כי באמת השכל הנקנה הוא כולו טוב, כי שם בשכל הנקנה הוא כולו השגת האין סוף שאין שם שום רע כלל, והכל שם אך ורק טוב בלבד.

 

אך מחמת שהאדם רגיל לשכל אנושי רגיל, מחמת זה כאשר הוא מגלה את השכל הנקנה, אז הוא בהתחלה מרגיש רע.

 

כי באמת העולם הזה הוא הגהנום, דהיינו השכל האנושי הרגיל, דהיינו פגם האמונה, הוא הגהנום.

 

והשכל הנקנה דהיינו אמונה בשלמות, הוא גן עדן.

 

וכאשר האדם זוכה לשכל הנקנה, דהיינו זוכה לאמונה בשלמות, אז הוא בעצם עובר מגהנום לגן עדן.

 

אך גם בגן עדן יש קשיי הסתגלות, כי האדם רגיל לחיות בגהנום ... ופתאום הכל משתנה ... ואז האדם מרגיש פחד וכולי.

 

אך באמת אין מה לפחד כלל, ורק צריך לשתוק ולתת לזמן לעשות את שלו.

 

ואחרי שהאדם מתרגל לשכל של גן עדן, אז הוא מתחיל להנות שם וכולי, ואז הוא עולה מדרגה לדרגה וכולי, דהיינו בכל פעם נהנה יותר ויותר וכולי עד אין סוף ...

 

לסיכום: גם כאשר האדם עובר מגהנום ממש לגן עדן, גם לכך צריכים להתרגל.

 

כאן http://breslev.eip.co.il/?key=316 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה

 

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁבְּנֵי אָדָם הַבָּאִים לִמְדִינָה שֶׁאֵינָם מֻרְגָּלִים בַּאֲוִירָהּ
עַל יְדֵי זֶה הֵם נֶחֱלָשִׁים וּמֵתִים
אֲפִילּוּ מִנָּוֶה הָרָעָה לְנָוֶה הַיָּפָה
כֵּן הַדָּבָר בִּתְפִילָּה
אֲפִילּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהִתְפַּלֵּל צַדִּיק
אַף עַל פִּי כֵן קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִתְפַּלֵּל שָׁם
כִּי אֵינוֹ מֻרְגָּל בַּאֲוִירָא שֶׁל מָקוֹם

היינו, כי גם לאויר של גן עדן צריך להתרגל וכולי.

 

ולכן בעצם עולים מדרגה לדרגה בגן עדן, כי גם שם לא זוכים להכל בבת אחת, אלא ככל שמתרגלים יותר, כך זוכים יותר וכולי.

 

פירוש: כאשר האדם עובר מגהנום לגן עדן, לא כ"כ קל לו להתרגל לגן עדן ויש קשיי הסתגלות גם לגן עדן.

 

איפה רבי נחמן מברסלב כותב משהו כזה ?