האם תרצה לחדד את השאלה ? איפה בדיוק הסתירה ?

 

יחד עם זאת, לגבי הציטוט הראשון יש לבאר את העניין הבא.

 

והוא כי השי"ת משלם במזומן. ולא בצ'קים דחויים. וצדיק הוא זה שטוב לו ורשע הוא זה שרע לו. וכפי שהתבאר כאן בפורום בהרחבה.

ראה כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=134 - http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=134 - צדיק ורע לו רשע וטוב לו - מידה כנגד מידה ?

 

ובאמת מצד האמת השי"ת נפרע מהאדם ומדקדק עם כל אחד ואחד כחוט השערה, כבר כאן בעולם הזה.

 

ולעתיד לבוא יראו את זה. אך זה קורה כבר עכשיו.

 

בין כך ובין כך, מפלת הרשעים והנקמה ברשעים וכולי לעתיד לבוא, אין הכוונה כי בתכלית הסופית שכולו טוב, שמישהו יקבל עונש וכולי ... כי העונש הוא במזומן ובמדוייק בזמן אמת.

 

מפלת הרשעים משמעותו העניין של זביחת היצר הרע לעתיד לבוא. היינו שכל הרע יפול ויראו שכולו טוב.

 

הנקמה שתהיה ברשעים, בקליפות וכולי, היינו שיראו כיצד כל הרע הוא טוב.

 

וע"ז הדרך ביאר רבי נחמן מברסלב את העניין של "נתן בו את עיניו ועשאו לגל של עצמות", שזה אינו עונש, אלא שכר !

 

שהצדיק יש לו את עיני ה, דהיינו שהוא רואה את המציאות כפי מה שהשי"ת רואה אותה, בבחינת ה הדעת שיש לצדיק שהשלים את דעתו.

 

וכאשר הוא נותן את זה לרשע, עי"ז הרשעות נופלת וכולי.

 

בין כך ובין כך, אף אחד לא הולך לסבול בשום שלב.

 

היחיד שהולך לסבול ולמות וכולי ... זה הדמיון של הבן אדם שלא מבין מה קורה איתו ...

וְזֶה: בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ כִּי לֶעָתִיד יִהְיֶה כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת
וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵעֲבֵרוֹת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה וְעַל כֵּן יְבֻקְּשׁוּ אָז הָעֲוֹנוֹת
כִּי יְבַקְשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ אָז אַחַר עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל אֵיךְ לוֹקְחִין עוֹד אֵיזֶה עָוֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה
וְאֵינֶנּוּ כִּי יִהְיוּ כָּל הָעֲוֹנוֹת נִכְלָלִין בְּאַיִן
הַיְנוּ בְּאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם הָעֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה' הַנַּ"ל .וְזֶה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ"
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהָעֲבֵרוֹת בְּחִינַת מַכְשֵׁלָה שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, כַּנַּ"ל .

א"כ רואים כאן שיחפשו עוונות לשם עשיית תורה חדשה
היינו שיתגלה גם למפרע שגם העוונות היו רצון ה'
וא"כ מדוע יהיה נדון האדם ? אולי בגלל שלא עשה תשובה בשעת מעשה ?

 

האדם נדון בזמן אמת בלבד. ולעתיד לבוא יתגלה שהאדם נדון בזמן אמת בלבד. אך לא מעבר לכך.

 

וזה בחינה אחת עם מ"ש רבי נחמן מברסלב במספר מקומות, שהעוונות הם נוקמים באדם. וכיו"ב שהבגדים נוקמים באדם. וכיו"ב שהפאים נוקמים באדם.

 

דהיינו רבי נחמן מברסלב מרמז שלא השי"ת נוקם באדם, כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. אלא הכל זה בזמן אמת מצד האדם עצמו בלבד.

אז מה עניין כל העונשים שכתובים בספרים שיקבל האדם בעולם האמת..כף הקלע וכדו'  ?

ועוד דבר. לכאורה קיים פרדוקס עצום בעצם עניין הוידוי שאדם צריך לעשות בתשובה

כי מצד אחד זה מראה שהוא ישות נפרדת מהבורא, וזאת התודעה שקיימת אצל רוב ככל העולם, וזה מביא אותו לפעמים לחטוא ולכן צריך וידוי ותשובה

מצד שני, בראייה של אחדות הפשוטה, להגיד "חטאתי" לא רק שזה מראה שאני מחזיק עצמי כמי שיכול לעשות משהו חוץ מרצונו ית', שזה עצמו חוצפה כלפי שמיים, אלא שזה ממש כמו להגיד שקר, כי גם אם נפלתי לא יצאתי מרצונו 

 

לגבי שאלת העונשים, מי שמכיר את שורש העניין יודע שכל העונשים האלו מתרחשים גם כאן בעולם הזה וגם בעולם הבא. כפי שאמר רבי נחמן מברסלב שמי שמכיר את עניין העוונות יודע שהם הרבה יותר קשים מכל הצרות שבעולם. כך שמי שיש לו את השכל של הצדיק האמת, הוא יודע שהעונש הכי גדול זה לעשות עוונות, כי הם נוקמים בו כאן ממש.

 

לגבי שאלת הוידוי, קודם כל גם בגלל זה אמר רבי נחמן מברסלב שעיקר התשובה היא שלא יחזור על מעשיו. דבר נוסף יש כאן את שאלת הבחירה והידיעה שאני לא הולך ליישב אותה כאן.

מקודם כתבת "האדם נדון בזמן אמת בלבד. ולעתיד לבוא יתגלה שהאדם נדון בזמן אמת בלבד. אך לא מעבר לכך".

ועכשיו אתה אומר " מי שמכיר את שורש העניין יודע שכל העונשים האלו מתרחשים גם כאן בעולם הזה וגם בעולם הבא"...

עניין העוונות הוא קשה מאוד בגלל שהעונש הוא להרגיש נפרד מהשי"ת (אע"פ שבפועל אין פירוד) וזה מתרחש בעוה"ז ובעיקר בעולם הבא.

 

הרי חז"ל אמרו ששעה אחת בגיהנם (שעניינו הסתר הפנים מה') קשה משבעים שנה של יסורי איוב בעוה"ז !!!, שלא לדבר על עונשים יותר קשים מגיהנם כמו גלגול בחי ובדומם, רח"ל. ועוד מובא שהתנא רבי יוחנן שכידוע לא פסיק פומיה מגירסא ,לפני שנפטר היה בפחד נורא מהדין של עוה"ב עד שאמר שאינו יודע באיזו דרך מוליכין אותו....

וזה מה שרבינו אומר בתורה ס"ו שלעת"ל ביום הדין הגדול לא יוותרו לו לאדם על שום דבר....

ואני שאלתי ממה שכתב בתורה כב ששם אומר בטוי חיובי..שיבקשו עוונות ישראל לעשות מהם תורה..

 היינו שלעת"ל שאז יתוקן עניין מיעוט הירח ויבינו שחטאי ישראל לא היו כפשוטם....

וזה לכאורה סתירה לנאמר עד כה לעיל.. 

 

וכאשר האדם כאן בעולם הזה, אז הוא נענש על מה שהוא עושה כאן בעולם הזה. וכאשר האדם נפטר בעולם הזה, אז הוא נענש בעולם הבא על העוונות שהוא עושה בעולם הבא. ז"א הוא לא נענש שם על מה שהוא עשה כאן, אלא נענש שם על העוונות שהוא עושה שם.

 

כי כבר הבאנו כאן בפורום שמנקודת מבטם של אלו שבעולם העשייה הגשמי עם הגוף, מנקודת המבט הזאת אי אפשר לעשות מצוות ועברות אחרי הפטירה. אך רבי נחמן מברסלב מביא במספר מקומות שהצדיק עושה מצוות גם בלי גוף. ושאפשר לחזור בתשובה גם בגהנום. כי הכל בחינה אחת עם זה שגם השי"ת עושה מצוות גלי גוף.

 

ומצד הבחינה הזאת של קיום התורה האמיתית שהיא תורת ה ממש, מצד הבחינה הזאת האדם יכול לעשות ועושה מצוות ועברות ויכול לחזור בתשובה וכולי גם אחרי מותו.

 

ולכן גם אחרי מותו של האדם, גם אז הוא נענש על העברות שהוא עושה בעולם הבא, עברות בייחס לתורת ה ממש, שאותה צריך לקיים גם בלי גוף.

 

*

 

דבר נוסף, שים לב שיש 2 עולם הבא. יש עולם הבא שהוא אחרי הפטירה, שאין חילוק בינו לבין העולם הזה בשום דבר ועניין, כפי מ"ש רבי נחמן מברסלב שאין חילוק רק שעכשיו הוא כאן ואח"כ שם. אך יש גם עולם הבא אחר, שהוא התכלית הסופית של כל הבריאה כולה, ששם הכל יומתק.

 

כשרבי נחמן מברסלב מדבר על העולם הבא שכולו טוב, הוא מדבר על התכלית הסופית ולא על אחרי הפטירה. כי גם אחרי הפטירה, גם שם יש עולם הבא, וגם אח"כ יש עולם הבא וכולי ...

ומה תאמר כל עניין עונש הגילגולים שכותב האר"י בפירוש שחור ע"ג לבן ש"אחרי פטירת האדם נפרעים ממנו על חטאתיו קודם שיכניסוהו לגיהנם "(עיין שער הגילגולים- ענייןד' חלוקי כפרה) ומי שלמשל מזלזל בברכות ענשו להתגלגל באמת מים וע"ש כל העונשים שבאים על האדם אחרי פטירתו על עוונות שעשה בעוה"ז ועוד כהנה רבות.

 

שלום לך.

 

קודם כל צא מנקודת הנחה שאני מכיר את כל המקורות הנ"ל. ואלמלא הם היו הדעה הרווחת, הרי שממילא לא הייתי צריך לומר את דברי. ואם אמרתי אותם, זה בדיוק בגלל שאני מודע לכל הנ"ל.

 

ולעצם העניין. יש כאן 2 עניינים. 1 לגבי קיום מצוות אחרי הפטירה. 2 לגבי העונשים בעוה"ב על העולם הזה.

 

אם תתבונן היטב היטב על דברי קודם לכן, כתבתי שאכן היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, וכיון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות (שרבי נחמן מברסלב דרך אגב פירש על זה פירוש אחר לגמרי), זה הכל מדבר על המצוות של עולם העשייה הגשמי, שבו קיום המצוות הוא עם הגוף ובלי גוף ממילא לא שייך להניח תפילין וכיו"ב.

 

יחד עם זאת ידועים דברי רבי נחמן מברסלב שיש גם את בחינת תורת ה ממש, וגם השי"ת מניח תפילין בלי גוף וכולי. ומצד התורה הזאת בוודאי שאפשר לקיים אותה גם בלי גוף. וממילא מצד התורה הזאת שהיא בכלל מעל עולם האצילות, כי היא תורת ה ממש, מהצד שלה יש עברות ומצוות גם בלי גוף.

 

ורבי נחמן מברסלב הדגיש ורמז שאכן מי שאינו יודע זאת, דהיינו לא זוכה לדעת איך לקיים את כל המצוות גם בלי הגוף, הרי שהוא לא עולה מדרגה לדרגה אחרי מותו. אלא הוא מקבל שכר לפי מעשיו וזהו. אבל הצדיק האמת זוכה גם אחרי מותו לעלות מדרגה לדרגה. וזה (זה הסבר שלי) על ידי שמקיים את המצוות גם בלי גוף.

 

ורבי נחמן מברסלב כתב בפירוש שעבודתו של משה גם אחרי מותו היא לגייר גרים (ולא, הוא לא התכוון רק על ידי התלמידים שנשארו כאן). ורבי נחמן מברסלב כתב בפירוש שאצל הצדיק האמת אין חילוק בין העולם הזה לבין הקבר לבין העולם הבא, כי בכולם הוא רוצה את התורה ואת השי"ת. דהיינו שגם בקבר וגם בעולם הבא (שגם בו המצוות בטלות כמובא), הרי שהצדיק האמת זוכה לקיים מצוות גם שם.

 

וזה הכל בחינה אחת עם העניין של מ"ש חז"ל על "ימים שאין לי בהם חפץ" שאלו ימות המשיח שאין בהם לא חובה ולא זכות. כי הקב"ה שוחט את היצר הרע וכולי. אבל רבי נחמן מברסלב מחדש לנו שגם בעולם הבא עולים מדרגה לדרגה למי שזוכה. ויותר מזה, רבי נחמן מברסלב בתורה ו מרמז שבעצם גם בעולם הבא שכולו טוב גם שם יש גהנום !

 

כי כל בחינה היא גהנום ביחס לבחינה שמעליה עד אין סוף.

 

רבי נחמן מברסלב גם מביא שאפשר לחזור בתשובה גם בגהנום ע"י העצות שלו וכפי שזה הובא כאן בפורום.

 

בסיכומו של דבר, המצוות של הגוף אכן לא ניתן לקיימן אחרי הפטירה. אך מי שזוכה לתורת ה ממש, הוא מקיים מצוות עד אין סוף, גם בלי גוף. ועל ידי זה דייקא עולה מדרגה לדרגה.

 

**

 

לגבי העניין של העונשים, גם כאן הדברים ידועים, אלא שרבי נחמן מברסלב מביא במספר מקומות בליקוטי מוהרן שמפי עליון לא תצא הרעות והטוב והכל לפי הכלי של האדם. ובאמת אין רע בעולם כלל, רק שהעוונות מענישים את האדם. ורבי נחמן מברסלב מביא גם שמי שיש לו עיניים לראות, הוא רואה שכל עוון הוא עונש יותר גדול מכל היסורים שבעולם. כך שמצד הבחינה הזאת, בוודאי שהעונש על העוונות הם גם כאן בעולם הזה ממש.

 

וכמובן שהעוונות של האדם כאן, נקשרים עמו להיות אצלו גם בעולם הבא כמובן, וגם שם האדם סובל בגלל העוונות שהוא עשה כאן. אבל זה לא רק בגלל שהוא עשה את העוונות כאן, אלא בגלל שהם קשורים איתו שם.

 

לדוגמא, אדם עשה עברה כאן, והרשימו של העברה הזאת מעניש אותו בעולם האמת. אבל העונש בא לא בגלל מה שהיה, אלא בגלל הרשימו שנשאר בו.

 

כך שכמובן אין שום סתירה.

 

ומאיפה שאבתי את זה ... אז בלי קשר לכל הדיבורים של רבי נחמן מברסלב, זה גם דבר שמתבקש מאליו. כי מאחר שהשי"ת הוא טוב, ממילא הוא לא יעשה רע לאדם. והרע קיים רק מצד האדם עצמו. וממילא העונש מגיע לאדם רק בגלל הרשימו של העברות שדבוק בו. וזה ברור מאליו.

 

*

 

עניין נוסף, למרות שנחלקו רבים בעניין הזה, כל העונשים של חיבוט הקבר וכיו"ב הם כולם דימויים של הגוף, על עונשים של הנשמה. וכן, אני מודע לכך שכתוב שיש הרכבה חוזרת של הנשמה על הגוף ונפרעים מהם ביחד, אבל בעקרון את הסבל מרגישה הנשמה, כי הגוף הוא רק גוף ועפר.

 

ואפילו כאשר יתוש עוקץ את האדם, הרי שצער של הגוף מורגש בנשמה. ועיקר העונש של העולם הבא הוא של הבושה כמובא. ובעקרון חיבוט הקבר וכל השאר הם משל ונמשל על הצער של הנשמה.

 

וממילא ברגע שמבינים שהעונש הוא לנשמה ולא לגוף, ממילא קל יותר להבין שאת העונש מקבלים גם כאן. כי ברגע שמבינים שהעונש הוא בעיקר לנשמה, אז גם כאן בעולם הזה יש עונש לנשמה.

 

ורבי נחמן מברסלב במקום שהוא אמר שכאן זה הגהנום, הוא הוסיף שם (או במ"א) שעונש הגהנום הוא הבושה, ומיד הוא אמר שגם כל היסורים שבעולם הזה יש בהם צער של הבושה.

 

בקיצור, האדם מקבל את העונש גם כאן וגם שם, אבל העונש הוא תמיד רק לפי הכלי של האדם, ולא נפרעים ממנו על העבר, אלא על הרשימו שיש אצלו באותו הרגע.

לשון רבי נחמן מברסלב

http://breslev.eip.co.il/?key=184 - http://breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם

 

כִּי עִקָּר הָרַחֲמָנוּת הוּא
כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ נוֹפְלִין, חַס וְשָׁלוֹם בַּעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן
כִּי זֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת
כִּי כָל הַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם
אֵינָם נֶחֱשָׁבִים כְּלָל כְּנֶגֶד הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִים בַּעֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם
זֶהוּ מַשּׂאוֹי כָּבֵד מְאד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשָּׂא כְּלָל הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד הַזֶּה
בִּבְחִינַת: "כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי"
כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל מֵאַיִן הֵם לְקוּחִים
וְיוֹדֵעַ רוּחָנִיּוּת וְדַקּוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָווֹן
וְאֵין עָווֹן שַׁיָּך לָהֶם כְּלָל כְּלָל לא
לְפִי גּדֶל קְדֻשָּׁתָם מִשָּׁרְשָׁם וְגדֶל דַּקּוּתָם וְרוּחָנִיּוּתָם
וְעַל כֵּן כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם נֶחֱשָׁבִים לְמַשּׂאוֹי
כְּנֶגֶד הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן
וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם יִסּוּרִים
אִם אֵין בָּהֶם עֲווֹנוֹת, אֵינָם נֶחֱשָׁבִים לְיִסּוּרִים כְּלָל .
'אֵין יִסּוּרִים בְּלא עָוֹן' שֶׁכְּשֶׁאֵין בָּהֶם עָווֹן אֵינָם יִסּוּרִים כְּלָל
כִּי עִקָּר הַיִּסּוּרִים הֵם רַק כְּשֶׁנּוֹפְלִים בַּעֲווֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם
וְזֶהוּ עִקָּר הָרַחֲמָנוּת
לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ לְהוֹצִיאָם מֵהַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת

 

וכל זמן שהאדם לא נמצא במדרגה שבה הוא רואה בעיני שכלו את העניין הנ"ל, הרי שהוא לא מבין לא מה הם יסורים ולא מהו הפגם של העוונות. ואם יראו לאדם מישהו שסובל את כל היסורים שבעולם ומישהו אחר שעושה עוון, מי שלא מבין מדוע הרחמים הם על אותו דובר לשון הרע לדוגמא, יותר מאשר כל היסורים שבעולם, הרי שהוא לא מבין דבר. וכמובן שלא מדובר על להאמין ב, אלא על להבין. כי משה הבין זאת ולא האמין בכך.

 

**

 

וראה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=357 - http://breslev.eip.co.il/?key=357 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פג - מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אַף

 

שהפאים נוקמים באדם.

 

וראה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=171 - http://breslev.eip.co.il/?key=171 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ

 

שהבגדים בעצמם הם דנים אותו !

 

וראה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=33 - http://breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ

 

שהצרוף של העוונות הוא דייקא נוקם באדם. וממש כמו נסירה ושברי עצמות ממש.

 

 

וכנ"ל מי שלא רואה בעיניו ממש מדוע וכיצד ובאיזה אופן העוונות נוקמים באדם, הרי שהוא לא מבין את עניין השכר והעונש בשלמותו.

 

והשלמות היא ביומו תתן שכרו, ששכר מצווה מצווה ממש. ושאינו חפץ בשכר העולם הבא, ששכרו מהמצווה בעצמה. ומצד הבחינה הזאת גם שכר עברה עברה, שהעונש הוא העברה עצמה.

 

אבל רק מי שהוא בבחינת שכר מצווה מצווה, שזאת בחינת משה כמבואר, רק הוא מבין ורואה את הבחינה של שכר עברה עברה.

 

עָנָה וְאָמַר: אוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַחֲמָנוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
אוֹ יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת
אוֹ שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵיהֶם
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' וְגַם רַחֲמָנוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ
קדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיַּעַמְדוּ וְיִשְׁקְטוּ שִׁמְרֵי הַמּחַ לְמַטָּה
עַד שֶׁלּא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם
וְיִהְיֶה הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ
"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתְךָ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ"
הַיְנוּ שֶׁהַכּל שָׁוֶה
וְאֵין שׁוּם חִלּוּק בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה וּבֵין הַקֶּבֶר וּבֵין הָעוֹלָם הַבָּא
כִּי "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ" הַתּוֹרָה
וְכֵן "בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמר עָלֶיךָ" שֶׁשָּׁם בְּשָׁכְבְּךָ בַּקֶּבֶר
שָׁם גַּם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה
וְכֵן "וְהֲקִיצוֹתָ" לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ'
כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה וְרָצוֹן כְּלָל לְשׁוּם דָּבָר
רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה
נִמְצָא שֶׁהַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ בֵּין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בֵּין בַּקֶּבֶר, בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא
בְּכֻלָּם הוּא דָּבוּק רַק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַתּוֹרָה
כִּי מִי שֶׁמְּקֻשָּׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה
יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא רַחֲבַת יָדַיִם
וּבֵין הַקֶּבֶר שֶׁהוּא מָקוֹם צַר
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
אֲבָל מִי שֶׁנִּזְדַּכֵּךְ מחוֹ וְאֵין לוֹ שׁוּם שְׁמָרִים בַּמּחַ
הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

 

 

והשאלה המתבקשת היא, מה שייך להיות דבוק בתורה אחרי מותו ... ?

 

והתשובה כמובן כי רבי נחמן מברסלב מדבר על תורת ה ממש, שאינה מוגבלת בזמן / או בגוף / או במקום וכולי.

 

*

 

וצדיקים בממתן קרויים חיים זה בחינה אחרת לגמרי. כי הצדיק האמת הוא חי ממש, ולא קרוי חי.

 

וראה גם כאן http://breslev.eip.co.il/?key=414 - http://breslev.eip.co.il/?key=414 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמד - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ

 

 

אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
כִּי אֵצֶל הַצַּדִּיק אֵין חִלּוּק בֵּין הַחַיִּים וּבֵין לְאַחַר מִיתָה
כִּי גַּם לְאַחַר מִיתָה הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְאֵין זֶה הַחִלּוּק
אֶלָּא אֵצֶל זֶה הָאָדָם שֶׁנִּמְשָׁך אַחַר תַּאֲווֹת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כָּל יָמָיו
וּלְאַחַר מִיתָה אֵין אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה
זֶה נִקְרָא מֵת, וְהַמִּיתָה נִכֶּרֶת אֶצְלוֹ
וְיֵשׁ יָמִים שֶׁהֻתְּרָה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חָכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם'
וְהַצַּדִּיק, אֲפִילּוּ בְּזאת הַחֲצִי הוּא כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְאוֹחֵז אֶת תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
אֲפִילּוּ זאת הַחֲצִי שֶׁהֻתַּר לוֹ, אֲפִילּוּ בָּזֶה הוּא אוֹחֵז תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
בְּוַדַּאי זֶה אֵין מֵת, אֶלָּא תָּמִיד חַי
אֲפִילּוּ לְאַחַר מִיתָה
וְאֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כִּי תָּמִיד הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם.

 

 

היינו שהצדיק עובד את ה' גם אחרי מותו.

 

*

 

ובהפוך על הפוך במתים חופשי, הצדיק זוכה לזה כבר כאן:

 

http://breslev.eip.co.il/?key=353 - http://breslev.eip.co.il/?key=353 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערה - כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד

 

דַּע שֶׁכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד
וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק הָאָדָם
אִם הִיא נְשָׁמָה גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יְקָרָה מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֲזַי נוֹתְנִין לָהּ לִהְיוֹת מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא
שֶׁיְּחַפֵּשׂ וְיִקַּח לוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה מִגִּנְזֵי הַמֶּלֶך יִתְבָּרַך
וְזֶהוּ תַּכְלִית כָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַבָּא
וּלְחִפּוּשׂ: צְרִיכִין נֵרוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁחִפּוּשׂ בְּנֵרוֹת'
וְלָמְדוּ מִפָּסוּק "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן"
וְהַנֵּרוֹת נַעֲשִׂין מִן הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: "נֵר מִצְוָה"
וְאֵצֶל אֵלּוּ הַנֵּרוֹת, מְחַפֶּשֶׂת הַנְּשָׁמָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא
וְזֶה בְּחִינַת "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" 'כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת'
'חָפְשִׁי' הַיְנוּ בְּחִינַת הַחִפּוּשׂ שֶׁנַּעֲשֶׂה מִן הַמִּצְווֹת
כִּי הַמִּצְווֹת הֵם נֵרוֹת שֶׁעַל יָדָם הַחִפּוּשׂ כַּנַּ"ל.
אֲבָל יֵשׁ צַדִּיק שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ בְּחַיָּיו
וְגַם בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים הוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזֵי אָבִיו

 

 

היינו שהצדיק כבר בחייו נחשב מת !

 

*

 

והוא בחינה אחת עם מ"ש רבי נחמן מברסלב שאפשר לזכות בחייו למה שמשה רבנו לא זכה במותו כמובא. והוא בחינה אחת עם העניין שיכול למסור את נפשו ממש ועדיין להשאר בחיים. והוא בחינה אחת עם העניין של נוטל חייו מן העולם כמובא.

 

בין כך ובין כך, אצל הצדיק האמת אין שום חילוק משום סוג שהוא בין חי למת וכולי.

 

כי כל הכבוד שיש לעכו"ם יראו שהוא שלנו וכולי. ולמרות שזה נגד החוש, לעתיד יגלו שכאן בעולם הזה הכבוד האמיתי היה דווקא לישראל.

 

ורבי נחמן מברסלב שם מביא את העניין של אין יסורים בלא עוון. ואת אותו העניין הוא מביא גם על הבחינה שעוון אחד רגוע מכל היסורים.

 

וכל הדיון הזה קיים, רק מבחינת ההסתרה של העולם הזה, שבו לא מבינים את דרכי ה וצדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ואז מתרצים שבעולם הבא ישולם חשבונו של כל אחד ואחד.

 

אך באמת רבי נחמן מברסלב מביא שהצדיק האמת זוכה כאן בעולם הזה לדעת את התשובה לצדיק ורע לו ורשע וטוב לו, כי הוא רואה את המציאות אחרת, ומבחינתו הצדיק טוב לו והרשע רע לו. כי המצוה היא השכר והעונש הוא העברה.

 

והשכל הזה מגדיר מחדש בעצם את כל המושג טוב ורע שיש בעולם. והוא יתגלה לעתיד לבוא ...

 

אך מצד השכל הזה, כמובן שכל הדיון הזה לא היה מתקיים, כי ברור מאליו שהעונש הוא במזומן בשעת העברה עצמה וכולי כנ"ל.

 

לגבי תורת ה' ותפילת ה' שעל עניין זה אתה מבסס את תשובתך שיש מצוות גם בעולם הבא הנעשות ללא הגוף אני רוצה (אולי) לחדש לך משהו.

אם תעיין הדק היטב בתורה כ"ב סעיף יוד תראה שכאשר רבינו מדבר על העניין הזה אומר בפירוש שאדם יכול להגיע לתורת ה' ותפילת ה' בהיותו בעולם הזה דווקא, ורבינו איננו מדבר על האדם אחרי שנפטר כלל וכלל.

 

עיי"ש שאומר שכל אדם (ולא רק צדיק האמת) צריך שילך מדרגא לדרגא עד שיגיע למדרגות הללו. וההליכה הזאת פירושה היא , שהאדם צריך לבטל כל פעם ישותו מחדש וע"י עולה לעולם העליון. כי מה שעושה את ההבדל בין העולמות היא אך ורק תודעת האדם.

 

וממילא מי שהוא "יש" הוא בעולם העשיה וכשזוכה לזכך עצמו אז עולה מעלה עד האצילות ואף למעלה מזה וכל זה כשהוא בעולם העשיה הנראה לעינינו כנפרד מהא"ס (כי רק לדעתינו הנפולה הוא נפרד ובאמת גם הוא כח הא"ס). ואז זוכה להתאחד עם האין סוף באופן שכל פעולותיו הם פעולות האין סוף עצמו המלובש בגופו וזה כל תכלית בריאת העולמות ושעשועו של השי"ת שלולא זאת היה יכול לקיים המצוות ללא צורך בבריאת האדם.

 

וזה נקרא תורת ה' ותפילת ה'. באופן שמה שאמרו חז"ל שהקב"ה מניח תפילין הוא ע"י גופו של הצדיק עצמו ולא כהתרחשות נפרדת וכמבואר גם בתורה ב' סעיף ו'. וע"ע תורה ה' סעיף ה'. ויש בזה עוד אריכות גדולה בהסבר הדברים שאין הפנאי מרשה.

 

וזהו שהבדל בין איש לרעהו בלימוד התורה וקיום מצוותיה הוא כנ"ל אם הוא רואה עצמו כאילו הוא זה עושה המצוות או שהוא מגיע לתודעה ששום דבר לא נעשה אלא ע"י הקב"ה בעצמו. וכמבואר דבר זה עוד בכל ספרי תלמידי הבע"שט הקדוש.

 

ועיין בעיקר כאן  http://breslev.eip.co.il/?key=3123 - http://breslev.eip.co.il/?key=3123  סעיף ב.

באופן שדברי הגמרא דרבי יוחנן עומדים איתן לגבי כלל נשמות ישראל.

 

ומה שהצדיקים יורדים לגיהנם כדי להוציא משם נשמות אין הדבר קשור לקיום מצוות כלל.

 

ומה שרבינו אמר שבקברו הוא כמו בחדר אחר אין זה אומר שרוצה לקיים מצוות אלא שם זוכה לדבקות ה' שלא ע"י קיום מצוות כלשהם אלא בבח' שנהנה מזיו השכינה, וזהו שהצדיקים הולכים מחיל אל חיל זה בהשגות התורה ( גלוי השכינה). 

 

לגבי תוכן דבריך:

 

לגבי תפילת ותורת ה, אני לא מבסס על זה את דברי, אלא מבאר על פי זה את דברי. דברי מבוססים כמובן גם על עניינים אחרים.

 

לגבי העניין שאפשר להגיע לתורת ותפילת ה דווקא בעולם הזה, אני מבין שלפי הבנתך מדובר על כך שעל ידי שנכלל בא"ס אז כביכול השי"ת מקיים דרכו את המצוות. וממילא זה שייך רק בעולם הזה וכולי.

 

אבל זה לא הפשט. כי יש את התורה דעתיקא שהיא מלובשת בכל דבר בעולם, והשי"ת מקיים את המצוות ממש בכל דבר בעולם על ידי התורה דעתיקא שמלובשת בו. ואין קשר בין קיום המצוות המעשיות על ידי הצדיק בעולם הזה כאן, לבין קיום המצוות על ידי השי"ת.

 

ז"א תורת ותפילת ה ממש, הם לא נעשים על ידי הצדיק הגשמי שנכלל בא"ס. אלא בעניין אחר לגמרי.

 

ורבי נחמן מברסלב עצמו מבאר שם, כי תורת ה ממש יש לה פירוש אחר לגמרי מהתורה שלנו. כי בתורת ה ממש, וידבר ה אל משה לאמר, זה בעצמו מצווה. והתורה עצמה יש לה פנימיות אחרת, שאותה השי"ת מקיים וכולי.

 

וראה גם את העניין של איך העולם היה קיים לפני מתן תורה, שהוא היה קיים על ידי התורה שיש בבריאה. וברור שהשי"ת קיים את כל המצוות גם לפני בריאת העולם וכולי.

 

*

לגבי העניין של הצדיקים שעוברים בגהנום, לא הבנתי איך הוא התקשר לכאן לעניין של קיום המצוות בעולם הבא.

 

מה שכן, מאחר שרבי נחמן מברסלב מבאר שגם בעולם הבא בתוך הגן עדן גם שם יש גהנום. כי כל מדרגה היא בבחינת גהנום בייחס לזו שמעליה, אז ממילא ברור שתמיד עוברים בגהנום לפני גן עדן.

 

ויש גם את הבחינה של כל צדיק נכווה וחופתו של חברו, שיש לו פירושים מנוגדים בדברי רבי נחמן מברסלב. פעם אחת הוא מסביר את זה על עניין הבושה וכעונש. ופעם אחת הוא מסביר את זה על עניין של להתחמם כמשהו חיובי. והכל אחד. כי גן העדן של אחד הוא הגהנום של זה שמעליו וכן הלאה.

 

וכשם שיש דינים למעלה למרות שהוא כולו טוב, כך יש גם גהנום למעלה. וכמובן שיש גם גהנום למטה, שהוא משהו אחר וכולי.

 

*

 

לגבי קיום המצוות אחרי הפטירה אצל הצדיק, אילו הבנת את עניין תורת ה כפי מה שאני מבין אותו, היית מבין שאכן זה לא על ידי מצוות מעשיות כמובן, אבל זה כן על ידי מצוות מעשיות כפי מה שהן בתורת ה ממש.

 

ואל תשכח את מ"ש רבי נחמן מברסלב שהוא יכול לקיים את כל התורה גם בלי לקיים אותה בפועל, כמו האבות הקדושים.

 

והשלם את החסר...

 

מאחר שרבי נחמן מברסלב אומר שבהכרח לעבור דרך היכלי התמורות, ממילא זה אומר שהאדם יכול להניח שהפשט שהוא מבין בפעם הראשונה והשניה והשלישית את ספרי רבי נחמן מברסלב, ברור שאו שהוא מוטעה לגמרי, או שהוא מהיכלי התמורות.

 

כי אם חייבים לעבור בהיכלי התמורות, ממילא אפשר להניח שאו שהאדם עוד לא שם, או שהוא שם.

 

ומי שזוכה להתקדם באמת, בכל פעם הוא מבין את הליקוטי מוהרן בצורה אחרת לגמרי לגמרי. ויש בחינת ליקו"מ שלו ובחינת ליקוטי מוהרן של רבי נחמן מברסלב. על אותו המשקל של תורתו ותורת ה'.

 

ורק כאשר האדם נכלל בצדיק האמת ממש, דהיינו מגיע למדרגה שלו, רק אז הוא מבין את הפשט האמיתי של הליקוטי מוהרן, דהיינו הוא מבין את הנמשל שאליו מכוונות כל ההקדמות של רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהרן, שהוא כולו בכלל רק הקדמות.

 

וזה בחינת מ"ש רבי נחמן מברסלב לרבי נתן, שהוא יטייל אצלו בכל התורות (כפי שרבי נתן עשה בליקוטי הלכות), אבל זה לא מספיק. כי הוא רוצה שיהיה שלו. היינו שההשגות יהיו מצד נשמתו של האדם ולא מצד רבי נחמן מברסלב.

 

ועד שהאדם לא משיג בשכלו את דברי רבי נחמן מברסלב עצמם, הרי שהוא באספקלריא שאינה מאירה.

 

ויש בזה עוד עניין. כי רבי נחמן מברסלב מבאר שהתורה של העולם הזה, היא בזעיר אנפין. ומהשכל של העולם הבא דעתיקא, אי אפשר לדבר ממנו, כי הוא מעל המחשבה ומעל הדיבור.

 

וזה אומר, שאם האדם מסוגל לחשוב בשכל שלו ולדבר בדיבור שלו את האמת שלו, הרי שהוא עדיין לא באמת האמיתית.

 

כי את האמת האמיתית אפשר להשיג רק ברצוא ולהישאר עם הרשימו שלה בושוב.

 

ועד שהאדם לא מגיע לאמת כ"כ גדול שהיא לא נכנסת לשכל האנושי כפשוטו ממש, הרי שהוא עדיין לא באמת האמיתית.

 

והאמת האמיתית כשהאדם משיג אותה ברצוא, אז בכלל מתבטלת כל ישותו ממש והוא לא קיים בעולם כלל, ואפילו לא יודע מעצמו, בבחינת ההשגה של משה רבנו בשעת פטירתו.

 

ועד שהאדם לא שם, אז הוא עדיין מטייל בעולמות, אך עדיין לא מבין את הדברים כפי מה שהשי"ת מבין אותם וכולי.

 

וזאת כמובן היתה נקודה למחשבה.

האמת היא שאני יכול להשיב על דבריך אבל בוא נעמוד בנקודה זו. אני מסכים איתך בהחלט שיש ליקוטי מוהרן של מטה ויש ליקו"מ של מעלה. אבל לאור כל האמור ישנה שאלה אחרת המתבקשת מאליה. והיא שאלה כללית לגבי כל עניינו של רבינו בכלל וליקו"מ בפרט.ותמיד הטרידה אותי.

 

רבינו אמר שאחת ממטרות פעולותיו של צדיק האמת שהוא הרחמן האמיתי היא להחדיר דעת אלוקות בישראל כמבואר במס' מקומות כדי שאז יזכה האדם להקרא אדם ולא בהמה כי מי שלא מרגיש אלוקותו ית' אינו אדם.

 

למה אני אומר זאת ? מפני שאם נתבונן לאורך כל דורותיהם של חסידי ברסלב החל מהגדול שבהם ועד הקטן, לא הבחנתי שמישהו מהם מדבר "לעניין" אלא רק דברים חיצוניים בלבד שלענ"ד אפילו מביישים את רבינו.

 

וחשבתי לעצמי שאולי הגדולים שבהם השיגו משהו בפנימיות עניינו של רבינו אבל לא רצו לחשוף מה שיודעים. אבל גם זה לא יתכן כ"כ כי רבינו אמר בעצמו שמי שיש לו השגות וזכה להארות מן הראוי שישתף את העולם במה שיודע.

 

וכאן היא השאלה,אז מה בעצם רבינו רצה ? הרי ספרו הק' הוא כאגוז הקשה לפיצוח עבור רוב העם... ומה שלוקחים משם הוא מקסימום "טיול בעולמות" כפי שהגדרת זאת לעיל, ולא דעת הצדיק האמת באמת, ואם כן מה עשינו כאן ?

 

רבינו לא השאיר הרבה סיכוי לעמוד באמת על אמיתת כוונתו אלא ליחידי סגולה בלבד והוא אכן ידע שזה כך יהיה. שאין מי שיבין ספרו אלא מי שיודע אותו ישר והפוך כידוע הפירוש העמוק בזה (ועדיין רוב העולם חושב שזה כפשוטו).

 

וההוכחה הטובה ביותר היא מציאות ה"עולם" עצמו שמגששים באפלה כמו שרואים בפועל וכבר התכתבנו בנושא הזה.

 

ואפילו רבי נתן העיד שישנם מקומות הרבה שבהם רבינו בכוונה תחילה השמיט מילים נחוצות להבנת העניין באותו מקום ולא רצה לגלות. ועוד אמר ש"אעשה אתכם כתות כתות" וכו'.

 

האמת היא שממש לפני כמה ימים עלה במוחי העניין הבא, והוא שרבי נחמן מברסלב כתב את הספר שלו לא עבור המון העם אלא דווקא עבור יחיד/י סגולה מסויים.

 

רבי נחמן מברסלב מביא את העניין שהדיבור שלו מתגלגל מאחד לשני עד שהוא עושה את פעולתו. ויתכן שרבי נחמן מברסלב כתב את דבריו עבור מישהו מאוד מסויים, ועל הדרך הלביש את זה בתוך ספר שאפשר גם להוציא ממנו עצות ...

 

כי בתוך דברי רבי נחמן מברסלב יש דקות מאוד מאוד גדולה. ורק מי שבקיא וכולי ... וגם למדן רציני שרק הוא יכול להיות בעל השגה ... וכולי, רק הוא באמת מתחיל קצת להבין את רבי נחמן מברסלב.

 

*

 

אצל רבי נחמן מברסלב בכלל יש משהו מאוד מוזר. מצד אחד יש את כל השיחות שלו שהוא יכול להחזיר את כולם בתשובה ולתקן את העולם, אבל מהצד השני יש המון דיבורים הפוכים שבהם הוא אומר שחייבת להיות מחלוקת / הסתר ובחירה. והוא חייב דווקא להסתיר.

 

ובאמת שיש בזה שורש שהוא הבחירה שנתן השי"ת לאדם. כי בוודאי שהבורא יכול להחזיר את כולם בתשובה ולתת לכולם שכל, אבל צריך גם שתהיה בחירה. וזה עניין אחד.

 

*

 

לגבי חסידות ברסלב, לא ממש מתחשק לי להראות כאן את השקרים שהולכים בעניין הזה. אבל אתקן את הנקודה הבאה:

 

והיא שרבי נחמן מברסלב אמר שיבוא יום שבו כל העולם יחלקו עליו. ומי שאז ישאר איתו יהיה מאנשיו. והדיבור הזה שייך גם כיום.

 

כי באמת מצד האמת גם היום כל העולם כולו כולל כל רבני ברסלב וכולי, כולם חולקים על רבי נחמן מברסלב. כי המרחק בין השכל של רבי נחמן מברסלב שהוא באחדות של ה 5 דברים של השי"ת, עם השכל של בני האדם, זה עניין אחר לגמרי לגמרי.

 

ומי שזוכה לעלות מדרגה לדרגה בשכל של רבי נחמן מברסלב, בסוף התהליך הוא באמת מבין ורואה כיצד מצד אחד יש את השכל של רבי נחמן מברסלב שהוא השכל הנקנה של השגת השי"ת עצמו ממש, ומהצד השני יש את כל שאר העולם.

 

ואז, רק אז, מי שאז מדבק את עצמו בשכל של רבי נחמן מברסלב, אז על ידי זה הוא נכלל בשכל של רבי נחמן מברסלב ואילו ידעתיו הייתיו ונכלל בהשי"ת ורק הוא נקרא חסיד ברסלב אמיתי. ולעתיד לבוא שזה כנראה יקח עוד זמן ... כולם יהיו במדרגה של רבי נחמן מברסלב. ולכן כולם יהיו חסידי ברסלב.

 

אבל כמו שיש תורת ה ותורתו, ותורתו היא רק על שם המושאל, הרי שיש גם ברסלב על שם המושאל. וברסלב רק מרמז על השכל של רבי נחמן מברסלב, אבל זה כמו היכלי התמורות שהם רק מדמים את עצמם לשכל של רבי נחמן מברסלב וכולי.

 

*

 

לגבי גדולי ברסלב שאולי זכו להשיג את פנימיות כוונת רבי נחמן מברסלב, למיטב ידיעתי זה לא קרה. משום שאולי מישהו זכה להשיג משהו עמוק יותר בליקוטי מוהרן מאשר אחרים, אבל מי שזוכה להשיג את השורש של רבי נחמן מברסלב, הדבר הזה אמור לבוא לידי ביטוי בצורה אחרת.

 

והיא שרבי נחמן מברסלב אמר שממנו ועד המשיח לא יהיו חדשות. וכל ההשגות של רבי נחמן מברסלב הם לבושים של השכל הנקנה. ומי שזוכה להשיג את השכל הנקנה, ראוי לו לחדש חידושים שרבי נחמן מברסלב לא חידש אותם ! דהיינו לגלות השגות חדשות מהשורש של דברי רבי נחמן מברסלב.

 

ומאחר שבכל ספרי ברסלב אין ! עצות חדשות איך לעבוד את השי"ת, דהיינו אין ! עצות חדשות שלא כתובות כבר בספרי רבי נחמן מברסלב, הרי שזה מעיד שכל אותם חכמים הם רק מתחת לדרגה של רבי נחמן מברסלב, אך הם לא כמוהו ממש, וממילא הם לא השיגו את השורש.

 

*

 

ומי שיודע את הטעם של ארץ ישראל, ומי שיודע איזה תורה ניתנה לדרוש ולכתוב, רק הוא יכול לראות בכל ספר את שורש התורות והשכל של כל אחד ואחד.

 

כי מי שיש לו עיניים לראות, הוא יכול לראות בכל ספר, מאיזה עולם נלקחו התורות האלו. והאם הן מהאין סוף, או שהן רק מהחלל הפנוי ולמטה.

 

*

 

ולגבי מה הוא העניין של רבי נחמן מברסלב, אז מצד האמת אני אחדד שגם רבי נחמן מברסלב עצמו לא ידע מה העניין שלו. היינו כי השורש הוא מעל המחשבה ובלתי נתפס. כעניין סוד העיבור שהוא סוד גם אחרי שמגלים אותו.

 

ובזה אני בא לומר כי רק רבי נחמן מברסלב עצמו הבין "קצת" את העניין של עצמו, ע"ד מ"ש שהוא יודע קצת מגדולת השי"ת. אך באמת אף אחד לא באמת מבין את השכל והעניין של רבי נחמן מברסלב, כי אפילו בעיני עצמו הוא היה איש פלא וכולי.

 

אלא, שעדיין אפשר לקחת עצות ולעלות מדרגה לדרגה ... ואם יזכה האדם ... אז ...

 

ואם תרצה שנרחיב עוד באיזה עניין, תבקש.

 

תודה.

 

והוא בחינה אחת עם העניין שכל העולם כולו חולקים על רבי נחמן מברסלב.

 

כי יש את הבחינה של החוכמה מאין תמצא, שרבי נחמן מברסלב מבאר שהחכם משים את עצמו לאין ממש. והרי שזאת בחינת מחלוקת מהעולם.

 

ומי שלא מבין מדוע כל העולם כולו חולקים על רבי נחמן מברסלב, הרי שהוא לא מבין את רבי נחמן מברסלב.

 

ואני אחדד, גם הליקוטי מוהרן חולק על רבי נחמן מברסלב ! גם דברי רבי נחמן מברסלב חולקים על רבי נחמן מברסלב.

 

כי דברי רבי נחמן מברסלב הם צמצומים. וכל צמצום הוא בחינת מחלוקת על השורש.

 

וכל הליקוטי מוהרן הוא הקדמות / קליפות / וצמצומים של האור אין סוף.

 

ומי שלא מבין מדוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא בכלל מחלוקת על השכל של רבי נחמן מברסלב, הרי שהוא לא מכיר את רבי נחמן מברסלב.

 

ועוד, שמאחר שהכל מגיע מאותו השורש, הרי שמי שלא מבין את כל הדיבורים של רבי נחמן מברסלב, הרי שהוא אינו מבין שום דיבור של רבי נחמן מברסלב בשלמות.

"את הבנים שלי לקחתי מעולם האצילות" וביגלל זה אין העולם סובלים אותנו כלל.

ראה הקיטרוג של המן הרשע "ואת דתי המלך אינם עושים " וכן מעשה מחיגר שאמר לו מלך הטאוויל "למה באת למקומי וענה לו החכם מדוע מקומך הוא אינו מקומי"וכן מבן מלך ובן שפחה שנחלף שאמר לו האדם יער תפסיק לרדוף אחרי העוונות שלך כי הם לא שלך,.

ואני חושבת שאולי זה ניסה להסביר לך אליעד כי הצדיק עושה תשובה בשביל ישראל וישראל עושים תשובה בשביל כל העולם.  ואמרו רבותינו על ארץ ישראל " והעם היושב בה נשוא עוון" אלא שסיבלנו נובע מחטא המרגלים שאנו לא מוכנים להיתענו ולהיכלל בצדיק כי ,ארץ אוכלת יושביה..שנהפך למהות הצדיק והוא עיקר הבושה כי מעקב את הגאולה ע"י שעדיין לא ביטל עצמו אל הצדיק האמת ועדיין יש לו איזה שכל מעצמו. כשבאמת אם היה לו את עיני הצדיק היה רואה שאין שום רע בעולם כלל. לדוגמה  בחדשות תיראה שעצרו אדם שאנס את הבת שלו ודרך עיני הצדיק תראה אדם חתול ששכב עם חתולה ,,רק ביגלל שהם עדיין חיות בדמות אדם ,ואף שעלו דרגה אחת מחיה דמוי חיה לחיה בדמות אדם ,עדין לא עלה לאדם דמוי אדם. או לאדם יושב על כסא ועוד ועוד...

ראה תורה "כי מרחמם ינהגם " והבן כי עיקר הבילבול בזה המדור כי אנו כרגע במכת ערוב והחיות מעורבבות בנינו במסוה של אדם {בגלל שוחטים שאינם הגונים }ובאמת אם לא תיבהל ושים לב למעשה מבן מלך ושיפחה , לקטע שמדבר מאחרי החוכא הגדולה .למד הבן מלך האמת לזהות את קול החיות ושאגתן ואפילו מצא חן בעיניו. ואם יש לך טלויזיה בבית תראה הרבה נשיונל גאוגרפיק ותיראה איך מתנהגים החיות וזהה אותם ברחוב סביבך.

 

 

אין לנו למחות על מכירת חמץ בפסח

 

בהקשר של חיות בדמות אדם, רבי נחמן מברסלב דווקא מביא שצריך לזכות את החיות שיהיו בדמות אדם.

 

מצד שני הוא גם באותו המקום מביא שרק משה רבנו יודע להוכיח בלי לעורר ריח רע.

 

ודבר נוסף, כשאני מדבר על תורה כלשהי שמלובשת בעברות, אני לא מתכוון לאנלוגיה בין חיות לבין בני אדם, אלא על משהו אחר.

 

כי גם במעשי החיות יש תורה וגם בכל דבר בעולם יש תורה.

 

רבי נחמן מברסלב מבאר בתורה אבא שאול, שהצדיק הופך את כל הדיבורים לשבחים של המלך. ובעניין הקבצן הכבד פה שכל הדיבורים שלו היו שבחים של המלך.

 

התורה שיש בכל הדברים שבעולם גם בדברי אפיקורסות, היא כמובן שבחים של המלך.

 

וכדי לדעת איזו תורה יש בכל מצוה / עברה / אמונה / אפיקורסות, לשם כך צריך לדעת מהו האין סוף עצמו וכיצד ממנו משתלשל כל דבר שיש בעולם. ואז רואים את השבח של המלך שיש בכל דבר.

 

ועיקר המחאה צריכה להיות בלקשר את הטועה לשורש האמת שיש בתוך דברי הטעות שלו.

 

כי מי שלא יודע איך בתוך הכפירה יש אמונה, הוא לא יודע להחזיר בתשובה אף אחד. אבל צדיק אמת שיודע איך האמונה מוסתרת בתוך הכפירה, הוא דייקא כמו החכם שריפה את ההינדיק, הוא דייקא יודע איך להחזיר כל אחד בתשובה לפי דרכו ושורשו וכולי ...

 

בכל מקרה, היה חשוב לי להבהיר שהעניין של כיצד הרע הוא טוב מאוד, זה עניין גבוה יותר מאשר ההשוואה שבין בני האדם לבין חיות.

רק מדבריה של "יהורם" הבנתי שגם כשרואים מעשה או מציאות שליליים הנוגדים את התורה שבנגלה

צריך להבין שיש כאן כוונה פנימית ואין יותר מידי מה להתרגש

ועל זה אני אומר שצריך לדייק בדברים ומסכים מאוד עם דבריך שמי שלא יודע איך בתוך הכפירה יש אמונה 

או בקיצור, שהכל זה שעשועי המלך,כולל גם מה שכתבה התורה "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא".

לדוגמא, אדם שמדבר לשון הרע/רכילות אלי או בנוכחותי מוטלת עלי החובה להתריע בפניו וכו'. למרות שיש כאן "תורה" נסתרת. וכיוצ"ב.

וכבר הזכרנו בפורום את בקשת המלך הביאו עלי כפרה.... 

 

תנסה לחשוב על גודל הפער שיש בין מישהו שתופס את האחר כעושה חטא, לבין מישהו שמבין כיצד החטא הזה הוא התגלמות של טוב בהסתרה מצד החוטא.

 

זה פער של שמים וארץ.

 

ודרך אגב, שלמות תורה רפב לדון לכף זכות, היא זו. כאשר האדם באמת רואה את השורש, ואז ממילא הוא לא יכול שלא לדון לכף זכות.