מדבקות פשוטות עם הכתובת של האתר ולהדביקן בלוחות מודעות בכניסה לאיזורי קניות מרכזיים וכדומה בכל רחבי הארץ

אכן כך..  אתה צודק שעל ידי שמתקרב לצדיק, זוכה לגדולה וזוכה לכבוד אמיתי. כי זוכה לצאת מבחינת אפשרי והופך להיות בחינת מחוייב ...

עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נַעֲשִׂים כֵּלִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל הָאוֹר הַנִּפְלָא(:

 

 במשיבת נפש - אות למְבאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה הִיא עַל יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים שֶׁכִּבְיָכוֹל, הִמְשִׁיךְ הָאוֹר בְּאֵיזֶה בְּחִינָה וְאַחַר כָּךְ הֶעֱלִימוֹ וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים משיבת נפש - אות ל בְּכַמָּה דְּרָכִים וְעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְהַוּוּ הַכֵּלִים שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר. וְכָל זֶה הוּא סוֹד מִיתַת הַמְּלָכִים וְתִקּוּנָם שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי הַשְּׁבִירָה וְהַמִּיתָה נִמְשָׁךְ אַחַר כָּךְ עוֹלָם הַתִּקּוּן בְּתוֹסְפוֹת אוֹר נִפְלָא יוֹתֵר כַּמּוּבָן בַּכְּתָבִים.

 

בסוף התורה כתוב..

וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִפְלִיגוּ בָּהּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְאד,

 "שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים" וְכוּ'.

 

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד'. כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁיָּרַד לִמְקוֹמוֹת נְמוֹכִים וּמְגֻשָּׁמִים כָּאֵלֶה וְהִתְגַּבֵּר בְּכחַ הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת מִשָּׁם עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נַעֲשִׂים כֵּלִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל הָאוֹר הַנִּפְלָא, מַה שֶּׁאֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹר כָּזֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם כֵּלִים כָּאֵלּוּ
וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם בְּכחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים משיבת נפש - אות ל שֶׁהֵם עִקַּר הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה כִּי הֵם הַבְּעָלִים שֶׁל תְּשׁוּבָה וְכָל מִי שֶׁחָס עַל חַיָּיו וְרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, צָרִיךְ לְקַבֵּל מֵהֶם.

 

 כִּי הֵם אַף עַל פִּי שֶׁלּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא מֵעוֹלָם אַף עַל פִּי כֵן הֵם עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה בְּכָל פַּעַם עַל הַשָּׂגָתָם הָרִאשׁוֹנָה, וְגַם הֵם יוֹרְדִים לִמְקוֹמוֹת נְמוֹכִים מְאד בְּכַוָּנָה בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת מִשָּׁם וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: 'וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם וּבִשְׁפִיר וְכוּ' כְּדֵי לְטָהֵר' וְכוּ'.

 

 

 

הלואי וניזכה לאחרית טוב ..

 אמן(:

 

לילה טוב(:

 

 

וזה כמובן שיא השקר, ענווה שהיא תכלית הגאווה כמובא. כי האדם חושב שכוחו ועוצם ידו יבטלו אותו להשי"ת ...

 

ובזה טועים כולם. כי יש רק דרך אחת להתקרב להשי"ת באמת, והיא על ידי האמת עצמה. וצריך שיהיה האמת נקי ברור זך וצלול ללא שום דופי כלשון רבי נחמן מברסלב ...

 

כי האמת היא מחוייבת המציאות. ולהגיע לאמת פירושו להשיג את המחוייב. ורק על ידי זה נכלל במחוייב.

 

כי נכלל בהשי"ת רק על ידי הדעת אותו יתברך וכולי, על ידי השכל שמתחבר אל מעל לשכל ...

 

1 - מי שיודע את שורש השכל של רבי נחמן מברסלב, הוא רואה אותו בכל שיחות העולם. כי כל הדיבורים של רבי נחמן מברסלב, הם רק לבושים והקדמות של משהו אחר. ומי שיודע את הדבר האחר הזה, הוא רואה אותו מלובש בכל דבר ...

 

2 - אין דבר כזה "מבטל את עצמו אל האין". כי האדם לא יכול לבטל את עצמו. כי אם הוא מבטל את עצמו, הרי שהוא בכוחי ועוצם ידי ולא ביטל את עצמו.

 

רק השי"ת יכול לבטל את האדם אליו. והאדם לא יכול לזכות לזה בכוחי ועוצם ידי, אלא רק על ידי ... אמת!

 

כי על ידי האמת ושורש האמת, אז האדם נכלל. והאמת היא מחוץ לאדם. ולכן היא ורק היא יכולה לבטל את האדם ולהפוך אותו ל "יש".

 

כי לעתיד לבוא יתהפכו היש והאין כמובא. כי השקר אצלו על גדול אומר שהוא קטן, דהיינו היפוך היש והאין שהוא בחינה אחת עם הכבוד של השי"ת שנמצא בגלות.

 

ועל ידי שמתקרב לצדיק, זוכה לגדולה וזוכה לכבוד אמיתי. כי זוכה לצאת מבחינת אפשרי והופך להיות בחינת מחוייב ...

 

כי כל זמן שאדם לא נכלל ... הוא בחינת אין ממש, כי אין לו שום הוויה כלל. ואח"כ הוא הופך להיות בחינת מחוייב שהוא בחינת יש, כי הוא השורש של הכל ...

 

 

 

כי בכל שיחה של העולם, יש בתוכה את כל הליקוטי מוהרן בשורשו העליון והראשון.

 

ומי יודע את כל זה ... ???

אָמַר: שֶׁמִּי שֶׁבָּקִי הֵיטֵב בְּתוֹרָתוֹ וּבְשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת
דְּהַיְנוּ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים
רָאוּי לוֹ לִמְצא כָּל שִׂיחוֹת הָעוֹלָם בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה
וְאֵין שׁוּם שִׂיחָה וְעִנְיָן בָּעוֹלָם שֶׁלּא יוּכַל הַשָּׁלֵם לִמְצא בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ
[פֵּרוּשׁ כִּי בְּוַדַּאי בֶּאֱמֶת בְּכָל הַדִּבּוּרִים וְשִׂיחוֹת שֶׁל הָעוֹלָם
בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם תּוֹרָה בְּהֶעְלֵם
אֲבָל אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְגַלּוֹת זאת
לֵידַע הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁנֶּעֱלָם בְּשִׂיחוֹת בְּנֵי אָדָם
כִּי אִם אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאד מְאד
אֲבָל עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
מִי שֶׁבָּקִי בִּסְפָרָיו הֵיטֵב הֵיטֵב, וְיֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל קְצָת
יוּכַל לִמְצא בְּכָל שִׂיחוֹת הָעוֹלָם רְמָזִים בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲפִילּוּ אִם לא יִהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר]

 

תודה על הקישור (:

 

מצחיק..  אבל יצא שהבנתי דבר מתוך דבר(:

 

רָאוּי לוֹ לִמְצא כָּל שִׂיחוֹת הָעוֹלָם בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה
וְאֵין שׁוּם שִׂיחָה וְעִנְיָן בָּעוֹלָם שֶׁלּא יוּכַל הַשָּׁלֵם לִמְצא בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ..

 

 

 

 

http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=98 - איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק ?

 

וכפי שנאמר I hade a good teacher. זכיתי ללמוד ליקוטי מוהרן עם ... ומשם כל הידע וההבנה ...

 על כל ההבנות..(:

אני חייבת לומר לך אליעד, יש לך צורה מאד יחודית בלימוד שלך, האם אתה מרגיש?

 

אותי זה תמיד מרתק לגלות, איך לכל אחד מסע 'משונה' מחברו.. ועם זאת התחברות למקור אחד, מערוצים שונים..

 ואין לי מושג למה, אבל ההתחלה של המסע.. אותי תמיד מפתיעה(:

 

כי כל הספר ליקוטי מוהרן, הוא ביאור של ה 5 דברים האלו שנבדל מדעו ממדענו שבשורשם הם כמובן אחדות ההפכים.

 

****

 

לגבי הבחירה, זה בדיוק כמו החלל הפנוי. שאינו מובן בשכל אנושי פגום. אבל כן מובן בשכל אמיתי השכל הנקנה, שאותו משיג כל אחד שמוציא את שכלו מכוח אל הפועל.

 

וכאן אתן משהו שהוא לא ידוע לרבים, והוא כי שאלת הבחירה והידיעה כפי מה שהיא מוכרת לבני האדם, היא רק לבוש גשמי של שאלת הבחירה והידיעה אחרת. כי שאלת הבחירה והידיעה של בני האדם, היא שאלה שיש לה הרבה תירוצים בשכל אנושי.

 

אבל השאלה הזאת היא ביטוי גשמי, לבוש גשמי, וצמצום של שאלת החלל הפנוי. ואיך היא נמשכת מהשאלה של החלל הפנוי, זאת שאלה אחרת. אבל בכל מקרה, היא רק לבוש של שאלה אחרת.

 

**

 

ולגבי החלל הפנוי, כל מי שיש לו "מעט" שכל אמיתי ויודע "קצת" מגדולת השי"ת, הוא אין לו שום שאלה כלל. כי כאשר הכל אחד כמו בשכל הנקנה של השי"ת, ממילא אין הבדל בין יש לבין אין, וממילא אין שום צמצום ושום שאלה כלל. והשאלה בטלה מעיקרא.

 

ואם תתבונני היטב בלשום רבי נחמן מברסלב בתחילת תורה סד, תראי שרבי נחמן מברסלב רמז שם שבוודאי שכן אפשר להבין את התשובה בשכל. כי מצד האמת ומצד השכל, השאלה היא בטלה מעיקרא והיא לא שאלה כלל. אבל בבית המשוגעים והשקרנים שעל אחד אומר שהוא שניים, זה נדמה לשאלה מאוד גדולה ... למרות שבאמת זאת לא שאלה כלל. ואכן אין תשובה, כי אין שאלה. ואי אפשר לתת תשובה, על שאלה שהיא לא קיימת כלל וכולי ...

 

***

 

ולגבי ביטול הבחירה, כמובן שזה לא כפשוטו. כי וכי לעתיד לבוא לא תהיה בחירה? וכי כולם יהפכו לרובוטים?

 

ואדרבה, רבי נחמן מברסלב אמר "ומטה האלוהים בידי" שהוא דייקא זכה לבחירה חופשית. כי אדרבה להשי"ת יש בחירה והוא שורש הבחירה, ומי שנכלל בו הוא ורק הוא יש לו בחירה אמיתית, מאחר שהוא בשורש.

 

כי מי שהוא תוצאה ואחרי הבריאה, הוא דייקא אין לו בחירה שלמה. אבל מי שהוא בבחינת לפני הבריאה, אדרבה הוא דייקא יש לו בחירה. כי יש לו בחירה לברוא או שלא לברוא וכולי...

 

כך שביטול הבחירה פירושו, ביטול השאלה של הבחירה והידיעה.

 

ורבי נחמן מברסלב ביאר שם: יושב בשמים ישחק, מורה על העדר שינוי.- ונשאל: הרי בפועל למרות שיושב בשמים ישחק ללא כל שינוי, הרי ממנו נמשכים בכל רגע ורגע כל השינויים שבעולם?

 

והעניין הוא, כי אדרבה אצל השי"ת אצלו יש את אחדות הידיים, שהוא כאשר הבריאה נכללת בלפני הבריאה. שאז על ידי זה דייקא מוציאים מכח אל הפועל.

 

וגם אצל הצדיק האמת, אצלו מתוך ביטול הבחירה בחינת לפני הבריאה ששם הכל טוב והכל אחד ואין שם בחירה, דייקא על ידי זה הוא כן יש לו בחירה והוא כן בוחר וכולי.

 

וזה מ"ש רבי נחמן מברסלב, שמי שרוצה להוליד, עליו להשיג את השכל של השי"ת. ולהוליד הוא בחינת הבריאה הבחירה. ודייקא על ידי ביטול הבחירה בחינת לפני הבריאה, דייקא על ידי זה מתחיל להוליד.

 

כי כל זמן שלא הגיע האדם לארץ ישראל, הוא לא נקרא יהודי כלל, כי הוא לא עולה מדרגה לדרגה כמובא. ומי שרוצה להיות יהודי כמו רבי נחמן מברסלב שעלה מדרגה לדרגה בכל רגע, הוא צריך להשיג לארץ ישראל. וארץ ישראל הטעם שלה הוא הטעם של השכל כמובא. שהיא שלמות השכל שלמות האמונה, ששם יש לאדם את השכל הנקנה.

 

ובכל מקרה, רק אחרי שזוכה לשכל הנקנה, רק אז האדם זוכה לבחירה אמיתית כמו של השי"ת ממש, כי הוא באחדות עם השי"ת.

 

***

 

לגבי זה "לגבי העניין של בני האדם, מצד האמת זה מדובר על האדם עצמו. כי האדם בכל רגע נעשה ברייה חדשה. ומערכת הייחסים שיש אצל האדם עצמו בין הרגעים השונים שלו, היא בדיוק כמו מערכת יחסים של בני אדם שונים."

 

אין לי ציטוט מפורש כרגע. אבל כל דברי רבי נחמן מברסלב הם הקדמות וכלליות, ולכן הם רלוונטיים לכל התהליכים שיש בעולם, כי גם האדם הוא עולם קטן. וגם ללב עצמו יש לב וכיו"ב.

 

ואני רק יכול להוסיף, שבעוד מקומות רבי נחמן מברסלב מבאר דברים שהם בין בני אדם שונים, למרות שבאמת הם גם בין האדם לבין עצמו ...

 

יפה איך אצלך תמיד הכל מתאחד לציר ברור אחד(:

 

אבל תסכים שעניין הבחירה זה כבר סוד גדול..

וזה מביא אותי כמובן לומר ששם נראה שגבול השכל ואין יכולת להבין

 

כלומר יש גבול לכל אחד בגידול השכל וההבנה שלו. האם לדעתך ניתן להכיל את העיקרון הבחירה בתורה אחת ושכל אחד ויחיד..?

 הרי הבחירה היא המקיף שאינו ניתן לבני אדם להכיל,  עצם הידיעה בסוד הבחירה מבטלת את הבחירה.. ו"יצא מגדר אנושי".

 

וְדַע, שֶׁזֶּה עִקַּר כּחַ הַבְּחִירָה
כָּל זְמַן שֶׁהַשֵּׂכֶל אֵין כָּל כָּךְ גָּדוֹל
לְהָבִין הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה
אֲזַי כּחַ הַבְּחִירָה עַל מְקוֹמוֹ
כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ כּחַ לִבְחֹר הַחַיִּים אוֹ הִפּוּכוֹ
אֲבָל כְּשֶׁיִּכְנס הַמַּקִּיף הַזֶּה לִפְנִים
וְאָז יִתְגַּדֵּל הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי
וְיִתְגַּלֶּה לָאֱנוֹשִׁי הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה
אָז יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
כִּי אָז עַל יְדֵי גִדּוּלוֹ שֶׁל הַשֵּׂכֶל
יֵצֵא מִגֶּדֶר הָאֱנוֹשִׁי וְיַעֲלֶה לְגֶדֶר מַלְאָךְ
וְאָז יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
וְזֶה זֶה עִקַּר כּחַ הַבְּחִירָה
זֶה שֶׁאֵין יוֹדֵעַ הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה..

יפה מה שכתבת שבכל אחד מאיתנו יש 'אין סוף פרצופים' .. לכן התחדשות מדהימה.

 

תודה על מראי המקומות, אקרא אותם שוב ולעומק ומן הסתם אבין יותר..

 

אז אסיים בציטוט נפלא של המשך התורה(:

 

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל, שֶׁלֶּעָתִיד צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם
'עַל רָאשֵׁיהֶם' הֻצְרַךְ לוֹמַר
כִּי לֶעָתִיד יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
וזה צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים
שֶׁהַיְשִׁיבָה הוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַבְּחִירָה
כְּמוֹ: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם"
שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים הַהִשְׁתַּנּוּת
כִּי הַתְּנוּעָה
מוֹרֶה עַל הִשְׁתַּנּוּת מֵרָצוֹן אֶל רָצוֹן
וְהַיְשִׁיבָה מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הִשְׁתַּנּוּת
הַיְנוּ בִּיטּוּל הַבְּחִירָה
וְעַטְרוֹתֵיהֶם, הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים
כְּמוֹ: "שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עטְרִים אֶל דָּוִד"
בְּרָאשֵׁיהֶם
וְלא עַל רָאשֵׁיהֶם
הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים יִכָּנְסוּ בְּתוֹךְ הַמּחִין לִפְנִים
וְאָז יִכָּנְסוּ כָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת
שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהָבִין אוֹתָם
יִכָּנְסוּ לִפְנִים בְּתוֹךְ הַמּחִין
וְיֵדַע וְיַשִּׂיג אוֹתָם
וְאָז יֵצֵא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי
וְיַעֲלֶה לְגֶדֶר מַלְאָךְ
וְיִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה

 

ועמך כולם צדיקים(:

 

 

 

 

 

 

 

וּכְשֶׁאָדָם נֶעְתָּק מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
אָז צָרִיךְ לוֹ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת
כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַקְּדֻשָּׁה
וְתֵכֶף כְּשֶׁעוֹלֶה לְהַמַּדְרֵגָה
אֲזַי נִתְעוֹרְרִין הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה
וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ
וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אוֹתָם וּלְשַׁבֵּר אוֹתָם
וּלְטַהֵר אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִקְּלִיפּוֹת..

 

הביאור:

 

כי אמר רבי נחמן מברסלב, כי קודם שמשיג האדם השגה של אמת, חובה עליו ומוכרח שיעבור דרך היכלי התמורות. והעניין הוא, כי האדם כבר כאן ועכשיו נמצא בהיכלי התמורות. כי האדם ממיר את האמת ואת השקר. כי על אחד אומר שהוא שניים וכיו"ב.

 

וכל זמן שיש אצל האדם זמן ומקום וכיו"ב, הרי שהאדם חי בשקר ובדמיון ובתמורות. כי אצל השי"ת שהוא השכל האמיתי, אצלו אין זמן וכיו"ב.

 

והרעיון הוא שהאדם כבר עכשיו נמצא בתוך הקליפות והדימיונות.

 

וככל שהאדם מוציא יותר את שכלו מכוח אל הפועל ומשתמש בשכלו כפשוטו, אז בכל פעם האדם נתקל בדימיונות יותר חדשים ודקים.

 

פירוש, כי בכל פעם האדם מגיע לדמיון חדש. ונדמה לאדם שהוא כבר הגיע אל השכל. למרות שזה בכלל דמיון.

 

כי כאשר האדם הופך להיות יותר חכם, אז כל הזמן הוא מקבל שכל חדש. והשכל החדש הזה הוא כולו דמיונות. וכל דמיון קרוב יותר לשכל האמיתי שמעל השכל, ולכן הוא נדמה לשכל אמיתי. ובאמת הוא כולו דמיון.

 

ועל האדם להבין שהכל דמיון ולהמשיך לחפש את האמת, עד שהאדם מגיע למחוייב המציאות שהוא השכל האמיתי.

 

דהיינו, עד שהאדם לא מיישר קו בצורת המחשבה שלו עם השי"ת, דהיינו תופס את המציאות כפי מה שהשי"ת עצמו תופס אותה שאלו ה 5 דברים האלו, הרי שהאדם עדיין חי בדמיון ובשקר.

 

***

 

לגבי העניין של בני האדם, מצד האמת זה מדובר על האדם עצמו. כי האדם בכל רגע נעשה ברייה חדשה. ומערכת הייחסים שיש אצל האדם עצמו בין הרגעים השונים שלו, היא בדיוק כמו מערכת יחסים של בני אדם שונים.

 

בכל מקרה המסר העיקרי של עניין בני האדם, הוא שהשכל של האחד זה הדמיון של האחר.

 

והשכל הגדול יותר של אדם אחד, הוא השכל הקטן יותר של אדם אחר.

 

ורבי נחמן מברסלב ביאר את כל זה כאן:

http://breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים

 

לגבי זה שכל צדיק נכווה מחופתו של חברו, לגבי עניין המקיפים.

 

 

***

 

בכל מקרה, בכל דברי רבי נחמן מברסלב יש בהם פנימי וחיצוני ועיקר וטפל ולבוש ושורש וכולי.

 

והעיקר הוא להסתכל על השכל שיש בכל דבר. ז"א יותר מאשר חשוב להבין את הליקוטי מוהרן, חשוב להבין למה התכוון המשורר בשורש השכל שלו ...

 

כי רבי נחמן מברסלב אומר בכל הליקוטי מוהרן את אותו הדבר בכל המקומות תמיד. כי כל התורות של הליקוטי מוהרן, הן תורה אחת ושכל אחד ויחיד. והאדם צריך לקשר את עצמו לשכל הפנימי וכולי.

כלומר  רציתי יותר להתמקד בתהליך עצמו.

אז אולי בקיצור אני אעתיק את החלק המדובר ולבסוף אשאל..

התורה ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה -

אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא 

 

ב. וְדַע שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם וּבְכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה, יֵשׁ שָׁם דִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ
וְהֵם הֵם הַקְּלִיפּוֹת הַקּוֹדְמִין לַפְּרִי
וְסוֹבְבִים אֶת הַקְּדֻשָּׁה
בִּבְחִינַת: 'סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן'
וּכְשֶׁאָדָם נֶעְתָּק מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
אָז צָרִיךְ לוֹ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת
כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַקְּדֻשָּׁה
וְתֵכֶף כְּשֶׁעוֹלֶה לְהַמַּדְרֵגָה
אֲזַי נִתְעוֹרְרִין הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה
וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ
וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אוֹתָם וּלְשַׁבֵּר אוֹתָם
וּלְטַהֵר אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִקְּלִיפּוֹת
ג. וְדַע שֶׁאֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא שָׁוִין זֶה לָזֶה
כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה
וְזֶה מַלְבּוּשׁ לָזֶה
וּפְנִימִית שֶׁל תַּחְתּוֹן
נַעֲשֶׂה לְבוּשׁ וְחִיצוֹנִיּוּת
לְחִיצוֹנִיּוּת עֶלְיוֹן
נִמְצָא כְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָתוֹ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
אֲזַי הוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק הָאָדָם הָעוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה
וְהוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק לַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה
כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּמַדְרֵגָה אַחַת
וְאֵינוֹ נֶעְתָּק מֵהָאָדָם הָעֶלְיוֹן
אֶלָּא הַפְּנִימִיּוּת שֶׁלּוֹ
וְהַחִיצוֹנִיּוּת נִשְׁאָר
וְגַם הָאָדָם שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה
אֵינוֹ נֶעְתָּק וְעוֹלֶה
אֶלָּא הַפְּנִימִיּוּת
וְהַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַתַּחְתּוֹן
נַעֲשֶׂה חִיצוֹנִיּוּת לְחִיצוֹנִיּוּת עֶלְיוֹן
וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּר הַקְּלִפָּה
שֶׁבַּמַּדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
עַל יְדֵי הָאָדָם הָעֶלְיוֹן
אַף עַל פִּי כֵן, כְּשֶׁפְּנִימִיּוּת שֶׁל הָעֶלְיוֹן נֶעְתָּק מִשָּׁם
וּפְנִימִיּוּת הַתַּחְתּוֹן עוֹלֶה
אֲזַי הַקְּלִפָּה חוֹזֵר וְנֵעוֹר
כִּי לא נִכְנַעַת אֶלָּא לִפְנֵי הָאוֹר הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הָעֶלְיוֹן
אֲבָל לִפְנֵי הַתַּחְתּוֹן
אֲפִילּוּ לִפְנֵי פְּנִימִיּוּתָיו
יֵשׁ כּחַ בְּיָדָהּ לְהִתְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ
וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לוֹ לְשַׁבֵּר אוֹתָהּ וּלְהַכְנִיעַ אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ
וּפְנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת
הֵם שְׁנֵי מִינֵי עֲבוֹדוֹת
עֲבוֹדָה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה וּמִצְווֹת
הֵם פְּנִימִיּוּת
וַעֲבוֹדַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר צָרְכֵי הַגּוּף
הֵם חִיצוֹנִיּוּת..

להבנתי  (ותקן אותי אם אני טועה) האדם נמצא בתנועה מחשבתית בלתי פוסקת, כוללת המון מעברים לא פשוטים והכל נאחז בדימיון, נכון..?

אז איך בפועל עובד התהליך הזה של
וּכְשֶׁאָדָם נֶעְתָּק מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
אָז צָרִיךְ לוֹ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת
כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַקְּדֻשָּׁה
וְתֵכֶף כְּשֶׁעוֹלֶה לְהַמַּדְרֵגָה
אֲזַי נִתְעוֹרְרִין הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה
וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ
וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אוֹתָם וּלְשַׁבֵּר אוֹתָם
וּלְטַהֵר אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִקְּלִיפּוֹת..

 

 שאלה נוספת..

מה החשיבות הזו שניתנת כאן להבדלים בין בני אדם..?

וְדַע שֶׁאֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא שָׁוִין זֶה לָזֶה
כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה
וְזֶה מַלְבּוּשׁ לָזֶה
וּפְנִימִית שֶׁל תַּחְתּוֹן
נַעֲשֶׂה לְבוּשׁ וְחִיצוֹנִיּוּת
לְחִיצוֹנִיּוּת עֶלְיוֹן
נִמְצָא כְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָתוֹ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
אֲזַי הוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק הָאָדָם הָעוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה
וְהוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק לַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה..

 

שוב, איך זה בפועל מתממש..? וגם עם אילו אנשים..

 האם זה קבוע או משתנה.. ולמה?

 

מקוה שהובנתי..(:

 

 

יש שתי בחינות. הבחינה הראשונה היא של מי שיש לו שכל רגל.

 

שאצלו בשכל הרגיל המציאות היא נפרדת. ובמדמה שלו הוא יכול לדמיין שההפכים זה אחד. וזה נקרא בירור המדמה. שבו האדם משתמש במדמה שלו, כדי להאמין באמת שהיא שהכל אחד. שזאת נקראת נבואה, וביד הנביאים אדמה וכולי.

 

אבל יש גם את הבחינה השניה, ששם בשכל של האדם הוא מבין שהכל אחד. והוא צריך להשתמש במדמה שלו, כדי לדמות ולהאמין שיש נפרדות לצורך החיים הרגילים כאן בעולם.

 

כי הזמן הוא בחינת חלום כמובן. והעולם הוא בחינת המדמה והחלום של השי"ת. כי קיומו הוא וירטואלי. כי המציאות הנפרדת מהבורא, היא רק דמיון.

 

ואצל החכם האמיתי שיש לו את השכל של השי"ת, אצלו בשכל האנושי שלו הוא מבין שהכל אחד. ובמדמה שלו הוא משתמש לצורך הכאילו של העולם.

 

האם הוברר?

אני לא מאמינה שכל התגובה שכתבתי לך.. כולל שאלות חדשות, כמו על ברור המדמה לפי התורה הזו.. הכל נמחק לי!

כל כך מבאס..

לשחזר הכל..

כמו שאמרת שאצל האדם הכל ניפרד.

בינתיים

 

 

 

 

דהיינו השי"ת יכול לדעת / להוות איזה דבר מעצמותו שהיא מחוייב המציאות, ועדיין הדבר יהיה רק אפשרי בלבד ולא מחוייב.

 

או בצורה אחרת: השי"ת יכול לדעת שמחר ירד גשם, ואף על פי כן לא בטוח שמחר ירד גשם, אלא זה רק אפשרי שמחר ירד גשם.

 

ולכן גם אין הבדל בין כאשר הדבר קורה בפועל או בכוח. כי הידיעה של השי"ת היא אותה הידיעה, בין אם הדבר קיים או לא קיים, ובין אם הוא בכוח או בפועל וכולי.

 

*******

 

ושורש הכל הוא אחד, והמסר הוא שאצל השי"ת אין שום הבדל בין שום דבר לבין שום דבר.

 

ועכשיו על האדם להתבונן היטב שנית על כל ה 5 דברים האלו, ולהבין את הקשר ביניהן.

 

וגם, על האדם להתחיל ליישר קו עם השכל של השי"ת, דהיינו למצוא את ההבדלים האלו שבין השכל של השי"ת לבין השכל העצמי של האדם, ועל האדם להתחיל לראות את הדברים כפי מה שהשי"ת עצמו רואה אותם, שזאת האמת ...

שידיעתו אין מוציא הדבר מאפשרותו

 

שאצל השי"ת אין הבדל בין כאשר הוא יודע את הדבר לפני שהוא קרה לבין כאשר הוא יודע את הדבר אחרי שהוא קרה.

 

ובעומקו, אין אצל השי"ת הבדל בין לפני הבריאה בכוח, שזה נקרה שיודע = מהווה את הבריאה בכוח, דהיינו לפני הבריאה.

 

לבין כאשר הבריאה בפועל, שהשי"ת יודע / מהווה אותה בפועל. מצד השי"ת אין שום שינוי כלל.

 

 

שאין שנוי בידיעתו ואין שנוי כשיודע הדבר בכח, ואחר כך שבפעל

 

כגון לדוגמא לתפוש במחשבה את כל המספרים כולם, את כל הזמן ואת כל המקום כולו וכיו"ב. שהאדם לא יכול לתפוס את האין סוף. כי המחשבה עושה סוף.

 

ובעומק העניין, לתפוס דבר והיפוכו, זה בחינת לתפוס את האין סוף. כי ההפך של הדבר, הוא הסוף שלו. ומי שיכול לתפוס אין סוף, הוא יכול לתפוש את שני ההפכים בבת אחת, כי אין ביניהם סוף, וכל אחד נכלל בחברו.

 

וגם זה בחינה אחת עם העניין שהכל אחד ושההפכים זה אחד ושהאין ושהיש זה דבר אחד.

שמדעו מקיף דברים שאין להם תכלית

 

יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל

 

היינו שהשי"ת יודע / מהווה את הדברים, גם בלי להוות אותם כלל. כמו חלום, שהאדם בורא ישויות שונות בתוך החלום שלו, למרות שהן לא קיימות כלל.

 

ואמר רבי נחמן מברסלב, כי כל זמן שאדם לא חזר בתשובה שלמה, אין לו הוויה כלל. כי האדם הוא אפשרי המציאות, והוא קיים רק בכאילו. כי האדם הוא קיים רק בתוך המדמה והחלום והמחשבה של השי"ת.

 

וכאשר האדם נכלל בהשי"ת, אז הוא מגיע ליחידה דיחידה, ואז ה"אני" שלו הוא אחד עם השי"ת עצמו. ואז האדם נכלל בהשי"ת במחוייב המציאות, שאין לאדם שום ישות עצמית כלל. ואז ורק אז האדם באמת קיים.

 

כמו הקבצן העיוור שלא הייתה לו הוויה כלל, היינו שחזר אל לפני ההוויה שהיא לפני הבריאה לפני ה"יש", שהוא השי"ת שהוא מעל ההוויה. ועל ידי זה הוא חי לנצח כמו השכל הנקנה שהוא חיים לנצח שיש אותם רק להשי"ת. ולכן הוא גם היה זקן שבזקנים יותר זקן מהזמן עצמו, כמו השי"ת שקדם לזמן.

 

יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל

וע"פ פשוטו, השי"ת יודע דברים למרות שהם לא קיימים כלל. שזה נגד השכל. כי אם אין לדבר הוויה כלל, איך אפשר לדעת אותו. ואיך אפשר שהשי"ת יחשוב על משהו בלי שהוא יחייה אותו.

 

ובנוסף, מה ההבדל אצל השי"ת בין דברים שאותם הוא יודע שיש ושאין אצלם הוויה?

 

ומצד השי"ת אין חילוק כלל בין לדעת דבר שקיים לבין דבר שלא קיים כלל. כי אצל השי"ת הכל אחד ממש.

 

ועומק העניין הוא, כי השי"ת מהווה את הדברים, אפילו כשאין להם הוויה כלל. היינו הצמצום שהוא נראה כצמצום, למרות שאין לו הוויה כלל והוא באחדות עם הבורא.

 

וְאֵלּוּ הֵן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּבְדָּל מַדָּעוֹ מִן מַדָּעֵנוּ
הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּמַדָּעוֹ הָאֶחָד יוֹדֵעַ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וְאֵין רִבּוּי בְּמַדָּעוֹ.
הַשֵּׁנִי, יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל
וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁמַּדָּעוֹ מַקִּיף דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית.
וְהַרְבִיעִי, שֶׁאֵין שִׁנּוּי בִּידִיעָתוֹ
וְאֵין שִׁנּוּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּכחַ, וְאַחַר כָּך שׁבפּעַל.
וְהַחֲמִישִׁי שֶׁיְּדִיעָתוֹ אֵין מוֹצִיא הַדָּבָר מֵאֶפְשָׁרוּתוֹ

 

****

 

הקדמה: אצל השי"ת הכל אחד. ושלמות הדעת היא כאשר הכל אחד ושכל ההפכים הם אחד. ועל השכל הנקנה אמר רבי נחמן מברסלב

breslev.eip.co.il/?key=167 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא

 

וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה נִקְרָא מַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ הַרְבֵּה דְּבָרִים בִּידִיעָה אַחַת
כִּי קדֶם צָרִיךְ לֵידַע הַרְבֵּה הַקְדָּמוֹת
קדֶם שֶׁיֵּדַע אֵיזֶהוּ דָּבָר
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג אֶת הַדָּבָר
מַשְׁלִיךְ הַקְדָּמוֹתָיו
וְיוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר בִּידִיעָה אַחַת

***

וקודם כל נבאר את ה5 דברים האלו ע"פ הפשט.

 

בְּמַדָּעוֹ הָאֶחָד יוֹדֵעַ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וְאֵין רִבּוּי בְּמַדָּעוֹ.

 

פירוש, השי"ת יודע ידיעות שונות, ואף על פי כן הוא יודע את כל הידיעות האלו כידיעה אחת בבת אחת.

 

לדוגמא: האדם יודע את הידיעה של צורת השולחן ושל גובה השולחן ושל שימוש השולחן וכיו"ב. וכל ידיעה כזו היא ידיעה אחרת נפרדת מהשנייה. והידיעה "שולחן" היא כוללת בתוכה את כל הידיעות הנפרדות על השולחן.

 

ואצל השי"ת יש ידיעה אחת, שכאשר הוא יודע אותה, הוא בעצם יודע את כל המידע האפשרי בבת אחת בידיעה אחת.

 

כי השי"ת הוא שורש כל המחשבות. ויש מחשבה אחת, שכוללת בתוכה את כל המחשבות האפשריות. וכאשר השי"ת חושב אותה, אז בעצם הוא חושב את כל המחשבות בבת אחת.

 

דהיינו, השי"ת יודע את הכל, אבל לא כידיעות נפרדות, אלא כידיעה אחת.

 

והשכל של האדם מוגבל לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת. כי האדם יכול לדעת הרבה דברים, אך לא דבר והיפוכו בבת אחת בתוך אותה מחשבה.

 

כי האדם לא יכול לדוגמא לחשוב על יש ועל אין בו זמנית. ואצל השי"ת יש ידיעה אחת שהיא כוללת בתוכה את היש ואת האין בו זמנית. כי השי"ת הוא השורש של היש ושל האין. כי הוא מעל היש ומעל האין.

 

כי העולם נברא יש מאין. אבל גם לאין עצמו יש שורש. והוא השי"ת. שהוא ברא מעצמו את היש ואת האין. ויש בזה עוד עומקים וכולי ...

 

***

 

ויש כאן עוד עניין והוא כי אצל השי"ת ידיעה = הוויה. כי אילו ידעתיו הייתיו. והידיעה של השי"ת את הדבר, היא זו שמחייה את הדבר.

 

כמו אדם שחולם חלום, שהמחשבה שלו את הדמויות בחלום, היא זו שמחייה את הדמויות שבחלום. והמחשבה של השי"ת את העולם, היא זו שמחייה ומהווה את העולם.

 

והשי"ת יודע ידיעות רבות, היינו השי"ת מהווה דברים רבים בעולם, אך אין ריבוי במדעו. היינו כי למרות שהשי"ת ברא דברים נפרדים, הרי שמנקודת המבט של השי"ת אין הבדל בין הדברים האלו.

 

כי השקר מזיק לאדם בגשמיות וברוחניות. כי על אחד אומר שהוא שנים. כמבואר בתורה נא.

 

והשכל של האדם שהוא בצמצום והוא שקר, הוא אומר לאדם על דבר אחד שהוא שנים. כי מצד האמת הכל אחד. וכל מה שנדמה לאדם כדברים נפרדים, זה בכלל הכל ישות אחת. וככה השי"ת עצמו רואה את זה.

 

כי מצד השי"ת, אין הבדל בין לפני הבריאה לבין אחרי הבריאה. ומצד השי"ת גם עכשיו הכל אחד כמו לפני הבריאה. והשכל של האדם מוגבל לתפוש שני דברים כישות אחת.

 

ולכן יש את השאלות של החלל הפנוי. רק בגלל המגבלה הזאת של השכל.

 

כי בשכל הנקנה שהוא השכל של השי"ת, שם אפשר לדעת את הכל בידיעה אחת, ושם ניתן לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת, וממילא השאלות של החלל הפנוי לא קיימות כלל.

 

כי כל השאלות של החלל הפנוי, שורשן בכך שצריך לומר יש ואין בו זמנית. והשכל האנושי לא תופס את זה. אבל בשכל הנקנה, שם היש והאין הם ישות אחת ממש. וממילא אין שום שאלה כלל והשאלה בטלה בכלל מעיקרא.

 

וכאשר האדם משיג את כל מה שיש ביד אנושי להשיג, אז הוא מקבל את השכל שיהיה לכולם לעתיד לבוא, ואז האדם מבין שהיש ושהאין זאת ישות אחת. ואז ממילא אין אצלו שום שאלה כלל. כולל השאלות של החלל הפנוי.

 

ואצל אלו שיש להם שכל קטן, השאלות של החלל הפנוי נדמות לשאלות חזקות, משום שהם לא יכולים בשכל שלהם להבין שהכל אחד. אבל מי שיש לו שכל אמיתי, הוא מבין שיש ואין זה בכלל דבר אחד מצד האמת. ועל ידי זה הוא בכלל לא מבין את השאלות של החלל הפנוי. כי הן לא נכנסות לשכל שלו כלל.

 

וכמו שאנשים לא יכולים להבין בשכל האנושי את התשובה לשאלות של החלל הפנוי, כך אצל החכם האמיתי הוא לא יכול בשכל שלו להבין את השאלות של החלל הפנוי. כי כאשר הכל אחד, ממילא אין שום שאלה כלל.

 

והשי"ת יודע ומהווה דברים שונים, אך אין ריבוי במדעו. כי אצלו הכל אחד.

 

ויש בזה עוד עומק, כי השי"ת מהווה דברים שונים שהם נפרדים ממנו, אך מצד האמת אין ריבוי במדעו. כי גם מדעו לא נפרד ממנו. כי אצל האדם יש 3 דברים. שכל + משכיל + מושכל כמבואר.

 

ואצל האדם יש חשק + חושק + נחשק כמבואר.

 

ויש גם את היודע ואת הידוע ואת הידיעה. אבל אצל השי"ת הכל אחד. והוא היודע והוא הידוע והוא הידיעה עצמה.

 

דהיינו כי מנקודת המבט של השכל של השי"ת, הכל אחד ממש. והשי"ת מנקודת מבטו, הוא אחד ממש עם כל הדברים שהוא יודע ומהווה אותם. ואחד ממש פירושו, שלמרות שהדבר נראה בצמצום, הרי שהוא אין סוף ממש. כי השי"ת הוא אין סוף. וכל הידיעות שלו, הן הוא עצמו ממש ואין סוף ממש, למרות שהן לא נראות כך. כי כל מה שיש בעולם, דומם צומח חי מדבר, זה הכל השי"ת עצמו אין סוף ממש. וכל מה שנכון לגבי השי"ת, נכון לגבי כל ישות שקיימת. כי יש רק השי"ת. וכך השי"ת רואה את הדברים מנקודת מבטו.

 

שאלה היא גם מלשון השאלה.. זה כבר לוקח למקום יותר מיסתורי את התשובה(:

וגם אולי בחינת להחזיר את האבדה לבעליה..

 

וואו אליעד.. הצילו!

הראש שלי כבר מפוצץ ברעיונות(:

 

מעניין איך יהיו החלומות שלי הלילה..

 

כיף ללמוד איתך(:

 

לילה טוב(:

 

 

לגבי השאלה והתשובה, זה מוזכר אצל רבי נחמן מברסלב.

 

שחזרה בתשובה שלמה, היינו לקבל תשובה לשאלות שבאות מהחלל הפנוי, על ידי אמונה שלמה.

 

לחזור בתשובה = להשיב את הדבר למקום שממנו הוא נלקח. ומאן ההוא אתר? הוא חוכמה.

 

חוכמה = תשובה על שאלה.

 

שאלה = ספק שנוצר מחיסרון הדעת = מחלוקת וכולי.

 שכל חדש(:

 

אהבתי את המשפט שלך - "ואז האדם צריך לחזור בתשובה, דהיינו למצוא תשובה לשאלה של השואל התלמיד.

 

כי הוא שואל שאלה ויוצר מחלוקת על השכל שלך. ואז האדם צריך לחזור בתשובה, דהיינו למצוא תשובה לשאלה של השואל התלמיד.

 

וכך נוצר השכל ...

 

 

'
וּבִשְׁבִיל זֶה תַּלְמִידִים נִקְרָאִים בָּנִים, כִּי עַל יָדָם בָּא הַהוֹלָדָה
וּבִשְׁבִיל זֶה אַבְרָהָם וְשָׂרָה טָרְחוּ אֶת עַצְמָן לְגַיֵּר גֵּרִים
כִּי עַל יְדֵי זֶה הִשְׁלִימוּ דַּעְתָּם, וְנִתְקָרְבוּ לַהֵ"א הַזּאת
הַיְנוּ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְזָכוּ לְבָנִים
כִּי עַל יְדֵי גֵּרִים נִתְגַּדֵּל דַּעְתָּם, בִּבְחִינַת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'...

 

אבל אולי כבר מאוחר מדי.. ואני לא מספיק מסבירה מה לא מובן לי.

אז אממ.. אחשוב על כך בלילה

ומקוה שהשאלה תובן לי ותנוסח בהתאם יותר ברור בהמשך..

 

לילה טוב(:

 

1 אישה נאה, דהיינו גוף נאה, דהיינו שהאדם יזכך את הגוף שלו, שגם הגוף שלו ירצה רק רוחניות. שזה נקרא גוף טוב, שראוי לקבל שכל.

 

2 דירה נאה, היינו שתהיה לאדם יראת הרוממות. כי רבי נחמן מברסלב מבאר במקום אחר, שהאדם צריך להעלות את מידת היראה לשורשה כדי לקבל שכל.

 

3 כלים נאים, היינו תלמידים הגונים. פירוש, כי החכם משלים את שכלו וחוכמתו, על ידי השאלות של התלמידים. וכאשר התלמידים חכמים, אז האדם מחכים עוד יותר.

 

בין כך ובין כך, האדם עושה הכנות שכליות, עד שהוא ראוי לקבל שכל.

 

ובמ"א אמר רבי נחמן מברסלב, שאחרי שהאדם משיג את כל מה שיש ביד אנושי להשיג, אז משיג את מה שמעל השכל.

 

וכל ה 3 דברים שרבי נחמן מברסלב הביא כאן, הם רק לבושים שונים לדרכים איך יכול האדם להשלים את שכלו.

 

כדי שיהיה האדם ראוי לקבל את השכל של השי"ת.

 

*****

 

ומ"ש רבי נחמן מברסלב שהאדם "קרוב" לדעת השי"ת, הפשט הוא שיש רצוא ושוב. וכאשר האדם בבחינת רצוא, אז ישותו מתבטלת לגמרי והוא נכלל בא"ס לגמרי. אבל יש גם שוב, ששם האדם חי כמו אדם רגיל, והוא ניזון מה"רשימו" שיש בו מהביטול.

 

וכפי שהתבאר כל זה במקום אחר.

אך עדיין חסרה לי ההתייחסות  ביתר הנאמר בתורה הזו, ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א

ואני מוסיפה את הקטע המתייחס.

 

"וּמִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וְהִשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַעַת הָאָדָם לְהַשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ
אֲזַי הוּא קָרוֹב לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
וְאֵין חִלּוּק בֵּין דַּעַת הָאָדָם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּמּוּבָא
וְאָז דַּעְתּוֹ יוֹנֵק מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֵ"א, וְאָז מוֹלִיד

וּלְהַשְׁלִים אֶת דַּעְתּוֹ, שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּדַעַת
אִי אֶפְשָׁר
אֶלָּא עַל יְדֵי עֵסֶק שֶׁעוֹסֵק עִם בְּנֵי אָדָם לְקָרְבָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם דַּעְתּוֹ כִּי הֵם מְחַדְּדִין דַּעְתּוֹ, בִּבְחִינוֹת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּן'
וּבִשְׁבִיל זֶה תַּלְמִידִים נִקְרָאִים בָּנִים, כִּי עַל יָדָם בָּא הַהוֹלָדָה
וּבִשְׁבִיל זֶה אַבְרָהָם וְשָׂרָה טָרְחוּ אֶת עַצְמָן לְגַיֵּר גֵּרִים
כִּי עַל יְדֵי זֶה הִשְׁלִימוּ דַּעְתָּם, וְנִתְקָרְבוּ לַהֵ"א הַזּאת
הַיְנוּ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְזָכוּ לְבָנִים
כִּי עַל יְדֵי גֵּרִים נִתְגַּדֵּל דַּעְתָּם, בִּבְחִינַת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'...

 

וַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, הִיא הִיא דַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה
וְזֶה 'שְׁלשָׁה דְּבָרִים מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אִשָּׁה נָאָה, וְדִירָה, וְכֵלִים'

אִשָּׁה, הַיְנוּ הַחֹמֶר מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אִשָּׁה
שֶׁיְּהֵא לוֹ חֹמֶר מְמֻזָּג בַּמֶּזֶג הַשָּׁוֶה, שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְקַבֵּל שֵׂכֶל.
וְדִירָה נָאָה, הַיְנוּ הַיִּרְאָה, כַּמַּאֲמָר: 'חֲבָל עַל מָאן דְּלֵית לֵהּ דַּרְתָא'
כִּי צָרִיך שֶׁיְּהֵא יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ
וְכֵלִים, הַיְנוּ תַּלְמִידִים הֲגוּנִים שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ
וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל אֵלּוּ הֲכָנוֹת, יָכוֹל לָבוֹא לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת.

 

האם אתה יכול בבקשה, להסביר לי את שלושת הדברים בהקשר הנתון..? - של.. אֲזַי הוּא קָרוֹב לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
וְאֵין חִלּוּק בֵּין דַּעַת הָאָדָם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּמּוּבָא..

 

תודה(:

 

וישר כוח!

 

 

 

 

 

כי יש פשט ויש גם את האמת, שרק מי שזוכה לזה, מבין את השורש של ההבדלים האלו, כי הוא עצמו חושב כמו השי"ת.

 

ולכן, אין טעם לבאר את החמישה דברים האלו, מאחר שבכל מקרה האדם צריך להשיג את הפנימיות בעצמו. כי את הפנימיות עצמה אין טעם לבאר, ולהלביש עוד לבוש, זה לא ממש יעזור ...

 

בכל מקרה, אחרי שהאדם מקבל שכל, אז הוא מבין היטב את החמישה דברים האלו.

 

http://breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א

 

וְאֵלּוּ הֵן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּבְדָּל מַדָּעוֹ מִן מַדָּעֵנוּ
הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּמַדָּעוֹ הָאֶחָד יוֹדֵעַ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וְאֵין רִבּוּי בְּמַדָּעוֹ.
הַשֵּׁנִי, יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל
וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁמַּדָּעוֹ מַקִּיף דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית.
וְהַרְבִיעִי, שֶׁאֵין שִׁנּוּי בִּידִיעָתוֹ
וְאֵין שִׁנּוּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּכחַ, וְאַחַר כָּך שׁבפּעַל.
וְהַחֲמִישִׁי שֶׁיְּדִיעָתוֹ אֵין מוֹצִיא הַדָּבָר מֵאֶפְשָׁרוּתוֹ

עיין שם באורך.

 

**

 

וקודם כל נסביר את העניין בכללותו.

 

והוא כי האדם הוא השכל, והשכל היא הנשמה, והנשמה היא צמצום של השי"ת.

 

והאדם פועל וחווה את המציאות, ע"פ הפירוש שהוא מבין את המציאות.

 

והאדם מבין את המציאות, ע"פ היכולות השכליות שלו.

 

וכפי שהתבאר בכמה מקומות וגם בתורה הנ"ל, כאשר האדם מוציא את שכלו מכוח אל הפועל בשלמות, דהיינו בפשיטות כאשר האדם נצמד לשכל שלו עד הסוף, על ידי זה הוא לבסוף מגיע לקצה של השכל וזוכה לשכל הנקנה.

 

והשכל הנקנה הזה הוא מעין ממוצע בין השי"ת לבין האדם.

 

כי השי"ת הוא אין סוף והוא אור פשוט ללא שום צורה. אבל האדם חי בעולם העשייה (וגם עולם המחשבה / אצילות הם בחינת עולם העשייה, בייחס לאין סוף).

 

וכדי שישותו של האדם תתקיים, לשם כך הוא צריך את בחינת "ושוב".

 

דהיינו בשכל הנקנה האדם משיג את מהות הבורא ואילו ידעתיו הייתיו, אבל זה ברצוא ושוב כדי שישותו תמשיך להתקיים.

 

והשכל הנקנה הזה הוא שכל גדול.

 

ורבי נחמן מברסלב מרמז כאן על כמה היבטים של השכל הנקנה.

 

ומה שאפשר לבאר בעניין הזה הוא, כי מצד האמת השכל של השי"ת נבדל ממדעו של האדם רק בדבר אחד, או לחלופין באין סוף דברים.

 

ואותו ההבדל האחד שנבדל מדעו של האין סוף, ממדעו הסופי של האדם, הוא בא לידי ביטוי, גם בחמישה דברים האלו.

 

ורבי נחמן מברסלב שרצה להלביש את הפירוש על בחינה של חמישה, משום כך הוא אמר שיש חמישה דברים וכולי. אבל מצד האמת זה רק הבדל אחד שבא לידי ביטוי בחמש צורות שונות שהתבארו, ובעוד צורות נוספות שלא הוזכרו.

 

והחמישה הבדלים שבין מדעו של האדם לבין השי"ת, כדי להבין אותם באמת, האדם חייב בעצמו להשיג אותם. וכפשוטו של אילו ידעתיו הייתיו. שהוא גם מתפרש הפוך, שרק אילו הייתיו, רק אז ידעתיו. ורק מי שזוכה לחמישה דברים האלו בעצמו, רק הוא מבין אותם.

 

כי השי"ת ומדעו הם אחד. וכאשר רבי נחמן מברסלב מבאר את מדעו של השי"ת, הוא בעצם מבאר את מהות השי"ת.

 

וכמובן שאין דורשים במעשה מרכבה, אלא למי שהוא חכם ומבין מדעתו.

 

ומעשה מרכבה הוא בחינה נמוכה, בייחס למהות השי"ת עצמו.

 

אז כל שכן וקל וחומר שאין מדברים על מהות השי"ת עצמו, אלא האדם בעצמו אמור לעמול, עד שהוא עצמו יזכה להבין ...

 

***

 

ואיך לזכות להבין, על ידי שהאדם מסתכל על השכל של כל דבר, שבפשיטות זה אומר לנסות להבין את מה שקורה בעולם.

 

כי את השי"ת מכירים מהגלוי על הנסתר.

 

והשי"ת הלביש את חוכמתו בעולם שהוא יצירתו. ודרך הבנת היצירה, דרכה ניתן להבין את השכל של היוצר.

 

**

 

ולכן הצדיק האמת עוסק בחקר העולם, כפי שהתבאר כאן

 

http://breslev.eip.co.il/?key=46 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז - וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם

 

כִּי הַצַּדִּיק מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ תָּמִיד
לְגַלּוֹת הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי יֵשׁ בְּכָל דָּבָר רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הֵן בִּכְלַל הַבְּרִיאָה
דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה לִבְרא אֶת הָעוֹלָם בִּכְלָל
וְכֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה
בְּכָל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָט, יֵשׁ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
דְּהַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁזֶּה הַדָּבָר יִהְיֶה כָּךְ
בַּתְּמוּנָה הַזּאת וּבַכּחַ הַזֶּה וּבַטֶּבַע הַזּאת
וְדָבָר אַחֵר יֵשׁ לוֹ תְּמוּנָה אַחֶרֶת וְכחַ אַחֵר וְטֶבַע וְהַנְהָגָה אַחֶרֶת
וְהַצַּדִּיק מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד אַחַר אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת
לְהַשִּׂיג וְלֵידַע רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר
כְּגוֹן: מִפְּנֵי מָה הָיָה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁהָאֲרִי יִהְיֶה לוֹ כּחַ וּגְבוּרָה כָּזוֹ
וּבְזוֹ הַתְּמוּנָה
וּבְזאת הַטֶּבַע וְהַהַנְהָגָה שֶׁיֵּשׁ לָאֲרִי
וּלְהֵפֶךְ, יִתּוּשׁ קָטָן הוּא חַלַּשׁ כּחַ מְאד
וְיֵשׁ לוֹ טֶבַע וּתְמוּנָה וְהַנְהָגָה אַחֶרֶת
וְכֵן בִּפְרָטֵי פְרָטִיּוּת
כְּגוֹן בְּהָאַרְיֵה בְּעַצְמוֹ
מִפְּנֵי מָה זֶה הָאֵיבָר שֶׁל הָאַרְיֵה צוּרָתוֹ כָּךְ
וְיֵשׁ לוֹ כּחַ וְטֶבַע כָּזאת
וְאֵיבָר אַחֵר יֵשׁ לוֹ צוּרָה אַחֶרֶת
וְכחַ וָטֶבַע וְהַנְהָגָה אַחֶרֶת
וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּעוֹלָם
דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר
שֶׁבְּכֻלָּם יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר בֵּין כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ
וְכֵן בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּעַצְמוֹ
יֶשׁ בּוֹ שִׁנּוּיִים רַבִּים בִּפְרָטֵי פְרָטִיּוּת בֵּין כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בַּעֲשָׂבִים וְאִילָנוֹת וּשְׁאָר פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה
שֶׁבְּכֻלָּם יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים מְאד
בִּתְמוּנוֹתֵיהֶם וּבְכחוֹתֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם
וְהַכּל הָיָה מֵחֲמַת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
שֶׁרָצָה שֶׁזֶּה יִהְיֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ
וְהַצַּדִּיק מְחַפֵּשׂ תָּמִיד אַחַר אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת
וּמַשִּׂיג וּמוֹצֵא אוֹתָם

עיין שם.

 

ומצד האמת, כל התורה רפב של רבי נחמן מברסלב לחפש את הטוב שיש בכל אחד, היא בכלל לבוש של לחפש את השי"ת שהוא הטוב שיש בכל דבר.

 

כי בתורה יז הנ"ל, שם מבואר שלחפש את הטוב שיש בכל דבר, הוא בחינה אחת עם גילוי ההתפארות של השי"ת בעולם

 

 

ויש כיו"ב גם כאן:

http://breslev.eip.co.il/?key=89 - ספר המידות - דעת

 

דַּע, כִּי לְכָל הָעוֹלָמוֹת וּלְכָל נִבְרָא יֵשׁ לוֹ קוֹמָה מְיֻחֶדֶת וּבִנְיָן מְיֻחָד. לְמָשָׁל מִין הָאַרְיֵה קוֹמָתוֹ נִבְדָּל מִמִּין הַצּאן הֵן בְּכחוֹ וְהֵן בְּבִנְיַן אֵיבָרָיו, [וְהֵן בְּקוֹלוֹ] וְכֵן בְּמִין הָאַרְיֵה [בְּעַצְּמוֹ] יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְכֵן בְּכָל הַנִּבְרָאִים הַהֶבְדֵּלִים הֵן כֻּלָּם רְמוּזִים בִּתְמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת וּבְצֵרוּפֵיהֶם. וְהַזּוֹכֶה לְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה, יוּכַל לְהָבִין רְמִיזוֹת כָּל הַהֶבְדֵּלִים שֶׁבֵּין כָּל הַנִּבְרָאִים וְגַם יֵדַע הִתְאַחֲדוּתָם, הַיְנוּ רֵאשִׁיתָם וְתַכְלִיתָם כִּי בְּרֵאשִׁית וּבְתַכְלִית הֵם בְּאַחְדוּת בְּלִי הֶבְדֵּל.

וראה שם עוד דברים ...

 

**

 

ומצד האמת יש לדעת, כי הצדיק האמת לא באמת מנסה להבין את רצון השי"ת שיש בכל דבר כפשוטו, כי הוא כבר זכה לתכלית הידיעה שהוא רואה את השי"ת בכל דבר.

 

וכאן מדובר על שכל מעל השכל, שבו למרות שהצדיק כבר יודע את הכל בשלמות, אעפ"כ הוא ממשיך לדעת יותר.

 

אבל אצל שאר העם, הם בפשיטות אם הם ינסו להבין את העולם, דרך זה האדם בסופו של דבר יבין גם את השי"ת.

 

***

 

ואם יש שאלות נוספות, נא לנסות להגדיר אותן בצורה כמה שיותר ברורה.

 

כי המידע הוא גדול. ועל כל שאלה כללית, אפשר לכתוב מאה ספרים כתשובה.

 

ומשום מגבלות הזמן וכולי, לכן יש צורך ליצור כלי מצומצם, שהוא על ידי שאלה ממוקדת, שאז אפשר להשתדל להשיב תשובה מצומצמת.

 

וגם בריאת העולם היא על ידי הצמצום וכולי ...

מהם חמישה הדברים שרבנו מזכיר שהם ההבדל בין שכל אנושי לשכל אלוקי (תורה נג) בבקשה תרחיב בכל אחד כדרכך