תמה אני תמיהותרבות על דבריך בעל האכסניא,אליעד כהן, אנאקרא את דברי כולם לפני שתגיב.

אני לא איזה רבאו תלמיד חכם. ברוךהשם שזיכני שהתגלה אלי ספר פרי הארץ להרבהקדוש מוויטבסק,תלמידו המובהק של המגיד,שהוא תלמידו המובהק של הבעל שם טובהקדוש זצק"לזי"ע,מייסד החסידות.כדרך אגב אני ממליץ לכולם לקנות אתהספר פרי הארץ עוד היום או עוד מחר בחניותהספרים (עולה עדכ -30 ש"ח)ובפרט לך אליעד.

ראשית :בכל השכלים האלו כלשונך שהכל אחד והכלטוב או איך שלא תקרא לו,יכול שאתה מתכוון למה שנקרא בלשוןהרב, "אמונתאחדות פשוט וגמור"או שמא כוונתנו שוות שזו מה שרבינונחמן אמר שהוא בבחינת שתיקה,יתבאר יותר בהמשך בע"ה.

נראה בהדיא(=בפרוש)במאמריו שאין מציאות כזו אצל האדםלהיות באחדות פשוט גמור ובד ובד להיותבצמצומי טעם ריח שכל ורגש,אסור או מותר,טוב או רע, אחדותטוב או נפרדות רע.התנגדויות אלו לא באות כאחד אצל האדם.אצל השם יתברך יש את המציאות הזאת,שאיננה נתפסת. ואחת מהטעויות שלך,שהובילו אותך למהלכים שלמים בהרצאותיךלצאת נגד תפסת הטוב והרע,אסור ומותר שביהדות,שבחז"לשלטענתך הכל צריך להיות באספקלריה שהכלאחד,

והאמת שאם אדםהנמצא באחדות פשוט,הכל אחד פשוט אין סוף ברוך הוא,שאין בו תפיסה והשגה לא ריח ולא טעםולא ידיעה ממילא מתבטלים כל ההבנות והשכליםוהמידות ואין הוא יכול לעבוד את קונו בזההעולם. שהכל מופשטמדאי.

כי אם הכל אחד,הטוב והרע, אזלמה שאני אעשה משהו?למה שאעשה טוב?למה שאהיה באחדות?למה שאהיה בשכל שאתה מדבר (שהואלדבריך ערבוב של התפיסה עם אמונה זו בוזמנית) כדי שיהיהלי טוב, אלא באמונהזו דביקים לפני ההתקשרות בשכלים ובמידותואחרי כן, ולא בוזמנית, כך מובאבהדיא בהרבה ממאמרי הרב ולהלן. ובכל זאת האמונה הזו היא כבודו ית'ועיקרית ותכליתית היא מאוד כמובאבהדיא בהרבה ממאמרי הרב ולהלן,אם כי העבודה דווקא בבחינת המושג,על דרך הידיעה,ועיקר העבודה הוא ההתקשרות,וההתקשרות הוא דווקא בבחינת אהבת אישאל אשתו וכיוצא באלו,כמו שנראה ויבואר בע"הבמאמר הסמוך ובעוד מאמרים בהמשך.

פרי הארץ,פ' נצבים,דרוש לשבת תשובה -והנה אמרו רז"ל(ע"הפחבקוק ב, ד)צדיק באמונתו יחיה כי צדקת הצדיק היאתשוקת השגתו אל האמונה שהרי כל ישעו וחפצושל צדיק נח"רלקונו הבורא קצות הארץ וכו'ואין חקר לתבונתו(ע"פישעיהו מ, כח)כי אם באמונה שיש אחד בורא הכל,ואם אינו משיג אפילו לקצות דרכיו איכהירדף לעשות נחת רוח לפניו,לכן כלתה נפש הצדיק לדעת את ה'בכל דרכיו(הערהשלי: ראה למטה פ'חיי שרה, שעיקרהעבודה ע"יהתקשרות. ומשתמע שבכלל העבודה הוא על דרך הידיעה,היא הנקראת מושג להבדיל מן אמונתהאחדות הפשוט **)לעבדהו על אותו ידיעה כמאמר (דהי"אכח, ט)דע את אלוקי אביך ועבדהו.אבל באמת שהאמונה הוא לעולם למעלהמהשכל שעדיין אין השכל משיגו,והנה הצדיק שהולך וגדל בהשגת גדולתהבורא ומה שהיה לו מתחלה לאמונה בלי השגהואח"כ השיגאותה האמונה בשכלו ע"יעבודתו ומסירת נפשו ונעשה אצלו צדק ומשפט,ממילא תגביה אמונתו ויעתק אל שלמעלהממנו, ואחרי שמשיגזה חוזר לעולם והוא דבר שאין לו סוף שהריהאמונה הוא באין סוף צדיק באמונתו יחיהלעולם, וזהו(בראשית ט,ו) והאמיןבה' ויחשבה לצדקהשהשיג אמונה ונעשה לו צדק וצדקה וכן לעולם.וכו'. עכ"ל.

ועוד תמה אני,שגם בכדי להגיע להיות בבחינת האמונהזו ממש (לשמהבלשון הרב בפרשת ויקהל פיקודי ואין הכוונהשיערבו המושג לבלתי מושג אלא שיהיה במעשיולפני ואחרי שהיה המושג גם באמונה זו,כאשר חלק מהיום הוא בשתיקה ע"יאמונה זו והיא תכליתית אצלו)אי אפשר בלתי הצמצומים שהקב"הצמצם עצמו באהבה ויראה בתורה ובמצוות,בשכר ועונש וכן בכל דברי חכמינו שהםלא באספקלריה של האחדות והם חלק מהתורהממש,

אם כי העבודהדווקא בבחינת המושג,על דרך הידיעה,ועיקר העבודה הוא ההתקשרות,וההתקשרות הוא דווקא בבחינת אהבת אישאל אשתו וכיוצא באלו,כנזכר למעלה ובהמשך.

פה"אפ' בשלח-תחילת הדרגה ופסיעה הראשונה הוא יראתהעונש או הפסד הגוף ח"ו,וצועק אל ה' שהריעל כל פנים מאמין בו יתברך כי מאתו הוא,ובידו להושיע ושומע צעקה,כמאמר רז"ל(פסחים ח.)הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הריזה צדיק גמור כמוזכר במאמר שהוא צדיקבאמונתו לבד שהוא מאמין על כל פנים כנ"ל.וכו'. וכלעניין אמונה זו (הערהשלי: אמונת האחדותהפשוט) הכל תלויבתחילת האמונה ביראת העונש וכו'.עכ"ל.עיי"ש.

ועוד שגם בדבריךעצמם יש אספקלריה של נפרדות כל עוד אתהמדבר על המושג, הבנות,ידיעות, מידות,הרגשה, תענוג,טעם, ריחוכו', דהינו כלעוד האדם לא כולו בשתיקה אינו שם.

לדוגמא,שאתה אומר תאהב את המציאות,יש כאן מציאות של שקר וזרות כי הכלאחד מה לי לאהוב ולהרגיש,ובכל זאת ראית את העצה הזאת כדברחיוני. ולמה?כי לאדם יש מידות ויש צמצום ויש גוףוצריך לפתות אותו וזה ע"יתורה, מצות ודבריחז"ל מאספקלריהשל נפרדות של שכר ועונש,ולדבריך אך ורק ע"יאחדות זה טוב נפרדות זה רע וכו'

ואם כל תנועהנפשית, של השכל,הרצון וכו' שאינהבבחינת אמונת אחדות פשוט הרי שנמצא במושג,בצמצום המחשבה מאחדות המציאות,הרי שכבר באספקלריה שאיננו אחדותגמור, הוא המושג.

לכן אין ענייןשהאדם ידמיין, ישקראו ירמה את עצמו לומר שנימצא באחדות,לכן אם הוא במושג צריך שילך אחר המושגאצלו הם השכלים והמידות,התורה והמצוות שעובדים בהם את השםית',שהם כמובןבאספקלריה של נפרדות,שהמושג הוא העבודה.ואם ינהג כדבריך ויאהב (הכוונהלכל מידות החסד ההפך ממידות הדין)את אהבת ההתפשטות שהכל משורש אחד,חיסר את המושג,את התענוג, השכליםוהמידות ואינו אוחז באמונה אחדות הפשוטכלל, אלא אוחזבמעט מהראשונה שאינה ראויה כמו שנראהבהמשך וכלל לא מהאחרונה אמונה זו.

וכן אמונה זונמשכת אך ורק אחר המידות,איזו יראה או איזו אהבה,בלתי המידות אין סיבה שיגיע אליה.

פה"אפ' לך לך-לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כיתפלל, כי האמונההנקראת שכינה (זח"אכד.) שהוא הדבקותהאמיתי ברצון העליון ע"יהאמונה בלי שום טעם.וכו' והואהשכינה לית לה מגרמיה כלום כי אם הנמשךאליה דרך המדות שהם שבחו שבחו של מקוםכידוע (זח"בריח :). וכו'.עכ"ל.

לפני שאביא אתדברי הרב על עניין ההכנה לאמונה זו אקדיםבמאמר הרב בעניין חטא אדה"ר.

פה"א(הובא מספר פריעץ לרב) פ'כי תצא מא' שני-אבל הדביקות הגמור כנ"ל(ה"ש:אמונת האחדות הפשוט)נקרא סוד מפני היותו סוד כמוס ומופלאשאי אפשר לגלותו מפני שאינו גלוי אלאלעצמו, וזהו עיןלא ראתה אלוקים זולתך שהוא יין העולה ע'הנקרא סוד המשומר בענביו,מפני שקודם חטא אדה"רברא אלוקים את האדם ישר ויאמר אלוקים יהיהאור ויהי אור להשתמש בו לצדיקים,ואחר שחטא ונתגשם השכל נמצא שכל מהשהשכל יכול לתפוש הוא גשמיות ונגנז האורויבדל אלוקים, והנהעץ שאכל אדה"ררמזו רז"ל(ברכות מ.)גפן היה והאור הגנוז הוא יין המשומרבענביו מששת ימי בראשית שהוא למעלה מהשכלוהמדות, והואהמקום שבע"תצריך לשוב אליו כל המדות שהתורה נדרשתבהם שהם הל"תשהם שורש המדות שהמצות נדרשות בהם,והוא הוציא אותם מגדרם אל מקום קליפהועולם הטומאה, לכןצריך להשיבם חוץ מגדרם והווייתם שהריבגדר הווייתם כבר לא יכלו לעמוד ואיככהיוכל עתה גם עתה, אבלבהתקשרו למעלה מהם בדבקות גמור היא אהבה(ה"ש:כמבואר בכמה ממאמרי הרב אין הכוונהכאן לאהבה של הלב,שהיא מהמידות ולא שייכת לדביקות גמוראלא הכוונה היא בחינת התפשטות)שאינה בטלה לעולם (ה"ש:היות והיא לא תלויה במושג)ושוב לא יחטא כנ"ל.עכ"ל.

הנה דברי הרבבעניין ההכנה להיות באמונה זו בבחינתהלשמה ועוד עניינים,פה"א,פ' ויקהל-פקודי:

ובאמת שאין שוםהשגה משגת ותופסת הדביקות האמיתי באיןסוף בשום שכל כ"שהרגשה ותענוג, ממילאמובן שכל הרגשת יראה או אהבה או תענוגהדביקות והרגשת עניני כל האדם כוזב,כי לא ברעש ה'(מ"א יט,יא), אבלהדביקות האמיתי אחר המורגש הוא השאינומורגש בשום תפיסה והראיה כי לא יראני האדםוחי (שמות לג,כ) כי אם ע"יהאמונה בלי שום הרגשה,שהוא עניין בטול המציאות שא"אלעמוד עליו בעצמו וכ"שלהבין והשכיל לאחרים,הוא הנקרא לשמה של כל אדם לפום דרגאדילא. אבל א"אלהגיע אליו כי אם ע"יפתויי הגוף עם שלא לשמה תחלה שהוא היראהוהאהבה והתענוג, אשרבלתי אפשרותם לחול גם כי אם ע"יאמונה של שכר ועונש ושארי ענינים וע"יאמונה זו מגיע למעלה הימנה כנזכר.וזהו חשבתי דרכי,תחילה חשב דרכי הגוף ופתוייו ואח"כואשיבה רגלי שהיא האמונה שנקראת רגל,אל עדותיך שהוא הלשמה עדות אמת בלישום עירוב זרות ושקר,וכן עדות הוא לשון קשוט עדי ולשוןחבור אותיות דעות שהוא *הדעתודביקות.

וזהו עניין פרהשמטמא את הטהורים ועוסקיה ומטהר את הטמאים(שוח"טתהילים ט עיי"ש),שהוא עניין אמונה בשכר ועונש באהבהויראה שהיא תחילה למקראי קודש וזה השערלה' ואי אפשרבלתה, ובלבד שלאישאר כן לעולם בהם כ"אבדביקות שאינו מושג,והוא פי' שמטמאאת הטהורים העומדים במדרגה זו ומטהר אתהטמאים המתחילים על ידה שהיא פתח השער.

והוא עניין מלאכתהמשכן שלא היה אפשרות הקמתו כ"אע"י משה שהואהיה *הדעת שהואהחיבור והדביקות של כלל ישראל.(ה"ש:ראה כוכבית למעלה מהי הדעת והדביקותשאמר) והנה תחילתנדבות המשכן היה מכל נדיב לבו אפילו ערברב ותקרובות זרות הרבה,ואח"כמישראל לבד שהוא הזדכות יתירה וטהורהכמאמר קחו מאתכם דייקא,שהרי המשכן שהיה מרומז בכל צורתמלאכותיו וכליו ועמודיו ואדניו לכלהשתלשלות העולמות מתחילת המחשבה עד סוףהמעשה להיות שכינה בתחתונים כמאמר (שמותכה, ח)ושכנתי בתוכם,וכן בכל אדם.והמשכן הוא המחבר סוף המעשה עם תחילתהמחשבה, ובלתיאפשרית ההזדככות והטהרה כ"אמעט מעט וזעיר וזעיר,שהוא עניין לכתו מעולם לעולם דרךהשתלשלות העולמות,אבל באמת לו זו הדרך מטהרתו להיותתכליתי, שהריהתכליתי הוא הלשמה ושאינו מושג הוא עיקרהעמידה המעמיד ומקים הכל,לכן לא היה בלתי אפשרות ההקמה כי אםע"י משה שהיהגבוה מכל העם, כמאמר(במדבר יא,יב) האנכיהריתי את העם שאמר משה כי תאמר אלי שאהובחיקך כאשר ישא האומן את היונק,שהיו כל ישראל עם כל ענני הזדככותםשהיו דור דעה (וז"להזהר ח"ג כב:לא יהא כההוא דרא (דורהמדבר) עד דראדייתי מלכא משיחא וכו'דאינון אתדבקו (השיגו)מה דלא אתדבקו דרין אחרנין עכ"ל.)לעולל ויונק בעיני משה שלא רוחץמצואתו, כי כןדרך כל השלא לשמה ועיקר הקמת המשכן היהע"י משה שהעלהוחיבר והקים את כל מלאכת המשכן בתוך שהואהשכינה שבתוך כל ישראל וכל אחד ואחד מהתקומה היתה לו ע"ימשה שהוא הדעת והדביקות שאינו מושג אצלו.וכן עניין שבת שהוא עניין עלית כלהעולמות, שהואכל המדות והדביקות המושגים שהם ששה ימיהמעשה, וביוםהשביעי שבת וכו' (שמותלא, יז)הוא הדביקות שאינו מושג המעלה את הכל.

ואם יאמר האומרלמה לי להתחיל בשלא לשמה שהם ששת ימיהמעשה, שהם מלאכתהמשכן, שהוא מעשהפרה המטמא את עוסקיה,שהרי העיקר להטהר גם מזה,למה לי לאחוז בזה,הוא שארז"להמבואר בפרש"יז"ל סמיכת שבתלמלאכת המשכן מורה שאין מלאכת המשכן שהואהתחלת הטהרה דוחה את השבת שהוא עיקר הטהרה,כי ההכנה דרבה היא ההתחלה ואדרבא הוא המביא אל העיקר, והואפתח הכניסה שא"אבלתה. וזהו שאינהדוחה שבת אלא אדרבא מועיל לשבת כמאמרחשבתי דרכי הנזכר.והוא עניין אמרם ז"ל(ברכות לב:)בחסידים הראשונים שהיו שוהין ג'שעות בכל תפלה שהיו מגיעים לדביקותהאמונה ובטול המציאות כנ"לט' שעות בכל יום,וזהו שאלת הגמרא או מלאכתן מתי נעשת,והפ' שאלתםעל מדותיהם הנקרא בשם מלאכה וששת ימיהמעשה המביאים לדבקות זה מתי נעשית שהריט' שעות היו עומדיםבדביקות זה כמבואר בכתבים עיי"ש:עכ"ל.

ודע על אף הנאמרבמאמר שהעבודה היא דווקא בבחינת המושג,על דרך הידיעה,ועיקר העבודה הוא ההתקשרות,וההתקשרות הוא דווקא בבחינת אהבת אישאל אשתו וכיוצא באלו,כמו למעלה ובהמשך.

ומה שאמר רבינושעיקר החזרה בתשובה לעתיד לבוא על שגישמנואת אלוקים ח”ו, איןהכוונה מהיות והיינו במושג ועבדנו אותובצמצום המחשבה. אלאשעבירות שעשינו הטריחו אותו יתברך לצמצםצמצומים (להחיותהקליפות וכו'). פה"אפ' ואתחנן-והעניין הוא להבין מהו תשובה וכו'ולכן כל מדה ומדה ואבר שבאדם שאינומוקטר ומוגש ומוקדש לשמו ית"'שממילא חל הטומאה (שם)והקליפה שם ועושה כל מה שעושה כשכורחטאים ועוונות ופשעים בלתי הבין,ואחריתה מרה כלענה כשמתבונן בעצמושכל מה שעשה עשוי ע"יהקליפה ואיה איפה הוא ותקותו מי ישורנה,ומלבד זה שנתרחק מהשי"תבעצמו אלא שהטריח את קונו בצמצומים רביםלהשפיע חיות אל הקליפה כידוע (עייןזח"א קנב:ות"ז תפ"דצה:) מהיות האדםמחיות הקודש ואבר מהשכינה ובהתדבקו אלהקליפה מכניס ניצוצי הקדושה אל הקליפה,וזהו ארז"ל(עז נד:)ולא עוד אלא שמטריחין אותו וכו'ומאמר הפסוק (ירמיהוב, יג)שתים רעות עשה עמי וזהו (איכהא, ח)חטא חטאה ירושלים בכפל.וכו'. עכ"ל.

ובעניין ימות כימלאה הארץ דעה את ה'וכו' (ישעיהויא, ט)שאמר רבינו נחמן שידעו כולם שהכל טובבלי רע. פה"אפ' מטות מסעי-וזהו ארז"ל(ב"בע"ה :בשינוי) עתידיןמלאכי השרת לומר קדושה לבני ישראל כמושאומרים לפני השי"תמפני שיהיו באחדות גמור עם השי"ת.אבל עכשיו קודם ביאת המשיח הדעת הואהמיחד את כל הברואים להשי"תומבטל הרע מהם ומשפיע טובה להם.והעניין כשאדם כולל בדעתו כמה וכמהנבראים שעוברים במחשבתו כמאמר הזהר (ח"גי:) וכולם בחכמהאיתברירו וכו' ועכשיובמקום מקדש הוא האדם הכשר שע"ימתיחדים כל הברואים אל שרשם ונשפעים טובהוכמו כן בן אדם מתייחד אמצעית הברואיםכנ"ל וכו'.מפני שעכשיו קודם ביאת המשיח א"אלהיות היחוד אמתי בלי שום אמצעי כי הדעתשהוא היחוד הוא הנקרא תענוג ועכשיו קודםביאת המשיח א"אלשום אדם לסבול התענוג עליון שכזה והיחודאמיתי בלי שום אמצעי.עכ"ל.

והנה שתי דוגמאותלמהלך נכון ( לאודווקא מהלכים אלו)ע"פ פה"א-מתעוררת אצל האדם אהבה לגשם ומביאלאמונה הלא ה' היאזאת ומשם מתקשר במידה לאהבת ה'(אהבה מסותרת כמו שיתבאר בהמשך) וכו' ע"פפה"א פ'ויצא- שאםאדם נפגע ע"יחבירו ומעוררת בו מידת הדין (כעס,שנאה וכיוצא בזו)על שפגע בו מביא לאמונה כנ"לומשם מתקשר בדין עם הבנה (ההבנהכלולה במילה שכל בלשוני), למה ה' עשהשיפגע בי?, שזוחזרה בתשובה וכו'.

לפי כל האמורלמעלה נראה שאין כוונתך לאמונת אחדותהפשוט (שהיא כולהשתיקה), ואם לדבריךלא להיות באחדות (אואחדות גמור) זהשקר (שאין לממשו) היאך אתה מורה להיות במעין אספקלריהשל נפרדות שאם הוא נמצא באחדות הנ"ללא שייך אצלו שום מהלך,שום הרגש, כנ"לבדברי ומובן מדברי הרב. ונמצא שהפסדת את שניהם, את ההתקשרות (ובכללאת ענייני המושג) ואתהאמונה. ויש כאןשקר גדול, זרותגדולה, כאשר האדםמרמה את עצמו שהכל אחד ואעפ"כחש ומרגיש, דהינוכאילו הכל אחד גמור אע"פשהוא נמצא במושג- זהשקר שאדם משקר את עצמו,וזה לא הבעיה בעיקרה, הבעיה העקרית כשנמצא בצמצום,שבכל מקרה חייב שיהיה בזרות כלשהיא(כפי שהסברנולמעלה), אינומשתמש בצמצום שהקב"הצמצם עצמו, בבחינתשאמר ונעשה רצונו,גם הוא עניין התורה והמצוות הן שבכתבוהן שבעל פה דהינו כולל דברי חז"ל,אלא או שמתעלם ממנו או שמעוות ומחסראותו כאילו נמצא במושג וגם בבלתי מושג בדובד (אין זה באמתאפשרי ובאמת נמצא רק במושג),דהינו אהבת האחים בלשון הרב (הכוונהכאן במילת "אהבה"לכל המידות שהם בהתפשטות,כידוע שכל המידות שמסתעפות לאהבהויראה), ונמצאבלי קשר של אמת (שלאיש לאשתו, אבלבן, מלך ועבדוכו') בינו לביןקונו ח"ו,שהוא העיקר העבודה.

במקום להיות בקשררגשי, שכלי (גםכולל תורה ומצוות) עם הקב"ההאדם מדמיין שהוא נמצא באחדות שקרית,מפסיד, מדחיקומחסר הרבה מהמושג האמיתי,התענוג, השכלוהמידות וכו', הואעניין ההתקשרות שהוא עקרי מאוד מאוד,עיקר העבודה,כמובא בהרבה ממאמרי הרב,ומה עוד שהם כל המציאות שנמצא בה.

פה"א,פ' קרח-שידוע שעיקר הבריאה הוא הצמצום שהואשכינה בתחתונים וכו'כידוע שכל הולדה היא מקבלת תענוגמהתחתונים בהכנת התחתונים להיות מקבליםשהיא אהבת איש לאשתו הנקראת אהבה מסותרת,משא"כמאהבת האחים שהיא אהבת ההתפשטות שניהםמשורש אחד שהיא אהבה מגולה כמאמר (שה"ש, א)מי יתנך כאח לי וכו'אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי,כי תענוג תמידי אינו תענוג***משא"כבאהבה מסותרת שהיא שכינה בתחתונים שהיהרחוק (ה"ש:סתם התעוררת מידה וכדומה בחינת ריחוק)ונתקרב הוא התענוג הגדול.וכו' עכ"ל.

***(הנה דברי הרב בספר אגרת הקודש בענייןמובא גם בפה"אוגם במכתבי הרב מכתב ט'-והנה מאמר בעל העקידה על פסוק אעשהלו עזר כנגדו שההתנגדות הוא עזר שאלמלאההתנגדות אשר את זה עשה לעומת זה היה בטלהבחירה ושכר ועונש או לפי דברינו במקוםאתר היה ביטול התענוג כידוע שתענוג תמידיאינו תענוג. וממילאהוא ביטול ההשגה שאי אפשר לסבול תענוג שלהשגה אם לא ברצוא ושוב שהוא התנגדות.)

עוד רואים מהנאמרשכשאדם נמצא במציאות של מושג הולכים אחרהיותר מושג, דהינואחר היותר תענוג,היותר מורגש,היותר מובן וכו'(גם אחר התורה בבחינותיה) מה שאין כן בשכל שלך (איךשאתה מגדיר בשמותיו וברמותיו בדבריך)כאשר האדם נמצא במושג או שמדחיק אושנמצא באהבת האחים שהיא איננה ראויה כנ"ל.

**פה"אפ' חיי שרה-אבל עיקר העבודה הוא ההתקשרות אליוית' בכל מדה ומדהובכל אופן המתגבר על האדם שהרי יצרו שלאדם מתגבר עליו בכל יום (סוכהנב:) ואם אתמולהפילו והתגבר עליו ורוח ה'נחה עליו להתקשר בו באותה מדה אעפ"כמתנקש עליו היצר למחר באופן אחר ויותרקשה, ואפ'אם ינצחו בכל יום בצל שדי ובסתר עליוןאעפ"כ מתחזקעליו היצר להפילו ברשתו לעולם,אלא אם כן יתחזק האדם כל כך עד יצאלחירות מלהשתמש במידה לעצמו כלל,ולא יהנה כ"אבהשתמשו בעבודת בוראו ית'כמאמר דוד המלך ע"ה(תהלים קט,כב) ולבי חללבקרבי, אז ינוחהיצר מאתו (וע"עבפר' כי תבא "לעקורהמדה מעיקרה מלהשתמש בגשמיות בלתי לה'לבדו זהו הנקרא תשובה שלימה"),כי במה ילכדנו אם אין לו שום הנאה שלכלל להשתמש בו לעצמו ואדרבה מצטער כמאמר(יבמות קג.)טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים.וכו' עכ"ל.

אם אתה אומר שמילתהמפתח היא אמת אז הנה השקר שמשאיר אותךעם מילת המפתח- איןדבר כזה להיות בין לבין (כמובאבמאמרי הרב ולעיל)ונראה נוח ומפתה להשתמש במפתח אחדפשוט לכל פתרון ולשלול את הגוונים האחרים.לי נראה שמה שגרם לך לדבוק בדבריך הואהיותך איש שכל אשר בטבעו דרכו שמתרחקמהלב, דבוק לרצוןלסדר ולברירות של כל העניינים שיש בשכל,כולל שלילת חלק מהלב,מה שמביא אותך להיות בלי לפחד מחוסרידיעה או הבנה או רגש שנראה מבחינתך שהואחולשה לא כל כך הכרחית.ועוד שמביא אותך לחוסר טורח אחר הפחותמובן ומסתדר בשכל בעניין עבודת ה',להעמידו בחלישת הדעת על בוריו-יש תורה שלך שמובנת ע"פהשכל מא' עד ת'ומלווה אותך הרגשת ביטחון בכל אשרתפנה. כאילו איניצריך להאמין בדברים שמתגללים בדרכים לאמובנות,

ודע שיש בזה בחינתריחוק גדולה מאוד שכאילו אין לאדם קשרלבוראו ח"ו,רק תבין שהוא ישנו שהוא הכל,אבל זו ההתרחקות גדולה ביותר ושקרשכוללת בה גם הדחקת השכלים,המידות, ההרגשות,התענוג וכו' (כוללאת התורה והמצוות ודברי חז”ל וכו'),שהם הם האמת,הכרחיים, ובעצםהם העבודה.

כשהאדם לא באמונתאחדות פשוט וגמור,היות ואין האדם נימצא מעל המושג אלאבמושג עצמו צריך שיפעל במושג עצמו אחרתחיסר את האמונה שמעל המושג,שלא הגיע אליה וחיסר את המושג שאם כןמשתמש בו משתמש בו כאילו (בגישהשל אהבת ההתפשטות)אינו במושג, מהשנאמר מושג כאן כולל אתה תורה והמצוותוכל דברי חז"לבאספקלריה של הנפרדות,הם עבודתנו במושג,ועוד כמו שראינו לעיל המושג מביאלהיות בבחינת אמונה מעל המושג בבחינתהלשמה כלשון הרב, כלאחד לפי מדרגתו ושיעור שלו,להיות חלק מהיום בשתיקת יחוד האמונההזו. וכמובן גםבלי להיות בבחינת הלשמה כלל צריך להיותבאמונה זו בעת עבודת הקודש (הןבפעולות היום, הןבתורה ובמצוות וכו')לסירוגין.

היות ובעצם איןלנו בו תפיסה בו כלל ואנחנו בטבענו פועליםנגדו ומתרחקים ממנו,כאשר אנו בעבודתנו,היינו בחינת המושג (הצמצום),צריכים לגשת אליו ית'בבושה, בשיפלותוהכנעה רבה בבקשת רחמים,לא מתוך הסתכלות וראיה כוללת,אלא פשוט מתוך ההתנגדות כדוגמת החושךשהחשיך עלינו ח"ולהשתמש במידות ובשכלים (כוללכל התורה) כבןהמדבר אל אביו (וכיוצאבאלו) בפשטותובתמימות רבה.

אין זו טיפשותאלא תמימות ואני לא צריך לומר לך מה אומריםרבינו על זה, שהעיקרהתמימות והפשטות של אנשים הכי פשוטים,בשירים הפשוטים,הסידורים שמתפללים,ריקודים שרוקדים,כי התכלית היא לדעת שאינו יודע כלשוןהרב.

כדרך אגב דע שישבחינת הרגשת מציאות האלוקים שהיא תחושהפנימית עמוקה ויסודית של הנשמה,

אם הנך איש שכלאשר סתם דרכו להתרחק מהלב אין לך כל טיעוןלשלול את אלו המאמנים בלי שחקרו ובררו,באמת שבצדק מאמינים אם כי טוב שיחקור,אבל אין זה הכרחי (ע"פ ספר חובות הלבבות).

הדיבורים שאתהמרצה בגישתם מתאימים בכדי לקרב רחוקיםלחיות את היהדות בשלב הכי ראשוני (ובאמתשטובים הם גם לשאר אנשים אבל כמו שתראהבסוף ****), כי וודאישיהיה לו קשה לראות בשכלו שלכל עשב ישמלאך שמכה בו ואומר לו גדל ואין אדם נוקףאצבע מלמעלה אלא אם מכריזין עליו,אבל אנן לדידן צריכים לצאת מהתבניותהאלה וללמוד ולהבין כמו שילמדו אותנורבותינו, אפ'רק מתוך הספרים אבל שיהיה כתוב בפרושובבירור אחרת יכול שנתעה בתהומות ח"ו,היות שאת שאינו ברור אדם נגוע ללמדלעצמו! או שיכולשיטעה ולא בנגיעותיו,במיוחד שאינו נשען על המסורת בדיקדוקיהמרב לתלמיד (אנימדבר בשאינו כתוב בבירור).(עניין אחר אבל קשור איך שהוא לכלהאמור) ונהיהבתמימות ופשטות של אנשים פשוטים.הבעל שם טוב הקדוש אמר שאחרי שהשיגאת כל ההשגות שלו הוא הגיע להאמין (מההשגהלאמונה) כמו אדםפשוט. נראה לישאינך מוכן לצאת מהמסגרות והתבניות שלךמחשש נסתר להינזק ח"ו,גם לכן אינך מוכן לסמוך על אף אחר (לאעל משה, לא עלהתורה, לא על חז"לוכ"ש לא על אףרב, אלא על שעכשיונגד עיניך ואתה מבין אותו)ועוד בעניין שיש אנשים שצריכים לקבלמהם ולא תמיד מבינים אותם,ושצריך ללכת אתם בלי שכל (אין זו טיפשות אלא ע"פתורת החסידות ביסודה,שלא נדבר על התורה עצמה) ועוד מה גם חושד אתה בהם.ולכן דע שחלק מהדברים שאתה מייעץ אינםעצות אמתיות. שהםנובעים לא מן האמת.

אמרו חז"ל על הכתוב בשיר השירים אם לא תדעי לך היפהבנשים צאי לך בעקבי הצאן אם יהיה דור שלאידעו איך לנהוג ומה לעשות,מה יעשו? - יסתכלועל צדיקים ותלמידי החכמים (כולם)של הדורות הקודמים איך שהם נוהגים כךינהגו, איך שהםעשו ככה יעשו. אמררבינו כל החכמה היא לא להיות חכם כלל,והכוונה בתיבת כלל,שצריך גם לא להיות חכם לא להיות חכם.

מה שלא תגיד מתוךהצלבת צפנים ברבנו כפי שהבנת אותם המשאיריםאותך שתבנית שבנית,לפני מילים ברורות ובהירות כדורבנות,כפטיש יופצץ סלע,בלי קושיות הבנה עמוקות והצלבת הצפוןכעיקר, הכל ברורומובן, הלא כלדברי כאש נאום ה' (הםהם דברי הרב).

מי אמר לך שלאטעית טעויות, שבדיתמליבך, אדם מוקףנגיעות. (והבטחוןנמצא בלא נודע, בטחוןבדרכים שהשם יתברך מוליך אותנו.)

אני כולי רועדמאימה מלבזות ולגלות חוצפה ח"ונגד אבותינו דורות שקדמו שרפי מעל הם,פחד פחדים, איןלנו השגה במקומם, מהשאפשר הוא ללמוד ממהלכיהם ברוב זיע ורעדה.רבינו נחמן הורה לקרוא בספר שמותהצדיקים. שבכוחקריאת שמם אפשר שישפיע טובות.

פה"אפ' ויצא-אבל צריך שיהא לבו רואה הערוות הארציותשלו איש אדמה ואיך הוא רחוק מה'בכל דרכיו מגושם ומגשם חיות הקדש נרגןמפריד אלוף (ע"פמשלי י, כה)בינה אלוף חכמה מעולם העשיה.וכו'. עכ"ל.

בעניין מתי להשתמשבעבודה שהיא מהמושג ומתי באמונה,צריך לדעת שסוגיא נרחבת היא

(הןמבחינה עיונית והן מבחינת הבקיאות)אשר כל חלקיה מתבארים בהרבה ממאמריהרב בספר פה"אוהיא ממש חלק ממאמרים שלמים.לכן לא אוכל לפרטם כאן בזאת היריעה,

ורק בכדי לסבר אתהשכל אנקוט במהלך מספר אגרת הקודש לרב(מופיעה גם בספרפה”א פ' ויראבלשון דומה)-

כללא דמלתא לפיערך ההשגה או העבדות את זה לעומת זה עשההביטול ומחשבות חוץ מהיפך להיפך הגדוללפי גדלו והקטן לפי קטנו בכדי שיבוא אלהעזר הנזכר לעיל והנה שנפל בהתנגדות שלהשגתו יתברך ח״ו עקר עזרתו ועלייתו הנההוא על ידי האמונה הפשוטה בלי שום טעמיםוסברות השגתיו כלל,שהוא מפרק הרים ומשבר סלעים אם אבןהוא נמוח בכח האמונה וזולת האמונה אין לושום מזור ותרופה להתחזק בשכליים וטעמיםוראיות וסברות השגתיו.שהרי כבר נפל הוא מן השגתו בהתנגדותשהוא כנגד כל השגותיו את זה לעומת זה מדהכננד מדה. ואםכן, במה יתאזרויתחזק לעזור לו בודאי לא יכול לו כי אםע״י האמונה הגדולה .וזהו העזר שהקב״ה עוזר להאדם בכל יוםנגד היצר הרע בהשפעתו לאדם אמונה זו להתחזקבו יתברך ועל ידי כן יקום על משענתו:וכו'. עכ"ל.

קבל דברי בבחינתאיזהו החכם הלומד מכל אדם.כפשוטו.

הרני מוחה בשמיובשם כל שלא מיחו, עלכבוד הש"י,כבוד כל הצדיקים,תלמידי חכמים ורבנים,וכבוד הציבור על מה שביזת (הן שבדורות שעברו הן בדור זה).

****הספרשלך, מאמרך,הרצאותיך וגישתם טובים הם בכדי להביאאת האדם אל אמונת האחדות הפשוט וגישתה,אבל אין בהם מצד עצמם או מצד גישתםפתרון כולל, מהעוד גם שצריך הכנה להיות בבחינת הלשמהשל אמונת האחדות הפשוט והגמור ,שגם בהיותו בבחינת הלשמה לפי דרגתוושיעורו מקבלת מהמושג,חוץ מזה שצריך להיות במושג,ועוד שזהו חלק בלתי נפרד מהמציאותשנמצא האדם, מהגם שהיא בכל מקרה,כמו שראינו לעיל.

לכן הייתי מייעץלך להסביר איך להשתמש בהם,בדרך כזו שידע הלומד שיש את בחינתהבלתי מושג וגישת המושג (בחינתאהבה מסותרת דווקא כמבואר לעיל)שהיא שונה מאחדות הפשוט (ולאכמו שקרבת אותם כעניין אחד)כי שני עניינים הם.

כמובן להסביר אתנחיצותה, להסבירשכלול בעניין המושג את השכלים והמדות שלקשר להשם ית' כפישהסברנו, עודכלולים התורה והמצוות,וההתחלה שאין לדלג עליה שהיא אמונתשכר ועונש ושאר עניינים שהם גם חלק מענייןהמושג, וכו'למשל קשר עבד ומלך וכו'.

עוד הייתי מייעץלך ללמוד וללמד, לעצמךולכלל הדרך האמתית באופן ברור,היא בספר פרי הארץ.

רבות הנה השאלותכדוגמת מתי להיות באמונה?מתי בהתקשרות?וכו' שםהתשובות.

ולפרסם זאת באתרלמען לא יתעו אחינו ח"ו.

ובאמת שיש כאן כוח גדול להשפיע טובות בעה"י.