המאמר אלו ידעתיו הייתיו מובא רק פעם אחת בליקוטי מוהר”ן ח"א סי' כ"א.
וכבר כתבתי כמה פעמים הכוונה שאי אפשר להיות כמו הקב”ה בעצמו, כי האדם הוא גשמי, אוכל ושותה ובועל כמו בעל חי, ואלהים רוחני רחוק מכל אלה, ואין גשמי ורוחני יכול להיות דבר אחד.
מי שאומר שהוא יכול להיות אלהים הרי זה נגד התורה שכתוב שמע ישראל ה’ אחד, יש רק אלהים אחד, ולא שתים, הרי הוא מאמין בישו ובשאר עבודה זרות, ורבינו ז”ל לימד אותנו בכל פעם שאין כאן אלא ה’ אחד, וכל אחד מאתנו הוא בשר ודם ועלינו לעבוד את ה’, ולהיות דבוק במדת האין ככל היותר, עד שנהיה בטל בתכלית הביטול, אבל לא להיות ה’ אחד ממש, כי הקב”ה רוצה בעבודתינו, והפייט אומר ואבית תהלי מגושי עפר ומקרוצי חומר כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ ד’ וח”ב סי’ ז’. ולכן וודאי המאמר נאמר על דרך השלילה לשלול את האדם שאינו יכול להיות כמו השי”ת בעצמו.
וכוונת רבינו בסי’ כ”א הוא לאמור שהצדיק האמת מי שמקדש את הז’ נרות זוכה שהשלהבת עולה מאליה, היינו שזוכה לשפע אלקי השכל שבא לאדם במהירות, ואז הוא נכלל בהשי”ת. ורבינו מביא רק ראיה שככל שהאדם יתדבק עצמו בה’ ויודע ממנו ית’, כפי הדעת כן האדם, ולכן אם ידע הרבה יוכלל הרבה, ויהיה שם ממש, אבל אי אפשר להיות אלהים ממש, רק צריכין להשתדל להיות נכלל יותר בה’.
המקור להמאמר הזה שמביאו רבינו הוא בספר הכוזרי וז”ל: כמו שאמר החכם כששאלו אותו אם היה יודע מהות האל, והשיב: אילו ידעתיו הייתיו. כלומר כי אין מי שישיג עצמותו אלא הוא יתברך, עם היות מציאותו נגלית מצד מעשיו תכלית ההיגלות עכ”ל.
ופלא עד היכן יכולים לסלף את האמת, הרי בעל המאמר רוצה לגדור שכמו שאין להיות ה’ כן אינו יכול לדעת אותו יתברך לגמרי, אבל לא ידע בעל המאמר שיש טיפש ונער, סכל וריק, רחוק לגמרי מהתורה והקב”ה, שיסלף דבריו ולאמור הפשט בדבריו אלו ידעתיו הייתיו היינו שכן אני יודע ולכן אני אלהים.
הלא אז היה צריך בעל המאמר לומר אני יודע ואני אלהים, הלא דייק בלשונו ושפתיו ברור מללו “אלו” ידעתיו, וכל מי שמעיין בספריו יודע הכוונה של אלו, היינו אם היה במציאות שאני יודע, היינו אם זה אמת שאני יודע אזי הייתיו, ולא אמר ידעתיו והייתיו.
ומה שכתבתי בלשוני שמובא זה כמה פעמים בדברי רבינו, כוונתי היתה לעצם הרעיון שמובא בדברי רבינו שאי אפשר להיות כמו הקב”ה כמ”ש בליקו”מ ח”ב סי’ נ”ב כך ראוי להיות דוקא שיהיו קשיות על השם יתברך, וכך נאה ויפה לו יתברך, כי מעוצם גדולתו ורוממותו שהוא מרומם מאד מדעתינו, על כן בודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלינו הנהגתו יתברך וכו’, ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתינו אם כן היה ח”ו דעתו כדעתינו עכ”ל.
והריק הזה מה יאמר על דברים הללו, שכתוב בו מפורש שאי אפשר להשיג אותו יתברך ? וודאי יתחיל לקלל ולכעוס “שקרן” “נוכל” וכו’ וכו’, יאמר הכל אבל לא דברים של טעם.
נו, שיאמר מה שרוצה