ברסלב להצליח בכח המחשבה - דף הבית
חיפוש בספרי ברסלב
 

רבי נחמן הוא האלוהים?


 הגב עמוד  < 1  2 3 4 5 >
מחבר
חידוש
מתקדם

נושא: רבי נחמן הוא האלוהים?
יצחק. כיפור זה היום של הכופרים . וכנגד זאת תוקן פורים "ורבים מעמי הארץ מתיהדים".
ברסלב=סבר-לב...כפום דמשער בליבא"...ואף אם הוא רשע לפחות משעיר בליבא....וכשיתוקן ליבו יודה באמת.
תנסה אתה להיות ברסלב ולצטט את עצמך ואת השגותיך אשר השגת כי היא הדרך אל האמת ולא לצטט מה אמרו אלא שאמרו כשאמרו "עבר זמנו בטל קורבנו"---"יפתח בדורו כשמואל בדורו"...
אליעד לא מזיק בשקל לברסלב כי לא היתחפש כ"ש " היזהר מהצבועים ולא מהאפיקורסים" ותאר לך כי-והנחש היה ערום מכל החיה אשר בגן- ז"א לפחות דרגת יחידה היה בו (בכבוד)..אז תיזהר מהרבנים האמיתיים שבעולם שצועקים שיש אלהים ובעצם הם האלהים כי מולכים על המקורבים אליהם (תורה נו. חלק א.)
רבינו אמר שישתכל בשכל שיש בכל דבר (תורה א. חלק א.)..ודע כי שכל , ר"ת -  שפכי כמים ליבך.
היינו התפילה שיש בכל דבר עד שנברא הדבר..ועשו ביזה את הבכורה בחי. לאה היא התפילה שקדמה לבריאת העולם כמו שכתוב--דבר ציוה לאלף דור- ס"ת. רהףר=תפה=תהלים..
והוא אשר חתם רבינו -ואני תפלה-  כ"ש תפילה לאל חיי..כי היא חיי התפילה..וזה שגילה פירור מחכמתו בעולם רק כדי שיתבטלו אלו החכמים בעניהם ויעשו תשובה...
אליעד כהן
מנהל הפורום

נשלח במקור על ידי יצחק חי

  ואתה כותב בכל פעם שהשכל שלך הוא השכל של רבי נחמן, ומקודם אתה צריך להבין, ואח"כ אתה מציית לרבי נחמן. ואם אינך מבין אתה לא מקבל. זאת אומרת ששכל שלך למעלה משכל רבינו ז"ל. ואתה קורא עצמך בשם "ברסלב" ?
...
מקודם חשבתי שאתה טועה בברסלב, אבל זה לא אמת, האמת לאמיתו הוא שאתה משוגע, בררת לך פורם ואתה כותב פורים תורות, ומשוגע נשאר משוגע
 
אל תטעה - בשום שלב אני לא מצייט את רבי נחמן מברסלב. עובדי האלילים עם האמונה, הם מצייטים. כשיש שכל, יש הסכמה. אך ציוט אין לעולם. רק המשוגעים אומרים נעשה ונשמע. החכמים שומעים ורק אח"כ עושים.
 
+ יש לי שכל למעלה מרבי נחמן מברסלב שלך, אך יש לי שכל זהה לחלוטין לרבי נחמן מברסלב האמיתי. לא יותר ולא פחות ממנו. כי אין שכל גדול יותר משלו / משלי / מהשכל של האחדות שנמצא בתוכך אך אתה מתכחש אליו.
 
*
http://breslev.eip.co.il/?key=3810 - חיי מוהר"ן - קצח - נסיעתו וישיבתו באומן
 
בְּעִנְיַן הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִפְעָמִים דְּבָרִים
שֶׁהֵם בְּעֵינֵי הָאָדָם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד
וְהָעוֹלָם מַטְעִין עַצְמָם בְּעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה.
כִּי כָּל אֶחָד מַטְעֶה עַצְמוֹ וְחוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עָשָׂה זאת
וְזֶה מַטְעֶה עַצְמוֹ בְּטָעוּת אַחֵר.
כְּגוֹן בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין שֶׁכָּל אֶחָד נָפַל עַל שְׁטוּת וְטָעוּת אַחֵר מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה
[וּבֶאֱמֶת כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה עִנְיָנִים גְּבוֹהִים מְאד, כַּמּוּבָן מְעַט לְעֵיל
וּבְוַדַּאי לא כִּוֵּן לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ כְּלָל רַק לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ.
עָנָה וְאָמַר: טוֹב מְאד כְּשֶׁמּוֹסְרִין אֶת הַשּׁוֹטֶה לְתוֹךְ הָעוֹלָם
כִּי כָּל אֶחָד מְשַׁטֶּה אֶת אֶחָד
וְהָאֶחָד הוּא עַצְמוֹ
הַיְנוּ שֶׁהוּא טוֹעֶה וּמְשַׁטֶּה אֶת עַצְמוֹ
וּמִי שֶׁנִּשְׁמָר שֶׁלּא לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ
אֲזַי הוּא מַטְעֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם.
הַיְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד טוֹעֶה בּוֹ מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ
וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְעוֹת אוֹתָם כְּלָל
כִּי הֵם עַצְמָן מַטְעִין אֶת עַצְמָם
כִּי כָּל אֶחָד נוֹפֵל עַל טָעוּת אַחֵר בְּעִנְיָנָיו כַּנַּ"ל.
בֵּאוּר הַדָּבָר
כִּי כָּל אָדָם מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ
כִּי אֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּשְׁלֵמוּת בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה
רַק כָּל אֶחָד מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ.
וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כָּל עִנְיָנָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה וְכַוָּנָה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ
וְאֵינוֹ טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל כְּלָל
אֲזַי כָּל עִנְיָנָיו הֵם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם.
וְכָל אֶחָד טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ בּוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא עַל כַּוָּנָתוֹ הַגָּבוֹהַּ.
נִמְצָא שֶׁמָּסַר הַטָּעוּת שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ הָעוֹלָם
כִּי לא רָצָה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ
וְעַל כֵּן הָעוֹלָם טוֹעִים עַצְמָן בּוֹ
וְהָבֵן
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב.
עוֹד פַּעַם אֶחָד הִלְעִיג עַל עִנְיָן זֶה מַה שֶּׁהָעוֹלָם טוֹעִין עַצְמָם בּוֹ וְאוֹמְרִים פֵּרוּשִׁים שֶׁל שֶׁקֶר עַל הַנְהָגוֹתָיו וּדְרָכָיו
וְכָל אֶחָד אוֹמֵר כְּפִי הַנִּרְאֶה לְדַעְתּוֹ
עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה
הַנִּרְאֶה שֶׁעַל שִׂכְלִי קַל מְאד לָבוֹא
[כְּלוֹמַר שֶׁלְּפִי דִּבְרֵיהֶם
אִם כֵּן כָּל אֶחָד יָכוֹל בְּקַל לֵידַע מִיָּד מַה כַּוָּנָתִי בָּזֶה ? אֶתְמְהָה]
בענין הדברים שהוא עושה לפעמים דברים
שהם בעיני האדם פליאות גדולות מאד
והעולם מטעין עצמם בענינים שלו שהוא עושה.
כי כל אחד מטעה עצמו וחושב בדעתו שבשביל זה עשה זאת
וזה מטעה עצמו בטעות אחר.
כגון בענין נסיעתו לאומין שכל אחד נפל על שטות וטעות אחר מה היתה כונתו בזה
[ובאמת כונתו היתה ענינים גבוהים מאד, כמובן מעט לעיל
ובודאי לא כון לשום תועלת עצמו כלל רק למען שמו יתברך.
ענה ואמר: טוב מאד כשמוסרין את השוטה לתוך העולם
כי כל אחד משטה את אחד
והאחד הוא עצמו
הינו שהוא טועה ומשטה את עצמו
ומי שנשמר שלא להטעות את עצמו
אזי הוא מטעה את כל העולם.
הינו שכל אחד טועה בו מה היתה כונתו
ואינו צריך להטעות אותם כלל
כי הם עצמן מטעין את עצמם
כי כל אחד נופל על טעות אחר בעניניו כנ"ל.
באור הדבר
כי כל אדם מטעה את עצמו
כי אין מי שיהיה כונתו בכל עניניו לשם שמים בשלמות בלי שום פניה
רק כל אחד מטעה את עצמו.
ומי שעושה כל עניניו לשם שמים בלבד בלי שום פניה וכונה להנאת עצמו
ואינו טועה את עצמו כלל כלל
אזי כל עניניו הם פליאות גדולות מאד בעיני בני אדם.
וכל אחד טועה את עצמו בו, כי אי אפשר לבוא על כונתו הגבוה.
נמצא שמסר הטעות שלו לתוך העולם
כי לא רצה להטעות את עצמו
ועל כן העולם טועים עצמן בו
והבן
כי אי אפשר לבאר בכתב.
עוד פעם אחד הלעיג על ענין זה מה שהעולם טועין עצמם בו ואומרים פרושים של שקר על הנהגותיו ודרכיו
וכל אחד אומר כפי הנראה לדעתו
ענה ואמר בדרך הלצה
הנראה שעל שכלי קל מאד לבוא
[כלומר שלפי דבריהם
אם כן כל אחד יכול בקל לידע מיד מה כונתי בזה ? אתמהה]
חידוש
מתקדם

לפחות התברר לי קושיה יפה שאמר "אני אעשה מהתלמידים שלי כמוני"
מי-כמוך באלים יהוה ...ודרשו כאלמים...שישמע בזיונו וידום..
כי לא הבנתי איך יחלוקו עליו יתברך "ואני כאילם לא אפתח פי"
תודה למתהדרים בכתר שאינו שלהם..חיחיחי..תודה מעומקא דליבא..
מאוד היה קשה לי לרדת אליך --תלמידי---היקר....היה-קר...
אורח
אורח

למנהל הפורום 

א' 
נראה לי שלא הוגן לנהל כך פורום בצורה מתלהמת 

ב' 

לגבי נקודה אחת שכתבת שאני מסלף את דברי רבינו  הנה לך ציטוט מדבריו הקדושים 
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב סימן ז' אות ח')

 וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין רַשָּׁאִים לְגַלּוֹתָם בִּפְנֵי הַתַּלְמִידִים, כִּי אִם יְגַלֶּה אוֹתָן הַדְּבָרִים, יִכָּנְסוּ מַקִּיפִים אֲחֵרִים בְּתוֹךְ שִׂכְלוֹ כַּנַּ"ל. וְלִפְעָמִים אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל אֵלּוּ הַמַּקִּיפִים, כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁהָרַב מְדַבֵּר עִם תַּלְמִידוֹ אֵיזֶה פְּשָׁט בגמפ"ת [גְּמָרָא, פֵּרוּשׁ, תּוֹסְפוֹת], וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו הוּא בָּא עַל אֵיזֶה קֻשְׁיָא, וְאוֹתוֹ הַקֻּשְׁיָא הָיָה בִּתְחִלָּה בִּבְחִינַת מַקִּיף אֶצְלוֹ, כִּי לֹא יָדַע מִמֶּנָּהּ בִּתְחִלָּה, וְתֵכֶף כְּשֶׁנּוֹפֵל בְּשִׂכְלוֹ זֹאת הַקֻּשְׁיָא, הוּא אוֹמְרָהּ בִּפְנֵי תַּלְמִידוֹ, וּבְתוֹךְ כָּךְ כְּשֶׁמַּסְבִּיר לוֹ הַקֻּשְׁיָא, נוֹפֵל בְּשִׂכְלוֹ תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא, נִמְצָא שֶׁחוֹזֵר וּמַשִֹֹּיג מַקִּיף אַחֵר, שֶׁהוּא תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא, וַאֲזַי אוֹמֵר גַּם הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד. אַךְ כְּשֶׁמְּגַלֶּה גַּם הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד, אֲזַי נִכְנָס בּוֹ עוֹד מַקִּיף אַחֵר, וְאָז עַל - יְדֵי זֶה הַשֵֹֹּכֶל שֶׁבָּא עָלָיו עַתָּה, הָדְרָא קֻשְׁיָא לְדוּכְתָּא, וְאַדְּרַבָּא, עַתָּה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. נִמְצָא שֶׁעַל - יְדֵי שֶׁגִּלָּה הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְנָס בּוֹ מַקִּיף אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֵׂכֶל חָדָשׁ, שֶׁעַל - יְדֵי - זֶה חָזְרָה הַקֻּשְׁיָא לִמְקוֹמָהּ בְּיֶתֶר עֹז, כִּי עַתָּה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה:

כְּמוֹ - כֵן יֵשׁ בְּהַשָֹֹּגוֹת, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְגַלּוֹתָם, כִּי אִם יְגַלֶּה זֶה הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד, יִכָּנֵס בּוֹ מַקִּיף חָדָשׁ, שֶׁעַל - יָדוֹ יִהְיֶה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, עַד שֶׁיּוּכַל לִכָּנֵס בְּהַשָֹֹּגוֹת מַקִּיפִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֵר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, כִּי הֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן. כִּי כָל מַה שֶּׁהוּא מְגַלֶּה אֵיזֶה שֵׂכֶל, קֻשְׁיָא אוֹ תֵּרוּץ, נִכְנָס בּוֹ שֵׂכֶל חָדָשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיף כַּנַּ"ל. עַל - כֵּן אִם לֹא יִהְיֶה נִזְהָר בִּדְבָרָיו, לְדַקְדֵּק אֵיזֶה דָּבָר לְגַלּוֹת וְאֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת, עַל - יְדֵי - זֶה יִהְיֶה נִכְנָס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים, שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֲרָם, כִּי הֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן כַּנַּ"ל.
  עַל - כֵּן מֻכְרָח הֶחָכָם לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו, לְדַקְדֵּק וְלִזָּהֵר מַה לְּגַלּוֹת וּמַה שֶּׁלֹּא לְגַלּוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יַשִֹֹּיג רַק אוֹתָן הַמַּקִּיפִים, שֶׁצָּרִיךְ לְהַשִֹֹּיג, וְלֹא יָבוֹא לְהַשִֹֹּיג מַקִּיפִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַשִֹֹּיג:

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת כט:):
'כְּשֶׁעָלָה מׂשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ - הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ. אָמַר לוֹ: עָתִיד אֶחָד לַעֲמֹד וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁיִּהְיֶה דּוֹרֵשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּין שֶׁל הֲלָכוֹת. אָמַר לוֹ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! רָאוּי שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁתֹק! כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה'. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, מָה אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק וְכוּ', הֲלֹא כְּבָר אָמַר הַקֻּשְׁיָא, וּמַה זּוֹ שְׁתִיקָה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִקְשָׁה מַה שֶּׁהִקְשָׁה. אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁאָמַר מׂשֶׁה הַקֻּשְׁיָא, נָפַל בְּשִׂכְלוֹ תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא. אַךְ אִם הָיָה אוֹמֵר אֶת הַתֵּרוּץ, הָיָה נִכְנַס בּוֹ מַקִּיף אַחֵר, וְהָיָה בָּא עַל קֻשְׁיָא יוֹתֵר חֲזָקָה וּרְחָבָה מִבַּתְּחִלָּה. עַל - כֵּן אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק עַל הַתֵּרוּץ, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתֹּק וְלֹא יְגַלֶּה אֶת הַתֵּרוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא עַל קֻשְׁיָא יוֹתֵר חֲזָקָה מִבַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ:
כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, הַיְנוּ שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַשֵֹֹּכֶל הַפְּנִימִי, אֲזַי עוֹלֶה בְּמַחֲשָׁבָה שֵׂכֶל אַחֵר חָדָשׁ, כִּי נִכְנָס מַקִּיף אַחֵר לִפְנִים, וְעַל - כֵּן צְרִיכִין לִשְׁתֹּק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְמַקִּיפִים, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַשִֹֹּיגָם כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, כַּנַּ"ל:
 ובשביל זה יש דברים שאין רשאים לגלותם בפני התלמידים, כי אם יגלה אותן הדברים, יכנסו מקיפים אחרים בתוך שכלו כנ"ל. ולפעמים אין צריך לקבל אלו המקיפים, כמו למשל, כשהרב מדבר עם תלמידו איזה פשט בגמפ"ת [גמרא, פרוש, תוספות], ובתוך דבריו הוא בא על איזה קשיא, ואותו הקשיא היה בתחלה בבחינת מקיף אצלו, כי לא ידע ממנה בתחלה, ותכף כשנופל בשכלו זאת הקשיא, הוא אומרה בפני תלמידו, ובתוך כך כשמסביר לו הקשיא, נופל בשכלו תרוץ על הקשיא, נמצא שחוזר ומשיג מקיף אחר, שהוא תרוץ על הקשיא, ואזי אומר גם התרוץ בפני התלמיד. אך כשמגלה גם התרוץ בפני התלמיד, אזי נכנס בו עוד מקיף אחר, ואז על - ידי זה השכל שבא עליו עתה, הדרא קשיא לדוכתא, ואדרבא, עתה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה. נמצא שעל - ידי שגלה התרוץ בפני התלמיד, שעל ידי זה נכנס בו מקיף אחר, דהינו שכל חדש, שעל - ידי - זה חזרה הקשיא למקומה ביתר עז, כי עתה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה:
כמו - כן יש בהשגות, שיש דברים שאסור לגלותם, כי אם יגלה זה התרוץ בפני התלמיד, יכנס בו מקיף חדש, שעל - ידו יהיה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה, עד שיוכל לכנס בהשגות מקיפים שהם למעלה מהזמן, שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתרוצים שיש שם, כי הם למעלה מהזמן. כי כל מה שהוא מגלה איזה שכל, קשיא או תרוץ, נכנס בו שכל חדש שהוא בחינת מקיף כנ"ל. על - כן אם לא יהיה נזהר בדבריו, לדקדק איזה דבר לגלות ואיזהו דבר שלא לגלות, על - ידי - זה יהיה נכנס בקשיות ותרוצים, שאין הזמן מספיק לבארם, כי הם בחינת מקיפים שהם למעלה מהזמן כנ"ל.
  על - כן מכרח החכם לעשות סיג לדבריו, לדקדק ולזהר מה לגלות ומה שלא לגלות, באפן שלא ישיג רק אותן המקיפים, שצריך להשיג, ולא יבוא להשיג מקיפים שאין צריך להשיג:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מנחות כט:):
'כשעלה משה למרום, מצאו להקדוש - ברוך - הוא שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו: רבונו של עולם! מי מעכב על ידך. אמר לו: עתיד אחד לעמד ועקיבא בן יוסף שמו, שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות. אמר לו רבונו של עולם! ראוי שתנתן תורה על ידו. אמר לו: שתק! כך עלה במחשבה'. ולכאורה קשה, מה אמר לו השם יתברך שתק וכו', הלא כבר אמר הקשיא, ומה זו שתיקה, מאחר שכבר הקשה מה שהקשה. אך תכף כשאמר משה הקשיא, נפל בשכלו תרוץ על הקשיא. אך אם היה אומר את התרוץ, היה נכנס בו מקיף אחר, והיה בא על קשיא יותר חזקה ורחבה מבתחלה. על - כן אמר לו השם יתברך שתק על התרוץ, הינו שישתק ולא יגלה את התרוץ, כדי שלא יבוא על קשיא יותר חזקה מבתחלה. וזהו:
כך עלה במחשבה, הינו שתכף כשמגלין את השכל הפנימי, אזי עולה במחשבה שכל אחר חדש, כי נכנס מקיף אחר לפנים, ועל - כן צריכין לשתק, כדי שלא יבוא למקיפים, שאין צריכין להשיגם כנ"ל, וזהו: שתק, כך עלה במחשבה, כנ"ל:
אליעד כהן
מנהל הפורום

לאורח:
מה רע בהתלהמות? רק השקר סובל ממנה. כי את המשוגע צריך לתת לו שכל ... והוא סובל מהשכל החכם שאני נותן לו.
 
לעצם העניין, לא ברור מה רצית לומר.
 
אתה מוזמן להסביר את דבריך (בשמך ולא כאורח) תודה.
אורח
אורח

רבינו כותב במפורש :
עַל - כֵּן מֻכְרָח הֶחָכָם לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו, לְדַקְדֵּק וְלִזָּהֵר מַה לְּגַלּוֹת וּמַה שֶּׁלֹּא לְגַלּוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יַשִֹֹּיג רַק אוֹתָן הַמַּקִּיפִים, שֶׁצָּרִיךְ לְהַשִֹֹּיג, וְלֹא יָבוֹא לְהַשִֹֹּיג מַקִּיפִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַשִֹֹּיג:

לכן כנ"ל צריך להזהר ולא לכתוב ולומר כל דבר כי אחרים יכולים לא להבינו כראוי  ולפרשו לגמרי ההיפך 

כמו כן  בציטוט הנ"ל באתי להראות לך שלא כמו שכתבת שסילפתי את דברי רבינו אלא זהו ממש תוכן דבריו כנ"ל 

כמו כן אין בעיה בהתלהמות כשהמטרה לברר ולהגיע לחקר האמת אבל גם בזה יש כמה כללים כמו שאמר רבינו אתם יכולים לקמט ולקפל את ספרי איך שתחפצו ולא לשנות סעיף משו"ע - דהיינו אפשר לדרוש, לחקור, לחלוק, ולומר שלא מבינים איך נאמר כך ואיך נאמר כך וכו' וכו' וכן לעשות פירושים שונים ומענינים על הליקוטי מוהר"ן ושאר ספרי קודש אבל שהכל יהיה בתוך התחום של ההלכה והתורה הק' דהיינו לא לשנות אפילו סעיף משו"ע 

ולכן כשחלילה באים ופוסלין אחרים ואומרים ההוא רשע ההוא כך וכך לא זוהי דרכה של תורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אפשר לומר את אותם דברים רק בשפה יותר נקיה וכן אמרו חז"ל כתוב בפסוק את  הבהמה ואת החיה אשר איננה טהורה ולא כתוב טמאה כי עדיף לכתוב או כמה תיבות ולא לכתוב טמאה 
(אינני חלילה נותן מוסר לאחרים רק מעיר את תשומת הלב)

לגבי שמי משום מה שמי התבטל והוא מזהה אותי  בתור "אורח" אשמח אם תטפל בזה 
רבינו כותב במפורש :
על - כן מכרח החכם לעשות סיג לדבריו, לדקדק ולזהר מה לגלות ומה שלא לגלות, באפן שלא ישיג רק אותן המקיפים, שצריך להשיג, ולא יבוא להשיג מקיפים שאין צריך להשיג:
אליעד כהן
מנהל הפורום

לגבי דברי רבי נחמן מברסלב שאמר שצריך לעשות סייג לדבריו, זה רבי נחמן מברסלב אמר. אני לדוגמא לא מחוייב לדברי רבי נחמן מברסלב.
 
בנוסף, בכל דברי רבי נחמן מברסלב יש בכל מקרה סם החיים וסם המוות, בכל לבוש שהוא.
 
בנוסף, רבי נחמן מברסלב דיבר בכלל על עניין אחר, שהוא לא לגלות מקיפים שהם מעל הזמן. שזה כמובן לא רלוונטי בכלל לדיון שלנו.
 
**
 
לגבי קימוט השולחן ערוך, ... ידידי המלומד, הציטוט הזה שלך הוא לא יותר מאשר שקר שקרים! אחד מיני שקרים רבים שיש בברסלב. רבי נחמן מברסלב מעולם לא אמר את הדבר הזה.
 
הוא אמר דבר דומה למישהו ספציפי. אך מעולם הוא לא אמר זאת בדרך שבה אתה אמרת זאת. ובנוסף, הוא גילה את דעתו יותר מפעם אחת, שתורת היהודים היא לא תורת אמת אלא תורת שקר. כי היא תורת ה', רק על השם המושאל בלבד ...
 
ראה כאן:
http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=64 - קיום המצוות של הצדיק האמת
 
***
 
לגבי התלהמות, הדבר החשוב היחיד, הוא שיאמר את האמת. ואין לי שום חלק בשכל של חז"ל, שהם יש להם את ה"חוכמות" שהם המציאו, אבל זכותו של כל אחד לעשות כרצונו.
 
***
 
לגבי שם המשתמש שלך, אתה פשוט צריך להתחבר שנית לאתר, עם שם המשתשמש והסיסמא שלך. זה הכל.
 
חידוש
מתקדם

נחמן= נביא..חכם..מלך..כהן....
אלהים זו רק מידה אחת של רבינו נחמן.
הוא גם יהוה-יהווה (לב)
הוא גם אדני.
הוא גם-אלף-למד. אלף-למד-הא-יוד-מם שעולה תפה=תהלים.
והוא גם מעל כל השמות היכן שאין לו שם כלל...
ואמר ,כל הרהור תשובה בעולם נמשך ממני"
כ"ש בפתח אליהו " אנת הוא כל שמהן וכד אנת איסתלקת מנהון אשתארו כל שמהן כגופא בלאו נשמתא"
אתה חכם ולא בחכמה נדע אותך.אתה מבין ולא בבינה נדע אותך..אין לך מקום שבוא נדעך..אלא כפי רצונך לגלות עצמך לברואיך......וכבר דרשו "עקב ענוה יראת יהוה "
אורח
אורח

לא חשבתי שהברסלברים כופרים פשוט כפירה לומר שרבי נחמן הוא האלוקים אפילו לחשוב על זה זה כפירה לא חשבתי שזה יכול להגיע למקומות כאלה פשוט בושה וכלימה שיקצע.
חידוש
מתקדם

כי סך הכל אתה אורח..
בדרך כלל הכופרים הם אלה אשר מכחישים את האלהות. וממנים להם אלהות משל עצמם כגון מפורסמים של שקר.
מסתמא כמוך. 
אבל לצדיק לא אכפת כלל כי הבחירה היא חופשית...וכבר נצחתי ואנצח גמרתי ואגמור..
 הגב עמוד  < 1  2 3 4 5 >


נושאים נוספים מ:פורום ברסלב ... - כל הנושאים


מעבר לפורום

Bulletin Board Software by Web Wiz Forums® version 9.63 Copyright ©2001-2009

בחסות אליעד כהן מאמן אימון אישי + מחבר ספרים מומלצים לקריאה + מרצה הרצאות לצפייה + מאמרים לקריאה ועוד.
לפרסום מאמרים בחינם באתר ידע הדרך שלך להצליח לחץ כאן ... בהצלחה!
התאריך כרגע הוא 30_10_2020 השעה 19:11:20