וצריך ביאור מאי ארבע או חמש. והיתחדש לי היום הבנה נחמדה בענין זה. לפי הברכה "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.----והנה ר"ת לשכוי נותן. שארה כסותה ועונתה לא יגרע.

ר"ת של שארה נותן-ארבעה ראשי שנה הם. וכאן מתחיל החידוש.1.)לנולד בלועזי נגיד ב10 למאי וסוגר שנה עד עשירי למאי הבא (365 יום ).2)לנולד לדוגמה בכא בתשרי וסוגר שנה עד הכא בתשרי לשנה הבאה (354 יום )

3.)לענין מעשה מחיגר שראה היכן נפגשים החמה והלבנה- והיא רמיזה כאשר פגש האדם את חוה ואמר "זאת הפעם עצם מעצמי..." כי חוה=19 . היינו שנפגשים שני התאריכים של חמה ולבנה כל 19 שנה וסוגר מעגל. ולכן עשה חשבון כי אדם=45. ולכן, 45*19=855=נתתה. והוא הרומז למשה כ"ש " כליל תפארת בראשו נתתה שני לחות אבנים הוריד בידו..."

4) לנולד באדר-ב. הרי הוא כל שנה שלישית סוגר חודש ולכן כל 36 שנים הוא בן שנה אחת.

והנה בני ארבע או חמש . 1)4*36=144 שהן שעות שיש בששת ימי המעשה. 6*24=144.

2) 5*36=180 שהוא רומז לספירה של השבת לפי סוד החלוקה.

1+2+3+4+5+6+7=28 היינו 7 אבנים בונות 28 בתים. ---1*2*3*4*5*6*7=5040 (מה)בחיבור אלפין

והן כחמה.(חכמה)

אם נחלק 5040 ב28 נקבל 180 הוא הילד בן החמש. והנה שאין אנו יודעים מהוא ראש השנה או מתי אנו סוגרים שנה.

 

אחי, יש קליפות שלא מוכנות להודות שכולם מודים שיש מלך. כי כולם מודים שיש מלך. ומי שהוא חרש ועיוור, הוא חושב שיש מחלוקת. אבל אין שום מחלוקת בעולם כלל. והכל אחד.

 

וכאשר התם שהוא החכם האמיתי, מדבר עם החכם שהוא הטיפש האמיתי, אז אומרים שהחכם האמין / ראה שיש מלך

 

אבל התם שהוא החכם האמיתי, בסופו של דבר כאשר הוא ראה את המלך, הוא ידע שיש מלך.

 

את המלך צריך לדעת, כפי שהמלך יודע את עצמו

החכם לא האמין שיש מלך. זה הנקודה שיש בנו שאנו לא יכולים לתפוש בשכלנו שאנו ממש חלק אלוהא ממעל.

והתם זו הנקודה שבנו שעמוק בפנים אנחנו כן זוכרים שאנו אלוקות.

ונקודת הצדיק שבנו היא זו שעושה שלום בין שתי הניגודיםץ איך זה אפשרי שאם אני אני אז.......

ואחי -עלי היו כולנה . ועוד קצת דברים שכאשר אמצא למי אז אוכל לספר .כי  גבוה מעל גבוה.

וגם כשתיכלל בו יתברך עדין לא תהיה הוא יתברך.

השי"ת הוא ממלא כל עלמין. והוא לא צריך להכנס לעולם בתור בשר ודם, כי כל מה שיש זה הוא. וממילא אין משמעות לבשר ודם אחד, יותר מאשר לכל דבר אחר שיש בעולם ...

 

וזאת הטעות של החכם, שלא האמין שיש מלך. והוא חשב שהמלך זה הרב שלו, נ ננח וכולי, והוא לא הבין שהמלך זה הכל, ולא רק הננח.

 

אבל צריך אמונה שלמה, כדי להבין שבשר ודם הוא לא המלך, אלא השי"ת הוא המלך ...

 

*

 

לגבי סבא או כל אחד אחר, כבר בימים שעברו אמרתי לך שאתה מוזמן לגלות איזה שכל חדש ממנו.

 

כי בנתיים ננח זה לא שכל, אלא מקסימום איזה פתגם יפה.

 

המשיח יגלה שכל חדש. ויגלה ויפרש את הליקוטי מוהרן עם עצות חדשות. בנתיים עוד לא ראיתי עצות חדשות מסבא ...

 

*

 

מפת העולם / הלאנד כראט שיש בה את כל הדרכים שיש בעולם, אין לה שום קשר לסבא. ואני גם לא חושב שמישהו כאן מכיר את המפה הזאת ...

 

*

 

אמונה בצדיק היא שטות. כי את הצדיק צריך לדעת. ואילו ידעתיו הייתיו. והאדם צריך להיות הצדיק עצמו ולהכלל בעצמו.

 

וכל זמן שיש מעל ראשו של האדם איזה צדיק, הרי שהוא עצמו לא צדיק.

 

ואמונה בצדיק, היא הכללות בצדיק, שאין חילוק בין הצדיק לבין האדם עצמו.

 

ונכון, אני מעלה בזה את הרף ... אבל זאת האמת ...

אחי אם השם יתברך רצה לברוא עולם ולהיכנס לתוכו בתור בשר ודם זה זכותו. וכאן היתה הטעות של החכם שלא האמין שיש מלך (ראה מזבוב ועכביש ).

ואם רצה ששמו יהיה נ נח נחמ נחמן. גם זו זכותו.

אתה צודק , במה שאתה לא מבין שאני מסכימה איתך ב100 אחוז . וגם מסבירה לחברים שלי בשיעור. לא להישתעבד לאמצעי. כי הוא רק ממוצע ביני לבינו יתברך. ולכן נקרא הבעל דבר בעל דבר כי נתפס בדבר שביני לבין הבורא.

כגון. אם אני מספר לאדם שראיתי יצורים משונים בקרקע הים-מלמד שהייתי בקרקע הים. אבל מחמת נצחנותו הרי הוא הולך ובונה צוללת כדי לראות . ולא אומר היאך זכית להגיע לקרקע הים.

ואם סבא זכה להביא את הלאנד קארט הרי שהיינו צריכים לתמוה איך זכית להגיע להר למעלה.

אני לא משועבד לנ נח. אף על פי שהוא שורש הבריאה ושרש כל העולמות. אבל זה יכול להיות מחר גם .

אליעד ובניו בעם. את מי זה מענין.. אם אני רואה מישהו אמיתי אני מזהה אותו.

ענין האמונה בצדיק היא האמונה שזכה למה שזכה. ואם יאמר לך -אהיה אשר אהיה -לך אחריו.

ולכן מאומן היא ענין האמונה. צא ובדוק.

 

כשאני קורא את השורה  " נ נח נחמ נחמן מאומן. שורה 7 בפתק הגאולה", מיד קופץ לי לראש המשפט שאמר התם לכם, "עדין אתה אוחז בחוכמות שלך ?!"

 

כי נ ננח שמח בך פך פך, זה חוכמות וזה לא תמימות. השי"ת הרבה יותר טוב והרבה יותר גדול, מאיזה מלמול של איזה מילה בצורה לא ברורה ...

 

ומי שיש לו תמימות אמיתית, הוא יודע שגם הננח הזה, הוא חוכמות. וזה מלאכה גדולה, להיות תמים כמו בהמה. ובהמה לא יודעת למלמל ננח וכיו"ב.

 

*

 

והסבא דסבין, זה נקרא עתיקא שהוא השי"ת עצמו, והוא לא איזה בשר ודם.

 

והבחירה ביד האדם להאמין / להבין כרצונו ...

וענין שדי-ש*די. היינו שלוש ידיים. 1. היד הגדולה.2. היד החזקה. 3. היד הרמה.

1. היד הגדולה היא הדילוג של השבת הגדול . נ נח נחמ נחמן מאומן. שורה 7 בפתק הגאולה. שהאמינו בצדיק ויצאו אחריו.

2.היד החזקה-3 פעמים נותן חזקה, לכן 354+354+354=1062 =סבא. (עתיק יומין )

3.היד הרמה. משה (80). אהרן(83). מרים(82). =245=רמה.

וראה סוד, "מי הקדימני ואשלם ". מראש חודש ניסן (יום הולדת רבינו )ספור 14 יום=יד.  לערב פסח.

יוצאים יום אחד =א. 

סופרים 50 יום לקבלת התורה=נ.

קיבלת יד+א+נ=אדני. היא גם היד הגדולה . י יה יהו יהוה=72=עב=חסד. הוא שניגלה לנו בשבועות .דויד מלך ישראל חי וקים. סבא דסבין....אדסר דב נחמן ישראל

1.כפה פרסה לעני וידיה שלחה לאביון...ר"ת כפול. שידוע.י יה יהו יהוה .הוא החסד שבהויה. לכן כפול=יה

והוא -נ נח נחמ נחמן- השני = נח= נשמת חיים.

2.כתיב ותקח מפריו ותאכל " מלמד שאכלה מהפרי של פורים. (בחיוך ).אזני המן=אני הזמן.

3. אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומשלוח מנות. היינו בין אד"ר ראשון (אדם ראשון )לאדר שני (אדם שני-חוה )שמותר מתנות לאביונים רק באדר א. ולכן קימה זאת המיצוה ונתנה לו לאכול מהעץ. אבל הכניסה השגות שמעל הזמן בתוך הזמן ולא יכל לקבל ונישברו הכלים מריבוי השמחה.

4. ונראה לי שרבינו רמז על זה במעשה מהמלך שאמר למשנה שלו ..אני רואה שהתבואה עומדת להחמיץ ומי שיאכל ממנה ישתגע אז בוא נעשה לעצמנו סימן על המצח וניזכור שאנחנו לא משוגעים..

אם אפשר להפנות אותי למעשה הזה אשמח כי לא זכור לי היכן הוא.

תודה

לכן פורים עוד מעבירין בח" מכסה פניו ותשלחהו. כי עייף מן הדרך ונירמז במזמור אשת חיל. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.וצריך רפואה עד שיתרפא מתלאות העולם הזה . ובאמת רמזו כי יבוא בשנת ברכה כי משניכנס אדר היינו אדר -ב . אז משלים 60 יום כנגד 60 גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל "כי אז עולה כל המלכות .כי כול אחת בחי, רבבה כצמח השדה נתתיך-היינו שקולה כל אחת כ10000-ומשלימה . ששים ריבוא.

והוא הסכנה כי בפסח אפילו אחד מאלף לא בטיל . בחמץ -היינו פנים חמוצות. היינו -תן חיוך הכול לטובה.

ונירמז לי פעם כי פסח=פיסח. היינו מעשה מחיגר. והשנה ענה לי לגבי הקיטרוג .

שאלתי אותו. אבא כשהייתי דתי לימדו אותי שכל פורים יורד גשם כי איזה צדיק גזר גזירה בגלל הפריצות..ענה לי .לא היה ולא ניברא...אני משקה את האילן-מעשה מחיגר- והארץ רועדת ..ראה מה היה השנה עם רעידת הארץ

בצילה---סיפורי מעשיות זה הטוף של המלך..

 

היין של רבי נחמן מברסלב, זה היין המשומר מששת ימי בראשית, שהוא סודות התורה שמתגלים לאדם על ידי ש ...

 

ונכון, מי שטעם את היין הזה, אין אצלו הבדל בין ארור המן לברוך מרדכי, כי הוא מוצא את השי"ת בכל דבר והכל אחד ...

 

איך קישרת את זה ליין ההונגרי ?

 

http://breslev.eip.co.il/?key=39 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים

 

ושם מבואר העניין של מרדכי איש יהודי, שהוא בחינת אמונה.

 

ובלשון רבי נחמן מברסלב "וזה לשון פורים הינו ביטול העבודת אלילים כמו שכתוב: "פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי" ועל ידי הארת מרדכי ואסתר הינו בחינת הידין ורגלין נתבטלו הכפירות ונתרבה אמונה בעולם "

 

וגם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=305 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים

 

מבואר העניין של עד דלא ידע בין ארור המון לברוך מרדכי, שהיא הבחינה של תיקון חטא אדה"ר שהבדיל בין הטוב לרע.

 

ועל ידי אמונה, הרע נכלל בטוב, שזו בחינת הערבוב שבין המן למרדכי.

 

ואומר רבי נחמן מברסלב, שעכשיו עיקר התיקון תלוי בעניין פורים שהוא האמונה וכולי

לשון רבי נחמן מברסלב:

 

" גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּך וְדֶרֶך לְפֶסַח"

 

 

" בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח
וְעַל כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם"

 

והרעיון הוא, כי בהתחלה לפני שהיה ידוע בעולם הבחינה של פורים, אז כל ההתחלות להתקרב להשי"ת, היו על ידי בחינת פסח ... "וְעַל כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם"

 

אך עכשיו שיש את בחינת פורים, עכשיו צריך להתקרב להשי"ת, על ידי בחינת פורים, ודרך זה לגאולה וכולי ...

 

*

 

והשאלה היא, מהי בחינת פורים ?

" פורים הוא דרך לפסח, שיהיו יכולים להיות נזהרין מחמץ"

 

http://breslev.eip.co.il/?key=251 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה

 

אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח
כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת
כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח
פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל שֵׁם הַפֻּר, וְאַחַר כָּך נַעֲשֶׂה פָּרָ"ה
כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּך וְדֶרֶך לְפֶסַח
"שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נטְפוֹת מוֹר עבֵר"
שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח פֶּה סָח
שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, [שׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר]
נטְפוֹת מוֹר עבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי מָר דְּרוֹר, לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח
וְעַל כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק: "שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִך לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם"
מִמִּצְרָיִם וְלא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם רָאשֵׁי תֵבוֹת פּוּרִים
כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶך לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ
[וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלא גִּלָּה יוֹתֵר]
כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח
וְעַל כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם
[וְלא סִיֵּם]