חיפוש בספרי ברסלב
|
ספרי ברסלב און ליין:
ליקוטי מוהר"ן חלק א
| ליקוטי מוהר"ן חלק ב
| סיפורי מעשיות
| ספר המידות
| שבחי הר"ן
| שיחות הר"ן
| חיי מוהר"ן
|
רבי נחמן הוא האלוהים? |
הגב | עמוד 1 2 3 5 > |
מחבר | |
אורח
אורח |
נושא: רבי נחמן הוא האלוהים? |
משה האמיתי? משה הוא אמיתי בכל הדרגין... והתורה היא אמיתית בכל הדרגין וזו גדולתה. וה"אמת" שבה מתגלה לאדם לפי מעלתו מדרגתו ותיקון מעשיו. ולכן היא בחינת מכסה טפח ומגלה טפחיים. כי ה"שקר" הוא האמת שהאדם צריך לקבל לפי מדרגתו והוא עצמו הניסיון שלו להמשיך לבקש את ה' או להשאר תקוע עם דעתיות והשגותיו בתורה. וזה ממשיך עד סוף כל דרגין ועל זה אמר רבנו היכל הגוונים המשתנים. כי בכל מדרגה של האדם יש כנגדו אמת חדש... שמלובש בתורה הישנה אצל משה ה"לא אמיתי" תמיד שוכן משה האמיתי.
ועיין בתורה נ"ז - שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא. מה אומר רבנו לגבי אמונת חכמים. חכמים לשון רבים. ולא בכדי...
|
|
חידוש
מתקדם |
|
יפה כתבת מתוק ומחכים..
ובכל זאת " כי איש הישראלי ..ישראל-יה.... נברא שישהיה לו ממשלה על המלאכים וכולי ...
ומאין באו לטעות..כי באמת בחינת שבת בחי. נח. כי ניחא לעילאין ולתתאין כי נח בחי. שבת בחי. בן שיהיה העולם
מתנהג בחסדו יתברך לבד בלי איתערותא דלתתא ( שובו בנים שובבים).היא הנהגת האמת של הגאולה בסוד נחמן.
נח--מן..אך כמו שרמז לנו המלך כי יש בחי. בן ויש בחי. עבד. ויש בן שעושה מעשה של עבד.. שהוא סוד משה רבינו שצייר בדעתו המצוות (שהוא החכם שנפל לחוכמות של החכמים)..ושאר בני המדינה לא ניכנסו לעמקות של "איך גוזרים נייר טואלט בשבת" או אם לנגב את עכוזי בימין או בשמאל לכן לא הזיק להם....
וסיים ספר התהלים כל הנשמה תהלל יה הללו יה "יעקב בחר לו יה..
ואין זה סותר את מצות האמת שהיא השבת שקיבלו ישראת שהיא "שבת אחים גם יחד" כי מורה על סוד הקיבוץ הקדוש של ואהבת לרעך כמוך היפך תאות ממון. אחדות ושויון. שאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (עתירי ומסכני=עשיר ועני).
שיתנו זה לזה בין ברוחני ובין בגשמי...שהיא התורה האמיתית שהוריד משה האמיתי לעם ישראל היא השבת..
היא יציאת מצריים "וחמושים יצאו בני ישראל " כי אל קנא רומז על נקודת השויון בין 100 ל 0 =50. היא הממוצע בין העשיר לעני..וכל שאר החכמות מאוד רחוק מתורתינו הקדושה..
קח דוגמא..אל אישה בנידתה לא תיקרב= אישה זה אמונה..נידה זה דם זה תאות ממון..
|
|
אורח
אורח |
|
כל נקודה בעלם הזה שורשה באין סוף ועדיין יש לה גבול ומידה וכו ואפשר לראותה. כך למרות שה' יתברך הוא אין סוף עדיין אפשר לראותו ועל זה נאמר בתורה "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" וזה אי פשר להבין בשכל אנושי איך יש גבול ואין גבול הם אחד ממש. ואפשר לראות את הבלי גבול. ההוכחות שלך הן שכליות בלבד. |
|
חידוש
מתקדם |
|
כי סך הכל אתה אורח..
בדרך כלל הכופרים הם אלה אשר מכחישים את האלהות. וממנים להם אלהות משל עצמם כגון מפורסמים של שקר.
מסתמא כמוך.
אבל לצדיק לא אכפת כלל כי הבחירה היא חופשית...וכבר נצחתי ואנצח גמרתי ואגמור..
|
|
אורח
אורח |
|
לא חשבתי שהברסלברים כופרים פשוט כפירה לומר שרבי נחמן הוא האלוקים אפילו לחשוב על זה זה כפירה לא חשבתי שזה יכול להגיע למקומות כאלה פשוט בושה וכלימה שיקצע.
|
|
חידוש
מתקדם |
|
נחמן= נביא..חכם..מלך..כהן....
אלהים זו רק מידה אחת של רבינו נחמן.
הוא גם יהוה-יהווה (לב)
הוא גם אדני.
הוא גם-אלף-למד. אלף-למד-הא-יוד-מם שעולה תפה=תהלים.
והוא גם מעל כל השמות היכן שאין לו שם כלל...
ואמר ,כל הרהור תשובה בעולם נמשך ממני"
כ"ש בפתח אליהו " אנת הוא כל שמהן וכד אנת איסתלקת מנהון אשתארו כל שמהן כגופא בלאו נשמתא"
אתה חכם ולא בחכמה נדע אותך.אתה מבין ולא בבינה נדע אותך..אין לך מקום שבוא נדעך..אלא כפי רצונך לגלות עצמך לברואיך......וכבר דרשו "עקב ענוה יראת יהוה "
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום |
|
לגבי דברי רבי נחמן מברסלב שאמר שצריך לעשות סייג לדבריו, זה רבי נחמן מברסלב אמר. אני לדוגמא לא מחוייב לדברי רבי נחמן מברסלב.
בנוסף, בכל דברי רבי נחמן מברסלב יש בכל מקרה סם החיים וסם המוות, בכל לבוש שהוא.
בנוסף, רבי נחמן מברסלב דיבר בכלל על עניין אחר, שהוא לא לגלות מקיפים שהם מעל הזמן. שזה כמובן לא רלוונטי בכלל לדיון שלנו.
**
לגבי קימוט השולחן ערוך, ... ידידי המלומד, הציטוט הזה שלך הוא לא יותר מאשר שקר שקרים! אחד מיני שקרים רבים שיש בברסלב. רבי נחמן מברסלב מעולם לא אמר את הדבר הזה.
הוא אמר דבר דומה למישהו ספציפי. אך מעולם הוא לא אמר זאת בדרך שבה אתה אמרת זאת. ובנוסף, הוא גילה את דעתו יותר מפעם אחת, שתורת היהודים היא לא תורת אמת אלא תורת שקר. כי היא תורת ה', רק על השם המושאל בלבד ...
ראה כאן:
http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=64 - קיום המצוות של הצדיק האמת
***
לגבי התלהמות, הדבר החשוב היחיד, הוא שיאמר את האמת. ואין לי שום חלק בשכל של חז"ל, שהם יש להם את ה"חוכמות" שהם המציאו, אבל זכותו של כל אחד לעשות כרצונו.
***
לגבי שם המשתמש שלך, אתה פשוט צריך להתחבר שנית לאתר, עם שם המשתשמש והסיסמא שלך. זה הכל.
|
|
אורח
אורח |
|
רבינו כותב במפורש : עַל - כֵּן מֻכְרָח הֶחָכָם לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו, לְדַקְדֵּק וְלִזָּהֵר מַה לְּגַלּוֹת וּמַה שֶּׁלֹּא לְגַלּוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יַשִֹֹּיג רַק אוֹתָן הַמַּקִּיפִים, שֶׁצָּרִיךְ לְהַשִֹֹּיג, וְלֹא יָבוֹא לְהַשִֹֹּיג מַקִּיפִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַשִֹֹּיג:
לכן כנ"ל צריך להזהר ולא לכתוב ולומר כל דבר כי אחרים יכולים לא להבינו כראוי ולפרשו לגמרי ההיפך
כמו כן בציטוט הנ"ל באתי להראות לך שלא כמו שכתבת שסילפתי את דברי רבינו אלא זהו ממש תוכן דבריו כנ"ל
כמו כן אין בעיה בהתלהמות כשהמטרה לברר ולהגיע לחקר האמת אבל גם בזה יש כמה כללים כמו שאמר רבינו אתם יכולים לקמט ולקפל את ספרי איך שתחפצו ולא לשנות סעיף משו"ע - דהיינו אפשר לדרוש, לחקור, לחלוק, ולומר שלא מבינים איך נאמר כך ואיך נאמר כך וכו' וכו' וכן לעשות פירושים שונים ומענינים על הליקוטי מוהר"ן ושאר ספרי קודש אבל שהכל יהיה בתוך התחום של ההלכה והתורה הק' דהיינו לא לשנות אפילו סעיף משו"ע
ולכן כשחלילה באים ופוסלין אחרים ואומרים ההוא רשע ההוא כך וכך לא זוהי דרכה של תורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אפשר לומר את אותם דברים רק בשפה יותר נקיה וכן אמרו חז"ל כתוב בפסוק את הבהמה ואת החיה אשר איננה טהורה ולא כתוב טמאה כי עדיף לכתוב או כמה תיבות ולא לכתוב טמאה
(אינני חלילה נותן מוסר לאחרים רק מעיר את תשומת הלב)
לגבי שמי משום מה שמי התבטל והוא מזהה אותי בתור "אורח" אשמח אם תטפל בזה
|
|
אליעד כהן
מנהל הפורום |
|
לאורח:
מה רע בהתלהמות? רק השקר סובל ממנה. כי את המשוגע צריך לתת לו שכל ... והוא סובל מהשכל החכם שאני נותן לו.
לעצם העניין, לא ברור מה רצית לומר.
אתה מוזמן להסביר את דבריך (בשמך ולא כאורח) תודה.
|
|
אורח
אורח |
|
למנהל הפורום
א'
נראה לי שלא הוגן לנהל כך פורום בצורה מתלהמת
ב'
לגבי נקודה אחת שכתבת שאני מסלף את דברי רבינו הנה לך ציטוט מדבריו הקדושים
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב סימן ז' אות ח')
וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין רַשָּׁאִים לְגַלּוֹתָם בִּפְנֵי הַתַּלְמִידִים, כִּי אִם יְגַלֶּה אוֹתָן הַדְּבָרִים, יִכָּנְסוּ מַקִּיפִים אֲחֵרִים בְּתוֹךְ שִׂכְלוֹ כַּנַּ"ל. וְלִפְעָמִים אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל אֵלּוּ הַמַּקִּיפִים, כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁהָרַב מְדַבֵּר עִם תַּלְמִידוֹ אֵיזֶה פְּשָׁט בגמפ"ת [גְּמָרָא, פֵּרוּשׁ, תּוֹסְפוֹת], וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו הוּא בָּא עַל אֵיזֶה קֻשְׁיָא, וְאוֹתוֹ הַקֻּשְׁיָא הָיָה בִּתְחִלָּה בִּבְחִינַת מַקִּיף אֶצְלוֹ, כִּי לֹא יָדַע מִמֶּנָּהּ בִּתְחִלָּה, וְתֵכֶף כְּשֶׁנּוֹפֵל בְּשִׂכְלוֹ זֹאת הַקֻּשְׁיָא, הוּא אוֹמְרָהּ בִּפְנֵי תַּלְמִידוֹ, וּבְתוֹךְ כָּךְ כְּשֶׁמַּסְבִּיר לוֹ הַקֻּשְׁיָא, נוֹפֵל בְּשִׂכְלוֹ תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא, נִמְצָא שֶׁחוֹזֵר וּמַשִֹֹּיג מַקִּיף אַחֵר, שֶׁהוּא תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא, וַאֲזַי אוֹמֵר גַּם הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד. אַךְ כְּשֶׁמְּגַלֶּה גַּם הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד, אֲזַי נִכְנָס בּוֹ עוֹד מַקִּיף אַחֵר, וְאָז עַל - יְדֵי זֶה הַשֵֹֹּכֶל שֶׁבָּא עָלָיו עַתָּה, הָדְרָא קֻשְׁיָא לְדוּכְתָּא, וְאַדְּרַבָּא, עַתָּה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. נִמְצָא שֶׁעַל - יְדֵי שֶׁגִּלָּה הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְנָס בּוֹ מַקִּיף אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֵׂכֶל חָדָשׁ, שֶׁעַל - יְדֵי - זֶה חָזְרָה הַקֻּשְׁיָא לִמְקוֹמָהּ בְּיֶתֶר עֹז, כִּי עַתָּה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה:
כְּמוֹ - כֵן יֵשׁ בְּהַשָֹֹּגוֹת, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְגַלּוֹתָם, כִּי אִם יְגַלֶּה זֶה הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד, יִכָּנֵס בּוֹ מַקִּיף חָדָשׁ, שֶׁעַל - יָדוֹ יִהְיֶה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, עַד שֶׁיּוּכַל לִכָּנֵס בְּהַשָֹֹּגוֹת מַקִּיפִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֵר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, כִּי הֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן. כִּי כָל מַה שֶּׁהוּא מְגַלֶּה אֵיזֶה שֵׂכֶל, קֻשְׁיָא אוֹ תֵּרוּץ, נִכְנָס בּוֹ שֵׂכֶל חָדָשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיף כַּנַּ"ל. עַל - כֵּן אִם לֹא יִהְיֶה נִזְהָר בִּדְבָרָיו, לְדַקְדֵּק אֵיזֶה דָּבָר לְגַלּוֹת וְאֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת, עַל - יְדֵי - זֶה יִהְיֶה נִכְנָס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים, שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֲרָם, כִּי הֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן כַּנַּ"ל.
עַל - כֵּן מֻכְרָח הֶחָכָם לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו, לְדַקְדֵּק וְלִזָּהֵר מַה לְּגַלּוֹת וּמַה שֶּׁלֹּא לְגַלּוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יַשִֹֹּיג רַק אוֹתָן הַמַּקִּיפִים, שֶׁצָּרִיךְ לְהַשִֹֹּיג, וְלֹא יָבוֹא לְהַשִֹֹּיג מַקִּיפִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַשִֹֹּיג:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת כט:):
'כְּשֶׁעָלָה מׂשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ - הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ. אָמַר לוֹ: עָתִיד אֶחָד לַעֲמֹד וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁיִּהְיֶה דּוֹרֵשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּין שֶׁל הֲלָכוֹת. אָמַר לוֹ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! רָאוּי שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁתֹק! כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה'. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, מָה אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק וְכוּ', הֲלֹא כְּבָר אָמַר הַקֻּשְׁיָא, וּמַה זּוֹ שְׁתִיקָה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִקְשָׁה מַה שֶּׁהִקְשָׁה. אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁאָמַר מׂשֶׁה הַקֻּשְׁיָא, נָפַל בְּשִׂכְלוֹ תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא. אַךְ אִם הָיָה אוֹמֵר אֶת הַתֵּרוּץ, הָיָה נִכְנַס בּוֹ מַקִּיף אַחֵר, וְהָיָה בָּא עַל קֻשְׁיָא יוֹתֵר חֲזָקָה וּרְחָבָה מִבַּתְּחִלָּה. עַל - כֵּן אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק עַל הַתֵּרוּץ, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתֹּק וְלֹא יְגַלֶּה אֶת הַתֵּרוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא עַל קֻשְׁיָא יוֹתֵר חֲזָקָה מִבַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ:
כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, הַיְנוּ שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַשֵֹֹּכֶל הַפְּנִימִי, אֲזַי עוֹלֶה בְּמַחֲשָׁבָה שֵׂכֶל אַחֵר חָדָשׁ, כִּי נִכְנָס מַקִּיף אַחֵר לִפְנִים, וְעַל - כֵּן צְרִיכִין לִשְׁתֹּק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְמַקִּיפִים, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַשִֹֹּיגָם כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, כַּנַּ"ל:
|
|
הגב | עמוד 1 2 3 5 > |
מעבר לפורום |