הדפס דף | סגור חלון

הקליפה שאומרת "גם לי גם לך לא יהיה" - חידוש שהתחדש

טופס הדפסה: ברסלב / רבי נחמן מברסלב / אליעד כהן
קטגוריה: ברסלב - רבי נחמן מברסלב
שם הפורום: ברסלב - לימוד בעיון
תיאור הפורום: ברסלב - לימוד לעומק ולרוחב של ספרי רבי נחמן מברסלב בלבד. פירושים / קושיות / תירוצים / חידות ועוד.
URL: http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=192
תאריך הדפסה: 28 Mar 2024 ב 15:08
גרסת תוכנה: Web Wiz Forums 9.63 - http://www.webwizforums.com


נושא: הקליפה שאומרת "גם לי גם לך לא יהיה" - חידוש שהתחדש
נשלח על ידי: נקודה טובה
נושא: הקליפה שאומרת "גם לי גם לך לא יהיה" - חידוש שהתחדש
תאריך שליחה: 26 Nov 2009 ב  23:11
חידוש שהתחדש לי תוך כדי לימוד עם אשתי, בדרך ללידת בתי.

בתורה ב' בחלק שני, כותב רבי נחמן מברסלב כי קישוי לילד הוא על ידי שיש קליפה שהיא אומרת: "גזורו, גם לי גם לך לא יהיה"  כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם.
וקשה, למה רוצה הס"מ שהוולד לא ייצא, לא יותר טוב לו שיהיה עוד אחת ל"גונדא דיליה" (חילותיו)?

עלו לי 2 תשובות לראש, שהן משלימות אחת את השניה.
א. מובא בגמרא "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", כלומר שהמשיח לא יבוא לפני שייולדו כל הנשמות שצריכות להיוולד, וכל עוד נשמה לא נולדת אלא ח"ו האשה מפלת, הגאולה מתעכבת, כיון שהנשמה לא באה לתיקונה בכך (מלבד נשמות מסויימות שזהו התיקון שלהם, כגון שלידתם היתה בקדושה והורתם לא היתה בקדושה), אלא צריכה להתגלגל שוב ועוד פעם לחכות עד שיעברו תשעה ירחי לידה וכו'.
 
ב. רבי נחמן מברסלב אומר (מובא ב"אבניה ברזל", שיחות וסיפורים מרבי נחמן מברסלב אות ד') "יהודי צריך לבקש שיהיו לו הרבה ילדים, שיהיו כמו שיהיו, כי כשמשיח יבוא ויתקן את כל העולם - יהיה תיקון לכל הדורות עד אדם הראשון", 

ואם כן - מובן משתי הסיבות הללו למה הקליפה לא רוצה שיוולד התינוק.
א. כל תינוק שנולד - בעצם לידתו מקרב את הגאולה
ב. אף מישהו שהיה מכוחות הקליפה - יבוא לתיקונו כשיבוא המשיח.

אז כמובן שלכתחילה אנו מבקשים שיהיו לנו ילדים צדיקים ועובדי השם באמת, שלא נלד לבהלה ח"ו, אבל כשיש ח"ו קישוי לידה, שהס"מ אומרת "גזורו, גם לי גם לך לא יהיה", אנחנו אומרים: אפילו שיהיה הילד כמו שיהיה, שלא יהיה צדיק וכו', העיקר שיחיה, כי זו המלחמה האמיתית עם הס"מ.
וממילא שופט כל הארץ, מלך שהשלום שלו, יפסוק את פסק הדין לתת לנו את הילד ולא לס"מ, דהיינו שהילד יהיה צדיק כמו שרצינו, "תנו לה את הילוד החי, והמת אל תמיתוהו - היא אימו" ולא הקליפה ח"ו.



תגובות:
נשלח על ידי: אליעד כהן
תאריך שליחה: 26 Nov 2009 ב  23:22
בשביל הפרוטוקול, זה לשון רבי נחמן מברסלב
 
http://breslev.eip.co.il/?key=179 - http://breslev.eip.co.il/?key=179 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ב - יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
 
וְדַע, שֶׁמִּזְמוֹר לְתוֹדָה הוּא מְסֻגָּל לִמְקַשָּׁה לֵילֵד, דְּהַיְנוּ לוֹמַר אוֹתוֹ.
מִזְמוֹר לְתוֹדָה רָאשֵׁי תֵבוֹת מל
בְּחִינַת שִׁבְעִין קָלִין שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁצּוֹעֶקֶת קדֶם הַלֵּדָה, כַּמּוּבָא
ויש במזמור זה קס"ח אוֹתִיּוֹת
קס"ח הוּא חֶסֶד בְּא"ת ב"ש
שֶׁעַל יְדֵי הַחֶסֶד בְּחִינַת הֲלָכוֹת הַהוֹלָדָה בְּנָקֵל כַּנַּ"ל
מ"ג תֵּבוֹת בְּזֶה הַמִּזְמוֹר
כִּי קִשּׁוּי לֵילֵד
הוּא עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ קְלִפָּה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: "גְּזרוּ, גַּם לִי גַּם לָך לא" וְכוּ'
כִּי אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם
וּכְנֶגֶד זֶה יֵשׁ מ"ג תֵּבוֹת בְּזֶה הַמִּזְמוֹר כְּנֶגֶד בְּחִינַת גַּם הַנַּ"ל
כִּי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה הוּא סְגֻלָּה לִמְקַשָּׁה לֵילֵד כַּנַּ"ל
http://breslev.eip.co.il/?key=179 - http://breslev.eip.co.il/?key=179 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ב - ימי חנכה הם ימי הודאה
ודע, שמזמור לתודה הוא מסגל למקשה לילד, דהינו לומר אותו.
מזמור לתודה ראשי תבות מל
בחינת שבעין קלין של היולדת שצועקת קדם הלדה, כמובא
ויש במזמור זה קס"ח אותיות
קס"ח הוא חסד בא"ת ב"ש
שעל ידי החסד בחינת הלכות ההולדה בנקל כנ"ל
מ"ג תבות בזה המזמור
כי קשוי לילד
הוא על ידי שיש קלפה שהיא אומרת: "גזרו, גם לי גם לך לא" וכו'
כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם
וכנגד זה יש מ"ג תבות בזה המזמור כנגד בחינת גם הנ"ל
כי המזמור הזה הוא סגלה למקשה לילד כנ"ל


נשלח על ידי: אליעד כהן
תאריך שליחה: 26 Nov 2009 ב  23:25
ולעצם העניין, קישוי לילד יכול להיות שמשמעותו היא שתהיה לידה אבל בקושי ולא בנקל.
 
ז"א זה נכון שקישוי לידה מונע את הלידה, אבל אולי זה לא כדי למנוע את הלידה לגמרי, אלא רק כדי לעכב ולסבך אותה ...


נשלח על ידי: נקודה טובה
תאריך שליחה: 26 Nov 2009 ב  23:32
לדעתי הקליפה שאומרת "גם לי גם לך לא יהיה" מתכוונת כפשוטו, ובחסדי השם ברוב המקרים של קישוי הלידה, בסופו של דבר ידה של הקליפה על התחתונה.


נשלח על ידי: אליעד כהן
תאריך שליחה: 26 Nov 2009 ב  23:42
ובעניין הנמשל של העניין של מקשה לילד, הנמשל הוא על עבודת ה של האדם.
 
היינו ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=197 - http://breslev.eip.co.il/?key=197 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם
 
הַיְנוּ כִּי כְּשֶׁאֶחָד נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
הוּא צָרִיך לִשְׁהוֹת וּלְהִתְמַהְמֵהַּ עַד שֶׁיִּתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם
וְעַל יְדֵי פְּגַם הַמַּחֲלקֶת נִתְפַּרְסֵם קדֶם זְמַנּוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה הֵם גּוֹרְמִים הֶזֵּק וְהֶפְסֵד לְהָאִישׁ הַזֶּה
שֶׁנַּעֲשֶׂה מְפֻרְסָם קדֶם זְמַנּוֹ
אוֹ גַּם לְהַדֶּרֶך לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהָיָה זֶה רוֹצֶה לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם
וַאֲזַי גּוֹרְמִין מִיתָה לְבַעֲלֵי הַמַּחֲלקֶת
וְלִפְעָמִים, שֶׁאֵין הַפְּגָם גָּדוֹל כָּל כָּך אֲזַי גּוֹרְמִין עֲנִיּוּת

וְזֶה הַסּוֹד מְבאָר בַּתּוֹרָה בַּפָּסוּק
"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ" וְכוּ'

כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל לִכְנס לְאֵיזֶה דֶּרֶך הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן
וְצָרִיך לְהִתְעַלֵּם שָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר
כִּי עֲדַיִן לא נִתְגַּלֶּה זֶה הַדֶּרֶך בָּעוֹלָם, רַק הוּא נִכְנָס לְשָׁם לְגַלּוֹתוֹ
וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן
בִּבְחִינַת "בְּדֶרֶך חָכְמָה הרֵיתִיך" בְּחִינַת הֵרָיוֹן
וְצָרִיך לִשְׁהוֹת שָׁם וּלְהִתְמַהְמֵהַּ
לְחַמֵּם עַצְמוֹ שָׁם כְּמוֹ עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ
עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן, שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, לְגַלּוֹת זֶה הַדֶּרֶך בָּעוֹלָם
וּכְשֶׁיּוֹצֵא קדֶם זְמַנּוֹ, זֶה בְּחִינַת נֶפֶל
וּפְגָם זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מַחֲלקֶת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו" הַיְנוּ מַחֲלקֶת
עַל יְדֵי זֶה: "וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ"
הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְפֻרְסָמִים שֶׁנַּעֲשִׂין קדֶם זְמַנָּם
שֶׁהֵם בִּבְחִינוֹת נְפָלִים כַּנַּ"ל, וְעָנְשָׁם מִיתָה אוֹ ענִי, לְפִי הַפְּגָם כַּנַּ"ל
וְזֶה: "אִם לא יִהְיֶה אָסוֹן" פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: בָּאִשָּׁה
הַיְנוּ שֶׁלּא יַפְסִידוּ וִיקַלְקְלוּ אֶת הַדֶּרֶך חָכְמָה בְּעַצְמוֹ
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אִשָּׁה הָרָה כַּנַּ"ל
רַק יַפְסִידוּ הַנְּפָלִים
דְּהַיְנוּ הָאֲנָשִׁים בְּעַצְמָן, שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ וְיָצְאוּ בָּעוֹלָם קדֶם זְמַנָּם
כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּאִשָּׁה הָרָה, כְּשֶׁנּוֹגְפִין אוֹתָהּ עַד שֶׁמַּפֶּלֶת נְפָלִים
יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת
דְּהַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הִיא מַפְסֶדֶת הַנְּפָלִים לְבַדָּם
שֶׁמַּפֶּלֶת אוֹתָם עַל יְדֵי שֶׁיָּצְאוּ בְּלא עִתָּם
וְלִפְעָמִים גַּם הָאִשָּׁה הָרָה בְּעַצְמָה נִזּוֹקֶת עַל יְדֵי זֶה וְנִסְתַּלְּקָה
כְּמוֹ כֵן בִּבְחִינוֹת הַנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים נִפְסָדִין הָאֲנָשִׁים בְּעַצְמָן שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ קדֶם זְמַנָּם
שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָלִים
אֲבָל עֲדַיִן לא נִסְתַּלֵּק הַדֶּרֶך חָכְמָה בְּעַצְמוֹ, רַק הַנְּפָלִים לְבַד
וִיכוֹלִין אֲחֵרִים לְהִתְעַבֵּר שָׁם בִּבְחִינַת הֵרָיוֹן הַנַּ"ל
כְּמוֹ בִּמְשַׁל אִשָּׁה הָרָה כַּנַּ"ל
וְלִפְעָמִים נִפְסָד גַּם הַדֶּרֶך חָכְמָה בְּעַצְמוֹ
בְּאפֶן שֶׁאֲפִילּוּ אִישׁ אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לִכְנס לְשָׁם בִּבְחִינַת הֵרָיוֹן
לְגַלּוֹת וּלְהוֹצִיא זֶה הַדֶּרֶך לָעוֹלָם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִיתַת הָאִשָּׁה הָרָה כַּנַּ"ל
 
עיין שם כל העניין.
 
וכיו"ב בעוד מקומות מובא העניין של עיבור הנשמה ...
 
וראה גם כאן http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=57 - http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=57 - מהו סוד העיבור ? כיצד הוא אפשרי ?
 
****
 
ושורש העניין הוא, שלפני שהאדם חוזר בתשובה שלמה, הרי שעדיין אין לו הוויה כלל כמובא.
 
וכאשר האדם נכלל באין סוף, זה בחינת עיבור.
 
וכאשר האדם חוזר בתשובה ומוציא מכוח אל הפועל את הרצונות שלו, זו בחינת פותח את ידיך, בחינת חתך, בחינת לידה, בחינת חידושין דאורייתא, בחינת בריאת העולם וכולי.
 
*****
 
ומקשה לילד, היינו מי שאין דעתו שלמה, שהוא בבחינת קטן שאינו מוליד.
 
כפי מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=324 - http://breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
 
עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א, בִּבְחִינַת: "הֵא לָכֶם זֶרַע"
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה לא הוֹלִידוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַהֵ"א הַזּאת
כִּי עִקַּר הוֹלָדָה עַל יְדֵי הַדַּעַת
בִּבְחִינַת "וַיֵּדַע אָדָם" וְכוּ', 'וְקָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד'
וְעִקַּר הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ
הַיְנוּ שֶׁיּוֹצִיא אֶת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי גַּם לְקָטָן יֵשׁ דַּעַת
אֲבָל אֵצֶל הַקָּטָן עֲדַיִן הַדַּעַת בְּכחַ וְלא בְּפעַל
כִּי לא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ, וְלא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וּמִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וְהִשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַעַת הָאָדָם לְהַשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ
אֲזַי הוּא קָרוֹב לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
וְאֵין חִלּוּק בֵּין דַּעַת הָאָדָם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּמּוּבָא
וְאָז דַּעְתּוֹ יוֹנֵק מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֵ"א, וְאָז מוֹלִיד
 
וכל זמן שהאדם לא חזר בתשובה שלמה, הרי שהוא אינו מוליד כלל.
 
****
 
ופירוש ע"פ מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=236 - http://breslev.eip.co.il/?key=236 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נט - יֵשׁ זָרִיז וְנִשְׂכָּר, זָרִיז וְנִפְסָד
 
וְעַל כֵּן מִי שֶׁהוּא צַדִּיק מִנְּעוּרָיו וְהוֹלֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר מִיָּמָיו מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים"
שֶׁאַבְרָהָם בָּא לַדַּרְגָּא שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי הַיָּמִים, כַּמּוּבָא בַּזוהַר
כִּי 'בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ'
וְהָיָה הוֹלֵך תָּמִיד מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא
...
אֲבָל מִי שֶׁצָּרִיך לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לִהְיוֹת זָרִיז גָּדוֹל מְאד מְאד
לְמַהֵר וְלָרוּץ מְאד, לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ
וְאָסוּר לוֹ לִשְׁהוֹת כְּלָל לַעֲמד וּלְהִתְיַשֵּׁב
כִּי בַּעַל תְּשׁוּבָה אֵינוֹ הוֹלֵך מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא כְּלָל
וְאֵין בֵּינוֹ וּבֵין הַקְּדֻשָּׁה שׁוּם בְּחִינָה הַנַּ"ל
כִּי הוּא צָרִיך לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
וְהוּא צָרִיך לָרוּץ וּלְדַלֵּג אֶל הַקְּדֻשָּׁה
 
היינו כי מי שהולך מדרגה לדרגה, דהיינו מי שהגיע לבחינת ארץ ישראל כמובא במקום אחר, שרק בבחינת ארץ ישראל שהיא שלמות האמונה וכולי, שהיא תשובה שלמה, רק שם עולים מדרגה לדרגה, אז מי שעולה מדרגה לדרגה, הוא בבחינת מוליד.
 
אך כל זמן שהאדם לא זכה לתשובה שלמה, הוא עדיין בכלל כאילו אין לו הוויה בעולם כלל כמובא.
 
***
 
והקליפה שאומרת גזורו גם לי גם לך לא יהיה, עניינה הוא עניין המחלוקת של בריאת העולם.
 
פירוש, כי הקליפה הזאת שורשה במחלוקת דסטרא אחרא.
 
כי מצד האמת הוא כולו בבחינת מצח הנחש שהוא רשע ירא, דהיינו שהוא רשע שאינו לתועלת עצמו.
 
כי באמת מצד האמת, והנה טוב מאוד זה מלאך המוות.
 
היינו כי בוודאי גם לרע עצמו טוב יותר כאשר האדם ממתיק אותו בשורשו.
 
כי גם אחרי שהאדם עושה תשובה שלמה, וגם אחרי שהקב"ה ישחט את היצר הרע, עדיין תהיה בחינה של היצר הרע, בבחינת מלאך הקדוש כמובא.
 
ובאמת הרע לתועלת עצמו טוב לו יותר שהאדם יחזור בתשובה שלמה ...
 
אך הבחינה של גם לי גם לך לא יהיה, היינו שאינו חושש על תועלת עצמו, שהיא הבחינה של הרשע ירא, שהיא מצח הנחש, שהובאה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=181 - http://breslev.eip.co.il/?key=181 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ד - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים
 
יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַחַיּוֹת רָעוֹת וּבֵין הַמֵּצַח הַנָּחָשׁ
כִּי חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיּוֹת רָעוֹת
הֵם הַחֲכָמִים שֶׁאוֹחֲזִים בְּחָכְמַת הַטֶּבַע לַהֲנָּאָתָם
כִּי יֵשׁ לָהֶם הֲנָאָה מִזֶּה, כְּדֵי לְהַחֲזִיק דַּעַת וָשֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם וְכַיּוֹצֵא
אֲבָל הֶחָכָם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ
הוּא רָשָׁע וְכוֹפֵר בְּלִי שׁוּם הֲנָאָה
שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה מֵחָכְמָתוֹ
רַק הוּא [כְּמוֹ רָשָׁע יָרֵא
שֶׁהוּא] רָשָׁע וְכוֹפֵר בְּלִי שׁוּם הֲנָאָה
כַּנַּ"ל
היינו הבחינה הנ"ל של גם לי גם לך לא יהיה.
 
****
 
ועניין מצח הנחש שעומד אל מול האמונה, הוא כמובן העניין של אגג העמלקי, ועמלק הוא הספקות של החלל הפנוי כמובן, שהוא בחינת מחלוקת.
 
וזה בחינת גזורו של הקליפה הנ"ל, היינו בחינת בריאת העולם, שהיא בחינת חתך, כמובא בהרחבה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=337 - http://breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
 
וכל חיותה של הקליפה הנ"ל הוא דייקא מבחינת מחלוקת ומלחמה וכולי ...
 
והתיקון הוא על ידי אמונה וכולי ...
היינו ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=197 - http://breslev.eip.co.il/?key=197 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - על ידי המחלקת שיש בעולם, נעשין מפרסמים קדם זמנם
הינו כי כשאחד נכנס בעבודת השם
הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם
ועל ידי פגם המחלקת נתפרסם קדם זמנו
ועל ידי זה הם גורמים הזק והפסד להאיש הזה
שנעשה מפרסם קדם זמנו
או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם
ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלקת
ולפעמים, שאין הפגם גדול כל כך אזי גורמין עניות

וזה הסוד מבאר בתורה בפסוק
"וכי ינצו אנשים יחדו ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" וכו'

כי כשמתחיל לכנס לאיזה דרך הוא בחינת הריון
וצריך להתעלם שם בבחינת עבור
כי עדין לא נתגלה זה הדרך בעולם, רק הוא נכנס לשם לגלותו
ואזי הוא בחינת הריון
בבחינת "בדרך חכמה הריתיך" בחינת הריון
וצריך לשהות שם ולהתמהמה
לחמם עצמו שם כמו עבר במעי אמו
עד שיגיע הזמן, שיצא לאויר העולם, לגלות זה הדרך בעולם
וכשיוצא קדם זמנו, זה בחינת נפל
ופגם זה נעשה על ידי מחלקת כנ"ל

וזה בחינת: "וכי ינצו אנשים יחדו" הינו מחלקת
על ידי זה: "ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה"
הינו בחינת המפרסמים שנעשין קדם זמנם
שהם בבחינות נפלים כנ"ל, וענשם מיתה או עני, לפי הפגם כנ"ל
וזה: "אם לא יהיה אסון" פרש רש"י: באשה
הינו שלא יפסידו ויקלקלו את הדרך חכמה בעצמו
שהוא בחינות אשה הרה כנ"ל
רק יפסידו הנפלים
דהינו האנשים בעצמן, שנתפרסמו ויצאו בעולם קדם זמנם
כי כמו שבאשה הרה, כשנוגפין אותה עד שמפלת נפלים
יש שתי בחינות
דהינו שלפעמים היא מפסדת הנפלים לבדם
שמפלת אותם על ידי שיצאו בלא עתם
ולפעמים גם האשה הרה בעצמה נזוקת על ידי זה ונסתלקה
כמו כן בבחינות הנ"ל
הינו שלפעמים נפסדין האנשים בעצמן שנתפרסמו קדם זמנם
שהם בחינת נפלים
אבל עדין לא נסתלק הדרך חכמה בעצמו, רק הנפלים לבד
ויכולין אחרים להתעבר שם בבחינת הריון הנ"ל
כמו במשל אשה הרה כנ"ל
ולפעמים נפסד גם הדרך חכמה בעצמו
באפן שאפילו איש אחר אינו יכול לכנס לשם בבחינת הריון
לגלות ולהוציא זה הדרך לעולם
שזה בחינת מיתת האשה הרה כנ"ל
כפי מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=324 - http://breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עקר הולדה תלוי בה"א
עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת: "הא לכם זרע"
ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת
כי עקר הולדה על ידי הדעת
בבחינת "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד'
ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו
הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל
כי גם לקטן יש דעת
אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל
כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל
ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל
והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו
אזי הוא קרוב לדעת הקדוש ברוך הוא
ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך
אלא חמשה דברים כמובא
ואז דעתו יונק מדעת השם יתברך, שהיא בחינת ה"א, ואז מוליד
ופירוש ע"פ מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=236 - http://breslev.eip.co.il/?key=236 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נט - יש זריז ונשכר, זריז ונפסד
ועל כן מי שהוא צדיק מנעוריו והולך בדרך הישר מימיו מדרגא לדרגא
כמו שכתוב באברהם: "ואברהם זקן בא בימים"
שאברהם בא לדרגא שלו על ידי הימים, כמובא בזוהר
כי 'בן שלש שנים הכיר את בוראו'
והיה הולך תמיד מדרגא לדרגא
...
אבל מי שצריך לעשות תשובה
הוא צריך דוקא להיות זריז גדול מאד מאד
למהר ולרוץ מאד, להמלט על נפשו
ואסור לו לשהות כלל לעמד ולהתישב
כי בעל תשובה אינו הולך מדרגא לדרגא כלל
ואין בינו ובין הקדשה שום בחינה הנ"ל
כי הוא צריך להתחיל מחדש
והוא צריך לרוץ ולדלג אל הקדשה
אך הבחינה של גם לי גם לך לא יהיה, היינו שאינו חושש על תועלת עצמו, שהיא הבחינה של הרשע ירא, שהיא מצח הנחש, שהובאה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=181 - http://breslev.eip.co.il/?key=181 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ד - וביום הבכורים
יש חלוק בין החיות רעות ובין המצח הנחש
כי חכמי הטבע שהם בחינת חיות רעות
הם החכמים שאוחזים בחכמת הטבע להנאתם
כי יש להם הנאה מזה, כדי להחזיק דעת ושקר שלהם וכיוצא
אבל החכם שהוא בבחינת מצח הנחש
הוא רשע וכופר בלי שום הנאה
שאין לו שום הנאה מחכמתו
רק הוא [כמו רשע ירא
שהוא] רשע וכופר בלי שום הנאה
כנ"ל
וזה בחינת גזורו של הקליפה הנ"ל, היינו בחינת בריאת העולם, שהיא בחינת חתך, כמובא בהרחבה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=337 - http://breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי


נשלח על ידי: אליעד כהן
תאריך שליחה: 26 Nov 2009 ב  23:44
בעניין ההולדה:
 
ראה גם כאן http://breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94&cid=0 - http://breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94&cid=0 - הולדה
 
וגם כאן http://breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%9E%D7%A7%D7%A9%D7%94+%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93&cid=0 - http://breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%9E%D7%A7%D7%A9%D7%94+%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93&cid=0 - מקשה לילד


נשלח על ידי: אליעד כהן
תאריך שליחה: 26 Nov 2009 ב  23:55
ובאותו עניין, אמר רבי נחמן מברסלב:
 
וּמִזֶּה בָּאָה הוֹלָדָה בְּנָקֵל
כִּי 'בְּשָׁעָה שֶׁאִשָּׁה כּוֹרַעַת לֵילֵד יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת'
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה
כִּי הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה
וַאֲזַי נִדְחָק הַמָּקוֹם שָׁם
וַאֲזַי הֵם דּוֹחִים אֶת הַוָּלָד לַחוּץ
וְאַחֲר כָּך חוֹזְרִים הַדָּמִים לִמְקוֹמָם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים
שֶׁחוֹזְרִים לֵילֵך כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל
 
והנמשל הוא כדלהלן:
 
הדמים היינו הרצונות של האדם.
 
האישה היינו בחינת הגוף, כי הגוף הוא בחינת אישה.
 
וזה ברמת האדם הפרטי, אך הוא גם בברמת העולם.
 
כי הדמים היינו הרצונות של השי"ת שיש בבריאה ובעולם.
 
והאישה היא העולם, כי היא בחינת השכינה וכולי.
 
והעניין של הדמים שעולים למעלה, היינו שכל הרצונות של האדם בפרט ושל העולם בכלל, כולם דוחקים ומקרבים את האדם אל השי"ת ...
 
ואחרי שהאדם נכלל בא"ס, אז הדמים חוזרים למקומם, דהיינו שאז האדם מתחיל חיים חדשים, בבחינת גוף חדש מגן עדן, שאז כל התאוות של האדם שאלו הדמים שלו, כולם הופכים לטובים לגמרי.
 
בבחינת מ"ש http://breslev.eip.co.il/?key=89 - http://breslev.eip.co.il/?key=89 - ספר המידות - דעת
 
כְּשֶׁתַּעֲשֶׂה חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת עִם צַדִּיקִים, תִּזְכֶּה לָדַעַת, שֶׁכָּל הַדְּרָכִים הֵן תְּפִילָּה הֵן אֲכִילָה הֵן שְׁאָר תַּעֲנוּגִים כֻּלָּם הֵם דֶּרֶךְ הַשֵּׁם
 
 
והוא גם הבחינה של מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=63 - http://breslev.eip.co.il/?key=63 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
 
וּמִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְעוֹרֵר הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
אֲזַי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ וְכָל תַּעֲנוּגָיו
אֵינוֹ אֶלָּא מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה

בִּבְחִינַת: "וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ"
"וַיִּיטַב לִבּוֹ"
הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁל ל"ב אֱלהִים שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
...
וּמִשָּׁם צְרִיכִין שֶׁתִּהְיֶה עִקַּר הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים כַּנַּ"ל
עיין שם באורך.
 
והעניין הוא, כי כל הדמים שהם התאוות, אחרי שהאדם חוזר בתשובה שלמה, שאז הגוף שלו קדוש בקדושת הנשמה, ואז הוא בבחינה של מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=164 - http://breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם
 
עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם
לְרַחֵם מְאד עַל בְּשַׂר הַגּוּף
לִרְאוֹת לְזַכֵּךְ הַגּוּף
עַד שֶׁתּוּכַל הַנְּשָׁמָה
לְהוֹדִיעַ לוֹ
מִכָּל מַה שֶּׁהִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁהַגּוּף הוּא בִּבְחִינָה זוֹ
הִיא טוֹבָה לְהַנְּשָׁמָה
שֶׁלִּפְעָמִים נוֹפֶלֶת מִמַּדְרֵגָתָהּ
וּכְשֶׁהַגּוּף צַח וָאוֹר
תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְרוֹמֵם
וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ עַל יְדֵי הַגּוּף
הַיְנוּ, עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף
תּוּכַל לִזְכּר וְלַעֲלוֹת לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ
כִּי מֵאַחַר שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן טוֹב וְכָשֵׁר
אֵינוֹ נִלְכָּד בְּהַתַּעֲנוּגִים
וְעַל כֵּן תּוּכַל הַנְּשָׁמָה
לַחֲזר עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף
לְמַעֲלָתָהּ
לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ
וְכֵן גַּם כֵּן עַל יְדֵי הָרְשִׁימוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהַגּוּף
עַל יְדֵי הֶאָרוֹת שֶׁהֵאִירָה בּוֹ הַנְּשָׁמָה מִקּדֶם
תּוּכַל עַתָּה לִזְכּר וְלַעֲלוֹת וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ
וְזֶה בְּחִינַת: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ", 'מִבְּשָׂרִי' דַיְקָא
הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּשַׂר הַגּוּף
'יֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ', הַיְנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
הַיְנוּ, שֶׁהָאָדָם בְּגוּפוֹ
יִרְאֶה וְיֶחֱזֶה הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת
שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל
 
והוא גם בבחינת העניין של הארת הרצון שיש אצל הצדיק בשעת האכילה הגשמית דייקא, כמובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=184 - http://breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם
 
 
והוא גם בחינת מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=210 - http://breslev.eip.co.il/?key=210 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
 
אַך מִי שֶׁהוּא צַדִּיק, וַאֲפִילּוּ גּוּפוֹ נָקִי וְקָדוֹשׁ מְאד
אֲזַי יָכוֹל לִשְׂמחַ גַּם עִם גּוּפוֹ
אֲפִילּוּ אִם מִסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף
מֵאַחַר שֶׁגַּם גּוּפוֹ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ
"בֵּאֱלהִים בָּטַחְתִּי מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי"
שֶׁהַבָּשָׂר, דְּהַיְנוּ הַגּוּף אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם הֶזֵּק
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכּן לָבֶטַח"
שֶׁהַצַּדִּיק בָּטוּחַ, שֶׁגַּם לְהַגּוּף יִהְיֶה טוֹב מְאד
וְעַל כֵּן יָכוֹל לִשְׂמחַ גַּם עִם גּוּפוֹ
אֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף
 
בכל מקרה הנ"ל הוא העניין של הדמים שחוזרים למקומם וכולי אחרי ההולדה.
 
ויש בזה עוד בחינות שונות וכולי ...
ומזה באה הולדה בנקל
כי 'בשעה שאשה כורעת לילד ירכותיה מצטננות'
ועל ידי זה נעשה ההולדה
כי הדמים עולין למעלה
ואזי נדחק המקום שם
ואזי הם דוחים את הולד לחוץ
ואחר כך חוזרים הדמים למקומם
שזה בחינת תודה הלכה
שהוא בחינת תהלוכות הדמים
שחוזרים לילך כסדר כנ"ל
כשתעשה חסד של אמת עם צדיקים, תזכה לדעת, שכל הדרכים הן תפילה הן אכילה הן שאר תענוגים כלם הם דרך השם
והוא גם הבחינה של מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=63 - http://breslev.eip.co.il/?key=63 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תפלה לחבקוק
ומי שיכול להתעורר התנוצצות האותיות
שבכל מעשה בראשית
שיש בכל דבר
אזי אכילתו ושתיתו וכל תענוגיו
אינו אלא מהתנוצצות האותיות שבאכילה ושתיה

בבחינת: "ויאכל וישת וייטב לבו"
"וייטב לבו"
הינו בחינת התנוצצות האותיות
של ל"ב אלהים שבמעשה בראשית
שיש בכל דבר
...
ומשם צריכין שתהיה עקר האכילה ושתיה ושאר התענוגים כנ"ל
והעניין הוא, כי כל הדמים שהם התאוות, אחרי שהאדם חוזר בתשובה שלמה, שאז הגוף שלו קדוש בקדושת הנשמה, ואז הוא בבחינה של מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=164 - http://breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם
על כן צריך כל אדם
לרחם מאד על בשר הגוף
לראות לזכך הגוף
עד שתוכל הנשמה
להודיע לו
מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד כנ"ל
וכשהגוף הוא בבחינה זו
היא טובה להנשמה
שלפעמים נופלת ממדרגתה
וכשהגוף צח ואור
תוכל הנשמה להתרומם
ולחזר למדרגתה על ידי הגוף
הינו, על ידי תענוגי הגוף
תוכל לזכר ולעלות לתענוגים שלה
כי מאחר שהגוף גם כן טוב וכשר
אינו נלכד בהתענוגים
ועל כן תוכל הנשמה
לחזר על ידי תענוגי הגוף
למעלתה
לתענוגים שלה
וכן גם כן על ידי הרשימות שיש בהגוף
על ידי הארות שהאירה בו הנשמה מקדם
תוכל עתה לזכר ולעלות ולחזר למדרגתה
וזה בחינת: "מבשרי אחזה אלוה", 'מבשרי' דיקא
הינו על ידי בשר הגוף
'יחזה אלוה', הינו השגות אלקות
הינו, שהאדם בגופו
יראה ויחזה השגות עליונות
שהנשמה משגת תמיד כנ"ל
והוא גם בבחינת העניין של הארת הרצון שיש אצל הצדיק בשעת האכילה הגשמית דייקא, כמובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=184 - http://breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם
והוא גם בחינת מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=210 - http://breslev.eip.co.il/?key=210 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - ויחד יתרו על כל הטובה
אך מי שהוא צדיק, ואפילו גופו נקי וקדוש מאד
אזי יכול לשמח גם עם גופו
אפילו אם מסתכל על הסוף
מאחר שגם גופו טהור וקדוש
"באלהים בטחתי מה יעשה בשר לי"
שהבשר, דהינו הגוף אינו יכול לעשות לו שום הזק
וכמו שכתוב: "אף בשרי ישכן לבטח"
שהצדיק בטוח, שגם להגוף יהיה טוב מאד
ועל כן יכול לשמח גם עם גופו
אפילו כשמסתכל על הסוף


נשלח על ידי: אליעד כהן
תאריך שליחה: 27 Nov 2009 ב  00:01
נשלח במקור על ידי נקודה טובה

לדעתי הקליפה שאומרת "גם לי גם לך לא יהיה" מתכוונת כפשוטו, ובחסדי השם ברוב המקרים של קישוי הלידה, בסופו של דבר ידה של הקליפה על התחתונה.
 
למרות שיש הבדל בין מקשה לילד, לבין נפל ממש.
 
האם אתה לא חושב שזה בדיוק הבחינה שהבאתי מדברי רבי נחמן מברסלב על הנפלים. שיש בזה כמה בחינות ...
 
לפעמים זה רק קישוי לילד, ולפעמים הוולד הוא בעל מום, ולפעמים הוא מת וכולי ....


נשלח על ידי: נקודה טובה
תאריך שליחה: 27 Nov 2009 ב  00:07
ברור שיש כמה בחינות, אבל המטרה של הקליפה היא אחת - שהולד לא ייצא לאויר העולם ולכן יש קישוי בלידה כי זה כביכול מלחמת כוחות עד שאחד גובר, אם ח"ו הקליפה גוברת - זה בחינת נפל ואם לא - הולד חי ובריא, ולפעמים גם אחרי שהקליפה הפסידה במאבק והילד חי, היא הצליחה לעשות משהו - וזה בחינת בעל מום.


נשלח על ידי: אליעד כהן
תאריך שליחה: 27 Nov 2009 ב  00:10
בעניין "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף"
 
אקדים ואומר כי את פרוש רש"י שם אני מכיר, אך נבאר את העניין הזה ע"פ רבי נחמן מברסלב, ואפשר אם רוצים להלביש את זה גם על דברי רש"י שם.
 
והעניין הוא שיש חלקי נשמות בכל דבר בעולם, בחינת סודות התורה שיש בכל דבר, בחינת ניצוצות הקדושה שיש בכל דבר בעולם.
 
והגוף הוא בחינת העולם. כי הגוף ביחס לנשמה הוא כמו העולם ביחס להשי"ת כמובא.
 
והחלל הפנוי הוא בחינת הגוף שהוא בחינת אישה בחנית השכינה ביחס לבחינה של הקב"ה.
 
בכל מקרה, אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, היינו שאין האדם / העולם נגאל, אלא עד שיעלה ויתקן את כל ניצוצות הקדושה והנשמות שמגולגלים בכל דבר ודבר.
 
והוא בחינה אחת ממש עם מ"ש רבי נחמן מברסלב, שרק אחרי שהאדם משיג את כל מה שיש ביד אנושי להשיג, רק אז שב שכלו שכל הנקנה כמובא.
 
והכל בחינה אחת, כי יש את בחינת נשמות ישראל, שהם באחדות עם השי"ת, כי בבחינת לפני הבריאה השי"ת וישראל אחד הם.
 
וגם התורה שלפני הבריאה, גם היא אחד עם נשמות ישראל ועם השי"ת.
 
והתורה הזאת היא התורה דעתיקא סתימאה שמלובשת בכל דבר, והיא היא בחינת הנשמות שיש בגוף.
 
וכאשר האדם מסתכל בשכל שיש בכל דבר ודבר, על ידי זה הוא עושה יחוד קוב"ה ושכינתיה, עד שהוא מגלה את סודות התורה שיש בכל דבר, שזה בחינת שיכלו הנשמות שבגוף.
 
כי הנשמה מחייה את הגוף.
 
והתורה שמלובשת בבריאה מחייה את העולם.
 
והחיות והשכל של העולם, הם הנשמה של הגוף של העולם.
 
וכאשר האדם משלים את שכלו וכולי, אז ורק אז בן דוד בא וכולי.
 
וזה סוד העניין הנ"ל של אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף, היינו עד שיקשר את הכל לשורשו וכולי ...


נשלח על ידי: אנוכיננחנחמנחמן
תאריך שליחה: 30 Dec 2009 ב  13:23
נראה לי כי בסוד דרך חדשה בעולם כי פה היה רמוז ..אם נשמה זו יורד לעולם וכי לשוא בראתני [ מזבוב ועכביש ] וראה שישראל הוא בודאי.. והנה פה רמוז פתק הגאולה .גם לי גם לך לא ..יהיה מאד היה קשה ..לי..לרדת אליך תלמידי היקר להגיד...לך...והתיבה הלא בפתק =נחמן.   ולכן לא  י  היה  31  = נחמן =נ נח נחמ נחמן=י שענה לו נשמה זו חיב לרדת לעולם ואתה לך טכס לך עצה ונולד כבר המשיח פתק הגאולה הלאנד קארט כמו שאמר רבינו "לפעמים הרשע מכתיר את הצדיק " בחינת בדבר אשר זדו..עליהם


נשלח על ידי: חידוש
תאריך שליחה: 30 Jan 2010 ב  20:24
צריך שלמות שבע הקנים כדי לקרוא את התורה ואם אין אז חבל,.
היא אומרת . גם לי, גם לך. לא !! יהיה.
והוא סוד שנים אוחזים בטלית זה אומר ...וזה אומר...
והוא סוד שבכה עשו " הברכה אחת לך אבי...
והוא סוד ישראל =שיר-אל ( לא )
והוא ענין הקליפה שקדמה לפרי " איך מן הפרח יעלה הפרי " סוד רפח ניצוצין + שניים שהלכו לאיבוד ביער ונהיה פרי "אך טוב פרי לצדיק "
אם יאמר לך אדם היכן אלהיך אמור לו ,אלי קורא משעיר .
חג שמח


נשלח על ידי: אורח
תאריך שליחה: 11 Apr 2010 ב  20:20
האם תוכלו להוסיף בנוגע ל קטע הנ"ל
 
אך הבחינה של גם לי גם לך לא יהיה, היינו שאינו חושש על תועלת עצמו, שהיא הבחינה של הרשע ירא, שהיא מצח הנחש, שהובאה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=181 - http://breslev.eip.co.il/?key=181 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ד - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים
 
יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַחַיּוֹת רָעוֹת וּבֵין הַמֵּצַח הַנָּחָשׁ
כִּי חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיּוֹת רָעוֹת
הֵם הַחֲכָמִים שֶׁאוֹחֲזִים בְּחָכְמַת הַטֶּבַע לַהֲנָּאָתָם
כִּי יֵשׁ לָהֶם הֲנָאָה מִזֶּה, כְּדֵי לְהַחֲזִיק דַּעַת וָשֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם וְכַיּוֹצֵא
אֲבָל הֶחָכָם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ
הוּא רָשָׁע וְכוֹפֵר בְּלִי שׁוּם הֲנָאָה
שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה מֵחָכְמָתוֹ
רַק הוּא [כְּמוֹ רָשָׁע יָרֵא
שֶׁהוּא] רָשָׁע וְכוֹפֵר בְּלִי שׁוּם הֲנָאָה
כַּנַּ"ל
היינו הבחינה הנ"ל של גם לי גם לך לא יהיה.
 
****
 
ועניין מצח הנחש שעומד אל מול האמונה, הוא כמובן העניין של אגג העמלקי, ועמלק הוא הספקות של החלל הפנוי כמובן, שהוא בחינת מחלוקת.
 
וזה בחינת גזורו של הקליפה הנ"ל, היינו בחינת בריאת העולם, שהיא בחינת חתך, כמובא בהרחבה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=337 - http://breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
 
וכל חיותה של הקליפה הנ"ל הוא דייקא מבחינת מחלוקת ומלחמה וכולי ...
 
והתיקון הוא על ידי אמונה וכולי ...
היינו ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=197 - http://breslev.eip.co.il/?key=197 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - על ידי המחלקת שיש בעולם, נעשין מפרסמים קדם זמנם
הינו כי כשאחד נכנס בעבודת השם
הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם
ועל ידי פגם המחלקת נתפרסם קדם זמנו
ועל ידי זה הם גורמים הזק והפסד להאיש הזה
שנעשה מפרסם קדם זמנו
או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם
ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלקת
ולפעמים, שאין הפגם גדול כל כך אזי גורמין עניות

וזה הסוד מבאר בתורה בפסוק
"וכי ינצו אנשים יחדו ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" וכו'

כי כשמתחיל לכנס לאיזה דרך הוא בחינת הריון
וצריך להתעלם שם בבחינת עבור
כי עדין לא נתגלה זה הדרך בעולם, רק הוא נכנס לשם לגלותו
ואזי הוא בחינת הריון
בבחינת "בדרך חכמה הריתיך" בחינת הריון
וצריך לשהות שם ולהתמהמה
לחמם עצמו שם כמו עבר במעי אמו
עד שיגיע הזמן, שיצא לאויר העולם, לגלות זה הדרך בעולם
וכשיוצא קדם זמנו, זה בחינת נפל
ופגם זה נעשה על ידי מחלקת כנ"ל

וזה בחינת: "וכי ינצו אנשים יחדו" הינו מחלקת
על ידי זה: "ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה"
הינו בחינת המפרסמים שנעשין קדם זמנם
שהם בבחינות נפלים כנ"ל, וענשם מיתה או עני, לפי הפגם כנ"ל
וזה: "אם לא יהיה אסון" פרש רש"י: באשה
הינו שלא יפסידו ויקלקלו את הדרך חכמה בעצמו
שהוא בחינות אשה הרה כנ"ל
רק יפסידו הנפלים
דהינו האנשים בעצמן, שנתפרסמו ויצאו בעולם קדם זמנם
כי כמו שבאשה הרה, כשנוגפין אותה עד שמפלת נפלים
יש שתי בחינות
דהינו שלפעמים היא מפסדת הנפלים לבדם
שמפלת אותם על ידי שיצאו בלא עתם
ולפעמים גם האשה הרה בעצמה נזוקת על ידי זה ונסתלקה
כמו כן בבחינות הנ"ל
הינו שלפעמים נפסדין האנשים בעצמן שנתפרסמו קדם זמנם
שהם בחינת נפלים
אבל עדין לא נסתלק הדרך חכמה בעצמו, רק הנפלים לבד
ויכולין אחרים להתעבר שם בבחינת הריון הנ"ל
כמו במשל אשה הרה כנ"ל
ולפעמים נפסד גם הדרך חכמה בעצמו
באפן שאפילו איש אחר אינו יכול לכנס לשם בבחינת הריון
לגלות ולהוציא זה הדרך לעולם
שזה בחינת מיתת האשה הרה כנ"ל
כפי מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=324 - http://breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עקר הולדה תלוי בה"א
עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת: "הא לכם זרע"
ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת
כי עקר הולדה על ידי הדעת
בבחינת "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד'
ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו
הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל
כי גם לקטן יש דעת
אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל
כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל
ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל
והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו
אזי הוא קרוב לדעת הקדוש ברוך הוא
ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך
אלא חמשה דברים כמובא
ואז דעתו יונק מדעת השם יתברך, שהיא בחינת ה"א, ואז מוליד
ופירוש ע"פ מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=236 - http://breslev.eip.co.il/?key=236 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נט - יש זריז ונשכר, זריז ונפסד
ועל כן מי שהוא צדיק מנעוריו והולך בדרך הישר מימיו מדרגא לדרגא
כמו שכתוב באברהם: "ואברהם זקן בא בימים"
שאברהם בא לדרגא שלו על ידי הימים, כמובא בזוהר
כי 'בן שלש שנים הכיר את בוראו'
והיה הולך תמיד מדרגא לדרגא
...
אבל מי שצריך לעשות תשובה
הוא צריך דוקא להיות זריז גדול מאד מאד
למהר ולרוץ מאד, להמלט על נפשו
ואסור לו לשהות כלל לעמד ולהתישב
כי בעל תשובה אינו הולך מדרגא לדרגא כלל
ואין בינו ובין הקדשה שום בחינה הנ"ל
כי הוא צריך להתחיל מחדש
והוא צריך לרוץ ולדלג אל הקדשה
אך הבחינה של גם לי גם לך לא יהיה, היינו שאינו חושש על תועלת עצמו, שהיא הבחינה של הרשע ירא, שהיא מצח הנחש, שהובאה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=181 - http://breslev.eip.co.il/?key=181 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ד - וביום הבכורים
יש חלוק בין החיות רעות ובין המצח הנחש
כי חכמי הטבע שהם בחינת חיות רעות
הם החכמים שאוחזים בחכמת הטבע להנאתם
כי יש להם הנאה מזה, כדי להחזיק דעת ושקר שלהם וכיוצא
אבל החכם שהוא בבחינת מצח הנחש
הוא רשע וכופר בלי שום הנאה
שאין לו שום הנאה מחכמתו
רק הוא [כמו רשע ירא
שהוא] רשע וכופר בלי שום הנאה
כנ"ל
וזה בחינת גזורו של הקליפה הנ"ל, היינו בחינת בריאת העולם, שהיא בחינת חתך, כמובא בהרחבה כאן http://breslev.eip.co.il/?key=337 - http://breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי
 
רבי נחמן כותב בתורה זאת כי מצח הנחש משברים בצדקה
ואני ממש לא הבנתי
הרי הנהגה היא לבטל עצמו לגמרי- לעשות עצמו כאין
אז איך נוצר מצב בו אם לא מבקש לתועלת עצמו - נופל לבחינה זאת של מצח הנחש?
מה לעשות אם כן?
הרי כל חכם המחזיק בחכמתו אינו נהנה כי יש בכך ריחוק מהנהגת בוראו של עולם וזהו צער להיות מרוחק


נשלח על ידי: אליעד כהן
תאריך שליחה: 11 Apr 2010 ב  20:24
מה תרצה שאבהיר ? איזה חלק מתוך כל הדברים ? תצמצם את השאלה שלך, תיצור כלי, ותקבל תשובה.
 
תודה



הדפס דף | סגור חלון

Bulletin Board Software by Web Wiz Forums® version 9.63 - http://www.webwizforums.com
Copyright ©2001-2009 Web Wiz - http://www.webwizguide.com