פירוש ר' נחמן לאגדות חז"ל

 

אבל גם את הביאור עצמו של רבי נחמן צריך ללמוד ולהעמיק בו ...

 

כי הביאור של רבי נחמן, תכליתו להלביש השגות רוחניות גדולות בתוך האגדות האלו ...

 

כך שגם את הפירוש עצמו צריך להעמיק בו ...

 

http://breslev.eip.co.il/?key=554 - חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות

 

הַתּוֹרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָא אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֲמָרָם בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ הַיְנוּ בְּשֵׁם רַבָּה בַּר בַּר חָנָא בְּעַצְמוֹ.
גַּם בָּעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹת תּוֹרוֹת עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָא אָז סִפֵּר שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָה בָּא אֵלָיו וְשִׁחֵר פָּנָיו וְאָמַר מַדּוּעַ אֵינוֹ מֵשִׂים לֵב לְהַמַּאֲמָרִים שֶׁלּוֹ, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ עַל זֶה שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ עֲלֵיהֶם, וְהוּא יְגַלֶּה לוֹ בָּהֶם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים

וראה כאן http://breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%A8%D7%91%D7%94+%D7%91%D7%A8+%D7%91%D7%A8+%D7%97%D7%A0&cid=0 - רבה בר בר חנה

 

את הביאור לכל האגדות הנ"ל.

נפרש כאן את המאמר ר יוחנן משתעי (השני). רבינו נוקט כאן כגירסה המובאת בעין יעקב. כאמור הפירוש האמיתי רחב מיני ים ואני הבאתי כאן רק ראשי פרקים. המעוניין להעמיק יפתח את המקור (בסימן יח).

 

רַבִּי יוֹנָתָן מִשְׁתָּעֵי: זִמְנָא חֲדָא הֲוָה קָאַזְלִינָא בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזִינַן הַהוּא קַרְטָלִיתָא, דַּהֲווֹ מִקְבְּעֵי בַּהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְהַדְרֵי לָהּ מִינֵי דְּכַוְרֵי דְּמִקְרֵי בִּירְשָׁא. נָחִית בַּר אָמוֹרָאֵי לַאֲתוּיֵי, וּרְגַשׁ, וּבְעֵי דְּנִשְׁמְטֵהּ לְאַטְמֵהּ, וּזְרַק זִיקָא דְּחַלָּא וּנְחַת. נְפַק בְּרַת־קָלָא וְאָמַר: מַאי אִית לְכוּ בַּהֲדֵי קַרְטָלִיתָא, דִּדְבִיתְהוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא, דַּעֲתִידָה לְשָׁדְיָא תְּכֶלְתָּא בַּהּ לְצַדִּיקֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי.

רַשְׁבַּ"ם:

קַרְטָלִיתָא. אַרְגָּז: דְּמִקְרֵי בִּירְשָׁא. כָּךְ שְׁמוֹ: בַּר אָמוֹרָאֵי. אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לָשׁוּט בַּמַּיִם: בְּעֵי דְּנִשְׁמְטֵהּ לְאַטְמָא. שֶׁבִּקֵּשׁ לַחֲתֹךְ יְרֵכוֹ: זְרַק לֵהּ חָלָּא. חֹמֶץ, וּבָרַח מֵרֵיחוֹ לַיָּם: לְמִשְׁדְּיָא בַּהּ. לְהַצְנִיעַ בּוֹ.

 

ראשית נתרגם את הסיפור לעברית:

רבי יונתן מספר: פעם אחת היינו מהלכים בספינה, וראינו ארגז אחד שהיו קבועות בו אבנים טובות ומרגליות, וסבבו אותו דגים הנקראים "בירשא". ירד אמודאי (צוללן) להביא את הארגז, וסער הים, ורצו הדגים לחתוך את ירכו. זרק הצוללן עליהם חומץ וברחו, וירד הצוללן שוב כדי לנסות להביא את הארגז הזה. יצאה בת קול ואמרה: מה יש לכם מארגז זה, השייך לאשתו של רבי חנינא בן דוסא, העתידה להצניע בו תכלת לצדיקים לעולם הבא?

 

הארגז הוא בחינת כעס, לשון רוגז. האבנים הטובות שסביבו הם בחינת רחמנות. והדגים הנקראים בירשא מרמזים על אמונה, (כמו שכתוב "תחת הנעצוץ יעלה ברוש" ופירשו חז"ל תחת המן יעלה מרדכי. מרדכי מכונה מרדכי היהודי, וחז"ל אומרים שכל הכופר בעבודת כוכבים ומזלות נקרא יהודי, לכן בירשא מרמז על אמונה) דהיינו רבי יונתן מספר שהוא ראה כעס שהומתק ברחמנות, והרחמנות היתה מוגנת ע"י אמונה.

הצדיקים בורחים מההנהגה בענוותנותם אך ע"י המתקת הכעס ברחמנות נעשית להם עטרה וע"י זה מקבלים ההנהגה. אך אדם שאין לו אמונה בשלמות, שהאמונה שלו פגומה לא יכול לקבל את המנהיגות כי אין לו רחמנות אמיתית.

ירד בר אמוראי – מפרש רבינו אדם שמאמין בדרכי האמורי (שהם שם כולל לאמונות טפלות) דהיינו אפילו אדם שמאמין בה' אך מאמין גם באמונות טפלות – רצה לקחת את הכעס הממותק ברחמנות, דהיינו את ההנהגה. הדגים שהם האמונה ביקשו לחתוך את ירכו (הנקראת אטמיה) כלומר ביקשו להפילו לשנאת חכמים לגמרי, וע"י כך לגרום לו לאבד את ההנהגה. ע"י כפירה גמורה (הנקראת חומץ) הצליח לסלק לגמרי את האמונה שהפריעה לו לקחת את ההנהגה.

לאחר שברחה האמונה כתוצאה מהכפירה, יצאה בת קול וקראה: מה יש לכם מארגז זה השייך לאשת רבי חנינא בן דוסא. האשה מרמזת בקבלה לדיבור, ורבי חנינא בן דוסא מרמז לאמונה השלימה.

התכלת מרמז על התכלית. והדיבור המתוקן יגרום לצדיקים לגלות את התכלית של העולם הבא, עוד בעולם הזה, גם לאנשים הרגילים, ולכן רק הם יכולים להנהיג ולא מי שאמונתו פגומה.

 

רבי יונתן משתעי: זמנא חדא הוה קאזלינא בספינתא, וחזינן ההוא קרטליתא, דהוו מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכורי דמקרי בירשא. נחית בר אמוראי לאתויי, ורגש, ובעי דנשמטה לאטמה, וזרק זיקא דחלא ונחת. נפק ברת־קלא ואמר: מאי אית לכו בהדי קרטליתא, דדביתהו דרבי חנינא בן־דוסא, דעתידה לשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי.

רשב"ם:

קרטליתא. ארגז: דמקרי בירשא. כך שמו: בר אמוראי. אדם שיודע לשוט במים: בעי דנשמטה לאטמא. שבקש לחתך ירכו: זרק לה חלא. חמץ, וברח מריחו לים: למשדיא בה. להצניע בו.

וננסה לתת עוד סוכריה מהדף יומי של היום (בבא בתרא עד:)

 

מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בָּאִין בַּסְּפִינָה, וְהָיָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן, וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר. נִזְדַּעְזֵעַ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְנִנְעַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ, מַה זֶּה יְהוֹשֻׁעַ, מִפְּנֵי מַה נִּזְדַּעְזַעְתָּ? אָמַר לוֹ: מָאוֹר גָּדוֹל רָאִיתִי בַּיָּם. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר".

 

מסביר רבינו באריכות בתורה "כי מרחמם ינהגם" בסימן ז' בחלק שני, שהצדיק, צריך לאחוז ולקיים את שני העולמות, עולם העליון – עולמות רוחניים וגבוהים, ועולם התחתון – העולם שלנו. והוא צריך להאיר לדרי מעלה – דהיינו לחכמים, ל"מסורתיים", "דתיים", ל"חרדים" וכו' שבאמת אף-על-פי שהם כביכול "דרי מעלה", הוא צריך להראות להם שבאמת אינם יודעים כלל ואינם משיגים כלל את הקב"ה (וזה נקרא השגה של מה – שאלה וחוסר ידיעה) דהיינו שתמיד הם בשאלה ולכן המלאכים שהם דרי מעלה הם שואלים "איה מקום כבודו?", ולהפך הצדיק צריך להראות לדרי מטה – האנשים שבירידה, ה"חילונים", ה"חלשים בדת" וכו' שכביכול הם רחוקים, שלמעשה הם באמת קרובים לקב"ה, כי "מלא כל הארץ כבודו" והוא נמצא גם במקומות הנמוכים.

(בחינה זו נקראת גם 'רצוא ושוב' ובמקום אחר מסביר רבינו שזה פירוש הפסוק "אם אסק שמים – שם אתה, ואציעה שאול – הינך". אם אעלה השמים – צריך תמיד לזכור ולדעת שה' עדיין שם, עדיין רחוק מאיתנו כרחוק מזרח ממערב, ואם ח"ו נופלים לשאול תחתיות – צריך לזכור שגם שם ה' יתברך נמצא וגם שם הוא שומע ועונה וכו')

דרי מעלה ובחינת ההשגה שלהם, השגה של מה – נקראת גם השגה של בן שהוא קרוב יותר מתלמיד, והשגת דרי מטה, של מלא כל הארץ כבודו – נקראת גם בשם תלמיד.

 

וכך מתפרשת האגדה אצלנו

 

רבי אליעזר הוא בחינת בן ורבי יהושע בחינת תלמיד.

(לצדיק – משה רבינו – היה בן בשם אליעזר ותלמיד בשם יהושע. בנוסף אליעזר ר"ת של הפסוק ע'ין ל'א ר'אתה א'להים ז'ולתך י'עשה. – כלומר השגת מה, "עין לא ראתה אלהים". יהושע ר"ת של הפסוק י'קומון ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר" שגם את שוכני העפר, בחינת דרי מטה, בחינת תלמיד יש להקיץ ולעורר אותם.

 

והיו מהלכים בספינה דהיינו בים החכמה, ששם מתגלים אורות המקיפים.

והיה ר' אליעזר ישן, כי השגת בן הוא בחינת שינה כי צריך להראות להם שהם גם רחוקים וכו', ורבי יהושע נעור – כי השגת תלמיד, שגם הרחוקים קרובים לה'.

נזדעזע ר' יהושע וננער ר' אליעזר  - כי צריך לכלול בחינת בן בתלמיד, להראות לבחינת בן ההשגה של התלמיד כדי שיהיה לו יראה.

וננער ר' אליעזר – שנכללה בחינת בן בבחינת תלמיד.

אמר לו: מה זה יהושע? היינו שר' אליעזר הביא את ר' יהושע לבחינת השגה של מה, כדי שתהיה בחינת תלמיד נכללת בבחינת בן.

 

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה רבי אליעזר ישן, ורבי יהושע נעור. נזדעזע רבי יהושע, וננער רבי אליעזר. אמר לו, מה זה יהושע, מפני מה נזדעזעת? אמר לו: מאור גדול ראיתי בים. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית, שנאמר: "עיניו כעפעפי שחר".