והיה שביל מן הצד. מזמור צד בתהלים..אל נקמות יהוה....ר"ת אני.

והיה הר של אש ..הוא הר המנוחות, שם הציון של סבא, אבל לא רואים את האש כי רק מי שזוכה להאמין. כי  "עינים להם ולא יראו ?. "אזנים להם ולא ישמעו ? "

ומן ההר היו צינורות עד לאומן. כי ע"י האמת אמונה בצדיק ," ויקרא שמו בישראל " זוכה שיגיע לצדיק האמת רבינו נחמן.

כי סבא הוא בעל הכתפיים הרחבות שיש לו  בחינת מועט המחזיק את המרובה. "ועליך אמרתי מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומען ",

מאכלים הם אותיות מלאכים. { מאכלת=אש }. דיבורים שלנו באמונה ותפילה והצדיק מעלה אותם ומיפה אותם שיהיה בהם כח לעלות לפניו יתברך.

והוא ששאלתה פרי שלא היתבשלה כל צרכה ראה.. נחל נובע מקור חכמה . ס"ת  ערלה , בח, 3 שנים.

שאמרו "אך טוב פרי לצדיק " ולכן אמר תנו לי חומר ולבנים ואבנה בנינים...ונעשה מן ברסלב - לב בשר.

תודה באהבה

 

אתה אוכל כדי שיהיה לך כוח ללמוד או לומד כדי לדעת איך לאכול ?

 

השלמות היא לאכול כדי לאכול וללמוד כדי ללמוד, כי הצדיק גומר תמיד והוא תמיד כבר בתכלית.

 

אך כשנתקן ברוחניות, נתקן ממילא בגשמיות ...

 

 

אוכל אתה מחפש ?

 

המאכלים הם כמובן רמז לטעימה של השגות רוחניות מהשכל הנקנה של האין סוף ...

 

וְהוֹדִיעַ הַמֶּלֶךְ לְהַגִּבּוֹר

 

המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן.

 

 

הֱיוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא עוֹלֶה אֶל הַחֶרֶב הַנַּ"ל

 

הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין.

דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם ...

יֵשׁ דֶּרֶךְ מִן הַצַּד

 

היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה

והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת המלך עיין שם

וּבָאִים בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ אֶל הַר שֶׁל אֵשׁ

 

הר של אש היינו השאלות של החלל הפנוי.

הר היינו שכל גדול. ואש היינו שהוא שורף את כל מי שמגיע לשם ...

וראה בהרחבה כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=188 - גשר צר מאוד

 

וְעַל הָהָר רָבוּץ אַרְיֵה
וְהָאַרְיֵה, כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכל
הוּא הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל עַל הָעֲדָרִים
וְלוֹקֵחַ לוֹ צאן וּבְהֵמוֹת וְאוֹכְלָם

 

האריה הוא שכל מאוד גדול ומפחיד שיש בחלל הפנוי. כי השכל הנקנה לפני שהאדם משיג אותו, הוא בחינת גשר צר מאוד מאוד ומפחיד מאוד מאוד וכולי.

והיינו בחינת זה שלא נותנים לשום שכל שבעולם לעבור שם בחלל הפנוי.

והצאן והבהמות היינו בני האדם, שהאריה לא נותן לאף אחד לעבור שם ...

 

וְהָרוֹעִים יוֹדְעִים מִזֶּה, וְשׁוֹמְרִים מְאד אֶת הַצּאן מִפָּנָיו

 

הרועים היינו מנהיגי הדור, שהם שומרים על הצאן מרעיתם דהיינו על התלמידים, שלא להתקרב לעניין של החלל הפנוי.

 

אֲבָל הָאַרְיֵה אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל זֶה
רַק כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכל, הוּא נוֹפֵל עַל הָעֲדָרִים

 

היינו כי באמת, כל בני האדם בעולם מלאים באפיקורסות ששורשה בחלל הפנוי. ואפילו המון העם וילדים קטנים, כולם מלאים בפגמי אמונה ששורשם בחלל הפנוי כמובא בדברי רבי נחמן מברסלב.

 

וְהָרוֹעִים הֵם מַכִּים וּמַרְעִישִׁים עָלָיו

 

היינו שכל המנהיגים מחזקים את כולם באמונה וכולי ...

 

אֲבָל הָאַרְיֵה אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ זאת כְּלָל
רַק הוּא לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ צאן וּבְהֵמוֹת וְהוֹמֶה וְאוֹכְלָם

 

היינו שלמרות כל דיבורי האמונה, עדיין האריה טורף את המון העם בכפירות ואפיקורסות ...

 

וְאוֹתוֹ הָהָר שֶׁל אֵשׁ הַנַּ"ל אֵינוֹ נִרְאֶה כְּלָל

 

היינו כי למרות שהשאלות של החלל הפנוי מלובשות בכל דברי האפיקורסות של העולם, אף על פי כן אף אחד לא באמת יודע מה יש שם בחלל הפנוי עצמו ...

 

והוא גם בחינה אחת עם מ"ש רבי נחמן מברסלב במעשה של הציפורים שנפרדו במעשה מהקבצנים. כי אי אפשר להתקרב אל הציפורים בגלל חוזק הצעקה ... ומשום כך אף אחד לא יודע מה קורה שם בחלל הפנוי, בגלל חוזק הצעקה של הצפורים ... כי הציפורים הן המוחין, והשכל אינו יכול לעמוד שם וכולי ...

 

וְעוֹד מִן הַצַּד יֵשׁ עוֹד דֶּרֶךְ אַחֵר
וּבָאִים בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ אֶל מָקוֹם, הַנִּקְרָא בֵּית הַבִּשּׁוּל [מטבח]
וְשָׁם, בְּאוֹתוֹ הַבֵּית הַבִּשּׁוּל, יֵשׁ כָּל מִינֵי מַאֲכָלִים
וּבְאוֹתוֹ הַבֵּית הַבִּשּׁוּל אֵין שׁוּם אֵשׁ כְּלָל
רַק הַמַּאֲכָלִים מִתְבַּשְּׁלִים עַל יְדֵי הָהָר שֶׁל אֵשׁ הַנַּ"ל
וְהָהָר שֶׁל אֵשׁ הוּא רָחוֹק מִשָּׁם הַרְבֵּה
רַק שֶׁהוֹלְכִים שְׁבִילִים וְצִנּוֹרוֹת מִן הָהָר שֶׁל אֵשׁ אֶל הַבֵּית הַבִּשּׁוּל הַנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּשְּׁלִים שָׁם כָּל הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל
וְגַם הַבֵּית הַבִּשּׁוּל הַזּאת אֵינָהּ נִרְאֶה כְּלָל
רַק שֶׁיֵּשׁ סִימָן, שֶׁעוֹמְדִים שָׁם צִפֳּרִים עַל אוֹתָהּ הַבֵּית הַבִּשּׁוּל
וְעַל יְדֵי זֶה יוֹדְעִים, שֶׁשָּׁם הוּא הַבֵּית הַבִּשּׁוּל
וְאֵלּוּ הַצִּפֳּרִים הֵם מְרַחֲפִים בְּכַנְפֵיהֶם
וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מַבְעִירִים הָאֵשׁ וּמְכַבִּים הָאֵשׁ
הַיְנוּ, עַל יְדֵי הָרְחִיפָה שֶׁל הַצִּפֳּרִים הֵם מַבְעִירִים וּמַלְהִיבִים הָאֵשׁ
וְגַם עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ הֵם מְכַבִּים הָאֵשׁ שֶׁלּא יִתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי
וְהֵם מַלְהִיבִים הָאֵשׁ כְּפִי הַמַּאֲכָלִים
שֶׁלְּצרֶךְ מַאֲכָל פְּלוֹנִי צְרִיכִים לְהַלְהִיב הָאֵשׁ כָּךְ
וּלְצרֶךְ מַאֲכָל אַחֵר צְרִיכִים לְהַלְהִיב הָאֵשׁ כָּךְ
הַכּל כְּפִי הַמַּאֲכָל, כֵּן הֵם מַלְהִיבִים אֶת הָאֵשׁ

 

המאכלים הם בחינת כל המעשים שיש בעולם וכל הדיבורים שיש בעולם.

 

שהם כולם צמצומים שונים ולבושים שונים שמתבשלים באמצעות ההר של האש.

 

ההר של האש הוא החלל הפנוי. שהוא בחינת המחלוקת שבזכותה קיים כל העולם.

 

ואלמלא ההר של האש הזה דהיינו החלל הפנוי, בלי זה לא היה קיום לשום מאכל ולשום דבר בעולם.

 

והצפורים הם המוחין של האדם, דהיינו השכל של האדם.

 

שבכל דבר ודבר בעולם מלובש בצורה אחרת הצמצומים השונים של החלל הפנוי, הכל לפי הצורך להחיות את אותו העניין ...

 

והצפורים הנ"ל הוא בחינת הכוחות המנוגדים שיש בכל דבר בעולם.

 

והכוחות המנוגדים האלו שורשם בחלל הפנוי.

 

והצפורים האלו הם גם בחינת הילד והילדה שהלכו לאיבוד ביער, וגם בחינת הצפורים שנפרדו זו מזו.

 

ראה גם כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=34 - ילד וילדה הלכו לאיבוד ביער - סיפורי מעשיות

 

וגם כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=166 - שלא לאכל פרי קדם שנתבשל כל צרכו על האילן

 

ובית הבישול אינו נראה כלל, כי אף אחד לא יודע איך בכל דבר בעולם מלובש העניין של החלל הפנוי.

 

אך יש צינורות וכולי דהיינו צמצומים של אש המחלוקת של החלל הפנוי, שהאש הזאת מקיימת את העולם ...