לעניות דעתי פגם הברית לדעת רבינו ז"ל יתפרש.
הן במעשה ממש מעשה זנות או מעשה עבירה רח"ל, שזהו פשוט שנקרא פגם הברית כמ"ש בליקו"מ ח"א סי' ל"ו כשמכניס בריתו בזונה הנקראת מלכות הרשעה וכו'. וכן העובר על דברי תורה שעושה מה שאסור לעשות בעניני זיווג גם זה נקרא פגם הברית כמ"ש בליקו"מ ח"א סי' י"א אות ה'.
וכן בדיבור המדבר דיבורים של ניבול פה וכו'. וכן הבל פה של הרשע המדבר מטמא כמ"ש בליקו"מ ח"א סי' מ"ג עה"פ הן המה היו בדבר בלעם וכו' עיי"ש. ובכלל כל עניני דיבור מקושר לפגם וקדושת הברית כמבואר באריכות בליקו"מ ח"א סי' י"ט. והפוגם בברית אין יכול לדבר כמ"ש באריכות בליקו"מ ח"א סי' כ"ט שכל ענין הדיבור צריך להיות בדעת ואין יכולים לזכות לתיקון הדעת כ"א ע"י תיקון הכללי שהוא תיקון הברית ולכן ביומא דאסתלק רבי שמעון הוה אמר חד לחבריה אל תתן את פיך להחטיא את בשרך. וכן הפוגם בברית אי אפשר לו לאמור דיבורי תפלה כמ"ש באריכות בליקו"מ ח"א סי' ב' וסי' נ' ובכ"מ.
וכן במחשבה החושב במעשה עבירה שעליה אמרו ז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה, ורביז"ל מאריך מאד בפגם הרהורי עבירה והרהורי ניאוף כמ"ש בח"א סי' רמ"ב וסי' קי"ד עס האט א פנים מען מוז זיך פון הרהור זייער היטען וכ' שם מוהרנ"ת והבנתי בלשונו הקדוש ומתנועותיו הק' שאז נתגלה לו בהשגולתו הנוראות עוצם פגם ההרהור ח"ו שפוגם מאד מאד עיי"ש.
וכל זה הוא פגם הברית בפשטות. אמנם רואים במשנתו של רבינו ז"ל שענין פגם הברית נוגע גם בדקות. כי במעשה יכולים לפגום בברית מי שנותן עצה לאיזה אדם ועצתו הוא היפוך עצת הצדיק הרי זה פגם הברית כי עצת רשעים הוא נישואין דקליפה כמ"ש בליקו"מ ח"א סי' ט'. וכן בליקו"מ ח"א סי' קל"ד שמי שאומר תורה ליחיד וכל שכן לרבים ואומר דבר שאין המקבל ראוי לקבל הרי זה בחי' ניאוף שמשליך טפי השכל באתר דלא אצטרך ונקרא לבטלה. וכן בח"ב סי' ח"י עיי"ש.
וכן פגם הברית בדיבור המדבר על הצדיק עושה כנפים להנחש ופוגם בברית, ורבינו ז"ל אומר בספר המדות המתנגדים על הצדיקים לרוב עם נואפים. ובמחשבה מבואר מדברי מוהרנ"ת שמי שחושב למעלה ממדריגתו וחושב אפילו ברוחניות ענינים שאין שייכים לו, הרי זה בחי' פגם הברית. ובליקוטי הלכות הל' יין נסך מבואר באריכות שהמגלה עצת הצדיקים וסתרי תורה למי שאין ראוי לקבל הרי זה פגם הברית.
אמנם העצות להנצל מפגם הברית מחשבה דיבור ומעשה קשה לפורטם מתורת רבינו ז"ל כי רבים המה, ואם תרצה לדעת תעיין בכל ספרי רבינו הק'.
אין עוד ספר בעולם המדבר כל כך מפגם הברית ומשמירת הברית כמו רבינו ז"ל ותלמידו מוהרנ"ת כיון שכל עיקר פגם הברית הוא פגם המוחין ורבינו ז"ל בא לתקן המח והמחשבה של האדם, שאם המחשבה והמח של האדם מתוקן הרי כל האדם מתוקן כיון שהמחשבה הוא עיקר האדם ומה שהאדם חושב זה כל האדם וזה כל המדות שלו כמ"ש באריכות בליקו"מ ח"א סי' כ"א וסוף סי' כ"ט.
אמנם שלימות תיקון הברית זה דבר קשה מאד, וילוד אשה שסביב עם תאוות עולם הזה קשה עליו להנצל מזה, אך רבינו ז"ל העיד על עצמו שהוא זכה לשלימות תיקון הברית עד שאצלו איש ואשה שוה אצלו ואין לו שום חילוק בין איש ואשה ומפני כן אינו מתיירא ממלאך (שבחי הר"ן) וכן אמר בשיחות הר"ן שיש צדיקים גדולים שזכו לזה בזקנותם להיות שומרי הברית בתכלית השלימות אך רבינו ז"ל זכה לזה בילדותו בעת תוקף התגברות היצר זכה להכניעו לגמרי והתפאר עצמו שהוא כמו "א ריינע ייכט" היינו שיש כמה פעמים שעובדים עור הבהמה אמנם נשאר אצלו ריח שאינו טוב, אך רבינו ז"ל יגע עצמו ועבד על עצמו עד שלא נשאר אצלו אפילו שום ריח רע. ולכן אשרינו מה טוב חלקינו שאנו זוכים להיות מקושרים אל האי צדיק וקדוש.
אמנם מבואר הרבה בליקו"מ וגם בספר ליקוטי הלכות ששורש תיקון פגם הברית ושורש שמירת הברית הוא להיות מקושר בקשר אמיץ וחזק עם רבינו ז"ל שהוא הוא הצדיק האמת, צדיק יסוד עולם, השומר ברית האמיתי. וע"י שנהיה מקושרים באמת אל רבינו ז"ל בוודאי נזכה לתיקון הברית בתכלית השלימות.
ומבואר בליקו"מ ח"א סי' קל"ה שיש ענין התקשרות אל הצדיק כל כך עד שיאהב את הצדיק יותר מן אהבת נשים, ולא ירצה שום פגם הברית, ולא יערב אצלו שום פגם הברית ח"ו, כי הוא יודע בבירור שעל ידי עבירה של פגם הברית יפרד מן הצדיק האמת, והוא אוהב את הצדיק יותר ממה שהוא אוהב מעשה זנות, וכמ"ש נפלאת אהבתך אלי יותר מאהבת נשים עיי"ש.