ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' מ"ב

הנני מציג כלל גדול, וכל דיבורי  עמך יהיה כפי הכלל  הזה.

הכלל הוא: הפורם הזה נקרא "ברסלב" זאת אומרת מדברת כאן מדברי רבינו ז"ל, שיטתו,  דעתו, ומהותו, אמנם יש כאן חילוקי דעות מהו  דעתו של רבינו ז"ל, ולכן לדעתי מי שמברר דבריו  מתוך דברי רבינו ומראה לדעת שדבריו אומר רבינו, הוא צודק, ואם אינו מראה לדעת רק אומר סתם "כל דיבור ודיבור שאני אומר לך, הוא הפשט בדברי רבי נחמן מברסלב. והרי הם כאילו רבי נחמן מברסלב אומר לך אותם בעצמו" ואינו מראה זאת לעינים, זה סתם דיבורים  ואין לי שום רצון ושום להמשיך לדבר עמך.

אני נוהג עצמי שכל מה שאני אומר פה אני מציין המקום בספרי רבינו מאיפה אני לוקח זה, ואם אתה לא תציין מאיפה אתה לוקח דברך, רק תאמר אימרות בלי מראה מקומות, או שתאריך באריכות גדול דפים שלימים לברר איך שמצאת רמז ורמיזה בדברי רבינו [כי באמת הכל יכולים לראות שם, ואפילו לטהר את השרץ בק"נ  טעמים שהוא הסם המוות שבתורה,  גם זה יכולים לברר מדבריו]. אזי לא אענה על זה, כי ברור לי שזה דיבורים שלך  ולא של  רבינו.

מבואר בליקו”מ ח”א סי’ מ”ב על ידי “אמונת חכמים” שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט ויש בהם רזין בזה מלבוש את הקשת בלבישין נהירין וממתיק הדינים עיי”ש באריכות.

וכ’ שם כשהשכינה נתלבשה בלבושין דנהירין אז וחמת המלך שככה, משל למלך שכעס על בנו וכשהמלך רואה המלכה בלבשוין דנהירין אזי מרחם על בנו, וזה נעשה ע”י קול נגינה בתפלה, ע”י אמונת חכמים, ע”י שעושה לבוש נאה לצדיק, וע”י התקיעות עיי”ש.

ולכאורה למה ליה להאדם להיות “מאמין” שכל דברי הצדיק ומעשיו אינו פשוט רק יש בהם רזין, יותר טוב שיתבונן בהאמת ויתוודע לו בידיעה, שכל דברי הצדיק הם רזין דאורייתא, ולמה ליה האמונה בזה.

ובכלל להבין מה שמגנה רביז”ל כל כך את השכל עצמי, והזהיר כל כך לזרוק את השכל ולהאמין נגד שכלו ונגד חכמתו, על האדם לדעת רק מה שהצדיק אומר זהו אמת על כל אשר יאמר כי הוא זה (ח”א סי’ קכ”ג), ובמקום אחר פי’ רבינו ז”ל המבזה תלמיד חכמים אין לו רפואה למכתו, היינו מי שרוצה להבין בשכל עצמי ואינו מבטל דעתו נגד הצדיק מחמת שנדמה לו שמדאורייתא אינו כן, זה נקרא אמונה נפולה עיי”ש (ח”א סי’ נ”ז).

גם יש להבין להמבואר שצריכין להלביש את השכינה בלבושין. וכ”ה בכ”מ בדברי רבינו  שצריכין לזכות להשכל התחתון שהם ההקדמות והסיבובים שחרות שבעין שרק על ידם אפשר  להביט בהקב”ה  (ליקו”מ ח”א סי’ ל’), וכ”ה בליקו”מ ח”ב סי’ צ”א  שעל ידי שהתלמיד נותן את הלב שלו להצדיק זוכה להחכמה תתאה שהוא הלבוש, ובלי לבוש אי אפשר לזכות לראות את המלך עיין עוד ליקו”מ ח”ב סי’ ט”ז שצריכין לראות את המלך כשהוא לבוש  בבגדי כבוד בבחי’ מלך ביפיו תחזינה עיניך עיי”ש. גם על ידי לבושין ניצולין מהסטרא אחרא וכשמשנים הלבושין זוכין להאור אלקי כמ”ש בליקו”מ ס”ס כ”א עה”פ משנה פניו ותשלחהו בבחי’ עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.

ולכאורה הלא עיקר עבודה הוא לגלות הלבושין ולברר כי ה’ הוא אלהים הכל אלקות ואלקות הוא הקל, ולמה צריכין בכלל לבושין, וככל שהאדם הולך ממדרגה למדרגה הוא מתקרב יותר להאלהים נתמעטו הלבושים ונתמעט הצמצום ואוהב השי”ת בלי שום לבוש כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ ל”ג. ולמה אמר רבינו שצריכין להלביש השכינה בלבוש נאה.

ונראה לבאר הדברים, והם מיוסדים על דברי מוהרנ”ת ז”ל בליקוטי הלכות (הל’ חזקת מטלטלין ה”ה), כי עיקר התכלית הוא לדעת את הקב”ה ולהרגישו עין בעין, ובשורש הדבר הוא כי לפני הבריאה היה כל העולם כולו אין סוף ברוך הוא, ולא היה שייך אפילו להיות  נקרא עולם כי היה הכל אלקות ואלקות הכל, ורצון הקב”ה היה לברוא את העולם, שהוא מלשון העלם  והסתר, שיהיה בריאה כזה ששם ידמה שזה נפרד מהקב”ה, ולכן נברא החלל  הפנוי שפינוי  משם אלקותו ית’, וזה העולם הזה שאנו נמצאים בו, שנדמה להאדם שאין שם אלקות, ומכח זה באה כל החטאים ועוונות ופשעים, ובעיקר האפיקורסות שידמה להאדם שהקב”ה אינו נמצא כאן, וכל זה מבואר באריכות בליקו”מ ח”א סי’ ס”ד.

והאדם בעולם הזה נדמה לו שעולם הזה וכן הוא בעצמו הם נפרדים מהקב”ה, ואף שיודע שהקב”ה נמצא בעולם הזה, עכ”ז אינו בטל ומבוטל בתכלית הביטול להיות אין ממש, המבואר בליקו”מ ח”א סי’ ד’ שענין הביטול הוא להיות נכלל באור אין סוף ברוך לגמרי לגמרי. וזהו התכלית של כל העולם המבואר בליקו”מ ח”א סי’ ס”ה שבהתכלית הוא כולו טוב כולו אחד ואין שום רע בעולם, כולו אחד כולו טוב. וכ”ה בליקו”מ ח”א סי’ ר”ן.

והנה  כוונת הקב”ה היה על האדם לעבדה ולשמרה בעולם הזה, להביא  כל העולם הזה, והוא בעצמו, לביטול גמור, עד שיתברר להאדם שאין נמצא העולם הזה כלל כל העולם ומלואו הוא הקב”ה בעצמו, וכעין הכ’ בליקו”מ ח”א סי’ ל”א וח”ב סי’ פ”ב עה”פ לה’ הארץ ומלואה ששלימות כל הדברים הוא כשהוא מקושר ומיוחד בהקב”ה, ורק כשהעולם הוא מקושר לה’ אז הוא במילואה. וזה הענין שהזהיר אותונו רביז”ל להסתכל בהחיות האלקות שבכל דבר  ובהשכל של כל דבר (ליקו”מ ח”א סי’ א’), היינו לדעת שאין שום מניעה בעולם (ליקו”מ ח”א סי’ ס”ו, וח”ב סי’ מ”ו) ואין שום נסיון בעולם (ליקו”מ ח”א סי’  ס”ו  וח”ב סי’ מ”ו), כי כשהאדם “מאמין” שהכל מה’ אין לו שום עצבות וכבידות והרי הוא צץ וצומח בעבדות ה’, אך הכל בא מחמת בלבול “אמונה” מחמת “חסרון אמונה” שאז חסר לו הכח הצומח וכח הגודל כמבואר בליקו”מ ח”א סי’ קנ”ה, ולכן אמר רבינו ז”ל אצל העולם האמונה הוא דבר קטן, אבל אצלי “האמונה” הוא דבר גדול. וכן הזהיר בליקו”מ ח”ב סי’ ה’ העיקר הוא “האומנה” וצריך כל אחד לחפש ולחזק עצמו איך הוא אוחז באמונה.

כי העיקר מתחיל מאמונה, להאמין בכל זה, ואחר האמונה זוכה לידיעה, היינו לדעת את ה’, ולהרגיש את האלקים חיים כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ צ”א עה”פ ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, ואפילו אחר שזוכין לדעת, עדיין  יש הרבה מדריגות באמונה זה למעלה מזה, וכן אמר רבינו בחיי מוהר”ן שהאמונה הוא בנין מפואר שיש בה הרבה חדרים זה בתוך זה עד אין שיעור וערך, ואם יעבוד את ה’ ימים ושנים, אז יזכה להשכל הנקנה המבואר בליקו”מ ח”א סי’ כ”ה, להידיעה שהכל אלקות יחרד אצלו בפנימיות. ואחר כך בהמשך הזמן יתאחד בתכלית האחדות שהוא ביחוד אחד עם אלקות, ובהמשך הזמן יוכלל לגמרי באלקותו, ואז יתפוצץ העולם, כי העולם אינו יכול להיות בריאה רק כשיש שני דברים, היינו הקב”ה והבריאה, וככל שיתייחד עם האמת היינו עם הקב”ה יתבטל העולם, עד שלא ישאר מהאדם כלום רק הקב”ה כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ נ”א שהאמת הוא אחד ממש בתכלית האחדות. וזה מש”כ בליקו”מ ח”א סי’ כ”א  שעל ידי  שידע האדם יוכלל לגמרי ואז אין חילוק  בינו לבין הקב”ה, כי הרי הוא נכלל במציאות, וכזה מבואר בליקו”מ ח”א סי’ נ”ג שיש ענין כזה שהדם יוכלל  לגמרי לגמרי בהקב”ה  עד שלא יהיה חילוק בינו לבין הקב”ה רק בה’ דברים בלבד.

ובעת ביאת המשיח אז יהיה ה’ אחד ושמו אחד, היינו ביטול גמור לה’, ולא יהא לו שום רצון אחר רק רצון הקב”ה כי רצונו של אדם זהו כבודו וכבוד זה מלכות, שבעת שיתגדל ויתקדש  שמיה רביה יתגלה מלכות שמים בשלימות ויתעלה הכל אל עולם הכתר יתנו לך ה’ אלהינו הן בעליונים והן בתחתונים כמבואר בליקו”מ ח”א סי’ קע”ז בכוונת קדיש.

אמנם בפירוש אין כוונת הקב”ה שהאדם יהיה בטל לה’ בתכלית הביטול, רק בבחינת רצוא ושוב כמ”ש בכמה מקומות בליקו”מ שריבוי אור גורם כיבוי השמש, ואם היה כוונת הקב”ה שנהיה ממש אחד עם הקב”ה בלי שום לבוש, אם למה לן חיים, היו  צריך כל אחד ואחד לדבוק בה’ וללא לאכול ולא לשתות ולא להביא פרנסה, ולא לחיות בעולם הזה רק להיות כולו דבוק ברוחני,  ועי”ז יפול הגשמי. והרי הקב”ה ברא את האדם בתוך העולם הזה המלא הסתר, וכל העולם הוא נגד כל זה, כי להאדם נדמה שאכן יש עולם, ויש שקר, ויש תאוות, ויש דברים נגד הקב”ה, והרבה פעמים הרי הוא עובר על התורה הק’, ולמה  ? כי נדמה לו שיש עולם אחר, יש דברים המנגדים, ויש אפילו דברים שהם יותר חזקים מכח הקב”ה.  והאדם הוא מורגל בכח הזה כל כך, עד שנדמה לו  שאם יעבור על ציווי הקב”ה יצליח. ולמה בראו הקב”ה כזה, יותר טוב היה שיניח את האדם האדם להיות דבוק בה’ בתכלית האחדות.

ובכלל למה לנו התרי”ג מצות, על מה צריך יהודי להיות ירא וחרד להמצות מעשיות לעשות, הלא העיקר הוא המחשבה והידיעה הזאת.

והתירוץ על זה הוא כי אפשר בשום אופן להגיע להתכלית הזאת  שיכיר את ה’ בלי שום לבוש, רק על ידי הלבושין היינו המצות, כי המצות הם שיעורים אתוון דאורייתא, כי הם חכמת הבורא יתברך, כי כל מצוה ומצוה הם שיעורים וכח הצמצום הקדמות וסיבובים להתנוצצות אלקות, וכעוסקים ימים ושנים במצות מעשיות אז באים אל המכוון כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ ל’. וכן הוא בליקו”מ ח”א סי’ ל”ג שאי אפשר להשיג השגה הנ”ל של מלא כל האדם כבודו “רק” על ידי מדותיו, כי בלא מדותיו אי אפשר להשיג אותו, וזה בחינת של תרי”ג מצות כי השי”ת שיער בדעתו שעל ידי המצות אלו נוכל להשיג אותו, ולכן צוה שיהיה דייקא ארבע בתים של עור ורצועות שחורות עיי”ש, וכעי”ז בליקו”מ ח”א סי’ ל”ד.

ועשיות המצות הם הלבושין שאנו צריכין על ידם להשיג את אלקות, ולכן כל אחד מישראל נקרא לבוש כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ צ”ד שהוא לבוש שעל ידה יכולין להשיג את האא”ס. וזה ביאור דברי רבינו בהתחלת דברינו שצריכין להלביש את השכינה בלבושין נהירין, היינו להזהר מכל דבר איסור ולקיים בעשייה דייקא את התורה הק’, ועל ידי זה דייקא יזכה להשיג את השכינה הק’ ואת את אור הא”ס בעצמו בלי שום לבוש, משא”כ אם המלכות הוא בגלות היינו שאינו מקבל עליו המצות ומעשים טובים ועול מלכות שמים אזי השכינה אומרת אל תראוני שאני שחרחורת (שה”ש א) כי היא מלבושת בלבבושין אוכחין, לבשוין דקלילה כמ”ש בליקו”מ ח”ב סי’ פ”ד.

כי מחמת בהירות אור החסד אי אפשר לקבלו כמות שהוא וצריך לצמצום הקדוש (מבואר באריכות בח”ב סי’ ד’ עה”פ והנה פרח מטה אהרן לבית לוי שצריכין הצמצום  כדי להשיג את החסד נפלא), ואם  אנו ישיגו רק המלך בעצמו בלי לבוש אזי יהיה ריבוי אור ולא ישאר מאתנו כלום כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ רי”ט, שבריבוי אור בלי לבוש היה חורבן בית המקדש  כמ”ש ה’ מלך גאות לבוש עיי”ש.

העולה מזה שאי אפשר להשיג את הקב”ה דייקא על ידי המצות ומצות מעשיות דייקא, ואפילו האדם משיג את הדביקות הנ”ל, אם אינו מקיים מצות מעשיות דייקא הרי הוא קליפה ודמיון כוזב, כי זה היה קליפות עמלק שלא אחז ממצות מעשיות שמירת שבת  ושמירת התורה רק אחז בהמושכלות, כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ י”ט בזה”ל: אבל אצלינו עיקר השגת התכלית הוא “רק על ידי אמונה ומצות מעשיות”  דייקא עכ”ל.

ומי שמפרש התורה והמצות מעשיות על פי צורה ושכל, היינו שאומר שאינו צריכים לקיים התורה רק העיקר להשיג אלקות, הרי הוא מחקר, כופר, ואפיקורס ועמלק הנוטל מצות מילה וזורק אותה כלפי מעלה אל השכל כמ”ש שם.

ולכן צוה רבינו ז”ל לעשות דווקא עשיה דוקא כמו בשיחותיו (שיחות הר”ן סי’ י”ט) נכספתי להמשיך את העולם אל העשיה דייקא שיהיה להם חק קבוע ללמוד כך וכך, ולא יצא ידי חובות במחשבה ובהשגה דוקא. וכן אמר (שיחות הר”ן סי’ רצ”ט) מה יש לאדם לעשות רק תפלה תורה ותפלה ובלשונו: דאווענען לערנען און דאווענען. גם בתורה כ”א שמבאר שם שהעיקר הוא להכלל בו ית’, ביאר שם באריכות שזה ענין של שפע אלקי שבא במהירות, וכ’ שאי אפשר לבוא לזה אלא בעשיה דווקא שיקדש את פיו וחטמו ועיניו ואזניו שיעצים עיניו מראות ברע ויאמין לדברי חכמים עיי”ש.

ואם יאמר האדם, הרי שורש הדבר הוא להיות מבטל לה’, אם כן הרי אני כבר בטל, ולמה ליה מצות מעשיות, עליו לשנן את דברי רבינו ז”ל כי אי אפשר להיות בטל רק על ידי המצות.

אמנם גם  על ידי אלו המצות שנתן לו הקב”ה אי אפשר להשיגו כי היצר הרע וכת דיליה הם הם עשו שבאים להחשיך את אור השכל  והדביקות אלקות, והאדם יכול לקיים כל התורה כולה, ועכ”ז לא ישיג את הדביקות אלקות רק יישן את ימיו ושנים, כי יש בני אדם שיששנים את ימיהם ואף שנדמה להעולם שהם עובדיםאת ה’ ועוסקים בתורה ותפלה, כל העבודה נשאר למטה ואין להקב”ה נחת מהם, ולכן בא הצדיק האמת ומעורר את האדם מהשינה ומגלה לו שהכל הוא אלקות והאלקות הוא הכל כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ ס’ על מאמר המשנה סתם חרש אינו שומע שבשביל שאינו שומע קול הצדיק אינו מדבר תורה ותפלה עיי”ש.

וכל כח הצדיק האמת, הנחל נובע מקור חכמה, הוא לגלות זאת, ולהרגיל את האדם לבוא לביטול כזאת, ולכן גילה את ענין של תפלה והתבודדות, כי שורש ענין זה הוא ביטול אל ה’, ואי אפשר לבוא לביטול הזה רק על  ידי תפלה והתבודדות להכלל כל העולם בביטול המציאות  כמ”ש בליקו”מ ח”א סי’ נ”ב, וזה עיקר השער והפתח שיבוא האדם אל הקב”ה על ידי תפלה  שהוא דביקות כמ”ש בליקו”מ ח”ב  סי’ פ”ד.

והנה לכאורה אם האדם כבר מקיים המצות שמביא את האדם לידי ביטול וגם יודע היטב את לימודו הטוב של רבינו ז”ל  של תפלה והתבודדות וביטל לה’ הנזכר לעיל, אז יאמר האדם גם אני יכול להיות, גם אני יכול להיות כמו רבינו ז”ל, כי כיון שרבינו  אומר  שהכל הוא הביטול, על  כן באותו רגע  שאני בטל לה’, הרי אני במדריגות רבינו ז”ל, אדם הזה  עליו נתקיים דברי רבינו ז”ל בליקו”מ ח”א סי’ י’  כי יש בעלי גאווה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ואומרים שהן בעצמם יכולים להתפלל בבחינת אנא אמלך, אמנם עדיין הוא מלא תאוות והרי הוא מקושר לגמרי בעולם הזה עיי”ש.

כי אף שהאדם זוכה להיות בתכלית היחוד והדביקות עם ה’, עכ”ז היצר הרע מכשילו ומפילו מעבודתו, כי היצה”ר נוקש על האדם בכל פעם ומעוררו למה שמעוררו (ליקו”מ ח”ב סי’ נ”א), ולכן צריכין בכל פעם לבוא עוה”פ ולקשר עצמו להצדיק המאת שמעורר כל זה. ולהאמין בכל פעם מחדש שכל דבריו רזין דאורייתא.

ולכן בענין זה של אמונת חכמים, תלוי קיום כל התורה כולה, והעיקר הוא אמונה חכמים אמתיים שהם צדיקי אמת ששברו גופם לגמרי וכו’ והאדם על ידי שמאמיין שבכל הדברים שבעולם יש בהם רזין רק שאין אנו מבינים אותם מחמת גשמיות גופינו בזה מבטל כל הדינים (ליקוטי הלכות הל’ חזקת מטלטלין).

כל אלה הדברים הם כללים גדולים,  ולדעתי הם נגד כל מה שראיתי בכל הפורם  הזה.

כל הפורם הזה מגדיר שאין צריכין לעשות מצות מעשיות, רק העיקר הוא להיות דבוק לה’ בלי אמונה רק בשכל, וזה נגד דברי רבינו.

וכל מה שמוגדר בפורם הזה שהתכלית הוא שהאדם יהיה כמו אלהים ממש,  זה שטויות ונגד מה שהבאתי מדברי רבינו , שאין אנו אלהים, כי אנו צריכין לקיים התורה והמצות, ואנו מוקפים בגשמיות, וזה רצון הקב”ה להיות מוקפים בגשמיות כמו האדם, ומעולם הזה נכיר ולהיות דבוק באלהים, כמו אדם בשר ודם, ולא להיות אלהים  ממש.

בפורם הזה מוגדר שיש רבי נחמן אמיתי, ויש ר’ נחמן מפורסם  של שקר, ואנו צריכין להיות רבי נחמן אמיתי, וזה שטות ואינו אמת, כי אין אנו יכולים להיות ר’ נחמן, אנו צריכין רק להיות תלמיד של רביז”ל ולהאמין בו באמונה ולא בשכל,  ועל ידי  זה הלוואי שנהיה  נוצה על בגד של רביז”ל. והוא ילמד לנו איך להיות דבוק בה’  מכל מקום ומכל זמן.

מי שחושב שר’ נחמן אמיתי הוא אחרת ממה שכתוב בספריו הקדושים, אני מברך אותו שיעשה מה שלבו חפץ עד שיהיה ר’ נחמן אמיתי. אנו תלמידי רביז”ל עלינו לחפש את רבינו  ז”ל בספריו הקדושים, ובעצותיו  הקדושים ונזכה להיות נוצה על בגד של רבינו ז”ל.

עוד יש לי להאריך,  ועוד  חזון למועד.