כוורא דאפיק רישה ממיא - לקו"מ ח"א טז

 

וַחֲזֵינָא הַאי כַּוְרָא
שֶׁהוּא הַצַּדִּיק, הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם דָּג, כַּיָּדוּעַ
דְּאַפִּיק רֵישֵׁהּ מִמַּיָּא, וְדַמְיָא עֵינֵהּ כִּתְרֵי סִהֲרֵי, וְנָפִיץ מַיָּא מִתְּרֵי אוּסְיָא כִּתְרֵי מַבְרֵי דְּסוּרָא
כִּי אִי אֶפְשָׁר לַצַּדִּיק לִהְיוֹת מַחֲשַׁבְתּוֹ מְשׁוֹטֵט תָּמִיד בְּחָכְמוֹת עֶלְיוֹנוֹת
כִּי לִפְעָמִים צָרִיךְ לָצֵאת לַחוּץ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'פְּעָמִים בִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זוֹ הִיא קִיּוּמָהּ'
וְכַד אַפִּיק רֵישָׁא מִמַּיָּא
הַיְנוּ כַּד מַפִּיק אֶת עַצְמוֹ מֵחָכְמוֹת עֶלְיוֹנוֹת
אֲזַי: וְדַמְיָא עֵינֵהּ כִּתְרֵי סִהֲרֵי
כִּי פְּקִיחַת עֵינַיִם מְכֻנִּים עַל שֵׁם הַחָכְמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"
וּכְשֶׁעוֹסֵק בְּחָכְמָתוֹ
אֲזַי עֵינָיו בִּבְחִינַת שֶׁמֶשׁ
וּכְשֶׁמְּסַלֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵחָכְמָה עֶלְיוֹנָה
הֲוָה זֶה כְּמוֹ בִּיאַת שֶׁמֶשׁ
וּכְשֶׁבָּא הַשֶּׁמֶשׁ
אֲזַי נִשְׁתָּאֲרִים עֵינָיו בִּבְחִינַת סִהֲרֵי
כִּי סִהֲרָא אֵין מְאִירָה
אֶלָּא כַּד נִסְתַּלֵּק הַשֶּׁמֶשׁ
וְזֶה בְּחִינַת: 'וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ'
לִפְעָמִים מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ
כַּד אֲנַחְנוּ דְּבֵקִים בְּחָכְמָה
וְלִפְעָמִים מְאִירוֹת כַּיָּרֵחַ
כַּד מְסַלְּקִין אֶת עַצְמֵנוּ מִלְּשׁוֹטֵט בְּחָכְמָה
וְנָפִיץ מַיָּא מִתְּרֵי אוּסְיָא
הֵם בְּחִינַת תְּרֵין מְשִׁיחִין
שֶׁאֲלֵיהֶם הָעַכּוּ"ם יִדְרְשׁוּ וְיִמְשְׁכוּ אֶת עַצְמָם אֲלֵיהֶם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִים"
וְזֶה: 'תְּרֵי נְהָרוֹת דְּסוּרָא'
'סוּרָא' זֶה בְּחִינוֹת עַכּוּ"ם
עַל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ"
וְהֵם נִכְלָלִים בִּשְׁתֵּי אֻמּוֹת: עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל
וְעַל יְדֵי אֵלּוּ תְּרֵין מְשִׁיחִין
שֶׁהֵם תְּרֵי אוּסְיָא
בְּחִינַת "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"
עַל יָדָם יִגָּאֲלוּ
וְיִמָּשְׁכוּ כִּנְהָרוֹת אֶצְלָם לִלְמד דְּבַר ה'
וּתְרֵין אֻמִּין
עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל
אִנּוּן תְּרֵין עֲנָנִין דִּמְכַסִּין עַל הָעַיְנִין
שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהָאִיר תָּמִיד בִּבְחִינַת שֶׁמֶשׁ
וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ הַצַּדִּיק לְבַטֵּל אֶת דְּבֵקוּתוֹ
כְּדֵי שֶׁלּא יִתְגַּבְּרוּ הָאֻמִּין עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל עַל עֵינָיו
וְיִתְבַּטֵּל, חַס וְשָׁלוֹם, חָכְמָתוֹ לְגַמְרֵי
אֲבָל עַל יְדֵי תְּרֵין מְשִׁיחִין
שֶׁיָּפוּצוּ מַעְיְנוֹתֵיהֶם חוּצָה
וְיֵהָפֵךְ לְכֻלָּם שָׂפָה בְרוּרָה
אָז יִתְקַיֵּם: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה"
וְאָז לא יִצְטָרֵךְ לְבַטֵּל מִדְּבֵקוּתוֹ

 

*********

 

העניין בפשיטות הוא כי יש שני צדיקים. יש צדיק יחסי היינו צדיק שנקרא כך רק בייחס לחברו שפחות צדיק ממנו. ויש צדיק אמת, היינו מי שזכה להכלל בא"ס לגמרי. שהוא צדיק אמת ממש.

 

והנה, כל זמן שהאדם הוא אינו צדיק אמת ממש, הרי שיש אצלו חילוק בין ענייני העולם הזה הגשמיים לבין ענייני העולם הבא. וזה משום שהוא עדיין לא נמצא בתכלית שהוא כולו טוב וכולו אחד. ולכן יש אצל אדם כזה חילוק בין תאוות הגוף לבין תאוות הנשמה. ולכן כאשר הוא צריך לעסוק בענייני הגוף, אז זה כמו בחינת ביאת השמש וכולי.

 

אך כל זה רלוונטי רק לצדיק שאינו אמיתי אלא רק על שם המושאל בלבד.

 

אך יש גם צדיק אחר שהוא צדיק אמת, שהוא כבר נמצא בתכלית שהוא כולו טוב וכולו אחד, שהוא בחינת שני המשיחין האלו, ואצלו יש בחינה "שפה ברורה" היינו תיקון הדיבור בשלמות, תיקון המלכות, תיקון עולם העשייה וכולי.

 

והצדיק הזה מחמת שהוא נמצא בתכלית הסופית, ממילא הוא מרגיש את שעשוע העולם הבא בכל דבר ועניין. והוא תמיד מקושר לתכלית הסופית.

 

והכל נעשה על ידי זה שהוא זוכה להתגלות התורה שמלובשת בכל דבר. ואז הוא לעולם עוסק בתורה. ועל ידי זה הוא תמיד נמצא בדבקות ואינו צריך להפסיק את דבקותו וכולי.

http://breslev.eip.co.il/?key=45 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טז - האי כורא דאפיק רישה ממיא