרַע"
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה לא הוֹלִידוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַהֵ"א הַזּאת
כִּי עִקַּר הוֹלָדָה עַל יְדֵי הַדַּעַת
בִּבְחִינַת "וַיֵּדַע אָדָם" וְכוּ', 'וְקָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד'
וְעִקַּר הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ
הַיְנוּ שֶׁיּוֹצִיא אֶת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי גַּם לְקָטָן יֵשׁ דַּעַת
אֲבָל אֵצֶל הַקָּטָן עֲדַיִן הַדַּעַת בְּכחַ וְלא בְּפעַל
כִּי לא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ, וְלא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וּמִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וְהִשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַעַת הָאָדָם לְהַשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ
אֲזַי הוּא קָרוֹב לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
וְאֵין חִלּוּק בֵּין דַּעַת הָאָדָם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּמּוּבָא
וְאָז דַּעְתּוֹ יוֹנֵק מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֵ"א, וְאָז מוֹלִיד

 

וכל זמן שהאדם לא חזר בתשובה שלמה, הרי שהוא אינו מוליד כלל.

 

****

 

ופירוש ע"פ מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=236 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נט - יֵשׁ זָרִיז וְנִשְׂכָּר, זָרִיז וְנִפְסָד

 

וְעַל כֵּן מִי שֶׁהוּא צַדִּיק מִנְּעוּרָיו וְהוֹלֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר מִיָּמָיו מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים"
שֶׁאַבְרָהָם בָּא לַדַּרְגָּא שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי הַיָּמִים, כַּמּוּבָא בַּזוהַר
כִּי 'בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ'
וְהָיָה הוֹלֵך תָּמִיד מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא
...

אֲבָל מִי שֶׁצָּרִיך לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לִהְיוֹת זָרִיז גָּדוֹל מְאד מְאד
לְמַהֵר וְלָרוּץ מְאד, לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ
וְאָסוּר לוֹ לִשְׁהוֹת כְּלָל לַעֲמד וּלְהִתְיַשֵּׁב
כִּי בַּעַל תְּשׁוּבָה אֵינוֹ הוֹלֵך מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא כְּלָל
וְאֵין בֵּינוֹ וּבֵין הַקְּדֻשָּׁה שׁוּם בְּחִינָה הַנַּ"ל
כִּי הוּא צָרִיך לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
וְהוּא צָרִיך לָרוּץ וּלְדַלֵּג אֶל הַקְּדֻשָּׁה

 

היינו כי מי שהולך מדרגה לדרגה, דהיינו מי שהגיע לבחינת ארץ ישראל כמובא במקום אחר, שרק בבחינת ארץ ישראל שהיא שלמות האמונה וכולי, שהיא תשובה שלמה, רק שם עולים מדרגה לדרגה, אז מי שעולה מדרגה לדרגה, הוא בבחינת מוליד.

 

אך כל זמן שהאדם לא זכה לתשובה שלמה, הוא עדיין בכלל כאילו אין לו הוויה בעולם כלל כמובא.

 

***

 

והקליפה שאומרת גזורו גם לי גם לך לא יהיה, עניינה הוא עניין המחלוקת של בריאת העולם.

 

פירוש, כי הקליפה הזאת שורשה במחלוקת דסטרא אחרא.

 

כי מצד האמת הוא כולו בבחינת מצח הנחש שהוא רשע ירא, דהיינו שהוא רשע שאינו לתועלת עצמו.

 

כי באמת מצד האמת, והנה טוב מאוד זה מלאך המוות.

 

היינו כי בוודאי גם לרע עצמו טוב יותר כאשר האדם ממתיק אותו בשורשו.

 

כי גם אחרי שהאדם עושה תשובה שלמה, וגם אחרי שהקב"ה ישחט את היצר הרע, עדיין תהיה בחינה של היצר הרע, בבחינת מלאך הקדוש כמובא.

 

ובאמת הרע לתועלת עצמו טוב לו יותר שהאדם יחזור בתשובה שלמה ...

 

אך הבחינה של גם לי גם לך לא יהיה, היינו שאינו חושש על תועלת עצמו, שהיא הבחינה של הרשע ירא, שהיא מצח הנחש, שהובאה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=181 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ד - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים

 

יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַחַיּוֹת רָעוֹת וּבֵין הַמֵּצַח הַנָּחָשׁ
כִּי חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיּוֹת רָעוֹת
הֵם הַחֲכָמִים שֶׁאוֹחֲזִים בְּחָכְמַת הַטֶּבַע לַהֲנָּאָתָם
כִּי יֵשׁ לָהֶם הֲנָאָה מִזֶּה, כְּדֵי לְהַחֲזִיק דַּעַת וָשֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם וְכַיּוֹצֵא
אֲבָל הֶחָכָם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ
הוּא רָשָׁע וְכוֹפֵר בְּלִי שׁוּם הֲנָאָה
שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה מֵחָכְמָתוֹ
רַק הוּא [כְּמוֹ רָשָׁע יָרֵא
שֶׁהוּא] רָשָׁע וְכוֹפֵר בְּלִי שׁוּם הֲנָאָה כַּנַּ"ל

היינו הבחינה הנ"ל של גם לי גם לך לא יהיה.

 

****

 

ועניין מצח הנחש שעומד אל מול האמונה, הוא כמובן העניין של אגג העמלקי, ועמלק הוא הספקות של החלל הפנוי כמובן, שהוא בחינת מחלוקת.

 

וזה בחינת גזורו של הקליפה הנ"ל, היינו בחינת בריאת העולם, שהיא בחינת חתך, כמובא בהרחבה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי

 

וכל חיותה של הקליפה הנ"ל הוא דייקא מבחינת מחלוקת ומלחמה וכולי ...

 

והתיקון הוא על ידי אמונה וכולי ...

 

וּמִזֶּה בָּאָה הוֹלָדָה בְּנָקֵל
כִּי 'בְּשָׁעָה שֶׁאִשָּׁה כּוֹרַעַת לֵילֵד יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת'
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה
כִּי הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה
וַאֲזַי נִדְחָק הַמָּקוֹם שָׁם
וַאֲזַי הֵם דּוֹחִים אֶת הַוָּלָד לַחוּץ
וְאַחֲר כָּך חוֹזְרִים הַדָּמִים לִמְקוֹמָם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים
שֶׁחוֹזְרִים לֵילֵך כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל

 

והנמשל הוא כדלהלן:

 

הדמים היינו הרצונות של האדם.

 

האישה היינו בחינת הגוף, כי הגוף הוא בחינת אישה.

 

וזה ברמת האדם הפרטי, אך הוא גם בברמת העולם.

 

כי הדמים היינו הרצונות של השי"ת שיש בבריאה ובעולם.

 

והאישה היא העולם, כי היא בחינת השכינה וכולי.

 

והעניין של הדמים שעולים למעלה, היינו שכל הרצונות של האדם בפרט ושל העולם בכלל, כולם דוחקים ומקרבים את האדם אל השי"ת ...

 

ואחרי שהאדם נכלל בא"ס, אז הדמים חוזרים למקומם, דהיינו שאז האדם מתחיל חיים חדשים, בבחינת גוף חדש מגן עדן, שאז כל התאוות של האדם שאלו הדמים שלו, כולם הופכים לטובים לגמרי.

 

בבחינת מ"ש http://breslev.eip.co.il/?key=89 - ספר המידות - דעת

 

כְּשֶׁתַּעֲשֶׂה חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת עִם צַדִּיקִים, תִּזְכֶּה לָדַעַת, שֶׁכָּל הַדְּרָכִים הֵן תְּפִילָּה הֵן אֲכִילָה הֵן שְׁאָר תַּעֲנוּגִים כֻּלָּם הֵם דֶּרֶךְ הַשֵּׁם

 

 

והוא גם הבחינה של מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=63 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק

 

וּמִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְעוֹרֵר הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
אֲזַי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ וְכָל תַּעֲנוּגָיו
אֵינוֹ אֶלָּא מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
בִּבְחִינַת: "וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ"
"וַיִּיטַב לִבּוֹ"
הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁל ל"ב אֱלהִים שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
...

וּמִשָּׁם צְרִיכִין שֶׁתִּהְיֶה עִקַּר הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים כַּנַּ"ל

עיין שם באורך.

 

והעניין הוא, כי כל הדמים שהם התאוות, אחרי שהאדם חוזר בתשובה שלמה, שאז הגוף שלו קדוש בקדושת הנשמה, ואז הוא בבחינה של מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם

 

עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם
לְרַחֵם מְאד עַל בְּשַׂר הַגּוּף
לִרְאוֹת לְזַכֵּךְ הַגּוּף
עַד שֶׁתּוּכַל הַנְּשָׁמָה
לְהוֹדִיעַ לוֹ
מִכָּל מַה שֶּׁהִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁהַגּוּף הוּא בִּבְחִינָה זוֹ
הִיא טוֹבָה לְהַנְּשָׁמָה
שֶׁלִּפְעָמִים נוֹפֶלֶת מִמַּדְרֵגָתָהּ
וּכְשֶׁהַגּוּף צַח וָאוֹר
תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְרוֹמֵם
וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ עַל יְדֵי הַגּוּף
הַיְנוּ, עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף
תּוּכַל לִזְכּר וְלַעֲלוֹת לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ
כִּי מֵאַחַר שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן טוֹב וְכָשֵׁר
אֵינוֹ נִלְכָּד בְּהַתַּעֲנוּגִים
וְעַל כֵּן תּוּכַל הַנְּשָׁמָה
לַחֲזר עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף
לְמַעֲלָתָהּ
לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ
וְכֵן גַּם כֵּן עַל יְדֵי הָרְשִׁימוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהַגּוּף
עַל יְדֵי הֶאָרוֹת שֶׁהֵאִירָה בּוֹ הַנְּשָׁמָה מִקּדֶם
תּוּכַל עַתָּה לִזְכּר וְלַעֲלוֹת וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ
וְזֶה בְּחִינַת: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ", 'מִבְּשָׂרִי' דַיְקָא
הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּשַׂר הַגּוּף
'יֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ', הַיְנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
הַיְנוּ, שֶׁהָאָדָם בְּגוּפוֹ
יִרְאֶה וְיֶחֱזֶה הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת
שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל

 

והוא גם בבחינת העניין של הארת הרצון שיש אצל הצדיק בשעת האכילה הגשמית דייקא, כמובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם

 

 

והוא גם בחינת מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=210 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה

 

אַך מִי שֶׁהוּא צַדִּיק, וַאֲפִילּוּ גּוּפוֹ נָקִי וְקָדוֹשׁ מְאד
אֲזַי יָכוֹל לִשְׂמחַ גַּם עִם גּוּפוֹ
אֲפִילּוּ אִם מִסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף
מֵאַחַר שֶׁגַּם גּוּפוֹ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ
"בֵּאֱלהִים בָּטַחְתִּי מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי"
שֶׁהַבָּשָׂר, דְּהַיְנוּ הַגּוּף אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם הֶזֵּק
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכּן לָבֶטַח"
שֶׁהַצַּדִּיק בָּטוּחַ, שֶׁגַּם לְהַגּוּף יִהְיֶה טוֹב מְאד
וְעַל כֵּן יָכוֹל לִשְׂמחַ גַּם עִם גּוּפוֹ
אֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף

 

בכל מקרה הנ"ל הוא העניין של הדמים שחוזרים למקומם וכולי אחרי ההולדה.

 

ויש בזה עוד בחינות שונות וכולי ...